בתקופה המשונה הזאת של קורונה נתחדש כל מיני שאילות בפרט בהלכות תפילה וקרה״ת, מכיון שמחוקי המדינה ע״פ משרד הבריאות אסרו לעמוד חד ע״י השני בתוך כשש פי״ט, וגם מחמירים כשלובשים מסיכות בריאות, הרבה קהילות נהגו ליתן כל העליות להבעל קורא. ולכן נתעורר איך להתנהג לגבי מפטיר, האם יכול הב״ק לברך גם על שביעי וגם על מפטיר.

בענין זה חולקים המחבר והרמ״א,  הש״ע בסימן רפ״ב, ה, כתב, וז״ל, אם לא נמצא מי שיודע להפטיר אלא אחד מאותם שעלו לקרות בתורה וכבר אמר ש״צ קדיש אחר קריאת הפרשה, זה שרוצה להפטיר צריך לחזור ולקרות ויברך על קריאתו תחילה וסוף, והוסיף הרמ״א, אבל אם לא אמר קדיש יפטיר מי שעלה לשביעי אם יודע, ואם יש אחרים שיודעים להפטיר לא יפטיר מי שעלה כבר, עכ״ל.

מחלוקתם היא מחלוקת ראשונים, דברי המחבר הם דברי הריב״ש בתשובה סי׳ קי״ב שהובא בב״י, וז״ל, אם לא נמצא מי שיודע להפטיר אלא אחד מאותם שעלו לקרות בתורה וכבר אמר ש״צ קדיש אחר קריאת הפרשה, זה שרוצה לחזור  צריך לחזור ולקרות מפני כבוד התורה,  ויברך על קריאתו תחילה וסוף, דהא איכא למיגזר משום הנכנסים שלא ראוהו קורא בתורה. ובשלמא אם המפטיר הוא אותו שקרא אחרון היה אפשר לומר שלא לחזור לקרות ולברך, אע״פ שהפסיקו בקדיש בין קריאת המפטיר בתורה לקריאת ההפטרה, דבזמן מועט לא חיישינן משום הנככנסים , וגם בזה יש לדון כיון שאין דרך להפסיק בקדיש בין קריאת המפטיר לקריאת ההפטרה אבל כשאחד מן העולים האחרים הוא מפטיר אין ספיק אצלי שצריך לחזור לקרות ולבריך, עכ״ל

ומשמע מדבריו  דעיקר הנקודות הם כבוד התורה שיברך על התורה, וגם צריך לברך בתחילה וסוף שלא לבטל תקנת חז״ל שתקנו שמברכים בתחילה וסוף כל עליה משום הנכנסים והיוצאים, ולא רק העולה הראשון שפותח בברכה ועולה האחרון שמסיים בברכה האחרונה, (עי׳ מס׳ מגילה כב.), ואין שום חשש להעלות את מי שכבר ברך על אותו פרשה, כש״כ,׳אבל כשאחד מן העולים האחרים הוא מפטיר אין ספיק אצלי שצריך לחזור לקרות ולבריך,׳ ולכן מה שהסתפיק לגבי העולה לשביעי שיחזור ויברך על אותו פסוקים, היינו, שוב רק בגלל התקנה של הנכנסים ולא מטעם שאסור לברך פעם שנית.

אמנם, מאידך גיסא עומד דברי הא״ז שהובא בהדרכי משה, וז״ל, אם קורא הש״ץ ז׳ ובעודו קורא עם השביעי זוכר שאין כאן מי שיפטיר אל יאמר קדיש אחריו אלא יפטיר זה השביעי ואל יקרא עמו שנית, ואם כבר אמר קדיש זה השביעי חוזר וקורא ומפטיר, ואם החזן יודע להפטיר מאחר שלא קרא עדיין מוטב שיפטיר זה שעדיין לא קרא ואל יפטיר זה שכבר קרא, עכ״ל.  והנה, מתמצית דבריו משמע דעיקר החשש הוא לא לקרות מי שכבר עלה לתורה, שלא יברך שוב,  ועדיף מי שלא קרא בכלל, וכן נפסק בהרמ״א. לפ״ז, עיקר האיסור הוא לא להעלות מי שכבר עלה לתורה, ולכן, אם עדיין לא אמר קדיש סומכין על עיקר דינא דגמרא דמפטיר עולה למנין, ואין מברכים שוב למפטיר את זה שעלה לשביעי.

 וא״כ, יוצא דלפי הריב״ש בכלל אין חשש לאיסור זה, ואפי׳ להא״ז דכן מקפיד עליה, מ״מ נמי מתיר בדיעבד כש״כ, ׳ ואם כבר אמר קדיש זה השביעי חוזר וקורא ומפטיר,׳ דהיינו, אף שאינו ראוי לעשות כך לכתחילה, מ״מ דביעבד יכול להתיר. ולכן, בעניננו, שבלתי אפשר לא להעלות את מי שכבר בירך, וחייבים לסמוך על הלכתחילה של הריב״ש והבדיעבד של הא״ז, והבעל קורא עולה אפי׳ במקום כהן ולוי, מה גרע המפטיר משאר העליות שגם בעליה זו יברך אותו עולה. ואת״ל, דהתם בשאר העליות אי אפשר, משא״כ לגבי המפטיר אפשר באופן אחר, דהיינו שלא לומר קדיש ולא לקרות שנית, אפשר לדחות ולומר דהנ״מ דברי הא״ז דוקא במקום ארעי, שאין זה משתנה מנהג ישראל לתקופה ארוכה, אבל כאן שכבר עבר כמה שבועות במצב הזה, וימשיך כך עד שמשרד הבריאות יתיר לנו, אינו מן הראוי להשתנות מנהג ישראל שאלפי שנים, ובפרט שאמירת קדיש אחרי שביעי הוא בעצם מתקנת חז״ל, כדאי הוא הריב״ש לסמוך עליו ולומר שגם זה נקרא אי אפשר בענין אחר.

אמנם, יש לעורר ע״פ מח׳ אחרת בין המחבר ורמ״א ועיין שם, סעי׳ ב דכתב מרן, מותר לקרות עולים הרבה אע״פ שקרא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך, אין בכך כלום. הגה, ויש אוסרים וכן נהגו במדינת אלו חוץ מבשמחת תורה שנהגו להרבות בקרואים ונהגו כסברא ראשונה, ע״כ.

והנה, עיקר המחלוקת של בעלי השלחן הוא האם מותר לברך שוב על אותו פרשה שכבר קראה אותה, דאיך יכול לברך שוב אם כבר ברכו עליה.  וא״כ, יש להקשות דאפי׳ אם סוברים כהסברנו לעיל דיש מקום להקיל שמותר לחזור ולברך אותו עולה, אפשר היינו דוקא כשלא חוזרים ומברך על פסוקים שכבר קראו, אבל לחזור ולברך על הפסוקים שכבר קרא גרוע טפי,  ותו, שכאן העולה הזה הוא בעצמו שעלה לעליה השביעית בירך על אותו פסוקים של המפטיר ממש, וא״כ אפשר שגם המחבר יסכים שאין יכול לברך פעמיים על אותו פסוקים שכבר בירך, ויבא לברכה לבטלה.

עיין בפרישה על האתר שהביא מחלוקת ראשונים למקור של המח׳ בין המחבר והרמ״א. בשו״ת הריב״ש סי׳ פ״ד, כתב וז״ל, מותר לקרות עולים הרבה ואע״פ שקורא זה מה שכבר קרא זה, וחוזר ומברך אין בכך כלום שהרי בימי חנוכה ובחש״מ של סוכות קורא זה וחוזר ומברך, עכ״ל.  ומקור  הרמ״א הוא דברי רבינו אפרים שהובא דבריו בהמרדכי סוף מס׳ מגילה שאין נוהגין כן. הפרישה בעצמו כתב שנוהגים כמו הריב״ש ולא כמו רבינו אפרים, ולכן  הקשה דלפי הרמ״א מה יהיה הדין לכהן שעולה לתורה בבית כנסת, ואח״כ הלך לבהכ״נ אחרת והזמין אותו לעלות שוב לעליה של כהן, ויברך שנית על אותו פסוקים, והסיק דמותר לו לברך משום כבוד התורה.

ויש להסביר דס״ל להריב״ש דעיקר הוא הכבוד התורה, ולכן במקום שיש חיוב או סיבה לעליה, חל חיוב ברכה, דהיינו שצריך לכבד את התורה ע״י הברכה, ולא משנה אם העולה כבר בירך או לא, אלא  צריך לכבד את התורה. ועיין בברכי יוסף דס״ל דכדאי להחמיר ולחדש כמה פסוקים חדשים, ונראה דאינו חולק על יסוד דברי הריב״ש ושיטת המחבר, אלא ס״ל דאין נקרא חיוב או סיבה לקרות בתורה אלא אם נתחדש בה פסוקים חדשים. אבל רבינו אפרים סבר דהוא דין בהגברא, שאינו יכול לברך פעם שניה על אותו קריאה, ולכאורה כ״ש יהיה אסור לאותו גברא לברך שנית על אותו פסוקים. 

ועיין במשנה ברורה תפב,לא, דכתב ע״פ שיטת הרמ״א, דמקום שנוהגים ליתן להרב שלישי בכל שבת, אבל בשבת חזון שנוהגים שעולה למפטיר, אין מכבדים אותו בשלישי. אמנם, בס״ק ל״ב כתב לגבי מי שכבר עלה להתורה ובבכ״נ אחרת שוב מזמינים אותו שהוא צריך להעלות ולברך. ומשמע שבא לתריץ קושית הפרישה, דמכיון שזה בית כנסת אחרת מותר לעלות פעם שניה, אבל באותו מקום יהיה אסור, כמו שכתב בס״ק לא. 

ולהבין מה שחולקים הפרישה ומ״ב יש להקדים, דמשמע מהפרישה דלקרות אותה פרשה באותו בהכנ״נ, וגם אותו מילים אפי׳  בבהכנ״נ אחרת חדא דינא הוא, דהביא דברי הרבינו אפרים שאסור לעלות לאותו פרשה פעם שניה, ואח״כ מקשה לגבי כהן שכבר עלה במקום אחד ושוב העלים אותו במקום אחר, ולכאורה תמוה היא דהלוא דינים שונים הם, דכאן הוא רק אותו פרשה וכאן הוא אותו מילים,  וגם שזה בית כנסת אחרת,  אלא ס״ל דאין החילוקים אלו מחלקים דעיקר הוא שבמקום שיש דין להעלות לברך, מותר לברך. ואין לדייק במה שהביא אוקימתא שקרא אותו פסוקים דוקא בבהכנ״נ אחרת, ולא אותו בהכנ״נ ואותו תורה, דאין זה בנמצא חוץ אם חוזר השביעי לקרא נמפטיר, ועל זה גופא דנין, וגם כבר דחה את זה מחנוכה וחש״מ. 

אבל המ״ב ס״ל בעיקר הדין שזה דין בהגברא ואסור לו לברך פעם שנית, אמנם ס״ל דאף דין בהגברא נמי יש לצדד, דודאי בשבת אחרת אין בכלל איסור, וגם אפי׳ קוראים אותו איש בשחרית ושוב במנחה ודאי שרי דזה פרשה אחרת,  ולכן א״ל דכמו ששבת אחרת מותר, וגם פרשה אחרת מותר, ה״ה שיש להקיל במקום אחר, דכלפי הברכה שלו מכיון שזה ס״ת אחרת, אינו נחשב כאותו פרשה, וגם יש הצד של כבוד התורה כמו שכתב הריב״ש. 

והנה, יש לדון אם יש מקום להחמיר לגבי מי שמעלים אותו לברך על אותו פסוקים יותר ממי שעלה פעמיים באותו פרשה. מדברי הפרישה משמע שאין הבדל, דמשווה שניהם אהדדי, והקיל בשניהם, אבל  מלשון המ״ב הנ״ל ס״ק לב, יש לדון, שהציור שלו הוא בסתם עולה לתורה, וז״ל, אם קראו לאדם לתורה בבית הכנסת אחרת ונזדמן לו אותו הפרשה שקרא היום, צריך לחזור ולברך, עכ״ל,ולא כמו שדן הפרישה לגבי כהן, ותמוה, איך לא הביא את דברי הפרישה כמו שהם, לגבי כהן. ולכן יש לפקפק בכוונתו, האם נתכווין לומר שרק שרי בעליה אחרת, אבל כהן יהיה אסור לעלות ולברך על אותו מילים, א״ד, אינו משנה אם זה אותו עליה או לא, ואדרבא, כתב באופן שכולל את כולם,  דודאי שייך שאפי׳ אצל ישראל שיזמינו לעלות לאותו עליה שכבר קיבל, ואם נתכווין לחלק בין זה וזה ולהחמיר, עיקר חסר מן הסיפא.

וע״נ בדברי הערוך השלחן באות יז, וז״ל, אמנם טוב יותר להשיג מי שלא עלה עדיין לתורה. ואל יקשה בעיניך במה שאמרנו: דאם הפסיקו בקדיש - מברך אחד מהקרואים פעם שני ברכות על התורה, והרי כבר בירך. דאין זה קושיא, דהברכות הם מפני כבוד התורה, ובכל פעם שעולה - הוי כבוד התורה. ואם עלה לתורה בבית הכנסת זה וחוזר ועולה בבית הכנסת אחר - חייב לחזור ולברך. ויותר מזה, דכהן שעולה גם במקום לוי - הלא מברך פעמיים, כמ"ש בסימן קל"ה, ומברך זה אחר זה תיכף ובמקום אחד, ע״כ.

ונראה קצת שסותר את עצמו, דכתב שכדאי להעלות מי שעדיין לא בירך, כדברי הא״ז,  אבל כתב נמי שהברכות הוא כבוד התורה, שהם דברי הריב״ש, ולא רק אם מזמינים אותו בבית כנסת אחרת, אלא אפי׳ כהן עולה במקום לוי. וצ״ל דיש מעלה מסויימת להעלות קוראים שונים, אבל מצד הדין אין איסור לעלות פעם שניה לאותו פרשה ואפי׳ לאותו מילים, ובני היקר, הבחור החש׳ יהודה, נ״י, רוצה לדחוף את הראיה של העה״ש מכהן שעולה לעלית הלוי דא״א בע״א, ואה״נ צדק צדק הוא, מ״מ ראוים מדברי העה״ש דאין הבדל בין עליה אחרת באותו פרשה ובין אותו מילים.

ולכן, לא מצינו אצל הפוסקים שהחמירו יותר על אותו פסוקים יותר מעליה אחרת, וכבר כתבנו לעיל שבמקום קבוע אין כדאי להשתנות ממנהג ישראל הרגיל לנו לכמה אלפי שנים, וגם, כמו שסומכים על דברי הריב״ש לכל העליות הראשונות, יסמוך עליו גם לזה, ואף שהוא בעצמו מפקפק קצת להעלות למפטיר זה שקרא לאחרון, קודם כל כתוב ״היה אפשר לומר…״ דהיינו שאין זה צד חזק,  וגם זה רק מצד התקנה של נכנסים ויוצאים ולא מטעם שאן מחזירים אותו קורא, ולכן במצב קבוע כמו בקורונה, נ״ל דודאי אין כדאי לשנות את סדר הדברים ותקנות חכמינו זצ״ל.