Fixing Terumah For A Choleh

Ask author
May 22, 2019

לזכות ידידי נפשי האהובים האחים החשובים הרב ר' אביאל שליט"א והרב ר' יאיר שליט"א הילמן לברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם יחד עם כל ב"ב


The Gemara says in Yoma 83a: 


ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה טבל ושביעית שביעית



The Sages taught: In the case of one who is seized with bulmos [some type of  physical attack] and must be fed until his vision is restored, one feeds him the items whose prohibition is least severe first. If he must be fed forbidden foods, he should first be fed those whose level of prohibition is least severe. For instance, if there is untithed produce and an unslaughtered animal carcass [neveila] or any other non-kosher meat, one feeds him the neveila, as the prohibition of untithed produced warrants death at the hand of Heaven, but eating non-kosher meat is a transgression punishable only by lashes. If there is untithed produce and produce from the Sabbatical Year, he is fed the produce from the Sabbatical Year. Untithed produce warrants death at the hand of Heaven, whereas the produce of a Sabbatical Year is prohibited by a positive mitzva and there is no punishment associated with it.

טבל ותרומה תנאי היא דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן תימא אומר תרומה ולא טבל אמר רבה היכא דאפשר בחולין דכולי עלמא לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה

If they have untithed produce and teruma, there is a dispute between tanna’im as to which food they should feed him, as it was taught in a braisa: One feeds him untithed produce and does not feed him teruma. Ben Teima says: It is better to feed him teruma and not feed him untithed produce. Rabba said: Where it is possible to feed him non-sacred food by separating tithes from untithed produce and thereby rendering the remainder permitted, everyone agrees that one should make the produce fit for consumption by separating tithes and then feed it to him, even on Shabbos, when it is otherwise prohibited to separate tithes.

כי פליגי בדלא אפשר בחולין מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה מר סבר טבל חמור אבל תרומה חזיא לכהן ומר סבר

תרומה חמורה אבל טבל אפשר לתקוניה


Where they disagree, it is in a case where it is impossible to feed him non-sacred food because there is no way to separate tithes. One Sage holds that the prohibition of untithed produce is more severe; and one Sage holds that the prohibition of teruma is more severe. The two sides reason as follows. One Sage holds that the prohibition of untithed produce is more severe because it is prohibited to everyone; but teruma is fit for a priest, and therefore one could say that its prohibition is less severe. And one Sage holds that teruma is more severe because non-priests may never eat it, while untithed produce can be made fit to eat, and therefore, even while it is still untithed, the prohibition against eating it is less severe.


The Mishna Lamelech in his sefer Parshas Derachim [דרוש י"ט] asked why don't we make a different tikkun to save from Tevel and Terumah?! What should he do? Take the Tevel, separate Terumah, then mix the Terumah back in to the "tithed" fruits and then he can eat the whole thing! What does this accomplish? Now there is no איסור תורה at all because the Terumah is בטל - nullified!! 


If one argues that אין מבטלין איסור לכתחילה - one is not allowed to purposely nullify איסור. No problem because that is only מדרבנן which is not as severe as eating Terumah or Tevel which are מדאורייתא. And even according to those who hold that the איסור is מדאורייתא  - it is STILL less severe than eating Tevel and Terumah which are clear לא תעשה's while ביטול איסור לכתחילה is forbidden but not an bona fide לא תעשה.  


He answered that WE cannot transgress an איסור for the sick person by being מבטל איסור. Better let him do the איסור himself and eat the forbidden food. And even though we schecht for a sick person in order that he should eat kosher meat and not unkosher meat, there our act of schechting is in order that he will have what to eat. Here, the act of mixing the tithed produce back into the untithed produce is not for the sake of his eating because he can eat the food whether we mix it or not.  


But if what we said is correct and we may not perform an איסור on his behalf if it is not necessary for his actual eating, then we have a problem understanding the continuation of the Gemara:


"אפשר בחולין", פשיטא? לא צריכא בשבת


It was stated that, according to Rabba, if it is possible to make the untithed produce fit and then feed him with non-sacred food, one should do so. The Gemara is surprised at this: It is obvious that if it is possible to tithe the produce and feed him that, one should do so. Why must it be stated? The Gemara explains: No, it is necessary to state this with regard to a case on Shabbos, when it is generally prohibited to separate terumot and tithes. Even so, the Sages said that it is better to separate terumot and tithes on Shabbos rather than feed the ill person untithed produce.


בשבת נמי פשיטא, טלטול מדרבנן הוא.


The Gemara asks: With regard to Shabbos it is also obvious, since the prohibition against separating terumot and tithes is merely a prohibition against moving, which is prohibited by rabbinic law. That is certainly less severe than the prohibition against eating untithed produce. 


WAIT!!! What is the "פשיטא" that on Shabbos we can separate to save from the more severe prohibition of eating untithed produce? Since WE are doing the איסור דרבנן of separating the תרומות ומעשרות not directly so that he can eat [because he can eat whether we separate or not], that should be worse than allowing him to eat [food that is אסור מדאורייתא] in order to save his life. Yet the Gemara says that it is axiomatic that WE do the lighter איסור in order to prevent HIM from doing the more severe one!!??


In the words of the Avnei Miluim [תשובה י"ח]: 


הרב בעל מש"ל בספרו פרד"ר [דרוש י"ט] הקשה למה לא נעשה תיקון אחר להנצל מאיסור טבל ומאיסור תרומה והוא שיתקן ויפריש התרומה ויחזור ויערב אותה עם החולין דהשתא ליכא איסור תורה כלל דהא מה"ת חד בתרי בטל כדכתיב אחרי רבים להטות ומה גם מין במינו, וכ"ת אין מבטלין איסור לכתחלה, לא מבעי' לסברת הראשונים [רשב"א ר"ן חולין צח, ב] דאין מבטלין איסור לכתחלה אינו אלא מדרבנן אלא אפי' למ"ד מדאורייתא פשיטא דאינו אלא איסורא בעלמא ואפי' לאו ליכא וא"כ מוטב שנעבור איסור זה דאין מבטלין איסור לכתחילה ממה שיעבור החולה איסור שהוא במיתה בידי שמים וכ"ת דאיסור הטבל או התרומה עובר החולה ואיסור דאין מבטלין אנו עושין, שהרי אנו שוחטין לחולה בשבת כדי שלא יאכל נבילה הרי דאין חילוק בין אם נעשה האיסור ע"י חולה או ע"י אחרים כו', ותירץ דלשחוט בשביל החולה אנו צריכין להתיר איסור נטילת נשמה או איסור נבילה לצורך אכילתו בזה הוא דאנו משערין איזה איסור קל ואיזה חמור ומאכילין אותו הקל הקל, אבל הכא באיסור שאנו מבטלין אין בו צורך אכילה לחולה כלל דמאי אכפת ליה אם אנו מבטלין האיסור או לא ואף שאנו מצילין אותו מאיסור חמור מ"מ כיון שאין בו צורך אכילה לחולה לא ניתן איסור זה לדחות אף שהוא קל ומוטב שיעבור החולה על איסור חמור כיון שהוא צורך החולה ממה שנעבור אנו על איסור קל שאין בו צורך אכילה לחולה, והדר מותיב לנפשיה מהא דאמר רבה היכא דאפשר בחולין לכ"ע מתקנין ומוספינן לי' והקשו פשיטא טלטול דרבנן הוא ולפמ"ש נהי דהפרשת תרומה בשבת אינו אלא מדרבנן כיון שאין בו צורך אכילה לחולה לא ניתן איסור זה לדחות דומיא דאיסור דאין מבטלין כו', ע"ש. 


The Avnei Miluim writes that it is simple and axiomatic that it is better that we transgress an איסור דרבנן in order to prevent others from transgressing an איסור מדאורייתא. So the Gemara was correct in stating that if it is possible to fix the terumah even on Shabbos, we should do so despite the איסור דרבנן involved in order to save the sick person from eating an איסור דאורייתא. That is what we learn from the sugya in Shabbos [4a] that teaches to do רדיית הפת [removal of bread from the oven] on Shabbos in order to save our friend from the more severe prohibition of baking on Shabbos. This is called "אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירו". But when it comes to us transgressing an איסור תורה to save our friend from an איסור תורה, it is similarly axiomatic that we refrain from doing so even if the איסור we will do will be less severe. [And the היתר to free a slave in order to enable him to have children is permitted because of the massive mitzva of פרו ורבו]. 



ולענ"ד נראה דבאיסור דרבנן פשיטא דאע"ג דאין בו צורך לחולה מוטב שנעבור איסור דרבנן ולא יעבור החולה איסור תורה, דבכה"ג [אומרים] לאדם חטא (אמרי') בשביל שיזכה חבירך, והא דבעי פ"ק דשבת (דף ג') [ד, א] התירו לו לרדותו קודם שיבא לידי איסור סקילה כבר כתבו שם תוספות דהתם כיון דפשע איבעי' לי' אבל היכא דלא פשע אומרים לו לאדם כו' ע"ש, ובאיסור תורה נמי פשיטא ליה דלא אמרי' לאדם חטא כו' ואף על גב דחבירו יעשה איסור יותר חמור כיון דזה נמי יעשה איסור תורה דהא דכופין את רבו ועושה אותו ב"ח כדי שיוכל לישא אשה כבר כתבו שם התוס' דמצוה רבה שאני ע"ש.


With respect to the question we asked, why don't we separate the terumah and then mix it back in which would lower the severity of the איסור to a דרבנן - According to the opinion that the law of "אין מבטלין איסור לכתחילה" is אסור מדאורייתא we understand why we can't separate and mix the terumah back in because that would be מדאורייתא and one may not transgress an איסור מדאורייתא to save his friend from an איסור מדאורייתא [even if his friend's איסור will be less severe]. 


And even according to the opinion that "אין מבטלין איסור לכתחילה" is only אסור מדרבנן, our idea to mix the tithed fruits into the untithed fruits wouldn't work. The reason is that there is a big mitzva to "guard terumah" so that it doesn't get destroyed that is derived from the pasuk of "ושמרתם את משמרת תרומותי". Although Chazal don't say so explicitly, nullifying terumah into non-terumah would be a transgression of this איסור. Nullifying terumah is a form of destroying it because it turns into חולין. 


THAT is a chiddush gadol!

ובעיקר הקושיא דליהדר וליבטלי' הנה למ"ד דאין מבטלין איסור הוא דאורייתא ודאי דאין אומרים לו לאדם חטא באיסור דאורייתא בשביל שיזכה חבירך, וכיון שאין בתערובת זה צורך אכילה לחולה אלא שלא יעבור איסור חמור אין אנו מצוין לעבור בשבילו, איברא למ"ד דאין מבטלין איסור אינו אלא דרבנן יראה לענ"ד דהכא מן התורה אסור משום דאנו מוזהרין על התרומה שלא נפסידנה כדכתיב ושמרתם את משמרת תרומותי וכדתנן פ"ח דתרומות [מ"ח] ע"ש ומן התורה צריך שימור שלא נפסיד תרומה, וכ"כ הרמב"ם פי"ב מהל' תרומות [הי"ב] ע"ש, וכשמבטל תרומה בתוך חולין הרי נהפך האיסור להיתר ונעשה מתרומה חולין דאחרי רבים להטות וכמבואר וה"ל מאבד התרומה בידים כשמבטלה ברוב חולין דתו ליכא כאן תרומה והתורה אמרה ושמרתם את משמרת תרומתי, ודו"ק. 


More from this:
0 comment
Leave a Comment

Learning on the Marcos and Adina Katz YUTorah site is sponsored today in memory of Elaine Bienenfeld Silver z”l by her children and grandchildren and for a refuah shleimah for Avraham ben Faiga