לע"נ סבתי מרת אסתר בת ר' שמואל
אמר אביי המקדש במלוה אינה מקודשת בהנאת מלוה מקודשת ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית
Abaye says: With regard to one who betroths a woman with a loan, i.e., he previously lent this woman money and he now says that she is betrothed to him by means of that loan, she is not betrothed. The reason is that a woman can be betrothed only through her acceptance of money, or an item that has monetary value, at the time of the betrothal. Although this woman owes the man money, at the time the man states that she is betrothed to him, the loan is not in fact money but an obligation. Therefore, he does not actually give her anything at the time of the betrothal. By contrast, if he betroths her by means of the benefit of the loan, she is betrothed. But it is prohibited to do so, due to the fact that betrothing a woman via the benefit of a loan is an artifice used to circumvent the prohibition of receiving interest, as this enables the husband to gain an additional benefit from the loan.
האי הנאת מלוה ה"ד אילימא דאזקפה דאמר לה ארבע בחמשה הא רבית מעלייתא הוא ועוד היינו מלוה
The Gemara clarifies: What is meant by this term: The benefit of the loan? If we say that it means that he established interest upon it when she took the loan, e.g., he said to her that he is lending her four coins in exchange for the repayment of five, and he betroths her by releasing her from the obligation to pay this additional coin, this is a case of full-fledged interest, not merely an artifice used to circumvent the prohibition of receiving interest. He is receiving full payment of the loan and an additional benefit. And furthermore, when he releases her from the obligation to pay this additional coin, he is simply forgoing another obligation she has toward him; he is not giving her anything. This is like a regular case of a betrothal with a loan, and therefore she should not be betrothed.
לא צריכא דארווח לה זימנא :
The Gemara answers: No, it is necessary in a case where he extended the time of the loan for her. When the time for her to repay the loan arrived he extended the deadline and betrothed her with the financial benefit she receives from the extra time he is giving her to use the money. In this case he does betroth her with the value he is giving her at that time, but it is similar to interest, as it is included in the prohibition of interest to pay the creditor for an extension of the time of a loan.
Rashi says:
לא צריכא דארווח לה זמן - הלואתו ואמר לה התקדשי בהנאה זו שאת היית נותנת פרוטה לאדם שיפייסני על כך או לי ואפי' לאגר נטר לא דמי כלל ואם פירש לה כך מקודשת והערמת רבית הוא דהויא ולא רבית גמור דלא קץ לה מידי ולא מידי שקל מינה
He extended the time frame of the loan and said to her "You are betrothed to me with the benefit that you would have given a prutah to a person or to me in order to appease me to grant the extension." It is also not at all similar to אגר נטר [reward for waiting for the money - the definition of ribis]. If he expressed this to her it is הערמת רבית - an artifice used to circumvent ribis and not absolute ribis for he didn't set a price nor did he take anything from her.
Says Tosfos:
פי’ בקונטרס שהיתה חייבת לו, ונתן לה זמן ואמר לה ‘התקדשי לי בהנאה זו שאת היית נותנת לאדם פרוטה שיפייסני על כך’.
(a) Explanation #1: Rashi explains that she owe him money and he extended the time and said to her ‘Be Mekudeshes to me with the benefit that you would have had to give someone a P’rutah to persuade me to do that’.
ואם פירש לה כך, מקודשת, והערמת רבית הוא דהויא ולא רבית גמור ...
1. Explanation #1 (cont.): If he says that to her, she will be betrothed; that is ‘Ha’aramas Ribis’ and not proper Ribis ...
דלא קץ לה, ולא מידי שקיל מינה, וכ”ש אם מחל לה כל המלוה ואמר לה ‘התקדשי לי בהנאת מחילה זו, מקודשת’ ...
(b) Reason: Since he did not fix her Ribis, nor did he take anything from her - and all the more would she be betrothed if he was simply Mochel her the entire debt and said to her ‘Hiskadshi li be’Ha’ana’as Mechilah Zu’.
אבל כי מקדשה בעיקר המעות, לאו מידי יהיב לה, שכבר הם שלה וברשותה.
(c) Explanation #1 (concl.): Whereas if he was Mekadesh her with the actual money, he would not be giving her anything, seeing as it is already hers and in her domain.
ומה שפי’ דרבית קצוצה לא הוי, כיון שאין האשה נותנת לאיש כלום, לא נהירא...
(d) Introduction to Refutation: What Rashi says however, that it is not ‘Ribis Ketzutzah’ since he did not give her anything, is not correct ...
דכיון שהיה נותן לה זה פרוטה בקידושין, ולא נתן לה כלום, הוי כאילו נתנה לו פרוטה ממש- והוי רבית גמור.
1. Refutation (cont.): Because, since he would have had to give her a P’rutah for Kidushin, and in fact, he gave her nothing, it is as if he actually gave her a P’rutah - and this is proper Ribis.
Another question: Rashi holds [cited by the Tur Yo"d 166] that if someone lends his friend money and when he asked for his money beack, the borrower said "Live in my courtyard until I pay you back - this is רבית קצוצה [i.e. Ribbis Min HaTorah]. According to the Rambam this is not רבית קצוצה since the deal was not made at the time of the loan but according to Rashi that detail doesn't change matters - רבית קצוצה. The Beis Yosef cites Rashi in Bava Metzia [64b] who says that in order to be רבית קצוצה the רבית can be agreed upon either at the time of the loan or later. Since according to Rashi the רבית agreement can come later - why is there no רבית in this case??
We also have to understand the words of Rashi "דלא קץ לה מידי - He didn't set [a price]". Oh yes he did!! He said that she should marry him with the money that extending the time is worth?!!
א) בקדושין (ו ב) בהנאת מלוה מקודשת וכו' לא צריכא דארווח לה זימנא. פירש רש"י ד"ה לא צריכא דארווח לה זמן הלואתו ואמר לה התקדשי בהנאה זו שאת היית נותנת פרוטה לאדם שיפייסני על כך או לי, ואפילו לאגר נטר לא דמי כלל, ואם פירש לה כך מקודשת, והערמת רבית הוא דהויא ולא רבית גמור דלא קץ לה מידי ולא מידי שקיל מינה עכ"ל. והקשו התוס' על מה שפירש"י דרבית קצוצה לא הוי כיון שאין האשה נותנת לאיש כלום, ולא נהירא כיון שהוא נותן לה זה פרוטה בקדושין ולא נתן לה כלום הוי כאילו נתנה לו פרוטה ממש והוי רבית גמור עכ"ד. וביותר יש להקשות, דהא דעת רש"י מבואר בטור יו"ד (סי' קס"ו) שהמלוה לחבירו ולאחר זמן תבע חובו ואמר לו הלוה דור בחצרי עד שאפרע לך חובך הוי רבית קצוצה, ולא כהרמב"ם דהוי אבק רבית לפי שלא קצץ בשעת ההלואה, אבל לדעת רש"י גם זה הוי רבית קצוצה, ובב"י שם הביא מרש"י ב"מ (סד ב) שכתב דמתני' דקצץ עמו בשעת מתן מעות או אחר כך עיין שם. ומבואר דעת רשיז"ל דאף אם קצץ עמו בשעת הרווחת הזמן הוי ג"כ רבית קצוצה, והובאה דעה זו בשו"ע יו"ד (סי' קס"ו ס"ב) בשם יש אומרים עיין שם. וא"כ בנדון דידן שאמר לה התקדשי בהנאת הפרוטה בשעת הרווחת זמן ליהוי רבית קצוצה לדעת רשיז"ל. גם צריך ביאור לשון רש"י דלא קץ לה מידי, הרי קץ לה שהרי אומר שתתקדש לו בשכר הרווחת זמן. [ועיין ביאור הגר"א יו"ד (סי' קס"ו סק"ז) שכתב אהא דאיתא שם די"א דבשעת הרווחת זמן לא הוי רק אבק רבית, דזה תליא בפלוגתת רש"י ותוס' קדושין (ו ב) עיין שם, וצ"ע דלפ"ז דברי רש"י סותרין אהדדי, דבקדושין סובר דבשעת הרווחת זמן לא הוי רבית קצוצה, וביו"ד שם כתב הטור משמו דהוי רבית קצוצה].
Answers Rav Nosson Geshtetner ztz"l:
There is a basic misunderstanding in the way we are reading Rashi. It is not that AT THE TIME OF THE EXTENSION that he mentioned the kiddushin but afterward. Such behavior does not constitute ribis. It would only be a ribis problem had he mentioned it at the outset or at least when granting the extension. In the case of the lender living in the courtyard of the borrower it is not ribis if he first allowed the lender to live in his courtyard and only later mentioned that he may do so as a reward for letting him [the borrower] pay later.
That is why Rashi says that this is not אגר נטר - reward for waiting [for his money]. The extension was already granted earlier so it can't be defined as such.
Also, "לא קץ לה מידי" - he didn't set a price. When? At the time of the extension but only later on.
So the kiddushin is being effected not by the fact that she gets to hold on to the money for a longer period of time [that would be אגר נטר] but because she would be willing to pay a prutah to convince him to let her extend the time frame of the loan. According to this, we can go even further and say that the kiddushin can even take place at the time of the extension, as long as he had intended to grant her the extension no matter what [so there is no אגר נטר]. The prutah of kiddushin is what she saved by not having to appease him to grant the extension.
It IS however הערמת רבית since his [secret] intention in granting the extension was that she agree to marry him.
ב) ברם לענ"ד נראה בדעת רשיז"ל, דהא דאמר הכא התקדשי לי בפרוטה שהיית נותנת לאדם שיפייסני להרויח זמן ההלואה, לא אמר כן בדרך תנאי וכאילו אינו מסכים להרווחת הזמן אלא בתנאי שתסכים להתקדש בו בהנאה פרוטה זו, אלא שהוא הרויח לה זמן ההלואה בלא שום תנאי, ואחר שהרויח לה הזמן אמר לה התקדשי לי בפרוטה זו שלא היית צריך להוציא כדי לפייסני להרויח הזמן, כי הרווחתי לך הזמן בלא פיוס. ובכהאי גוונא לא הוי רבית קצוצה, וכמבואר בטור יו"ד (סי' קס"ו) דאף לדעת רש"י לא הוי רבית קצוצה אלא כשאומר בשעת הרווחת הזמן דור בחצרי, אבל אם כבר הרויח לו זמן ובא בתוך הזמן ואמר דור בחצרי בשביל מעותיך שהן בטלין אצלי, לא הוי אלא רבית מאוחרת עיין שם, והכא שלא אמר כלל שהיא תתקדש לו בשביל מעותיו הבטלין אצלו, אלא שאמר לה שתתקדש לו בשכר הפרוטה שלא הוצרכת ליתן לפייסני כדי להרויח זמן, ליכא אלא הערמת רבית, דהא לא קץ כלל שהרי לא התנה את הרווחת הזמן בהסכמתה להתקדש לו, ואף אם לא תתרצה להתקדש לו הסכים להרווחת הזמן. ועל כן כתב רש"י דלא דמי לאגר נטר כלל, כי הוא מעולם לא התנה להמתין על המעות בתנאי שתתרצה להתקדש לו, והוא מסכים להמתין על המעות אף בלא שתתקדש לו, ונמצא שאין הוא נותן אגר נטר כלל. וגם לא מידי שקיל מינה, דהיינו דלא שקיל מידי מינה על הרווחת הזמן כיון שהרויח לה את הזמן אף אם לא תתרצה להתקדש. והערמת רבית הוא דהוי, כי הוא התכוין לכתחלה להרויח לה הזמן על מנת שאחר כך תאמר לה שתתקדש לו בשכר שהרויח לו זמן בלא פיוס בפרוטה. ואף שלא קץ לה ולא התנה את הרווחת הזמן בתנאי שתתרצה להתקדש לו, וממילא ליכא בזה רבית קצוצה ואף לא אבק רבית, אבל יש בו הערמת רבית, כי באמת הוא מתכוין לקבל אגר נטר על שהרויח לה הזמן. כן נראה לענ"ד ליישב דברי רשיז"ל לנכון.
ג) ותמצית הפירוש בדברי רשיז"ל, שאין היא מקדשה תמורת הרווחת זמן ההלואה, אלא תמורת הפרוטה שלא הוצרכה ליתן כדי לפייסו להסכים להרויח זמן ההלואה, ואף אם לא היתה מסכמת להתקדש לו גם אז היה מרויח לה זמן, ועל כן ליכא בזה אגר נטר כלל, כי האגר אינו על הנטר אלא על שאין לה צורך ליתן פרוטה לבעל לפייסו כדי להסכים להרווחת הזמן, וממילא לא קץ מידי על הרווחת הממון ולא יהיב מידי תמורת הרווחת הזמן, וממילא ליכא שום רבית. ומ"מ איכא משום הערמת רבית, כי כונתו היתה בהרווחת הזמן כדי שתתקדש לו ואף על גב שלא התנה את הרווחת הזמן בהסכמתה להתקדש, וע"כ הוי בגדר הערמה, ואף על גב דרבית ממש ליכא שהרי לא התנה הרווחת הזמן בהסכמתה להתקדש לו וא"ש. ולפ"ז אין צורך לומר שקידשה לאחר הרווחת הזמן וכדלעיל, אלא אף אם קידשה בשעת הרווחת הזמן לא הוי רבית, כי הוא היה מרויח לה זמן אף אם לא תרצה להתקדש, והקדושין הוא ע"י הפרוטה שלא הוצרכה לפייסו.
0 comments Leave a Comment