לע"נ ר' שמעון בן ר' חיים אליעזר 

לזכות אברהם שרגא בן מלכה אסתר וכל משפחתו היקרה!!

עולות העכו"ם אין מביאין עמהן נסכים שנאמר כל האזרח יעשה ככה אבל נסכיהם קריבין משל צבור שנאמר ככה תעשו לאחד כמספרם ואינן טעונות סמיכה שאין סמיכה אלא בישראל באנשים לא בנשים:

Gentiles do not bring accompanying offerings [a mincha and nesachim] for the burnt-offerings they bring, as [can be inferred from Bamidbar 15:13]: "Every native among you shall do this."18 The accompanying offerings for their sacrifices are, however, brought from communal funds, as it [ibid.:12] states: "So shall you do for each one according to their number."19 [These burnt offerings] do not require semichah, for semichah is performed only by a Jew, and by a male and not a female. [Rambam Maaseh Hakorbanos 3-5] 

-----------

18 - This pasuk concludes the passage commanding the offering of the accompanying offerings, implying that it is only a native - i.e., a member of the Jewish people - who is required to bring them.

19 - Implying that the sacrifices themselves require that the accompanying offerings be brought.

-------------

A] According to the Lechem Mishna, the Rambam would PERMIT an עכו"ם to offer nesachim if he chooses to do so but is not obligated. 

This is very difficult to accept. Let us look at the gemara [Menachos 73b] and see why.

מאן תנא להא דתנו רבנן (במדבר טו, יג) אזרח אזרח מביא נסכים ואין העובד כוכבים מביא נסכים יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים תלמוד לאמר ככה מני לא ר' יוסי הגלילי ולא רבי עקיבא

The Gemara asks: Who is the tanna who taught that which the Sages taught in a baraita: The verse states with regard to libations: “All who are home born shall do these things after this manner” (Numbers 15:13), which teaches that those who are home born, i.e., Jews, can bring libations as a separate offering, but a gentile cannot bring such libations. One might have thought that a gentile’s burnt offering should not require the standard accompanying libations. Therefore, the verse states: “So it shall be done for one bull” (Numbers 15:11), which indicates that every offering requires libations. Whose opinion is this? It is not that of Rabbi Yosei HaGelili and not that of Rabbi Akiva.

אי רבי יוסי הגלילי הא אמר אפילו יין נמי אי ר' עקיבא הא אמר עולה אין מידי אחרינא לא

The Gemara explains the question: If it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, doesn’t he say that a gentile may even bring wine by itself, and not only as a libation? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, doesn’t he say that with regard to a burnt offering, yes, a gentile may bring it, but with regard to something else other than the offering itself, no, a gentile may not bring it?

איבעית אימא ר' יוסי הגלילי ואיבעית אימא רבי עקיבא איבעית אימא ר' יוסי הגלילי סמי מההיא יין ואיבעית אימא רבי עקיבא עולה וכל חבירתה:

The Gemara answers: If you wish, say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili; and if you wish, say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. If you wish, say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, and omit from that baraita that the tanna allows gentiles to bring wine, as he holds that gentiles cannot bring wine by itself. And if you wish, say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, and interpret his opinion to be that a gentile may bring a burnt offering and all its accessories.

If the Lechem Mishna is correct, then the braisa is in complete consonance with R' Yosi Haglili. He held that a goy is permitted to bring נסכים while the braisa is teaching that he is not obligated to do so. 

B] It should also be noted that the Rambam learns the gemara differently than Rashi. According to Rashi, the distinction is that a goy may not bring nesachim independently but must do so as part of his korban olah [this is expressed in the English elucidation of the gemara above]. According to the Rambam, a goy may not bring nesachim at all, even as part of his korban. However, nesachim must be brought by the tzibbur.  

C] Rashi in Temurah [2b ד"ה אין מביאין] seems to say that the requirement of a goy to have nesachim with his korban is a takanas Beis Din. However, from the gemara here in Menachos and there is Temurah [3a] it seems that this obligation is derived from the pasuk ["ככה"]? And if accepting the nesachim from the goy is only מדרבנן but the obligation to have nesachim is מדאורייתא then how do his דרבנן nesachim fulfill his דאורייתא obligation? 

D] The Rambam here says that the נסכים of a goy come from the צבור and not from him while in Hilchos Shkalim [4-3] he writes that only if the goy didn't send נסכים we must take from the צבור implying that ideally he should send the נסכים??

There is an important Brisker Rov on the sugya which I hope everyone learns. Here it is:   

חידושי הגרי"ז מסכת תמורה דף ב עמוד ב

שם, בגמ' ת"ש דתניא קדשי עכו"ם וכו' ואין מביאין עליהם נסכים אבל קרבנו טעון נסכים דברי ר"ש וכו', ובדף ג' מנה"מ דת"ר אזרח אזרח מביא נסכים ואין העכו"ם מביא נסכים יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים ת"ל ככה, ופרש"י הכא ול"ג עליהן והכי פירושא דאין מביאים נסכים של עכו"ם בפני עצמן כישראל שמתנדב נסכים בפני עצמן אבל בהדי קרבנו מביאין כדאמרינן במסכת שקלים שזו אחת מן התקנות שתקנו ב"ד דעכו"ם ששילח עולתו ודמי נסכיהן ממדינת הים מקבלין הימנו, ורבנו גרשום גריס ואין מביאין עליהן ומתרץ דהא דעכו"ם ששולח זהו רק תקנה מדרבנן שתקנו בי"ד שמקבלים מהם, ולא מדאורייתא, ולכאורה דבריו צ"ע כיון דמדאורייתא אין מקבלים ממנו הנסכים איך תקנו ב"ד לקבל ממנו כיון דמדאורייתא נסכיהם לאו כלום וקרבנם מדאורייתא טעון נסכים ואיך מהני מדאורייתא נסכים של עכו"ם, וע"כ צריך לפרש דמהני נסכיהם משום הפקר בי"ד הפקר ולא הוי נסכיהם של עכו"ם וא"כ קשה עליה מהא דמקשה הגמרא במנחות (דף ע"ג ע"ב) על ר"ע דאמר עולה אין מידי אחרינא לא מהא דעכו"ם ששולח אין מקבלין הלא אמרינן דזהו הוי מן התקנה ומטעם הפקר בי"ד ולא מיקרי נסכיהם של עכו"ם, ועוד למה לא תקנו כשאר קרבנות דאם שלחו דלקבלו מנייהו כי היכי דתקנו בנסכים וצ"ע, ומוכח מזה כרש"י דהתקנה היתה הא דמביאים משל ציבור היינו היכא שלא שלחו, ובאמת תלוי זה אם התקנה הוי הא דמקבלים מנייהו או דהתקנה הוי הא דמביאין משל ציבור בב' הגירסאות, דאם נגרוס הכא דאין מביאין עליהן ע"כ דהתקנה הוי הא דמקבלין, אבל אי נימא דלא גרסינן עליהן א"כ הא דמקבלים הוי מן הדין והתקנה הוי הא דהציבור יתנו נסכים.

והנה הרמב"ם בהל' מעה"ק (פ"ג הל"ה) כתב וז"ל, עולות העכו"ם אין מביאין עמהן נסכים שנאמר כל האזרח יעשה ככה אבל נסכיהם קרבין משל ציבור שנאמר ככה, עכ"ל, ומוכח שהרמב"ם סובר דאפילו עם העולה ג"כ אין מביא העכו"ם נסכים, והקשה הלח"מ דהרמב"ם בהל' שקלים (פ"ד הל"ג) כתב וז"ל, וכן עכו"ם ששלח עולתו ממדינה אחרת ולא שלח עמה דמי נסכים יביאו נסכיהם מתרומת הלשכה, עכ"ל, משמע אבל היכא ששלח קרבין משלהם ע"ש, ותירץ דכונת הרמב"ם דעכו"ם אינו מחוייב להביא נסכים דהאזרח ממעט שאינו מחוייב להביא אבל אם הביא נסכים מקריבין, ולכאורה דבריו תמוהין מהגמרא מנחות (שם) דקתני מאן תנא להא דת"ר אזרח אזרח מביא נסכים ואין העכו"ם מביא נסכים וכו' לא ריה"ג ולא ר"ע אי ריה"ג הא אמר אפילו יין נמי, ולפי הלח"מ דהאזרח ממעט העכו"ם מחיוב הבאה איזה סתירה יש לריה"ג נהי דעכו"ם יש בקרבן יין אבל מ"מ אזרח ממעט דאין עליו חיוב להביא נסכים, והנראה דהא ודאי דהא דעכו"ם אינו מביא נסכים אין המיעוט דאין יכול להקדיש קרבן נסכים אלא דהמיעוט הוא דאין הוא המביא של קרבן נסכים היינו דאינו מיקרי בעלים של קרבן נסכים ואין הנסכים קריבין עבורו, וראיה לזה מהא דאמרינן במנחות (שם) דאע"פ שהעכו"ם אינו יכול להביא שום קרבנות חוץ מעולה אבל מ"מ בלהתכפר בו ישראל יכול גם להקדיש שלמים, וחזינן דעכו"ם לא נתמעט מהקדש של שאר קרבנות כי אם דאינו יכול להביא שאר קרבנות דהיינו דאין לו קרבן שלמים, א"כ ה"נ הכא דאזרח ממעט עכו"ם הוא ג"כ דלא נתמעט מהקדש נסכים אלא דאין הוא המביא של קרבן נסכים, וא"כ הא דמרבינן דאע"פ דעכו"ם אינו יכול להביא נסכים מ"מ קרבנו טעון נסכים, ואף על פי שאין להנסכים מביא היינו בעלים של הקרבן נסכים מ"מ כיון דמצד הקרבן טעון נסכים מקריבין לקרבן נסכים בלא מביא לגמרי, דהא חזינן דאם לא שלח נסכים מביאין משל ציבור והלא איך יכולים ציבור להביא בעד אחר נסכים דאיזה שייכות יש להם שיהיו הם המביאים נסכי קרבנו, אלא ע"כ דהם רק נותנים ממונות בעד הנסכים אבל הנסכים נקרבין בלא בעלים לגמרי דכיון דהקרבן טעון נסכים מקריבין לקרבן נסכים בלא מביא, א"כ ג"כ יכול להקדיש העכו"ם הנסכים לצורך הקרבן כמו שיכול להקדיש קרבן שלמים להתכפר ישראל, ולפי"ז שפיר יבואר שיטת הרמב"ם דכתב הרמב"ם בהלכות מעה"ק דעכו"ם נתמעט מלהביא נסכים על קרבנו מאזרח והיינו דכונתו דעכו"ם נתמעט מלהיות המביא של הנסכים, אבל בהלכות שקלים כתב דאם שלח מקבלין ממנו, והביאור דכיון דקרבנו טעון נסכים שפיר יכול להקדיש נסכים לצורך הקרבן אבל אין הכי נמי דאין הנסכים קרבין עליו, והנפק"מ זהו גופא דכתב הלחם משנה דאם היה הוא המביא של הנסכים היה מחוייב להביא הנסכים, דחיוב של הנסכים הוא על הבעלים שבעבורו קריבין הנסכים, אבל כיון דנתמעט מהאזרח מלהיות המביא אינו מחוייב להביא, ולפי"ז דאין האזרח הוא המיעוט בהחיוב הבאה כי אם דנתמעט מלהיות מביא הנסכים וממילא אינו מחוייב, א"כ שפיר אמרינן במנחות (שם) דהא דת"ר אזרח מביא נסכים וכו' דלא כריה"ג דאי כריה"ג הא אמר אפילו יין כיון דלריה"ג לא נתמעט עכו"ם ביין ושאר קרבנות מלהיות המביא דהא יכול להביא יין גם בפני עצמו, א"כ לא נתמעט מהאזרח דאין העכו"ם מביא נסכים.

אבל לפי"ז יקשה הא דמקשה הגמרא שם כמאן אזלא הא דתנן אר"ש ז' דברים התקינו בי"ד וכו' עכו"ם ששלח עולתו ממדה"י ושילח עמה נסכיה קריבין משלו וכו' דלא כר"ע, ולפ"ד הלא אמרינן דהא דשולח דמקבלין ממנו הוא משום דאיתא בהקדש נסכים אבל מ"מ אין הנסכים קרבין עבורו ומאי מקשה על ר"ע דאמר דעכו"ם לא מביא בקרבנות אלא דוקא עולה, וכן קשה מהא דמקשה הגמרא כמאן אזלא הא דת"ר אזרח מביא נסכים ואין עכו"ם מביא נסכים יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים ת"ל ככה וכו' ואי כר"ע הא אמר עולה אין מידי אחרינא לא, ולכאורה ג"כ קשה הלא הא דנתרבה דעולתו טעונה נסכים הוא רק דעכו"ם יכול להקדיש אבל מ"מ אינו מיקרי המביא וצ"ע, אבל באמת נראה דהא לשי' הרמב"ם דגורס אינו מביא עליהן נסכים א"כ ע"כ דקושית הגמ' היא מזה דקרבן עכו"ם טעון נכסים ומביאין משל ציבור מדין זה מקשה הגמ' על ר"ע דממעט עכו"ם מקרבנות אחרים חוץ מעולה, והנראה בזה דשאני אם ממעטינן העכו"ם מהאזרח דאז הוי המיעוט דאינו יכול להיות המביא של הנסכים אבל שייך הוא לקרבן נסכים, וכיון דשייך הוא לקרבן נסכים א"כ קרבנו צריך נסכים, אבל אם נתמעט עכו"ם מעולה דשייך דוקא בקרבן עולה ואינו שייך כלל בקרבנות אחרים דהא דהעכו"ם נתרבה דנודרין נדרים ונדבות דוקא לעולה נתרבה אבל לשאר קרבנות לא נתרבה, א"כ אם הקדיש עולה לא יוכל להיות דין דיהא עולתו טעון נסכים, ושפיר מקשה הגמרא לכו"ע איך נתרבה מככה דקרבנו יהיה טעון נסכים כיון דלא נתרבה רק לעולה ולא לשאר קרבנות, וכן קושית הגמרא מהא דעכו"ם ששלח מקבלין ממנו ג"כ, והקושיא היא איך שייך דקרבנו יהיה טעון נסכים, [עי' כ"ז בהרחבה, בחידושי מרן רי"ז הלוי פ"ג ממעשה הקרבנות ה"ה]