סכות תשע"ו

לבאר ענין אושפיזין. דלא מצינו דוגמתו בשאר המועדים. ואפילו בליל הסדר אמנם מזמינים כל דכפין אבל לא את האבות ושאר גדולי האומה.

נראה לבאר, דעי' בגמ' (כז:) דעת ר"א דסוכה שאולה פסולה דכתיב חג הסכות תעשה לך, אבל רבנן פליגי דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכות, מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת.

והדיוק צ"ב למה לא יוכלו כל ישראל להיות שותפין בסוכה אחת גדולה. ועי' ברש"י ותוס' מה שהאריכו בזה.

אבל בדרך דרוש שי"ל דענין הדרשה למה התורה קבעה המצוה בצורה זו, משום שכך האמת, דכל ישראל יושבים בסוכה אחת.

שהרי הסוכה היא היקף ענני הכבוד, וכידוע כשיושבים בסוכה נחשב שחוסים בצילא דמהימנותא, כי ענני הכבוד הם גילוי שהשכינה שורה בישראל. כמו שביאר הגר"א דעל זה ביקש מרע"ה "ובמה יודע כי עמך הגוי הזה כי אם בלכתך עמנו". ובמדבר זכו שכל העולם ראו את זה – "מה זה עולה מן המדבר" – אבל גם בכל הדורות "השם צלך".

והרי השראת השכינה היא מצד ש"עמך הגוי הזה" – והעננים חסו על כלל ישראל. ולא על יחיד או יחידים.

וא"כ איך יתכן שמשפחה אחת תבנה סוכה וישכון עליה כבוד ה'. אלא ע"כ שכל הסכות מצטרפות לסוכה אחת, והיא ענני הכבוד שבכל דור.

ולכן שפיר מדייק הגמ' דע"כ אין דין "לך" בסוכה, שהרי הסוכה היא מצורפת מהסכות של כל ישראל, והרי הסוכה של חבירו אינו שלו, וע"כ דלא איכפת לן בזה. (ומה שכתוב "לך" היינו למעוטי גזולה עיי"ש בסוגיא[1].)

והנה אמרו חז"ל שאין מיתה בציבור (הוריות ו.), כי הציבור כולל כל הדורות, וכולם תאין ומתכנשין לחסות תחת צל הסוכה, ובתוכם גם אבות האומה ורועיה הנאמנים, וזהו ענין האושפיזין.

[1] והגדר צ"ב דבמה הוי סוכה גזולה פחות "לך" מסוכה שאולה. ובריטב"א (ט.) מבואר דהוי גילוי דפסול משום מהבב"ע. אבל בתוס' (לא.) משמע דמפ' דכל שהסוכה יצאה מרשות הבעלים (דגזילה הויא יציאה מרשותו) פסולה בעצם. ולא מחמת חסרון בעלות דהגנב.