לפ' משפטים תשע"ד
ובשר בשדה טריפה גו' לכלב תשליכון אותו. ומביא רש"י מהמכילתא שהיה בשכר שלא חרץ כלב לשונו בשעת מכת בכורות. וצ"ב דאי"ז אותם כלבים וכי יש להם זכות אבות. ובכלל מה איכפת לכלב בין בשר נבילה לבשר טריפה. ובודאי עיקר הלקח הוא בשבילנו.
ונקדים דהתוס' הרא"ש (רפ"ב דפסחים) הק' על מה שלא נהגו לתת טריפות לכלבים. והיה נראה, דאין החיוב לתת לכלבי הפקר, דאילו היה כן היתה זו מצות נתינה, ובודאי אין מצות נתינה בכלבים. והרי בגר תושב באמת יש מצות נתינה דלגר אשר בשעריך תתנה, והרמב"ם (פ"י מלכים הי"ב) מביא זה למקור דמצווים להחיותו, ואילו היתה מצות נתינה לתת טריפה לכלב היה משתמע שיש מצוה להחיותם, ובודאי זה אינו. אלא מש"כ לכלב תשליכון מיירי בכלב שלו, שמזונותיו עליו. והוא, דסתם מאכל כלב הוא נבילה כדתנן סוף שבת מחתכין את הנבילה לפני הכלבים. וציותה תורה, דאם יש לו בשר נבילה ובשר טריפה, ויותר היה ניח"ל לתת הנבילה לכלב, ולמכור הטריפה לנכרי (שדמיה מרובים יותר), וקאמר רחמנא שלא יעשה כן, אלא יתן הטריפה לכלב, וימכור הנבילה. וניחא קושיית תוס' הרא"ש, למה לא מצינו נוהגים דין זה, דלא היו יהודים רגילים להחזיק כלבים, ואילו לכלבי הפקר אינו חייב ליתן כנ"ל.
ועיי"ש במכילתא שמסיים ונכבד שכר הכלב מן העכו"ם, ולמבואר אי"ז תוספת בעלמא, אלא זהו עיקר תוכן הדין, דבזה מיירי שיש לו טריפה ונבילה, ואחד יתן לכלב ואחד ימכור לנכרי. דאם אין לו אלא טריפה לבד פשוט שיתנו לכלב, שהרי מזונותיו עליו, אלא מיירי כנ"ל שיש לו נבילה וטריפה, והציווי לתת הטריפה לכלב, שאין הקב"ה מקפח שכרו, וימכור הנבילה, אף שמפסיד קצת עי"ז.
והנה בשר נבילה הוא מאכל גס ופחות מבשר טריפה, וכלב אוכל הדברים היותר פחותים, דלכן כשאנו באים להחליט על איזה מאכל שאבד תואר מאכל לגמרי אומרים שאינו ראוי לאכילת כלב. והכתוב מתבטא (משלי כ"ו) ככלב שב על קיאו גו'. וא"כ חידוש הוא שירגיש הכלב עילוי הטריפה על הנבילה. ומאיפה זכה להבחנה זו.
אלא שהוא בשכר לא יחרץ כלב לשונו. כי כלב כשהוא רעב אומר הב הב, דכולו תאוה (ועי' רבינו בחיי שמות י"א ז'), אבל בשעת יציא"מ התאפקו לשעה קלה, וע"י התאפקות זאת זכו לעידון קצת, שיכולים להרגיש ההבדל בין נבילה לטריפה.
והתורה מלמדנו לקח בזה, דמכל התאפקות מקבלים עידון, ויכול להרגיש תענוג בדברים נעלים יותר. וכמו שאחז"ל (מובא בתוס' כתובות קד.) עד שאדם מתפלל שיכנסו ד"ת לתוך גופו יתפלל שאל יכנסו מעדנים לתוך גופו עיי"ש. דע"י ההתאפקות מלהשתקע בהנאות גסות, מתעלה ומקבל טעם בהנאות רוחניות.
0 comments Leave a Comment