איש ואשתו בנר חנוכה

כתב מהרש"ל בתש' סי' פ"ה וז"ל מצות נ"ח איש וביתו, והמהדרין במצוה נר לכל אחד. והמהדרין מן המהדרין מוסיפין נר בכל לילה וזה נר לכל א' כמו שפי' הרמב"ם וכן המנהג ולא כדברי ר"י שסבר שלא ידליקו יותר מבני הבית אלא נר אחד. ואיש ואשתו בודאי מספיק להם נר א' ע"כ.

ודין זה האחרון דאיש ואשתו מספיק להם נר א' ואינם בדין מהדרין הביא האליה רבה סי' תרע"א והמשנ"ב שם, ופי' הא"ר טעמא משום שאשתו כגופו. ומ"מ צ"ב מנא פשיטה ליה למהרש"ל דבר זה. גם עצם הטעם דאשתו כגופו צ"ב, דסברא זו מצינו אצל פסולי עדות, ולא לענין קיום מצוות.

ב. ועי' בגמ' (כג.) אמר ר' זירא מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא, בתר דנסיבי איתתא אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדליקי עלי בגו ביתאי.

והקשה הבית הלוי בקונטרס חנוכה, נהי שיצא ר' זירא יד"ח ע"י הדלקת אשתו, אבל למה לא הדליק בעצמו מדין מהדרין.

אמנם זה תלוי במח' התרומת הדשן (סי' ק"א) עם א' מהגדולים שהביא שם, אם יש דין מהדרין למי שהוא חוץ לביתו, אבל הרמ"א (תרע"ז) פסק כהתרומת הדשן דגם בכה"ג יש דין מהדרין. וא"כ קשה כנ"ל על ר' זירא.

והבית הלוי תירץ דמדברי הרמב"ם מבואר דמהדרין היינו שבעה"ב מדליק נרות כמספר בני הבית, לא שכל אחד ידליק בעצמו, וא"כ י"ל שאשת ר' זירא באמת הדליקה נרות כנגד ר' זירא וכנגד עצמה. ונתקיים דין מהדרין על ידה.

באמת הבית הלוי כמו"כ היה יכול להקשות על ר' זירא בבחרותו למה סמך על השתתפות בפריטי ולא הדליק בעצמו מדין מהדרין, ולתרץ אותו תירוץ שאחר שהשתתף ר' זירא בפריטי באמת הדליק בעה"ב שלו נרות נוספים בשבילו.

אלא שכל זה לשי' הרמב"ם דמהדרין היינו שבעה"ב מדליק כנגד בני הבית, אבל שי' הרמ"א שדין מהדרין היינו שכל א' ידליק בעצמו, וא"כ עדיין קשה כנ"ל.

ג. ועי' במהרש"ל שם שהביא ראיה אותה גמ' דבחור שהוא אכסנאי אצל אחרים אי"צ להקפיד על הדלקה כמהדרין, ומוכח ג"כ שחולק על הרמב"ם וס"ל דמהדרין היינו שכל אחד ידליק בעצמו. וא"כ לדידיה ודאי יקשה אחר שנשא ר' זירא אשה למה לא הדליק בעצמו מדין מהדרין. ונראה שזהו באמת מקור הדין שכתב מהרש"ל בר"ד דאיש ואשתו סגי להו בנר אחד ואין להם דין מהדרין.

ומ"מ הא גופא טעמא, למה אין דין מהדרין באיש ואשתו, וגם למה למה אין דין מהדרין בבחור שהוא אכסנאי.

ועוד דע"ש בהמשך וז"ל חתן האוכל בבית חמיו אם יש לו יכולת בידו אפילו ישן בבית חמיו לא ישתתף אלא ידליק לעצמו משום מהדרין. שהרי הוא איש וביתו. ואם ישן בבית אחר פשיטא שמחוייב להדליק במקום שישן עכ"ל. [ומובא במג"א סי' תרע"ז.] וע"כ דמיירי בחתן שיש לו בית של עצמו רק שישן אצל חמיו באותו לילה, דאל"כ למה ליה להשתתף בפריטי הרי הוא אחד מבני הבית. וא"כ קשה למה צריך להדליק בעצמו מדין מהדרין, למה לא יוכל להשתתף בפריטי כדין הבחורים שאי"צ להדליק בעצמם אלא משתתפים בפריטי. דלכאורה ליכא חילוק בין בחור לנשוי כ"א כשאשתו מדלקת עליו בביתו, אבל כאן שאין אשתו מדלקת עליו בביתו למה יהיה חילוק בין בחור לנשוי.

גם מש"כ "שהרי הוא איש וביתו" משולל הבנה לכאורה.

ד. נראה שבחורים שדיבר בהם מהרש"ל היינו שאין להם בית לעצמם, וכן ר' זירא קודם שנשא אשה לא היה לו בית של עצמו, ואלמלא שנתארח אצל בעה"ב לא היה חייב בנ"ח כלל. ובכה"ג אין חיוב להדליק בעצמו אפילו למהדרין.

והטעם בזה, כי חיוב נ"ח תלוי במה שיש לו בית. וכדמוכח מדברי התוס' שהקשו למה תקנו ברכת הרואה בנ"ח, ולא בשאר מצוות, ותי' משום שיש הרבה בנ"א שאין להם בתים, ומוכח דחיוב נ"ח הוא רק במי שיש לו בית. משא"כ חתן האוכל בבית חמיו, כיון שיש לו בית של עצמו ומחוייב להדליק, גם כשאוכל אצל חמיו דין מהדרין הוא שידליק בעצמו. וזהו מש"כ מהרש"ל שהחתן חייב להדליק שהרי הוא איש וביתו, פי' שיש לו בית ששם חייב להדליק מדין נר איש וביתו, ולכן גם כשלן אצל חמיו ומדליק בבית חמיו צריך להדליק מדין מהדרין.

משא"כ בחור שהוא אכסנאי ואין לו בית, וכל דירתו בבית זה הוא רק בדרך טפילות שטפל לבעה"ב שמתאכסן אצלו, לכן די במה שמשתתף בפרוטה עם בעה"ב, ואין לו חיוב להדליק בעצמו מדין מהדרין.

ה. ומבואר דהמחייב בנ"ח הוא מה שדר בבית, וגם נתבאר דכל שדירתו בדרך טפילה כמו בחור שמתאכסן אצל בעה"ב אין לו להדליק לעצמו אפילו מדין מהדרין וסגי במה שיוצא ע"י הדלקת בעה"ב (ע"י שמשתתף בפריטי).

ומעתה נראה לבאר סברת סברת מהרש"ל דאין דין מהדרין באיש ואשתו, דדירת איש ואשתו אין לה להיחשב כב' דירות, וכמו שאכסנאי שאין לו בית לעצמו אף שדר כאן וחייב בנ"ח אבל אין לו דין מהדרין, כי דירתו נחשבת אגב דירת בעה"ב, כל שכן איש ואשתו שאי"ז ב' דירות נפרדות אלא דירה א' שדרים כאחד, ומדליקים כאחד.

ומקור דברי המהרש"ל מהא דרב זירא שסמך על הדלקת אשתו, ולא הדליק לעצמו מדין מהדרין, וכנ"ל.