תנן קפץ אחד מן המנויין לתוכן כולן פטורין, ומבואר בגמ' משום דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק ע"כ (ב"מ ו' ע"ב). ובחי' הריטב"א (על אתר) הקשה (וז"ל) וא"ת ואמאי פטורים כיון שהמנוי הזה אינו ניכר יהא בטל ברוב כתרומה שנפלה לתוך טבל שהיא בטלה. ותירצו בתוס' דהא קי"ל דב"ח לא בטילי כו'. ואין זה מחוור כו' אלא ודאי דאפי' תימא דב"ח בעלמא בטילי מדאורייתא, הכא לא בטיל האי משום דאמר רחמנא העשירי, עשירי ודאי ולא עשירי ספק עכ"ל.
לפום ריהטא פירוש דברי הריטב"א כך הוא, שצריך לחלק בין תערובת דלח בלח ותערובת דיבש ביבש. בתערובת דלח בלח אין ספק כלל, שהרי יש בילה ובכל טפה וטפה מעורבים איסור והיתר, וע"כ יסוד דין ביטול אינו שמכריעים להיתר את הספק ע"פ רוב דהא ליכא ספק כלל וכנ"ל, אלא שרוב היתר מבטל את מיעוט האיסור ונתהפך האיסור להיות היתר. ומכיון שהמועט מתהפך להיות כהרוב, לא נשאר שום ספק, וכל התערובת היא ודאי היתר.
והוא שחידש הריטב"א וכ', דבד"א בלח בלח דבקושטא איכא תערובת שהרי יש בילה, אכן ביבש ביבש דאין תערובת מסוג כזה מכיון שאין בילה לא נאמר דין זה דביטול שנתהפך איסור להיות היתר, אלא דאזלינן בתר רוב. וע"כ חד בתרי בטיל דלגבי כל חד וחד אמרי' שהוא מן הרוב.[‎1] והוא שסיים הריטב"א דבתערובת דיבש ביבש לא חשיב ודאי, מכיון שאין המיעוט נתהפך להיות כהרוב, רק דאזלינן בתר רוב - בתורת רוב ולא בתורת ודאי.
אכן לאחר העיון נראה שיש לפרש דברי הריטב"א בא"א וכדלהלן. באמת סובר הריטב"א שגם בתערובת יבש ביבש נתהפך איסור להיות היתר. אכן מה שאמרה תורה שהרוב מבטל את המיעוט (ובאופן זה בתורת ודאי נתהפך המיעוט להיות כרוב) הי' משום שהרוב נדון כחשוב והמיעוט כאינו חשוב והחשוב מבטל את שאינו חשוב, כלומר, אין הרוב מבטל את המיעוט בתורת רוב, אלא בתורת חשוב.
והם הם דברי הריטב"א. גבי מעשר בהמה רוב לא הוי חשוב דהא בעי' עשירי ודאי. ואם אין חלות שם חשוב על הרוב, אינו מבטל את המיעוט, וכמו שנתבאר. ובאמת ה'דרך השני' הזאת שכתבנו הולמת יותר לשונו של הריטב"א, וז"ל הכא לא בטיל משום דאמר רחמנא העשירי עשירי ודאי עכ"ל ולפי הדרך הראשונה שכתבנו הל"ל הכא לא מהני בטול ואפי' אחר הביטול לא חשיב ודאי.
הנה נתבאר שיסוד דין ביטול הוא שהחשוב מבטל את שאינו חשוב ובדרך כלל רוב הוי חשוב ומיעוט אינו חשוב. ואם כנים דברינו אלה יתפרש לנו כמין חומר ענין סתום בהלכות תערובות. הנה מצינו שהחמירו חז"ל בברי' ובחתיכה הראוי' להתכבד ובדבר שבמנין שאינם בטלים משום חשיבותן. ולכ' קשה, מה בכך שהמה חשובים, מ"מ אמרה תורה אחרי רבים להטות שרוב מבטל מיעוט. ומאיזה טעם החמירו חז"ל בדברים חשובים - חשיבות מאן דכר שמי' לענין ביטול.[‎2]
אכן לדברי' ניחא, דבאמת יסוד דין ביטול ברוב הי' שהחשוב מבטל את שאינו חשוב. ולחזק דין זה ראו חז"ל להחמיר בברי' וכו' ולהחשיב את המיעוט שלא יתבטל. ובעז"ה עוד יתבאר דבר זה לקמן.
עד כה הסברנו דביטול ברוב מיוסד על חשיבותו של הרוב כלפי המיעוט. אכן צ"ב, מנין להם לחז"ל הגדרה זאת והא אמרה תורה אחרי רבים להטות, ולכ' לא נרמז כלל שדין ביטול מיוסד על חשיבות.
והנראה, הנה קי"ל (כתובות טו ע"א, ועוד) דכל קבוע כמע"מ דמי דילפי' מוארב לו, דהי' אע"ג דגם באופן שהאיסור קבוע איכא רוב, גזה"כ הוא דלא אזלי' בתרי'. ותו לא מידי. אכן לאחר העיון נראה דיסוד גדול טמון בגזה"כ דקבוע, וכמו שיתבאר בעזה"י.
עי' חידושי הר"ן (פסחים ט ע"ב) שכתב וז"ל וא"ת אי הכי (אם פירש הקבוע לפנינו ממקום קביעותו עדיין נדון כקבוע) מאי פרכינן בפ' התערובות גבי זבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל דאמרי' התם דכולן ימותו, ופרכי' אמאי נכבשינהו וניידינהו ונימא דכל דפריש מרובא פריש ומאי קושיא, דהתם הרי נולד הספק במקום קביעות, ואמרי' הכא [לענין עכבר ששקל בפנינו מצבור, ולא ידעינן אי מצבור של מצה או של חמץ שקל] שאפי' פירש לאחר מיכן מקרי קבוע. י"ל דשאני התם דלא הוי קבוע גמור, שהרי האיסור מעורב מהיתר ואינו ניכר, ומדרבנן הוא דמשום חשיבותא דבעלי חיים מדמינן ליה לקבוע, אבל מדאורייתא לא חשיב קבוע אלא כשהאיסור ידוע במקומו עכ"ל.
חידוש גדול בוקע ועולה מתוך דברי הר"ן. בעל חיים שנתערב אע"ג שאינו ניכר במקומו הוי קבוע מדרבנן, והדברים לכ' מתמיהים דאינו דומה לקבוע כלל. אכן פשר דברי הר"ן כך הוא דמה שאמרה תורה דקבוע אינו בטל, הי' משום דהוי חשוב מחמת קביעותו, ומיעוט החשוב אינו בטל. נמצינו למדים שמה שיסדנו לעיל בדין ביטול ברוב מיוסד על חשיבות, היא היא הגזה"כ דקבוע, ולהכי אמרה תורה דקבוע נדון כמע"מ משום חשיבותה של הקביעות. ושפיר דימה וכינה הר"ן מה דבעלי חיים אינם בטלים לקבוע. והם הם הדברים שכתבנו לעיל בהבנת מה שהחמירו חז"ל בבעלי חיים דבר שבמנין וחתיכה הראוי' להתכבד. ובדברי הר"ן נתבאר כי כולם נתקנו אטו וכעין הדין דאורייתא של קבוע.


--------------------------------------------------------------------------------

[‎1.] עי' שיעורי אא"ז זללה"ה לשו"ע יו"ד סי' קט.
‎[2.] שוב העירוני שהגראב"ו הי"ד דן בזה, עי' קובץ שמועות למס' חולין אות מב. ועי' גם בבית יצחק שנת תשנ"ח "מפניני הרב" עמ' ‎82 בענין הל' תערובת