איסור נעילת הסנדל ביוה"כ

Speaker:
Date:
February 20 2001
Language:
Hebrew
Downloads:
0
Views:
413
Comments:
0
 
יומא (עד:) ת"ר תענו את נפשותיכם יכול ישב בחמה או בצנה כדי שיצטער תלמוד לומר וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה שב ואל תעשה אף ענוי נפש שב ואל תעשה, ע"כ. ופרש"י וז"ל, אף מצות עינוי שב ואל תעשה דבר המבטל ממך את העינוי, עכ"ל. והיינו שמצות עינוי אינו לענות את עצמו בקום ועשה, אלא המצוה היא שלא יבטל מעצמו הצער הבא ממילא בלא אכילה שתיה וסיכה וכו'. וז"ל הרמב"ם בפ"ג מהל' שביתת עשור הל' ז', אסור לנעול מנעל וסנדל אפילו ברגלו אחת ומותר לצאת בסנדל של שעם ושל גמי וכיוצא בהן וכורך אדם בגד על רגליו ויוצא בו שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף, עכ"ל. ומשמע מלשונו דכדי לקיים עינוי דאיסור נעילת הסנדל צריך שקושי הארץ יגיע לרגליו. ולכאורה צ"ע, דמהגמ' דף עד: שמקיים מצות עינוי בזה דשב ואל תעשה, משמע דאפילו ישב על כסאו כל יוה"כ ולא הרגיש הקרקע כלל מקיים מצות ועניתם למהדרין, מאחרי שלא ביטל מעצמו את הצער בקום עשה.


ועי' בגמ' (עח.) מהו לצאת בסנדל של שעם ביום הכיפורים עמד ר' יצחק בר נחמני על רגליו ואמר אני ראיתי את רבי יהושע בן לוי שיצא בסנדל של שעם ביוה"כ ואמינא ליה בתענית צבור וכו' אביי נפיק בדהוצי רבא נפיק בדיקולי רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק, ע"כ. וביאר הרמב"ן במלחמות שם (ב. ברי"ף) וז"ל, דקי"ל לענין חליצה במנעל של עור בעיא ובמנעל אחר חליצתה פסולה אלמא לא מיקרי מנעל אלא הכי פירושא דשמעתא מהו לצאת בסנדל של שעם מי אמרינן כיון דודאי לאו מנעל הוא שרי או דילמא ביוה"כ כל שהוא נעילה אסור ופשטינן דמותר, עכ"ל. וכן פסק השו"ע או"ח סי' תריד סעי' ב' דכל מנעל שאינו של עור מותר לנעלו ביוה"כ.


אולם, ברמב"ם שם הל' ז' ז"ל אסור לנעול מנעל וסנדל אפילו ברגלו אחת ומותר לצאת בסנדל של שעם ושל גמי וכיוצא בהן, עכ"ל. ומתחילת דברי הרמב"ם משמע שיש איסור לנעול מנעל ואפילו סנדל ביוה"כ, ומבואר דלא כהרמב"ן במלחמות, ורק בלצאת יש היתר בסנדל של שעם ושל גמי וכיוצא בהן. וכדברי הרמב"ם, דהיתר לנעול בסנדל דוקא בלצאת, נראה מעצם דברי הגמ', דאבעיא ליה דווקא מהו לצאת. וכן בירושלמי (פ"ח ה"א) ובנעילת הסנדל תני כל אלו שאמרו (ופירש הקרבן העדה כגון יה"כ וכו') אסורין בנעילת הסנדל יצא לדרך נועל הגיע לכרך חולץ, ע"כ. הרי שדוקא ביצא לדרך מותר לנעול אבל בשלא יצא אסור.


ובזה נראה לבאר דברי הרמב"ם שכתב דהיתר נעילת הסנדל בלצאת הוא דוקא משום שקושי הארץ מגיע לרגליו. דילפינן בגמ' (עז.) עינוי דאיסור נעילת סנדל מהקרא בשמואל ב' (טו,ב) ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי והוא הולך יחף וגו', ומבואר דמקיים עינוי דאיסור נעילת הסנדל בזה שמרגיש יחפות. וכדברי הגמ' (עד:) שמקיש מלאכה לעינוי נפש ללמד ששניהם בשב ואל תעשה דווקא, הקיום של ועניתם הוא בזה שהוא מרגיש יחפות, ולכן אסור ביוה"כ ללבוש מנעל או אפילו סנדל כל שהוא. אכן צ"ע למה מותר לנעול מנעל של שעם ובסודרא בלצאת, הא בלצאת ג"כ יש חיוב ועניתם, וכל שמבטל ממנו הולך יחף לכאורה בכלל. ובזה ביאר הרמב"ם דמותר לצאת בסנדל של שעם וכו' משום דביוצא לדרך אפילו בסנדל ובגד, הרי קושי הארץ מגיע לרגליו והוא מרגיש יחף, נמצא שלא ביטל מעצמו הצער, ובזה שפיר מקיים מצות ועניתם.


[ושוב העירני מו"ר הגר"ח אילסון שליט"א שמדברי רש"י למס' שבת משמע שיש קיום של עינוי ביוה"כ אפילו בקום ועשה. וז"ל רש"י שם (קטו: ד"ה מותר) והכא משום עגמת נפש שמתקן ואינו אוכל והרי קרוב לעינוי שרי דווקא מן המנחה ולמעלה שהוא שואף ומצפה לעת אכילה ואיכא עגמת נפש טפי, עכ"ל. ומבואר דלרש"י התירו קניבת ירק מן המנחה ולמעלה משום שבזה שהוא מקנב את הירק הוא גורם לעצמו עינוי וצער. וקצ"ע מדברי הגמ' יומא (עד:) יכול ישב בחמה או בצנה כדי שיצטער ת"ל וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה שב ואל תעשה אף ענוי נפש שב ואל תעשה, ע"כ, ומפרש"י שם (ד"ה מה) וז"ל אף מצות עינוי שב ואל תעשה דבר המבטל ממך את הענוי הוא, עכ"ל. ומפורש שאין קיום לצער עצמו בקום ועשה. ובאמת אינו קשה, דמדברי רש"י בשבת אין ראיה שיש קיום לצער את עצמו בקום ועשה, אלא שרבנן התירו קניבת ירק מטעם שממילא קניבת הירק יגרום לו צער ועינוי.


ובאמת צ"ע בדברי רש"י, דמאחר שאין קיום לצער עצמו בקום ועשה, מנין להתיר שבות דקניבת ירק מטעם שצער בא אליו ממילא. ועי' בחי' הרמב"ן לשבת (שם) והבעה"מ (מובא דבריו בגליון הגמ' שם) והר"ן בשבת (שם) שחלקו על דברי רש"י אלו, ופירשו דהיתר קנבית ירק מטעמא אחריני, ואכמ"ל.]

Halacha:

References: Yoma: 74b  

    More from this:
    Comments
    0 comments
    Leave a Comment
    Title:
    Comment:
    Anonymous: 

    Learning on the Marcos and Adina Katz YUTorah site is sponsored today by Judy & Mark Frankel & family l'ilui nishmos מרדכי בן הרב משה יהודה ע"ה and משה יהודה ז"ל בן מאיר אליהו ויהודית and by the Polinsky Family to commemorate the 5th Yahrzeit of Gil Polinsky, Gedalyahu Gootmun Chaim ben Yaakov Dov