תניא, ר' יהודה בן בתירא אומר, בזמן שביהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת, עכשיו שאין ביהמ"ק קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש.
[פסחים קט.]
וכתב התוס' למועד קטן (יד: ד"ה עשה), דמשמע דבזה"ז דאין לנו בשר שלמים החיוב שמחה אינו אלא מדרבנן. אולם הנה הרמב"ם (הל' יו"ט ו:יז) חולק וסובר שהוא דאורייתא, וז"ל,
אע"פ שהשמחה האמורה כאן הוא קרבן שלמים כמו שאנו מבארים בהל' חגיגה, יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד כראוי לו, כיצד הקטנים נותן להם קליות אגוזים וגדנות, והנשים קונות להם בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלים בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין.
וביאר הגרי"ד (הו"ד בשיעורים לזכר אבא מרי, ח"ב עמ' קפ"ח) בדעת הרמב"ם, דא"א לומר דמצות שמחה תלויה דוקא במעשים מסויימים. שהרי הרמב"ם ס"ל דבזה"ז מצות שמחה הוי מדאורייתא אע"ג דאין לנו אכילת קדשים, והיאך נשתנה המצוה לאחר שחרב הביהמ"ק, דבזמן הבית היה המצוה לאכול דוקא בשר קדשים ולאחר שנחרב המקדש נשתנה הדין, דלאנשים יש חיוב לאכול בשר ויין ולנשים בבגדים חדשים ולקטנים באגוזים. וע"כ צריך לומר דעצם מצות שמחה קיומו הוי קיום שבלב להיות שמח ביו"ט, ולכן הוא נוהג גם בזה"ז בכל מה דמשמחי ליה. וכן משמע מהרמב"ם (ספהמ"צ מ"ע נ"ד וקס"ט; הל' לולב ח:ב) דיוצאין ידי מצות שמחה בכל שאר מיני דברים ואפילו במצות לולב יוצאין ידי מצות שמחה. וע"כ שהוא הרגש שבלב ואינו מצוה התלויה במעשים מסויימים. וכן חזינן ממה שנוהג מצות שמחה בר"ה וביוה"כ, וכמו שהוכיח בתשו' שאגת אריה (סי' ק"ב), אע"ג דאין חיוב סעודת בשר ויין בר"ה וביוה"כ.
וע"ד זה אמרינן בשם הגר"ח (הו"ד בס' עמק ברכה, עמ' ק"ח) לתרץ קושיית השאג"א (סי' ס"ח), שהקשה על הרמב"ם דס"ל דיש מצוה מדאורייתא לשמוח גם בליל יו"ט ראשון של חג, והרי איתא בהדיא בגמ' פסחים (עא.) דאין מצות שמחה נוהגת מדאורייתא בליל יו"ט ראשון. ותירץ הגר"ח דרק נתמעט יו"ט ראשון של החג משמחת שלמי שמחה, אבל משאר מיני שמחות שהם חלק מהקיום שבלב, אנשים בראוי להם בבשר ויין ונשים בבגדי צבעונים, דהוו נמי מה"ת, לא נתמעט, וחייבים בהם אפילו בליל יו"ט ראשון, דעיקר קיום מצות שמחה אפילו בזמן הבית אינו דוקא ע"י אכילת בשר שלמים.
ובדעת הרמב"ם דאף בזה"ז יש מצות שמחה מדאורייתא לאכול בשר ולשתות יין, הרי עי' בב"י (או"ח סי' תקכ"ט) שחולק על הרמב"ם דאין חיוב לאכול בשר בזה"ז לקיים מצות שמחה שהרי איתא בגמ' דסגי בשתיית יין לחוד ולא בעי אכילת בשר ג"כ.[‎13] ואף בדעת הרמב"ם דיש מצוה לאכול בשר ויין בזה"ז, עי' בדרכי תשובה (סי' פ"ט ס"ק י"ט) שהביא מח' הפוסקים במי שאוהב יותר לאכול מאכלי חלב, אי יכול לקיים מצות שמחה ביו"ט ע"י אכילת שאר מאכלים שאינם בשר, או דבעי דוקא אכילת בשר. ודעת המחמירים בזה לכאורה טעון ביאור קצת שהרי כבר הקדמנו דא"א לומר דמצות שמחה בזה"ז מוגבלת למעשה מסויימת דאכילת בשר ושתיית יין אלא היא דוקא הוי קיום שבלב שיכול לקיימו ע"י כל מה דמשמחי. ובאמת זה מוכרח ממה שכתב הרמב"ם דרק אנשים חייבים באכילת בשר ויין, אבל נשים אינן חייבות לאכול בשר דוקא, אלא קונים להן בבגדים חדשים וכו', וכל אחד כראוי לו, וא"כ מ"ש נשים ממי שאינו אוהב לאכול בשר דאינו יכול לקיים מצות שמחה ע"י אכילת שאר דברים. וצ"ל בדוחק דס"ל להמחמירים הנ"ל, דאע"ג דהאיש הפרטי הזה אוהב יותר לאכול מאכלי חלב, אפ"ה בטלה דעתו אצל דעת כל בנ"א דאוהבים יותר לאכול בשר ויין, ולכן הוא ג"כ חייב לאכול בשר. אבל לכאורה תמוהים הדברים, דמהיכא תיתי לומר דהואיל ורוב אנשים אוהבים יותר לאכול בשר, דממילא הבשר נעשה כחפצא של שמחה וכבשר שלמים, ואמרינן גביה בטלה דעתו אצל דעת כל בנ"א, וצ"ע.
והנה כל זה נוגע לאכילת בשר בסעודת ברית מילה, שמקורו בפרקי דר' אליעזר (פכ"ט) שחייב אדם לעשות סעודת מצוה ביום מילת בנו כמו שעשה אברהם אבינו ביום מילת יצחק. ועי' במג"א (סי' רמ"ט סק"ו) דסעודה זו הוי סעודת מצוה ויש בו ענין דחיוב שמחה. ובעשיית סעודת ברית מילה נהגו לעשות סעודה עם בשר ויין בכדי לחוש לדעת הרמב"ם הנ"ל דאין שמחה אלא בבשר ויין. אבל הנה בזמנינו רוב סעודות ברית מילה נעשות מיד אחר המילה בשעה מוקדמת מאד בבוקר, ובארה"ב רובא דרובא דאינשי אינם אוהבים לאכול בשר ולשתות יין כ"כ מוקדם בבוקר, ונפשו של רוב אנשים אפילו קץ בדבר הזה. וא"כ נראה דבכה"ג אין חיוב או קיום שמחה כלל באכילת בשר או שתיית יין, ובאמת מאבד על ידי זה מקצת השמחה מהסעודת ברית מילה. דאע"ג דבעלמא ס"ל לכמה אחרונים בדוחק דהואיל ורוב אנשים אוהבים יותר לאכול בשר ויין. א"כ אמרינן דאפילו מי שאינו אוהב לאכול בשר ויין, בטלה דעתו אצל דעת כל בני אדם, אבל בסעודה בבוקר, דרובא דרובא של אנשים בדוקא אינם אוהבים לאכול בשר, א"כ היאך י"ל דגם בזה אמרינן דבטלה דעת כל בני אדם בבוקר הואיל ובערב אוהבים יותר לאכול בשר, וצ"ע.