אכילה וטעימה קודם תפילת מנחה
איתא בגמ' (כח:) "רב אויא חלש ולא אתא לפרקא דרב יוסף וכו', א"ל מ"ט לא אתא מר לפרקא, א"ל דהוה חליש לבאי ולא מצינא, א"ל אמאי לא טעמת מידי ואתית, א"ל לא סבר לה מר להא דרב הונא דאמר ר"ה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפילת המוספין וכו'. ולית הלכתא לא כר"ה ולא כריב"ל, כר"ה הא דאמרן, כריב"ל דאריב"ל כיון שהגיע זמן תפילת המנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפילת המנחה."
וכתב הרשב"א (ד"ה ולית) בשם הראב"ד דלא קיי"ל כר"ה לענין איסור טעימה, אבל אסור לאכול לפני שיתפלל תפילת המוספין (אע"פ שכבר התפלל שחרית), והיינו יותר מכביצה פת. ועי' בטור (סי' רפו) שכתב שם ר"ח דאסור לאכול משום דמוכח בגמ' תענית (כו:) דחכמים קבעו נשיאת כפים בשחרית ובמוסף משום דלא שכיחי בהו שכרות, אלמא דאסור לאכול לפניהן.
ולענין האיסור לטעום קודם תפילת המנחה, עי' בב"י (סי' רלב ס"ג) דאף ריב"ל לא נתכוין לומר שאסור לטעום, אלא כוונתו דאסור לאכול סעודה קטנה ואם התחיל מפסיק, ואנן קיי"ל דאע"ג דלכתחילה אסור להתחיל לאכול מ"מ אם התחיל (פי' קודם הזמן) אינו מפסיק. והכי מבואר מלשון התוס' (ד"ה כיון) דכתבו דאית ליה לריב"ל דמפסיקין ואפי' מן האכילה. כלומר, דעיקר שיטת ריב"ל דלא קיי"ל כוותיה הוא לענין להפסיק אם התחיל לאכול, דאנן קיי"ל דאם התחיל אינו מפסיק כל זמן שיש שהות ביום להתפלל.
אך נחלקו הראשונים באיסור לכתחילה להתחיל לאכול. עי' רבינו יונה (יט. ד"ה ולית) שכתב בשם הרי"ף דמשעת מנחה גדולה אסור להתחיל אף סעודה קטנה. אבל ר"ת מקיל דרק ממנחה קטנה אסור להתחיל סעודה קטנה, אבל ממנחה גדולה אסור להתחיל רק סעודה גדולה.
ולענין הלכה פסק השו"ע (סי' רלב ס"ב) כדעת הרי"ף דאסור להתחיל אפי' סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה. וברמ"א שם הביא דעת ר"ת דרק סעודה גדולה אסור להתחיל סמוך למנחה גדולה. ושוב הביא י"א דאף סעודה גדולה מותר סמוך למנחה גדולה (והיא דעת בעה"מ), וי"א דסעודה קטנה אפי' סמוך למנחה קטנה מותר (והיא דעת הטור בשם הר"י).
ונראה לומר בביאור השיטות, דהנה תנן בשבת (ט:) "לא ישב לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל וכו' ולא לאכול וכו', ואם התחילו אין מפסיקין." ובגמ' שם "ולא לאכול בסעודה קטנה לכתחילה אמאי לא דילמא אתי לאימשוכי". הרי שאסור לאכול מחשש שמא ימשך בסעודתו ולא יתפלל. ונראה דבזה פליגי הנך שיטות. דעת הרי"ף היא דלעולם חיישינן לשמא ימשך בסעודתו, אף אם אוכל רק סעודה קטנה וגם יש שהות ביום להתפלל. דעת ר"ת היא שהדבר תלוי בסוג הסעודה, דרק בסעודה גדולה חיישינן ואף אם יש שהות ביום. [וכך ביאר הרא"ש בפרקין (סי' יא) בדעתו, ועיי"ש שכתב דר"ת סובר שיש להקל בתרי לישני דגמ' שבת אי מיירי מתני' סמוך למנחה גדולה או סמוך למנחה קטנה.] דעת בעה"מ היא שהכל תלוי בזמן, ואם יש שהות ביום אף סעודה גדולה מותרת (ומסתבר דכשאין שהות אף סעודה קטנה אסורה). ודעת הר"י היא דצריך תרתי לריעותא כדי לחשוש לשמא ימשך, ולכן אף אם אין שהות ביום מ"מ אין לחשוש אלא בסעודה גדולה.
0 comments Leave a Comment