Sanofi HCP Wide

76 - אסור לעבור כנגד המתפללין

Speaker:
Ask author
Date:
May 15, 2008
Language:
Hebrew
Downloads:
1
Views:
168
Comments:
0
 
אסור לעבור כנגד המתפללין

א) איתא בגמ' (כז.) "רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בע"ש והוה מצלי ר' ירמיה בר אבא לאחוריה דרב, וסיים רב ולא פסקיה לצלותיה דר' ירמיה. שמע מינה תלת וכו' וש"מ אסור לעבור כנגד המתפללין. מסייע ליה לריב"ל דאמר ריב"ל אסור לעבור כנגד המתפללין. איני והא ר' אמי ור' אסי חלפי, ר' אמי ור' אסי חוץ לד"א הוא דחלפי."

הרי מבואר שאסור לעבור כנגד המתפלל רק תוך ד"א. ועי' בב"י (סי' קב ס"ה) שהביא שהארחות חיים (תפילה סי' ו) דקדק מעובדא דר' ירמיה בר אבא שאף אם השלים תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו שאסור לפסוע ג' פסיעות עד שיגמור מי אחריו את תפילתו שאם יעשה זה הרי הוא כעובר כנגד המתפלל. ולכאורה מאי קס"ד דלא יחשב כעובר כנגד המתפלל. וצ"ל דסד"א שלפסוע ג' פסיעות נחשב מתפילה ולא נכלל באיסור זה קמ"ל.

וכתב רבינו יונה (יח: בדפי הרי"ף ד"ה אל) דמזה הטעם גופא אסור להתפלל אחורי רבו כי שמא יצטרך רבו לפסוע ג' פסיעות לאחריו בעוד שהוא מתפלל ולא יוכל להפסיק. ואולי כוונתו שאם לא יוכל רבו לפסוע ג' פסיעות יחשב כבזיון רבו שהוא צריך להמתין לתלמידו. ומעין זה כתב הרא"ה (ד"ה אמר) "לפי שמצערו שכשסיים תפילתו אינו יכול להפטר ולפסוע ג' פסיעות". אמנם בתוס' כתבו דה"ט שאסור להתפלל אחורי רבו משום דמיחזי כיוהרא או דנראה כמשתחוה לרבו. וכתב המשנ"ב (סי' צ ס"ק עז) דנפק"מ למש"כ הרמ"א שם שאם נקבע מקום ישיבתו אחורי רבו יש להקל להתפלל אחוריו אך טוב להחמיר, כלומר דליתא לטעמי התוס' אך מטעם רבינו יונה עדיין יש להחמיר שלא להתפלל אחורי רבו.

[וע"ע בערוה"ש (סי' קב ס"ג) שאם הרב גמר תפילתו והש"ץ מחכה לו יכול לפסוע ג' פסיעות אף כנגד המתפלל משום טירחא דציבורא. וכנראה שהבין דבגמ' לא היה מיירי שהש"ץ היה מחכה לרב. עוד דנו הפוסקים אם מותר לפסוע ג' פסיעות כשמי שאחוריו ממתין לחבירו שעומד מאחוריו. מדברי המשנ"ב (ס"ק ג) משמע שאסור לפסוע כל זמן שלא פסע זה שמאחוריו. אבל בס' אשי ישראל (פכ"ט הע' מד) כתב בשם הגר"ח קניבסקי דיש להקל.]

עוד הוסיף רבינו יונה (יח: בדפי הרי"ף ד"ה אסור) דדוקא כנגד פני המתפלל אסור לעבור, אבל בצדו לא חיישינן להעברה בעלמא. אמנם אם יושב בתוך ד"א של המתפלל אין הדבר כן. עי' בגמ' לקמן (לא:) "אני האשה הנצבת עמכה בזה, אמר ריב"ל מכאן שאסור לישב בתוך ד"א של תפילה." ופי' רש"י דמזה שאמרה הנצבת עמכה משמע דעלי היה עומד ג"כ. והתוס' שם (ד"ה עמכה) פי' דהואיל וכתיב מלא בה"א ש"מ שהיה יושב חוץ לד"א שלה. וכתבו התוס' (ד"ה מכאן) דאסור לישב בד"א של תפילה בין מלפניו בין מן הצדדין. וכ"כ הרמב"ם בהל' תפילה (פ"ה ה"ו) דאסור לישב תוך ד"א אפי' בצדדין, משא"כ במהלך.

ועיי"ש בתוס' שכתב בשם תשו' הגאונים דדוקא ביושב ובטל אבל אם היה עוסק בק"ש וברכותיה וכיוצא בהם אפי' יושב שפיר דמי. וכתב הטור (סי' קב) דטעם האיסור הוא מפני שנראה שחבירו מקבל עליו עול מלכות שמים והוא אינו מקבל. ומטעם זה אסור אף לעסוק בתורה אם יושב תוך ד"א של המתפלל.

אך הק' הט"ז (ס"ק ג) דלטעם זה היה מסתבר שיש לאסור לישב אף תוך ד"א של הקורא ק"ש אם הוא אינו קורא ק"ש, ולא מצינו איסור כזה. ועוד שהב"י שם (עמ' שפו) הביא בשם הסמ"ג דמותר אף לעסוק בתורה כשיושב תוך ד"א של המתפלל. וא"כ ע"כ דאין טעם האיסור מפני שנראה שאינו מקבל על עצמו עול מלכות שמים.

וכתב הט"ז שם דה"ט שאסור לישב תוך ד"א של המתפלל מפני שמקום שהמתפלל עומד עליו קודם שהוא, וכל שהוא תוך ד"א צריך לנהוג בו כבוד. ומה"ט סגי בכך אם עוסק בתורה שגם זה מיקרי ניהוג של כבוד.


ב) כל זה ביושב תוך ד"א של המתפלל. אבל בעובר מבואר בגמ' דהיינו רק כנגד המתפלל. וכן מדוייק מלשון הרמב"ם שם. וכנראה דליכא בזיון כ"כ בהעברה מן הצדדין בלא ישיבה תוך ד"א. [ועי' במשנ"ב שם (ס"ק יז) שהביא מהזוהר דאסור אף לעבור תוך ד"א של המתפלל. ואולי בזה גופא חולק הזוהר דס"ל דאיכא בזיון אף בעובר תוך ד"א של המתפלל.]

ובטעם איסור זה לעבור כנגד המתפלל עי' בח"א (כלל כ"ו ס"ג) שהביא ב' טעמים. א', כדי שלא תתבלבל מחשבת המתפלל. וב', כדי שלא להפסיק בינו לבין השכינה, שהשכינה עומדת כנגד המתפלל. וכתב שם הח"א דלגבי איסור זה דלעבור כנגד המתפלל לא מהני אם עוסק בתורה או בק"ש, דהא אין האיסור מחמת בזיון. [ואע"ג דהרמב"ם כלל דין עובר ודין יושב בהל' אחת ע"כ חלוקין הן זה מזה מדחילק הרמב"ם ביניהן לענין לפניו ובצדדין.]

ונפק"מ טובא איכא בין הטעמים: א', היכא דליכא חשש ביטול כוונה. עי' בבה"ל שם (ד"ה אסור) שהביא מהמאמר מרדכי שאם משלשל הטלית על פניו כמו שנוהגים הרבה מותר לעבור בפניו שהרי לא יבלבל כוונתו, אבל לטעם הח"א דאסור להפסיק בין המתפלל לשכינה אין להקל.

וכתב בא"א (בוטשאטש) שם (ד"ה לא) שאם עיני המתפלל עצומות דלא שייך בזה בלבול כוונה יש להקל לעבור כנגדו כדי לשמוע קדיש או לענות אמן או כדי שלא לעבור על בל תשקצו. ועוד כתב שם (ד"ה אודות) דלא שייך איסור זה בקטן, דאע"ג שהעולם עומד על הבל פיהם של תינוקות, מ"מ לא שייך בהם כוונת הלב, אבל באשה שיש לה כוונת הלב אף אם פטורה מן התפילה מ"מ אסור לעבור כנגדה.

ב', היכא דליכא שכינה כנגדו. עי' במ"ב שם (ס"ק ב) שהביא בשם הח"א שאם המתפלל עומד בצד א' מדבר שהוא קבוע גבוה י' ורחב ד' מותר לישב בצד השני דהא מפסיק רשות, אבל לעבור מצד השני אפשר אם אינו גבוה כ"כ שלא יוכל להסתכל בצד השני אסור לעבור. והביא שם שהפמ"ג מצדד שאסור לעבור בבימה נגד המתפלל אף שהוא רשות בפנ"ע, אבל לישב ברשות אחרת אף תוך ד"א מותר. וטעם החילוק ברור, דאיסור ישיבה תוך ד"א הוא מצד בזיון, וכל שהוא ברשות אחרת לית לן בה. אבל איסור לעבור כנגד המתפלל הוא מחמת בלבול כוונה, ולכן כל שרואהו תוך ד"א, אף אם עפ"י דין הוא ברשות אחרת מ"מ אסור.


ג) כתב הטור (ס"ד) "ואפילו לעבור כנגד המתפללים אסור בתוך ד"א, ודוקא לפניהם אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד." והעיר הב"י שם דמה שכתב שמותר לעמוד נלמד מתחילת הסימן שלא אסור אלא לישב אבל לא לעמוד, וכ"ש דלעבור שרי (פי' לעבור בצידי המתפלל ולא לעמוד תוך ד"א). וביאר המחה"ש (ס"ק ו) שהב"י הבין שהטור בא לחדש שמותר לעבור בצד המתפלל, וגם לעמוד בצד המתפלל.

והק' המג"א (ס"ק ו) דא"כ למה כתב הטור בצידיהם מותר לעמוד, הא אפי' לפניו מותר לעמוד כל שאינו עובר. לכן פי' המג"א דכוונת הטור היא דמותר לעבור בצד המתפלל אך לא ילך הלאה עד שיכול לראותו דבכה"ג מתבטל כוונתו מפניו ואסור, וזוהי כוונתו "לעמוד" היינו שלא ילך עד שיוכל המתפלל לראותו.

אבל הא"ר שם (ס"ק ח) הביא בשם העולת תמיד שפי' דאולי קמ"ל הטור דמותר לעבור בצד המתפלל ולעמוד שם בצדו (אף אם יכול לראותו), ואילו לפניו מותר רק אם עומד שם כבר משא"כ אם עובר לשם ועומד. ומדבריו שם מבואר שאף הא"ר הבין דטעם האיסור לעבור כנגד המתפלל הוא משום בלבול כוונה. וכנראה דס"ל דאף אם יכול לראותו בצדדין, מ"מ לא גזרו חז"ל אלא לפני המתפלל ממש.

ונפק"מ למעשה לענין לפסוע ג' פסיעות לאחר התפילה אם מתפלל בצד המתפלל במקום שיכול לראותו. וכ"כ המשנ"ב (ס"ק יט) דלדעת הא"ר יש להקל בזה. ועוד יש להוסיף דלטעם הב' שהביא הח"א שהאיסור הוא רק כדי שלא להפסיק בין המתפלל והשכינה לא שייך לאסור אלא לפניו ממש ולא מן הצדדין. ובודאי יש להקל בשעת הדחק כגון כהן שצריך ליטול ידיו, או משום כבוד הבריות שצריך לנקביו או שיש תינוק מפריע בתפילה. וכן במקום טירחא יתירה יש להקל (ובפרט אם עוצם עיניו).

ויש להעיר עוד מש"כ הפוסקים דלצורך מצוה עוברת מותר לעבור כנגד המתפלל ממש כגון להתפלל בציבור, לברך ברכת כהנים, או ללכת לביהמ"ד.

Gemara:

References: Berachot: 27a 

More from this:
Comments
0 comment
Leave a Comment
Title:
Comment:
Anonymous: 

Learning on the Marcos and Adina Katz YUTorah site is sponsored today for a refuah shleimah for Yehuda Baruch Noam ben Tova Batya betoch shar cholei Yisrael and by the Cohen, Kraut and Silver families in memory of Elaine Bienenfeld Silver z”l and by the Polinsky family in memory of Leslie Lefkowitz, Zev Ben Yehoshua, for his 16th Yahrzeit