Chicago Teshuva Wide

65 - טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא בתפילה, וגדר תפילת תשלומין - ב'

Speaker:
Ask author
Date:
May 7, 2008
Language:
Hebrew
Downloads:
3
Views:
259
Comments:
0
 
טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא בתפילה, וגדר תפילת תשלומין – ב'

א) הבאנו מה שנחלקו הראשונים אם טעה ולא הזכיר של ר"ח בתפילת מנחה האם חייב להתפלל תשלומין בערבית אף אם בלילה שוב לא יהיה ר"ח ולא יזכיר יעו"י בתפילתו. וביארו הגר"ח והקה"י שנחלקו הראשונים אם מי שלא הזכיר יעו"י בתפילתו חשיב כלא התפלל כלל. רבינו יהודה סובר דשפיר קיים חובת תפילה, רק חיסר מצות הזכרה, ולכן אין סברא לחזור ולהתפלל תשלומין אם לא יזכיר יעו"י. ואילו חכמי פרובינצ"א סוברים שאם לא הזכיר יעו"י לא קיים עיקר חובת תפילה ולכן חייב לחזור ולהתפלל.

אולם מלשון התוס' לא משמע שהבינו בדעת רבינו יהודה כמו שפי' הגר"ח והקה"י. שהרי כתבו התוס' דמדברי הרי"ף משמע איפכא. והיינו שהרי"ף כתב דמי ששכח להתפלל מנחה בשבת והתפלל שתים במוצ"ש אלא שהבדיל בשניה ולא בראשונה לא עלתה לו ראשונה, דהואיל והבדיל בשניה גלי דעתיה דראשונה לשם תשלומין התפלל, נמצא שהקדים תפילת תשלומין לחובת שעתיה. אלא צריך לחזור ולהתפלל עוד פעם לשם תשלומין אע"פ שלא ירויח כלום בתפילתו.

ואם איתא דה"ט דרבינו יהודה דאי"צ להתפלל ערבית שתים אם שכח הזכרה במנחה משום דכבר יצא חובת תפילה ולא ירויח כלום בתפילתו בלילה, א"כ מנא ליה שהרי"ף חולק על זה. הרי הרי"ף מיירי כשהקדים תפילת תשלומין לחובת שעתיה, ובכה"ג לא יצא חובת תשלומין, והוי כלא התפלל כלל, ואולי לעולם היכא שהתפלל ורק שכח הזכרה אף הרי"ף יודה שאין להתפלל עוד פעם אם לא ירויח כלום בתפילתו. וכבר הק' הב"ח (סי' רצב ס"ג) מעין קושיא זו.

[ובאמת לכאורה יש להקשות עוד על דברי התוס', דמה ענין דברי הרי"ף לרבינו יהודה כלל, הרי כשמתפלל תשלומין עוד פעם במוצ"ש שפיר מתקן מה שפגם בתפילתו בתחילה, דהא עכשיו הרי הוא מקדים חובת שעתיה לתשלומין, ואע"פ שאינו מוסיף כלום בתפילתו, היאך אפשר לומר שאינו מרויח כלום בתפילתו. עי' בהגהות הר"ש טויבש שכתב דס"ל להתוס' דכל שאינו מוסיף כלום בתפילה הב' לא תוכל התפילה לעקור תפילה הא', ונמצא שאין לו אלא תפילת תשלומין הראשונה. והיינו מה שהביאו התוס' ראיה מדברי הרי"ף שחייב להתפלל עוד פעם אע"פ שלא יתקן בזה כלום.]

איברא דמדברי הרא"ש משמע שהבין בדעת רבינו יהודה כמו שפי' הגר"ח והקה"י, שהרי בתחילה כתב דנראה לו שאם שכח יעו"י במנחה ולא ירויח כלום בתפילתו בערב אין לו להתפלל עוד פעם (כדעת רבינו יהודה), ובסוף דבריו שם הביא דעת הרי"ף (בשם רב האי גאון), ולא הזכיר שב' שיטות אלו סותרים זא"ז. וע"כ היינו מפני שהבין דה"ט שצריך לחזור ולהתפלל לדעת הרי"ף אם הבדיל בשניה ולא בראשונה מפני שלא יצא חובת תפילה כלל בתפילה ראשונה, משא"כ אם רק שכח יעו"י במנחה.

אבל מזה שהתוס' כתבו שרבינו יהודה והרי"ף חולקים זע"ז משמע שלא הבינו רבינו יהודה כמו הגר"ח והקה"י, אלא דאף אם נאמר דמי שהתפלל ושכח יעו"י חשיב כלא התפלל כלל, מ"מ אי"צ לחזור ולהתפלל אם לא ירויח כלום בתפילתו, והיינו מה שכתבו שהרי"ף חולק עליו מפני שהרי"ף סובר דכל היכא דחשיב שלא קיים חובת תפילה בתפילתו הראשונה צריך לחזור ולהתפלל אף אם לא ירויח כלום בתפילתו השניה. [ואמנם מדברי התוס' משמע דכמו שהרי"ף יחלוק על רבינו יהודה ה"ה נמי רבינו יהודה יחלוק על הרי"ף ויאמר דאף אם התפלל תפילה א' לשם תשלומין ולא יצא ידי חובתו, מ"מ אינו מתפלל עוד פעם הואיל ולא ירויח בתפילתו השניה.]


ב) אלא דצ"ע בביאור שיטת רבינו יהודה לפי פירוש זה, דהיאך אפשר לומר דאף אם לא קיים חובת תפילה בתפילתו הראשונה, וחשיב כלא התפלל כלל, מ"מ אי"צ לחזור ולהתפלל אם לא ירויח כלום בתפילתו השניה. והנראה בזה, דהנה מקובל בעולם הישיבות שיש לחקור בגדר ענין תפילת תשלומין, האם הוא השבת התפילה שחיסר, וכגון אם שכח להתפלל מנחה, תיקנו חכמים שישלים התפילה בזמנה שחיסר עם תפילה שלא בזמנה, דהיינו שיתפלל תפילת מנחה בזמן מעריב, ושם תפילת תשלומין הוא תפילת מנחה, דהיינו התפילה שחיסר; או דילמא לאחר שכבר עבר זמן מנחה שוב אינו יכול להתפלל מנחה, אך תיקנו חכמים שישלים תפילת מנחה עי"ז שיתפלל תפילת ערבית ב' פעמים, ולפיכך נקרא תשלומין דאין זה השבת התפילה שחיסר אלא תשלומין במקום התפילה שחיסר. [ומעין זה דנו האחרונים בגדר תשלומי קרן דגניבה (היכא שהגניבה אינה בעין) – אם הוא מדין השבת הגזילה או שהוא תשלומין במקום הגזילה.]

והנה מלשון הגמ' איכא סמוכין לכאן ולכאן. דיעויין בגמ' לעיל (כו.) "וכו"ע עד חצות ותו לא, והאמר רב מרי בריה דרב הונא בריה דר' ירמיה בר אבא אמר ריו"ח טעה ולא התפלל וכו' שחרית מתפלל במנחה שתים", ומשני "כולי יומא מצלי ואזיל, עד חצות יהבי ליה שכר תפילה בזמנה מכאן ואילך שכר תפילה יהבי ליה שכר תפילה בזמנה לא יהבי ליה." הרי משמע דבתשלומין לאחר חצות מתפלל תפילת שחרית, והיינו דפריך "וכו"ע עד חצות ותו לא", דס"ד דמדברי ריו"ח משמע שיכול להתפלל שחרית אף לאחר חצות, וקמ"ל דאע"ג דיהבי ליה שכר תפילה מ"מ לא יהבי ליה שכר תפילה בזמנה, כלומר דאע"ג דלא נחשב כמתפלל שחרית בזמנה מ"מ עדיין מקבל שכר עבור תפילת שחרית שלא בזמנה. ולצד ב' ע"כ צריך לפרש דכוונת הגמ' היא שמקבל שכר תפילה כתפילת הזמן שבו הוא משלים התפילה שחיסר, וכגון אם משלים תפילת שחרית במנחה מקבל שכר תפילת מנחה בתשלומי שחרית.

אבל מאידך, יש לדייק מלשון ריו"ח "טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים" דמשמע שמתפלל ב' תפילות של ערבית. הרי שתפילת התשלומין אינה השבת התפילה שחיסר אלא תשלומין במקום התפילה שחיסר. אלא דלעיל גרסינן בדברי ריו"ח "מתפלל בשחרית שתים" ו"מתפלל במנחה שתים". ומזה משמע דאין תפילת תשלומין כשם התפילה שמתפלל בתורת חובה בזמנה. ואמנם הבה"ג גרס אף בטעה ולא התפלל מנחה "מתפלל בערבית שתים". אבל הרמב"ם בהל' תפילה (פ"ג ה"ט) גרס בכל ג' "מתפלל ערבית שתים", "מתפלל מנחה שתים", ו"מתפלל שחרית שתים".

וכבר עמד הרשב"א על דיוק זה, אלא שהוא הוסיף עוד בדבר. שהרי כתב "ומיהו דוקא בזמן תפילה (יכול להתפלל תשלומין) לפי שכיון שהוא זמן תפילה והוא עוסק בתפילתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפילותיו, אבל שלא בזמן תפילה לא, שאל"כ מאי מתפלל ערבית שתים ומתפלל מנחה שתים דקאמר, לימא טעה ולא התפלל שחרית קודם חצות חוזר ומתפלל לאחר חצות." וכבר הבאנו מה שכתב הפר"ח (סי' קח) דלדעת הרשב"א צריך להתפלל תפילת תשלומין דוקא בשעה שהוא עוסק בתפילת חובת הזמן. וטעם הדבר ביארנו עפ"י הנצי"ב דס"ל להרשב"א דלעולם אסור להתפלל יותר מתפילה א' בזמן א' ביום, וכל ההיתר להתפלל תפילת תשלומין הוא רק אם מתפללה סמוך לתפילת חובת שעתיה, משום דעי"ז אינה סתם תפילה בפנ"ע אלא הרי היא נחשבת כהמשך והוספה לתפילת חובת הזמן.

ונראה שלזה נתכוין הרשב"א במה שדייק מלשון הגמ' "מתפלל ערבית שתים" ו"מתפלל מנחה שתים", דהיינו שיכול להתפלל תפילת התשלומין דוקא כשהוא עסוק בתפילת חובת הזמן משום דעי"ז תפילת התשלומין נחשבת כהמשך וכהוספה על תפילת הזמן. ונראה פשוט לדעת הרשב"א דשם תפילת התשלומין הוא אותו שם של תפילת חובת הזמן, דהא לדידיה תפילת התשלומין נחשבת כהמשך לתפילת הזמן, ולא רק ככפל אותה תפילה, וא"כ בודאי א"א לומר שגדרה כהשבת התפילה שחיסר.

וכבר מצינו להדיא בדברי המפרשים דס"ל דיש לתפילת התשלומין אותו שם תפילה כמו שיש לתפילת חובת הזמן. א', כתב השו"ע (סי' קפח ס"י) היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בבהמ"ז דאזלינן בתר התחלת הסעודה. וכתב המג"א שם (ס"ק יז) בשם מהרי"ל דלא דמי למי שלא התפלל מנחה בשבת שמתפלל במוצ"ש שתים של חול, "דהתם מנחה כבר עברה ואינו מתפלל במוצ"ש אלא לתשלומין, ושני התפילות הם תפילת ערבית וכו', והיאך יתפלל של שבת, אבל בהמ"ז אתי על סעודה שסעד בשבת." הרי להדיא דס"ל למהרי"ל דשם תפילת התשלומין הוא אותו שם של תפילת חובת הזמן, ותשלומי מנחה שמתפלל בזמן ערבית דינו כתפילת ערבית, ומש"ה אינו מזכיר בה של שבת.

ב', כתב השו"ע (סי' קח ס"ט) טעה ולא התפלל מנחה בע"ש מתפלל ערבית שתים של שבת. וכתב הט"ז שם (ס"ק ח) בשם הלבוש דה"ט דאם יתפלל של חול לתשלומין יהיה זלזול לשבת, ומש"ה יש לחלק בין שבת לר"ח, שאם לא התפלל מנחה בערב ר"ח מתפלל שניה לתשלומין בלא יעלה ויבוא, דהואיל ואין קדושת ר"ח חמורה כ"כ ליכא זלזול כולי האי ושוא"ת עדיף. [וכן הביא הב"י (סי' תכב, עמ' רעד) בשם הכל בו.]

אבל הט"ז חולק עליו דה"ט שצריך להתפלל שתים של שבת מפני שכבר חל עליו קדושת שבת, ולכן כל התפילות צ"ל של שבת. ומה"ט ה"ה נמי אם שכח ולא התפלל מנחה בערב ר"ח צריך להזכיר יעו"י בתפילת התשלומין, וכמו שסיים הרמ"א שם, דכל שחל עליו קדושת ר"ח צריך להזכיר של ר"ח בכל תפילה שיתפלל [וכך ביאר הרמ"א בעצמו בד"מ (סי' תכב אות ב') עיי"ש]. והוסיף הט"ז דמה"ט אף בדיעבד אם לא הזכיר של שבת או של ר"ח בתשלומין לא יצא, ואילו לטעם הלבוש מסתבר דבדיעבד יצא, וכמש"כ המג"א שם (ס"ק יב).

ומבואר מדבריהם שלא נחלקו הט"ז והלבוש בגדר תפילת תשלומין, אלא כו"ע ס"ל דתפילת תשלומין מהווה השבת התפילה שחיסר. ולכן היה מסתבר שיתפלל דוקא כנוסח התפילה שחיסר, וממילא אם לא היה לו להזכיר שבת או ר"ח באותה תפילה, ה"ה נמי מצד עיקר שם התפילה אין לו להוסיף הזכרה גם בתפילת התשלומין, שהרי יש לתפילת התשלומין אותו שם תפילה כמו התפילה שחיסר.

ומה שנחלקו הט"ז והלבוש היינו אם נוסח התפילה תלוי רק בשם התפילה או אף בזמן שמתפלל אותה תפילה [עי' בזה במורשת משה (עמ' קסג)]. הלבוש סובר דנוסח התפילה תלוי רק בשם התפילה, ולכן הואיל ותפילת התשלומין יש לה אותו שם תפילה כמו התפילה שחיסר, לכן צריך להתפלל התשלומין בנוסח התפילה שחיסר, ואם שכח תפילת חול צריך להשלימו דוקא בתפילת חול אא"כ יש בו חשש זלזול כמו בשבת. ואילו הט"ז סובר דנוסח התפילה תלוי בזמן שמתפלל התפילה, ולכן כל שחלה קדושת שבת או ר"ח עליו צריך להתפלל תפילה עם הזכרה אף אם מתפלל התפילה רק לתשלומין.

אבל הדרישה (סי' תכב ס"ק ב) כתב טעם אחר לחלוק על הלבוש. עיי"ש שהביא דעת הכל בו שאם לא התפלל מנחה בערב ר"ח אינו מזכיר ר"ח בתשלומין, וכתב דכדאי הוא לסמוך עליו, אלא דלכאורה הדבר תמוה ד"כיון דר"ח הוא והתשלומין הוא בתורת ערבית, כמ"ש טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים, וא"כ למה ל"צ להזכיר בשניהם לכתחילה יעו"י וכו', ולמה יגרע בתפילה כיון דשם ערבית עליה ולא שם מנחה, ומה"ט צריך להקדים אותה של ערבית החובה ראשונה. ועוד הוסיף שם שאם מתפלל שחרית לאחר ד' שעות הרי הוא מקבל שכר כמתפלל שחרית שלא בזמנה, ואם מתפלל לאחר ו' שעות "אזי מתפלל תשלומין שחרית בשם תפילת מנחה והם כשל מנחה".

ומבואר דסבר הדרישה שהמתפלל תשלומין בשבת או בר"ח למנחה ששכח צריך להזכיר מעין המאורע בתפילתו לא רק מפני שנוסח התפילה שמתפלל נקבע עפ"י קדושת היום, אלא מפני שתפילת התשלומין יש לו שם תפילת ערבית ולא שם תפילת מנחה, כמו שנתבאר לעיל מדברי מהרי"ל. ומה"ט פשוט הוא דאף בדיעבד לא יצא אם התפלל כנוסח חול.


ג) והנה לדעת מהרי"ל והדרישה ע"כ צ"ל דתפילת תשלומין אינה השבת התפילה שחיסר אלא היא רק תשלומין במקום התפילה שחיסר. אכן נראה דמדברי התוס' בסוגיין מוכח דס"ל דתפילת תשלומין היא השבת התפילה שחיסר, ויש לה אותו שם תפילה כמו התפילה שחיסר. שהרי הביאו דעת רבינו יהודה שאם טעה ולא הזכיר ר"ח במנחה לא יתפלל עוד בלילה הואיל ולא ירויח כלום בתפילתו, ולא דמי להא דאמר טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל ערבית בחול שתים, דהתם ירויח בתפילתו שיתפלל י"ח ברכות אע"פ שלא יזכיר של שבת.

ושוב כתבו התוס' "וא"ת והלא הוא מתפלל יותר ממה שהוא חייב להתפלל, שלא היה לו להתפלל כי אם ז' ברכות והוא מתפלל י"ח, בכך אין לחוש שגם בשבת היה דין שיתפלל כל י"ח רק שלא הצריכוהו מפני הטורח נמצא שמרויח כל תפילתו, אבל כשטעה ולא הזכיר של ר"ח כבר התפלל, א"כ לא ירויח כלום אם יתפלל במוצאי ר"ח. וה"ה נמי אם התפלל במנחה בשבת י"ח שלמות ולא הזכיר של שבת נראה דלמוצ"ש לא יתפלל שתים דכבר התפלל י"ח ברכות."

ולכאורה צ"ע, דאם איתא דתפילת תשלומין היא רק תשלומין במקום התפילה שחיסר, מה הקשו התוס' דהיאך יתפלל י"ח ברכות בחול במקום ז' ברכות שחיסר, הרי אם לא יצא חובת תפילת מנחה בשבת הרי הוא חייב להתפלל עוד תפילת ערבית, ולכן מסתבר שהתפילה שיתפלל נקבע עפ"י תפילת ערבית ולא עפ"י תפילת מנחה שחיסר. אלא ע"כ שהתוס' הבינו דתפילת תשלומין דינה כהשבת התפילה שחיסר, ולכן מסתבר שצריך להתפלל דוקא התפילה שחיסר.

ואע"ג דאם שכח ולא התפלל מנחה בשבת או בר"ח אינו מזכיר של שבת ושל ר"ח בתפילת תשלומין היינו משום דכך תיקנו חכמים שאינו צריך להשיב אלא מה שיכול, ואם הזמן אינו ראוי להזכרה לא שייך לאמרו בתפילת תשלומין. ומאידך, אם שכח רק תפילה של ז' ברכות מסתבר היה שלא יוכל להוסיף עוד ברכות לתפילת התשלומין אי לאו דגם בשבת דין הוא להתפלל י"ח ברכות, שהרי צריך להשיב דוקא התפילה שחיסר. ואמנם מה"ט סובר הלבוש כדעת הכל בו שאם שכח מנחה בערב ר"ח אינו מזכיר יעו"י בתפילת התשלומין, דצריך להשיב דוקא התפילה שחיסר.

וכבר מצינו מעין זה בתוס' לעיל (כו. ד"ה איבעיא) שכתבו דלא בעי בגמ' אם טעה ולא התפלל תפילת מוסף מתפלל ערבית שתים, דהא ודאי אינו מתפלל תשלומין בערבית "דהיאך יקרא את הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף".

ולכאורה תמוה, דאם תפילת תשלומין היא השלמה במקום התפילה שחיסר, א"כ מה בכך שאינו יכול לקרוא קרבנות המוסף בלילה, הרי לא יצא חובת תפילת מוסף, וא"כ מסתבר שחייב להתפלל תפילה אחרת כדי להשלים המוסף. אלא ע"כ צ"ל דס"ל להתוס' דתפילת תשלומין היא השבת התפילה שחיסר, ולכן צריך להתפלל התשלומין דוקא בנוסח התפילה שחיסר, וממילא אם לא יוכל להזכיר הקרבנות בתפילת התשלומין פשוט הוא שאין טעם להתפלל אותה.

ואין להקשות ממי ששכח ולא התפלל מנחה בשבת שמתפלל ערבית שתים אע"פ שלא יזכיר של שבת בערבית, דהתם ה"ט משום דאף אם נאמר דהזכרת שבת היא חלק מעיקר סדר התפילה, וכל שחיסר הזכרה זו לא יצא ידי חובת תפילה, מ"מ אין זה עצם התפילה, וממילא שפיר יוכל לקיים חובת תשלומין ע"י השבת שאר חלקי התפילה בלא הזכרת שבת. משא"כ בתפילת מוסף שאם לא יזכיר הקרבנות חסר בעצם התפילה, ולכן לא שייכא בה השבה כלל.

היוצא מדברינו שהתוס' סוברים דתפילת תשלומין היא השבת התפילה שחיסר, ומה"ט אין תשלומין למוסף, ואי לאו דמעיקר הדין מסתבר להתפלל י"ח ברכות אף בשבת לא היה שייך להשלים בחול אם טעה ולא התפלל מנחה בשבת. ונראה שהתוס' הבינו שזהו היסוד להבין גם שיטת רבינו יהודה, דהואיל ותקנת תפילת תשלומין היא להשיב דוקא אותה תפילה שחיסר, ממילא אם טעה ולא הזכיר ר"ח במנחה לא יתפלל תשלומין בלילה הואיל ולא ירויח בתפילתו, וה"ה נמי אם התפלל מנחה בשבת י"ח שלימות ולא הזכיר של שבת לא יתפלל שתים למוצ"ש דכבר התפלל י"ח ברכות ולא ירויח כלום בתפילתו. ואף אם נאמר דמי שטעה בהזכרה לא יצא חובת תפילה כל עיקר, מ"מ אין טעם להתפלל תשלומין.

דבשלמא אם לא התפלל כלל במנחה בשבת או בר"ח, שפיר ירויח בתשלומין שהרי עכ"פ יתפלל תפילת מנחה (שלא בזמנה). ואע"פ שלא שיוכל להזכיר שבת או ר"ח בתפילתו, מ"מ עדיין יוכל להשיב שאר חלקי התפילה שחיסר. משא"כ אם כבר התפלל רק שטעה ולא הזכיר של שבת או ר"ח, א"כ לא ירויח כלום בתפילתו בערב, שהרי לא יוכל להזכיר של שבת או ר"ח לאחר שכבר עבר היום, ושאר חלקי התפילה כבר התפלל בזמן. נמצא שלא יוכל להשיב לאחר זמן יותר ממה שכבר התפלל בזמן, ולכן מסתבר שאין לו להתפלל תשלומין כלל. [ולפ"ז ה"ה נמי אם שכח ותן טל ומטר בערב שבת לא יתפלל תשלומין בערב גם אם נאמר דותן טל ומטר הוא חלק מעיקר סדר התפילה, וכל שלא אמרו לא יצא ידי חובת תפילה.] אבל לדעת הרשב"א ודעימיה דתפילת תשלומין היא השלמת תפילה אחרת במקום התפילה שחיסר דין הוא שיתפלל תשלומין אף אם לא ירויח בתפילתו כלום, דכל שלא יצא עיקר חובת תפילה וכבר עבר הזמן, הרי הוא חייב להתפלל תפילה אחרת במקום התפילה שלא יצא בה ידי חובתו.

Gemara:

References: Berachot: 26b 

More from this:
    Comments
    0 comment
    Leave a Comment
    Title:
    Comment:
    Anonymous: 

    Learning on the Marcos and Adina Katz YUTorah site is sponsored today by Barry and Marcia Levinson in honor of Rabbi Eliron & Devorah Levinson and their children, and Rabbi Aviyam & Rina Levinson and their children and by David and Deborah Pfeffer and family in memory of Ilana Pfeffer, Miriam Ilana Rena bas Dovid, on her fourth Yahrzeit and by Rochelle and Avi Schneider and family in memory of Edith Cooper, Yehudit bat Yitchak Halevi on her yahrzheit