Gaucher Sep 2022 Top

63 - החיוב להקדים חובת שעתיה לתפילת תשלומין - ב'

Speaker:
Ask author
Date:
May 7, 2008
Language:
Hebrew
Downloads:
1
Views:
256
Comments:
0
 
החיוב להקדים חובת שעתיה לתפילת תשלומין – ב'

א) יש לדון בטעם הדבר אמאי צריך להקדים חובת שעתיה לפני תפילת התשלומין. ונחלקו בזה האחרונים. הט"ז (סי' קח סוף ס"ק י) הביא בשם הלבוש דהוא מדין דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ומשמע דס"ל דדין תדיר קודם מעכב אפי' בדיעבד. ותמה עליו מהא דאמרינן במנחות דאין תמידין מעכבין את המוספין אע"ג דתמידין קודמין למוספין. הרי משמע דאין זה אלא למצוה ולא לעיכובא. אלא פי' הט"ז דלאו מדין תדיר קודם הוא, אלא משום דחביבה מצוה בשעתיה כדאמרינן בקידושין (לג.), וסברא זו עדיפא מדין תדיר קודם, דאם אנו דנין בה מדין מעלת תדיר הרי מבואר דחשיב כהוה זמן שניהם עכשיו, משא"כ מהטעם דחביבה מצוה בשעתה, הא אין זה זמן תפילת תשלומין עד לאחר שהתפלל תפילת חובת שעתיה, ומה"ט מסתבר דאינו יוצא אם מתפלל תפילת תשלומין בתחילה מפני שהתפלל שלא בזמן.

והמעדנ"י (אות ת') ביאר באופן ג', דצריך להקדים חובת שעתיה ואם הקדים התשלומין לא יצא לפי שע"י זה יש לחוש שיבוא להתפלל תפילת התשלומין אפי' שלא בזמן התפילה השניה (כגון תפילת שחרית לאחר חצות ולפני זמן מנחה), אבל מכיון שאפי' אם התפלל אותה קודם לשל חובה צריך שיחזור ויתפלל אותה של תשלומין לא אתי לידי פשיעה.

אלא דזה גופא צ"ע, דמנין לו שצריך להתפלל תפילת תשלומין דוקא בזמן תפילת חובה. והנראה בזה, דהנה יעויין ברשב"א (כו. ד"ה איבעיא) שכתב "ומיהו דוקא בזמן תפילה (יכול להתפלל תשלומין) שכיון שהוא זמן תפילה והוא עסוק בתפילתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפילותיו, אבל שלא בזמן תפילה לא, שאם לא כן מאי מתפלל ערבית שתים ומתפלל מנחה שתים דקאמר, לימא טעה ולא התפלל שחרית קודם חצות חוזר ומתפלל לאחר חצות, א"נ טעה ולא התפלל מנחה חוזר ומשלימה כל הלילה הו"ל למימר."

וביאר הב"י (סי' פט ס"א ד"ה ואחר) דכוונת הרשב"א היא דצריך להתפלל תפילת תשלומין דוקא בזמן תפילה, דהיינו בזמן הראוי לתפילה הבאה, לאפוקי זמן שאינו ראוי לתפילה כגון חצי שעה לאחר חצות דעדיין לא הגיע זמן מנחה. [הכי מבואר מהמשך דברי הב"י, שבתחילה רצה לומר דלדעת הרמב"ם אם שכח להתפלל שחרית אינו יכול להתפלל בין חצות לשש שעות ומחצה מפני שעדיין לא הגיע זמן מנחה, ושוב כתב דמדברי הרשב"א משמע כמו הרמב"ם. וכנראה שהב"י הבין דלאחר חצות הלילה שוב אינו זמן תפילת מעריב, ומש"ה אינו יכול להשלים תפילת מנחה באותה שעה. והיינו מה שהרשב"א הבין ראיה ממאי דאמרינן מתפלל ערבית שתים ולא קאמר יתפלל כל הלילה (פי' אף שלא בזמנו).] וכן פסק בשו"ע (סי' קח ס"ג). ולכאורה ה"ט מפני שלא תיקנו חכמים להתפלל אלא בזמנים מסויימים, ולכן אף כשמתפלל רק בתורת תשלומין, מ"מ הרי הוא בא לצאת ידי חובתו בתפילה, וצריך להתפלל תפילת חובה בזמן תפילה. [ועוד העירו התלמידים נ"י דאולי ה"ט משום מראית עין, כדי שלא יחשבו הרואים שעכשיו הוא זמן תפילה.]

ונראה דלזה נתכוין המעדנ"י, דהואיל וצריך להתפלל תפילת תשלומין דוקא בזמן תפילה הבאה, ממילא תיקנו חכמים שצריך להתפלל תפילת חובה בתחילה כדי שלא יפשע ויתפלל תפילת תשלומין לפני זמן תפילה הבאה.


ב) אולם הט"ז (סי' פט סוף ס"ק א) והפר"ח (סי' קח ס"ק ג) פי' כוונת הרשב"א באופן אחר, דס"ל דצריך להתפלל תפילת תשלומין דוקא תכף לאחר שהתפלל תפילת חובה, וכדמשמע מלשונו "והוא עסוק בתפילתו". וכן נראה דעת הראב"ד בהל' תפילה (פ"ג ה"י) "עוד נראה לי שכל אלה התשלומין שאמרו אינן אלא עם תפילה אחרת הבאה בזמנה הואיל ושעת תפילה היא."

[ומדברי הפר"ח משמע שהבין דאף לאחר חצות לילה הוא זמן לתפילת ערבית, אלא דמ"מ אינו יכול להתפלל תשלומין אם אינו עוסק בתפילת חובת שעתיה, וזוהי ראית הרשב"א מתפילת ערבית דהו"ל למימר שמתפלל כל הלילה אף לאחר שכבר התפלל תפילת ערבית.]

ועי' במשנ"ב (סי' קח ס"ק טו) שהביא מח' הפוסקים אם יכול להתפלל תפילת תשלומין רק סמוך לתפילת חובה (דהיינו אחר ששהה כדי הלוך ד"א או אשרי בינתיים) או דילמא בדיעבד יכול להתפלל תשלומין כל זמן שלא עבר זמן תפילה הבאה אף אם אינו עסוק בתפילת חובה. ושאלה זו תלויה בהבנת דברי הרשב"א אם צריך להתפלל תשלומין בזמן תפילה הבאה או דוקא כשהוא עסוק בתפילה הבאה.

ולפי הבנת הט"ז והפר"ח בדעת הרשב"א יש לתת טעם ד' אמאי צריך להקדים חובת שעתיה לפני תפילת התשלומין, והוא דאינו יכול להתפלל תפילת תשלומין אלא בזמן שהוא עסוק בתפילת חובה. וכ"כ המשנ"ב שם (ס"ק ז).

אלא דדבר זה צריך ביאור, דאמאי אינו יכול להתפלל תשלומין אלא בזמן שהוא עסוק בתפילת חובה. וביארו בזה האחרונים [עי' באור אברהם (סי' נ), וכן הביא בארחות ימים (סי' יט) בשם הגרי"ד] דהנה איתא בגמ' לקמן (לא.) "יכול יתפלל אדם כל היום כולו, כבר מפורש ע"י דניאל וזמנין תלתא." הרי משמע שאין היתר להתפלל שמו"ע אלא ג' פעמים ביום וכתקנת חכמים. אלא דצ"ע, דהא קאמר ריו"ח דספק התפלל ספק לא התפלל חוזר ומתפלל, ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו (כא.). ומשמע שיכול להתפלל אפי' יותר מג' פעמים ביום. אך עיי"ש ברי"ף שכתב דריו"ח לא קאמר אלא שיכול להתפלל אדעתא דרשות (פי' בתורת נדבה), אבל בתורת חובה אסור. וע"ע ברש"י ותוס' שם שכתבו דאף להתפלל בתורת נדבה לא התיר ריו"ח אלא במקום ספק או אם יכול לחדש דבר בתפילתו, אבל להתפלל סתם בתורת נדבה אסור. ומה"ט כתב הרא"ש בתשו' (הובא בטור סי' קכד) שאין לציבור להתפלל ברכות שמו"ע עם הש"ץ לאחר שכבר התפללו.

הרי מכל זה משמע שצריך מתיר להתפלל תפילת שמו"ע, ובלא היתר אסור להתפלל י"ח ברכות אף בתורת נדבה. [ונראה פשוט דכל זה לא מיירי אלא להתפלל עוד שמו"ע, אבל לומר תחנונים בלא סיום ברכה בודאי מותר, וכ"כ המעדנ"י על הרא"ש שם (סי' טו אות ת') והעיר שכ"כ הב"י (סי' קכד) על דברי תשו' הרא"ש.] ומעין זה כתב הנצי"ב בהעמק שאלה (שאילתא קמ"ג אות ה'). דהנה איתא ביומא (יט:) "ודברת בם, בם ולא בתפילה." ופי' רש"י שם "בם, שיש לך רשות להשמיע מה שאתה מוציא מפיך (פי' בק"ש), ולא בתפילה שהתפילה בלחש שנאמר וקולה לא ישמע."

אבל הבה"ג (עמ' לח בספרים שלנו) גרס "ודברת בם, בם ולא בתפילה, אלא בתפילה בלחש". וביאר הנצי"ב על השאילתות שם דכוונתו לדבר אחר, שלא יתפלל צרכי עצמו אלא בזמן תפילה בלחש ויהיה כוללו בתפילתו הסדורה. וכ"כ עוד שם (עמ' קצב ע"ב) "והיינו דדרשינן ודברת בם ק"ש אתה יכול לומר בכל זמן שתרצה אפי' שלא בזמנו כאדם הקורא בתורה אבל לא תפילה, פי' תפילה אין עת להתפלל כל היום בשעה שאדם צריך לדבר, אלא בזמן חיוב תפילה קבועה ולפני ה' ישפוך שיחו והיינו תפילה בלחש."

ונראה שלא נתכוין הנצי"ב לומר שאסור לדבר תחנונים שלא בשעת התפילה. אלא כוונתו דאין לומר תחנונים ולסיים בברכה אלא בתפילה בלחש, שצריך מתיר כדי לגשת להתפלל בפני המלך. והוא מעין מש"כ התוס' (כט. ד"ה מפני) "ונראה שכל האומר ברוך אתה ה' שומע תפילה אחר שסיים דברי תחנונים מיושב מגונה, כדאמרינן מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של מקום, כלומר להוסיף ברכות על אלו [אלא שהתוס' שם נתנו טעם אחר לזה דאסור להתפלל עוד בברכה משום דנראה כמוסיף על הברכות].

ומעתה יש לתמוה דהיאך הותר להתפלל תשלומין. דהנה עיקר חובת תפילה תיקנו חז"ל כנגד קרבנות וכנגד האבות, אבל מצד קרבנות הרי ליכא דין תשלומין כלל וכמו שנתבאר. ואף מצד תפילה כנגד אבות בתורת רחמי, הרי אסור להתפלל יותר מג' פעמים ביום כמבואר מקרא דדניאל ומקרא ד"ודברת בם", והכי נמי מסתבר שהרי לא מצינו תפילה יותר מג' פעמים ביום בתורת רחמי, שאף האבות לא התפללו יותר מג' פעמים. ועוד לא מצינו שהתפללו האבות ב' פעמים בתורת רחמי בזמן א' ביום (כגון ב' פעמים בבוקר או ב' פעמים בצהרים), וא"כ מסתבר שאסור לעשות אף זה. וא"כ צ"ע בעיקר ענין תשלומין, דהיאך מצאו חכמים מקום לתקן שיוכל להתפלל תשלומין.

וי"ל דהיינו מה שבא הרשב"א לחדש שתיקנו חכמים דכל שעדיין עסוק בתפילת חובה בזמנה יכול להתפלל אף תפילת תשלומין, דבכה"ג התשלומין נחשבין כהמשך והוספה על תפילת החובה דאותה שעה. ועל זה כתב הרשב"א דהכי מדוייק מדברי הגמ' דקאמר "מתפלל ערבית שתים" ו"מתפלל מנחה שתים". כלומר, דתשלומין הוא כמו תפילה כפולה, דהיינו כפל תפילה שהוא חייב בה עכשיו. [ויסוד זה דומה קצת למש"כ הגרעק"א בתוס' למשניות סופ"ג דכתובות דתשלומי כפל בגניבה הוא "קרן מרובה", וכן הכא שתפילת התשלומין היא המשך ותוספת על עיקר התפילה.]


ג) הבאנו כמה טעמים בביאור דין זה שצריך להקדים תפילת חובת שעתיה לתפילת התשלומין. ונפק"מ איכא בדבר לענין אם אין שהות להתפלל ב' התפילות. עי' צל"ח (כו: ד"ה ורמינהו) שנסתפק במי שלא התפלל שחרית ולא נזכר עד סמוך לערב ועדיין לא התפלל מנחה, ואין שהות ביום רק לתפילה א', ואם יתפלל מנחה תידחה של שחרית לגמרי לדעת התוס' (כו.) דאחר זמן ב' תפילות שוב ליכא תשלומין, מי אמרינן דאלים חובת שעתא להקדים אף במקום שיודחה התשלומין לגמרי או דילמא היכא שתפילת התשלומין עוברת לגמרי היא קודמת לחובת שעתא שאינה עוברת לגמרי שהרי למנחה יש תשלומין בערבית.

ועיי"ש שהעלה שהשאלה תלויה בטעם הדבר שצריך להקדים חובת שעתיה לתשלומין. דלדעת הלבוש שהוא משום דתדיר קודם מסתבר שיקדים התשלומין, דבמקום שיודחה שאינה תדיר לגמרי דחינן מעלת התדיר, וכמו שפסק המג"א (סי' רפו ס"ק ג) שאם הוא סמוך לערב יקדים של מוסף לשל מנחה, דאע"ג דמנחה תדיר הא יש לה תשלומין בערבית. [ולכאורה ה"ט משום דמעלת תדיר מועלת רק להקדים מצוה לחברתה, אבל לא לדחות מצוה שניה לגמרי.]

אבל לדעת המעדנ"י אפשר דדחינן שחרית לגמרי כדי שלא להקדימה לחובת שעתיה [ואין לומר דהוי מילתא דלא שכיחא ולא גזרו ביה רבנן, דשכיחא טובא שנדחה תפילה עד סוף היום]. ומסתבר דה"ה נמי לדעת הט"ז דאם חביבה מצוה בשעתה מעכבת אף בדיעבד מסתבר דאף היכא שידחה תפילת התשלומין לגמרי צריך להתפלל תפילת חובת שעתיה. ולדעת הרשב"א (כפי שהבין הפר"ח) פשוט הוא שצריך להתפלל חובת שעתיה אף היכא שעי"ז תידחה התשלומין לגמרי, דלא שייך להתפלל תשלומין בלא תפילת חובה.

וכ"כ השאג"א (סי' יט) דודאי יתפלל של מנחה שזמנה עכשיו ולא של תשלומין דהא קיי"ל דצריך להקדים תפילה שזמנה עכשיו לשל תשלומין, ואם הקדים של תשלומין לה לא יצא י"ח של תשלומין, "וכל שכן אם התפלל של תשלומין לחוד, ואותה תפילה שזמנה עכשיו לא התפלל לגמרי, דלאו כלום הוא, הלכך וכו' של תשלומין בטלה לגמרי, דא"א לה להתפלל בלתי תפילה זו שזמנה קבוע עכשיו." הרי להדיא דס"ל דלא שייכא תפילת תשלומין בלא תפילת חובת שעתיה, כמו שהבין הפר"ח בדעת הרשב"א וכביאור הגרי"ד [דאילו לדעת הב"י סגי בכך שמתפלל התשלומין בזמן הראוי לתפילת זמנה וכמו שנתבאר], ומה"ט צריך להתפלל תפילת מנחה אף אם עי"ז תידחה תפילת תשלומין לגמרי.

Gemara:

References: Berachot: 26b 

More from this:
    Comments
    0 comment
    Leave a Comment
    Title:
    Comment:
    Anonymous: 

    Learning on the Marcos and Adina Katz YUTorah site is sponsored today by Barry and Marcia Levinson in honor of Rabbi Eliron & Devorah Levinson and their children, and Rabbi Aviyam & Rina Levinson and their children and by David and Deborah Pfeffer and family in memory of Ilana Pfeffer, Miriam Ilana Rena bas Dovid, on her fourth Yahrzeit and by Rochelle and Avi Schneider and family in memory of Edith Cooper, Yehudit bat Yitchak Halevi on her yahrzheit