ספק טומאה ברה"י במקום רוב או חזקת הגוף
הבאנו שהש"ש (ש"א פט"ו, ש"ב פ"א) העלה דס"ט ברה"י ספיקו טמא רק נגד חזקה, אבל במקום רוב לטהר הרי הוא טהור. והביא ראיה לכך מגמ' חולין (י.) דצלוחית של מי פרה אדומה שהניחה מכוסה, ובא ומצאה מגולה הרי זו טהורה. ומפרשינן דאע"ג דאיכא למיחש שמא אדם טמא נכנס לשם וגילה אותה ונטמאה על ידו, לא חיישינן להכי משום דרוב טהורים, דשמא אדם טהור גילהו, ושמא שרץ או נחש גילו אותה ואין בע"ח מטמא מחיים. ולכאורה קשה, דהך רובא דצלוחית אינה אלא רובא דאיתא קמן – מעין ס"ס, ומסתבר דלדעת הש"ש ס"ט ברה"י ספיקו טמא במקום רדא"ק, שהרי כבר העלה הש"ש (ש"ב פט"ו) דרובא דאיתא קמן דמיא לחזקה דאינה אלא הנהגה בעלמא.
ואף אם נאמר דלעולם הך דצלוחית הוי רובא דליתא קמן מ"מ בלא"ה קשה, דהא מבואר בתוספתא, שהובאה בגמ' כתובות (טו.), דס"ט ברה"י ספיקו טהור במקום רדא"ק. דאיתא התם תשעה צפרדעים ושרץ א' ביניהם ונגע בא' מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע ספיקו טמא, משום דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ומשמע דאי לאו הך כללא דקבוע ספיקו טהור משום דאיכא רוב לטהר. וצ"ע דאם רובא דאיתא קמן דינו כחזקה, היאך אפשר לומר דס"ט ברה"י טהור במקום רדא"ק. וכבר העיר על כך הגרש"ז אויערבאך בהערותיו לס' ש"ש (ש"א פט"ו אות ס"ט).
ועוד קשה דלכאורה א"א לומר דהך דצלוחית הוי כמו ס"ס דא"כ יש לטמא ברה"י, דקיי"ל במתני' בטהרות (פ"ו מ"ד) דכל שאתה יכול לרבות ספיקות וספיקי ספיקות ברה"י טמא. ובאמת יש לתמוה ע"ד הרמב"ם בהל' פרה (פ"ט הט"ז) שפי' דהך דצלוחית טהורה משום דיש כאן שני ספיקות.
והנראה ביישוב הדבר דהכא הוי ס"ס משם א' (דעיקר הספק הוא אם טהור או טמא – והשאלה היא אם דבר טמא גילהו או דבר טהור גילהו), ומאי דס"ס משם א' לא מהני (לדעת התוס' בכתובות היינו בכל מקרה, ולדעת הרמב"ם מסתבר דאע"ג דס"ס משם א' מהני מ"מ לגבי ס"ט ברה"י לא מהני) היינו רק היכא דלא מהני רובא כגון בדבר שיש לו מתירין וכדומה, אבל היכא דמהני רובא, הרי ס"ס משם א' מועיל מדין רוב. וכ"כ בתשו' בית שלמה. ויתכן דלגבי ס"ט ברה"י, ס"ס משם א' עדיף טפי, דבס"ס רגיל כל ספק נדון בפנ"ע כודאי, וממילא א"א לטהר על פיו [כמבואר בתוס' לב"ב (נה:) ובשער"י (ש"א פי"ט)], אבל ס"ס משם א' לא גרע מרוב הואיל וב' הספיקות חלין בבת א'.
אלא דיש לדון בגדר דין זה דס"ס מדין רוב הוא – האם הוא רובא דליתא קמן או רובא דאיתא קמן. וכבר נחלקו בזה האחרונים. הקונטרס הספיקות (כלל ו' אות ז') העלה דהוי רובא דאיתא קמן, וכ"כ הנתיבות בתשו' להחמדת שלמה (אה"ע סי' כד אות י"ב). אולם הגרח"ע בתשו' אחיעזר (ח"ב סי' ב אות י"ג) הבין דהוי רובא דליתא קמן. ובפשוטו נחלקו בזה אם רדל"ק היינו רק רוב בטבע או כל היכא שהמיעוט אינו בפנינו ממש הוי רדל"ק.
ומעתה נראה דאולי ס"ל להש"ש דהך דצלוחית אינו רובא דא"ק אלא רובא דליתא קמן. ואע"ג דהך דט' צפרדעים בודאי הוי רובא דא"ק ומ"מ ספיקו טהור ברה"י צ"ל דגזיה"כ היא דס"ט ברה"י ספיקו טמא אף נגד חזקה, דעל זה קאי הך דסוטה. וממילא אע"ג דגם רובא דאיתא קמן הוי הנהגה, מ"מ הואיל וגזיה"כ דספק סוטה לא נאמרה אלא במקום חזקה, ממילא א"א לטמא במקום רדא"ק.
ולפי דברינו ניחא מה שהש"ש הביא ראיה דוקא מהך דצלוחית. שהרי הש"ש בא לומר דס"ט ברה"י ספיקו טהור במקום חזה"ג משום דהוי כבירור כמו רדל"ק. והנה מאי דס"ט ברה"י ספיקו טהור במקום רוב אפשר לבאר בב' אנפי: או דגזיה"כ היא דרק במקום חזקה ספיקו טמא, או דסברא היא דבמקום רוב דהוי בירור תו ליכא ספק, וממילא טהור. ונראה שהש"ש הביא ראיה מצלוחית כדי להוכיח דמאי דמהניא רוב לטהר בס"ט ברה"י אין זה רק מגזיה"כ כמו ברדא"ק, אלא סברא נמי אית ביה עכ"פ ברדל"ק, דבמקום בירור ליכא ספק כלל, וממילא סברא זו שייכא אף לגבי חזה"ג.
0 comments Leave a Comment