גדר דין חזקת הגוף
מבואר בגמ' כתובות (עה:) שנחלקו ר"ג ור"י אי אזלינן בתר חזקת הגוף במקום חזקת ממון כגון היכא שנמצאו מומין באשה לאחר הנישואין ולא ידוע אם היו שם קודם אירוסין. אך כו"ע מודו דהיכא דליכא חזקת ממון שפיר אזלינן בתר חזקת הגוף. וכתבו התוס' שם דהיינו אפי' היכא דאיכא חזקה נגד חזקה כגון הכא דאית לה חזקת פנויה, ואע"ג דאיכא תרתי לריעותא דהרי מום לפניך. ובשטמ"ק שם פי' דאין זה דין כללי דחזקת הגוף עדיפא משאר חזקות ולא מהני תרתי לריעותא נגדו, אלא דחזקת פנויה קיל טפי משאר חזקות, דכיון דעומדת האשה לינשא ממילא חזקת פנויה איתרע ולכן אינה מצטרפת עם חזקה דהשתא דהרי מום לפניך כדי לדחות חזקה דמעיקרא דחזקת הגוף. אולם הש"ש (ש"ב פ"ב) הבין בדעת התוס' דס"ל דלא מהני תרתי לריעותא במקום חזקת הגוף. וצ"ע בביאור הדבר.
והנראה בזה [ומעין זה כתב הגרש"ז בהערותיו על הש"ש (ש"א פט"ו אות ס"ח, וש"ב פ"ב אות ד')] דשאני חזקת הגוף משאר חזקות, דחזקה בעלמא אינה אלא הנהגה במקום ספק, ואילו חזקת הגוף הויא כבירור. כלומר דמסברא יש לנו להעמיד הגוף אחזקתה, דיותר קל לשנות דין החפצא מלשנות עצם מציאות החפצא. ושוב העירוני שכ"כ מהרי"ט בתשו' (חו"מ סי' כ).
ועפי"ז ניחא בפשיטות אמאי לא מהני תרתי לריעותא במקום חזה"ג. דלדעת הש"ש תרתי לריעותא פירושו שב' חזקות עדיפי מחזקה א' וכמו שנתבאר לעיל, וכל זה לא שייך אלא כשכל החזקות הן מדין הנהגה, אבל אם חזקה א' היא חזה"ג שהיא מדין בירור א"כ אפי' יתוספו כל ההנהגות עליה מ"מ אזלינן בתרה, שהרי ע"י חזה"ג נסתלק הספק. ולדעת הגרש"ש דתרתי לריעותא פירושו דחזקה שאינה נוגעת לדינא מכאן ולהבא בטילה לגמרי וא"כ נשאר הדבר בספק, ושוב אזלינן בתר חזקה האחרת, כל זה לא מיירי אלא בחזקה מדין הנהגה, דכל שאינה נוגעת לדינא מכאן ולהבא שוב לא אזלינן בתרה. אבל חזה"ג דהוי מדין בירור הרי היא מסלקת את הספק למפרע, ושוב ליכא ספק כלל, וא"כ לא אזלינן בתר חזקת הפנויה.
ונראה דעוד כמה נפק"מ איכא בדבר: א', ספק טומאה. איתא במתני' ריש נדה "שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן". כלומר דהעמד אשה על חזקתה שהיא בחזקת טהורה. ואף ב"ה מודו לזה, ולא החמירו אלא בקדשים ובתרומה לטמא למפרע. והק' שם התוס' (ד"ה מעת) דמ"ש מכל ספק טומאה ברה"י דספיקו טמא, דילפינן מסוטה דאע"ג דאית לה לאשה חזקת טהרה מ"מ טמאה היא מספק. ותי' דלא ילפינן מסוטה לטמא למפרע.
אכן הש"ש (ש"א פט"ו, ש"ב פ"א) תי' דהא דאמרינן ספק טומאה ברה"י ספיקו טמא אף במקום חזקת טהרה היינו דוקא במקום חזקה, אבל במקום רוב ספיקו טהור. והכי מבואר בגמ' חולין (י.) צלוחית של מי פרה אדומה שהניחה מכוסה, ובא ומצאה מגולה הרי זו טהורה. ומפרשינן דאע"ג דאיכא למיחש שמא אדם טמא נכנס לשם וגילה אותה ונטמאה על ידו, לא חיישינן להכי משום דרוב טהורים, דשמא אדם טהור גילהו, ושמא שרץ או נחש גילו אותה ואין בע"ח מטמא מחיים.
והנה מלשון הברייתא משמע דמיירי ברה"י דקתני "שמא אדם טמא נכנס לשם". ומבואר להדיא דס"ט ברה"י טהור במקום רוב. ולכאורה ה"ט משום דרוב הוי בירור, וממילא במקום רוב ליכא ספק כלל. וטען הש"ש דה"ה נמי י"ל בס"ט ברה"י במקום חזקת הגוף, דחזה"ג עדיפא משאר חזקות, ובפשוטו היינו משום דחשיב כבירור, וממילא מסתבר דמהני אף בס"ט ברה"י. ומעתה הואיל וחזקת טהרה דנדה היא חזה"ג, דהיינו שהיא טהורה מפני שלא ראתה דם, א"כ יש לנו לטהר אף בס"ט ברה"י.
ב', להוציא ממון. קיי"ל כר"ג דמהניא חזקת הגוף להוציא מחזקת ממון. אלא שכבר העיר הש"ש (ש"ב פ"ג) שנחלקו הראשונים אם היינו דוקא בצירוף ברי ושמא או אף בלא זה. הר"ן סובר דלא מהניא חזקת הגוף אלא כשטענת ברי מסייעת לה. ואילו התוס' בכתובות (לו. ד"ה החרשת, עו. ד"ה רישא) כתבו בשם הר"י דחזקת הגוף מהניא אף בלא טענת ברי. עיי"ש מה שכתבו בפירוש הסוגיות (יב:, עה:). וכן דייק הפנ"י בדעת התוס' שם.
והנה ידוע דאין הולכין בממון אחר הרוב. וצ"ע דהיאך מהניא חזקת הגוף להוציא ממון. וברור דאם חזה"ג מדין חזקה בעלמא בודאי לא מהני בממון, שהרי בממון צריך דוקא בירור וראיה, ולא מהניא הנהגה בעלמא. אלא דקשה דהיאך עדיפא חזה"ג אף מרוב. והנראה בזה, דיש לחקור בהא דאין הולכין בממון אחר הרוב מגזיה"כ דעפ"י שנים עדים יקום דבר – האם גזיה"כ היא דצריך דוקא ב' עדים ולא מהני שום בירור אחר חוץ משני עדים או דילמא לעולם שפיר מהני בירור אחר היכא דאלים כמו שני עדים, אבל רוב לא אלים כבירור דב' עדים.
ועי' בש"ש (ש"ד פ"ח) שנקט לדבר פשוט דעפ"י שני עדים דוקא. אולם מפשטות לשון התוס' בסנהדרין (ג: ד"ה דיני) לא משמע הכי, שהרי הק' דאמאי לא אזלינן בתר רובא בד"מ, נילף בק"ו מדיני נפשות דאזלינן בתר רובא כגון במכה אביו. ותי' דלעולם ברוב אלים אזלינן בתר רובא בין בד"נ בין בד"מ, ורק ברוב גרוע לא אזלינן בתר רובא בד"מ וה"ה נמי ברוב גרוע לא אזלינן בתר רובא אף בד"נ. הרי להדיא דס"ל להתוס' דשפיר אזלינן בתר רובא בד"מ, ול"צ דוקא בירור דשני עדים. ולדידהו שפיר י"ל לדעת הר"י דחזה"ג דמיא לבירור דרוב אלים, ומש"ה אזלינן בתרה אף בד"מ גם בלא הצטרפות דברי ושמא.
0 comments Leave a Comment