בדין ינוקא דלא חכים ולא טיפש

Speaker:
Date:
December 22 2005
Language:
Hebrew
Downloads:
0
Views:
261
Comments:
0
 
בדין ינוקא דלא חכים ולא טיפש

א. כתב הרא"ש בהל' ס"ת סי' י"ב שאם רגלי האל"ף אינן נוגעות בגופו פסול שנשתנה צורת האות, שכל האותיות צ"ל גולם אחד. ומשמע שגם ראיית תינוק אינה מועילה לזה, דהא פשוט שאף שנפסקו רגלי האל"ף מ"מ תינוק יקרא אותה כאל"ף, וע"כ דלזה אינה מועילה ראיית תינוק. וכ"כ הט"ז בסי' ל"ב שאין ראיית תינוק מועילה לצרף שני חלקי אות שנפסקה. והמעשה בגמ' מנחות (כח:) דנפסק וא"ו בניקבא והראו אותה לתינוק מפרש הט"ז שראיית התינוק לא הועילה לצרף מה שמתחת לנקב, אלא תחתית הוא"ו נאבדה לגמרי ע"י הנקב והתינוק היה מבחין אם הנשאר היה ארוך דיו להחשב וא"ו, או שכבר נעשה יו"ד.

אבל עיין שבת (קג:) דרשינן מכתיבה תמה שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן עייני"ן אלפי"ן ביתי"ן כפי"ן כפי"ן ביתי"ן גימלי"ן צדי"ן צדי"ן גימלי"ן כו'. והנה בהא דלא יעשה צדי"ן גימלי"ן טיתי"ן פיי"ן פי' הרמב"ן שהרחיק היו"ד הימיני של הצד"י באופן שנעשה יו"ד גימ"ל וכן טיתי"ן פיי"ן פי' שהרחיק רגל שמאל של הטי"ת מן האות באופן שנעשה פ"י וא"ו ומבואר מזה דס"ל שאין האותיות צ"ל גולם אחד דאל"כ למ"ל טעמא דנעשה הצד"י לגימ"ל והטי"ת לפ"י תפ"ל שאינו גולם אחד. וכן באלפי"ן עייני"ן פי' שהרחיק רגל השמאלי מן האל"ף ועשה הקו האמצעי עקום באופן שנדמה לעי"ן הפוך ע"ש ומבואר דאלמלא עיקם הקו האמצעי היה כשר אע"פ שאינו גולם אחד. וחולק בזה על הרא"ש. והרא"ש פי' הגמ' שם בענין אחר עי' בהל' ס"ת שם.

אמנם גם לשיטת הרמב"ן נראה דע"כ יש לדבר סוף ואם האות נפרדה באופן שגם תינוק לא היה יכול לקרותו בודאי שנשתבשה צורתה ופסולה. ולא נתבאר בדברי הרמב"ן מהו שיעור הדבר. אבל מסתבר שבאמת הדבר תלוי בראיית תינוק, והוא כשיטת המאירי בקרית ספר מאמר ג' ח"ב שפירש שהמעשה בגמ' שניקב הוא"ו היה שנשאר חלק מהוא"ו מתחת לנקב, והועילה ראיית התינוק לצרף גם מה שמתחת לנקב. והוא גם דעת הב"ח שם.

ב. ועיין בטור יו"ד סי' רע"ד הביא תשובה מהרא"ש וז"ל צורת האותיות אינן שוות בכל המדינות כו' ואין פסול בזה השינוי רק שלא יעשה ההי"ן חיתי"ן ביתי"ן כפי"ן כו' עכ"ל. אבל עיין ברמב"ן שבת שם אחר שדקדק כל צורת האותיות מהסוגיא כתב וז"ל ומפני שצריך ליזהר בכל זה בכתיבת ס"ת ותפילין ומזוזות לפיכך כתבתי דברים הללו שכל הטועה בציור האותיות פסול והפסיל לכל עכ"ל. ומשמע דעת הרמב"ן שכל שינוי בצורת האותיות פוסלת, ודלא כהרא"ש.

אמנם גם להרא"ש אם נאבדה צורת האות לגמרי בודאי נפסלת, וכדחזי' שפסל כשאין האותיות גולם אחד, ונראה דזהו בכלל מש"כ שפסול אם נדמה לאות אחרת, שזהו אבדן צורת האות. וכעין זה הם דברי הרמב"ם פ"י ס"ת ה"א שמנה בין הפסולים וז"ל שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת עכ"ל. אבל כל שלא נאבדה צורת האות לגמרי עכ"פ הרא"ש מכשיר, ומשמע שהרמב"ן חולק ע"ז. וע"ש ברמב"ן שאם השי"ן רחב למטה ג"כ אי"ז צורת שי"ן ומשמע שגם ע"ז קאי מש"כ בסוף שכל השינויים פוסלים, וקשה לומר ע"ז שנאבדה צורת האות לגמרי, רק שיטת הרמב"ן דכל שינוי בצורת האות פוסלת, ודלא כהרא"ש.

ג. ונראה שהרא"ש והרמב"ן נחלקו לשיטתם. דנתבאר ששיטת הרא"ש שאין ראיית תינוק מועילה לצרף אות שנפרדה ע"י נקב, והמעשה שניקב הוא"ו והראוה לתינוק צל"פ לדעתו שלא הראו לתינוק מה שמתחת לנקב, רק מה שלמעלה מן הנקב, ופעולת ראיית התינוק היתה לקבוע אם מה שלמעלה מן הנקב יש לה צורת וא"ו או צורת יו"ד. אבל הרמב"ן ס"ל שגם אם אין האות גולם אחד היא יכולה להתכשר, ומסתבר דמפרש הסוגיא כפירוש המאירי שהועילה ראיית התינוק לצרף מה שמתחת להנקב.

והנה אליבא דשני הפירושים האלה בהך מעשה דניקבה הוא"ו, יתחלק גם ביאור פעולת ראיית תינוק ביסוד דינו. כי לפי פירוש המאירי והרמב"ן, שהראו להתינוק גם מה שמתחת להנקב, והועילה ראיית התינוק לצרף את האות, הרי לא היתה שם שום ספק בעצם צורת האות, כי אם שני חלקי הוא"ו היו יכולים להצטרף היה שם צורת וא"ו בודאי. רק ראיית התינוק כל כולה היתה בשביל לצרף את שני חלקי האות. ומעולם לא שמענו שתועיל ראיית תינוק להכריע במקום שיש לנו ספק בצורת האות. ואין לנו מקור לומר שתהיה הכרעת צורת האות מסורה לתינוקות. וכל הפרשה של ראיית אות ע"י תינוק נאמרה רק לענין צירוף חלקי האות שנפרדו ע"י נקב. ולכן סובר הרמב"ן שאם אין האות גולם אחד אין היא נפסלת בזה, כי בזה יש לנו דין ראיית תינוק שמועילה לצרף. אבל כל השינויים פסולים בצורת האות, דכיון שכך צ"ל צורת האות איך יכשר אם נשתנה מזה, ואין כאן ענין לראיית תינוק.

אבל לשיטת הרא"ש שלא הראו להתינוק את מה שמתחת להאות, כי ראיית תינוק אינה מועילה לצרף שני חלקי אות שנפרדו, א"כ הוא להיפך, כי לפירוש זה יוצא שהספק שהסתפקו באותו מעשה שניקב הוא"ו היה ספק בעצם צורת האות, שנסתפקו אם הנשאר יש לו צורת וא"ו או צורת יו"ד. וזהו ספק בהכרעת צורת האות. וממה שהוכרע הספק ע"י ראיית תינוק, נתחדש לנו שמועילה ראיית תינוק להכריע בצורת האות, שאם יש לנו ספק בצורת האות אם היא דומה לאות זו או אחרת, מראים אותה לתינוק וראייתו מכרעת בה.

ועיי"ש ברא"ש כתב שאם נסתפקו בין דל"ת לרי"ש מראים אותה לתינוק, ואזיל לטעמיה שראיית תינוק מועילה להכריע ספק בצורת האות, והוא נלמד מאותה מעשה שניקב הוא"ו, דכמו שראיית תינוק יכולה להכריע בין צורת יו"ד לצורת וא"ו, כך היא יכולה להכריע בין צורת דל"ת לצורת רי"ש.

וממילא דשפיר כתב הרא"ש בתשובה ששינוי בצורת האות אינה פוסלת אא"כ נדמה לאות אחרת, שהרי באמת צ"ב כשאנו מסתפקים אם האות דומה בצורתה לוא"ו או ליו"ד, או אם דומה לדל"ת או לרי"ש, איך אנו מוסרים הכרעת הדבר לראיית תינוק, וכי התינוק הוא מורה הוראות. ותינח להרמב"ן שראיית תינוק היא רק לשם צירוף בעלמא ניחא, שכך נאמר השיעור צירוף, שהשיעור לצרף שני חלקי האות הוא כפי ראיית תינוק. אבל להרא"ש אין כאן ענין לשיעור, אלא להכרעת ספק בצורת האות, ואיך יהיה זה מסור לתינוק. וע"כ שדין צורת האות ביסודה נגדרת ע"י ראיית תינוק, ואם התינוק קורא אותה ממילא שיש שם צורת האות, שהצורה שצריכה להיות להאות היא שהיא נקראת ע"י תינוק. ומזה דן הרא"ש שגם שאר שינויים אינם פוסלים בהאות, כיון שעכ"פ תינוק יכול לקרותם.

ושיטת הרמב"ם בזה כהרא"ש שכתב בסוף פ"א מהל' תפילין ה"כ וז"ל וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול ע"כ, משמע שראיית תינוק מועילה בכל ספק בצורת האותיות, ואינה דין מיוחד באות שנפרדה. ואזיל לטעמיה בפ"י מהל' ס"ת ששינוי בצורת האות אינה פוסלת אלא א"כ אי אפשר לקרותה או שנדמה לאות אחרת וכנ"ל, וק"ל.

ד. ובאמת הייתי תמה במעשים בכל יום כשיש ספק בס"ת ומראים האות לתינוק, דלכ' באנו למחלוקת הרמב"ן והרא"ש, כי במקום שלהרא"ש מועילה ראיית תינוק, אינה מועילה להרמב"ן, ובמקום שמועילה להרמב"ן, אינה מועילה להרא"ש. כי לדעת הרמב"ן והמאירי והב"ח ראיית תינוק היא לצרף שני חלקי האות שנפרדו, ולהרא"ש ודעימיה בכה"ג אינה מועילה ראיית תינוק כי האות צ"ל לעולם גולם אחד וזה אינו תלוי בראיית תינוק. ולהרא"ש והט"ז ראיית תינוק נאמרה במקום שהאות גולם אחד רק שיש ספק בצורת האות, וכגון שאנו מסופקים בין וא"ו ליו"ד, או בין דל"ת לרי"ש. אבל בכה"ג מסתמא לא יועיל להרמב"ן והמאירי והב"ח, דלדידהו לא מצינו ראיית תינוק בגמ' כ"א לצרף אות שנפרדה, ולא להכריע בצורת האות.

והיה אפש"ל דכיון שבלא"ה יש שיטות בראשונים שאפשר לקרות מס"ת שנפלה בו טעות, לכן אנו מקילים גם במחלוקת זו. אבל לפ"ז היה אפשר להראות לתינוק בשני האופנים, הן אם נפרדה האות ע"י נקב ואנו רוצים לצרף שני חלקי האות, והן אם יש לנו ספק בצורת האות. גם נפק"מ שבתפילין ומזוזה לעולם א"א היה להראות לתינוק. אבל העולם אין נוהגים כן, אלא תופסים כדעת הרא"ש והט"ז שראיית תינוק מועילה רק להכריע בצורת האות, ולא לצרף אות שנפרדה. וצ"ע מהיכ"ת לתפוס כהרא"ש והט"ז טפי מהרמב"ן והמאירי והב"ח.

אבל למבואר י"ל דכיון שהטור ביו"ד סי' רע"ד כתב כדברי הרא"ש בתשובה שאין שינוי פוסל בצורת האות, והרא"ש מביא ראיה ממה שאין צורת האותיות שוות בכל המדינות, וכן דעת הרמב"ם, וכ"פ הרמ"א באו"ח סי' ל"ו, והרי נתבאר שהרא"ש בזה לשיטתו גבי ראיית תינוק, לכן אנו תופסים שזהו הכרעת ההלכה כדעת הרא"ש והט"ז שדין ראיית תינוק נאמרה בהכרעת צורת האות, וק"ל.


Gemara:
Halacha:
STAM 

References: Menachot: 28b  

    More from this:
    Comments
    0 comments
    Leave a Comment
    Title:
    Comment:
    Anonymous: 

    Learning on the Marcos and Adina Katz YUTorah site is sponsored today by Judy & Mark Frankel & family l'ilui nishmos מרדכי בן הרב משה יהודה ע"ה and משה יהודה ז"ל בן מאיר אליהו ויהודית