תדיר ומצוי
א. כתב הנמוק"י בהל' צצית (ד"ה אמר רב) דצצית קודמים לתפילין שמצות צצית היא תדירה, והשאג"א (סי' כ"ח) הקשה ע"ז חדא דבגמ' זבחים (צ:) אבע"ל תדיר ומקודש איזה קודם ולא אפשיטא ופסק הרמב"ם (פ"ט תו"מ ה"ב) דיקדים איזה שירצה וא"כ בנידו"ד הרי תפילין קדושים טפי שהם תשמישי קדושה ואינם נזרקים משא"כ צצית הם תשמישי מצוה ונזרקים כמבואר במגילה (כו:) ומהיכ"ת להקדים צצית.
ועוד הקשה השאג"א דבגמ' זבחים שם בעי לפשוט דמקודש קודם ממה דחטאת ושלמים חטאת קודמת דמקודש ודחי הש"ס דשלמים אינו תדיר אלא מצוי ופרש"י שאין תדירתו חובה אלא שמצוי יותר מחברו ושוב מקשה הגמ' ע"ז אטו תדיר לאו מצוי הוא והתניא אוציא את הפסח שאינו תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה, ומתרץ הגמ' מאי תדירה במצות (פרש"י סדורה במצוות שנכרתו עליה י"ג בריתות וצוויין) ואבע"א מילה לגבי פסח כי תדיר דמיא ומפרש"י דלגבי פסח שאינו בא אלא אחת לשנה גם מילה חשובה תדיר אע"ג שאין תדירתה חובה ע"ש, ומבואר דלפי התירוץ הראשון בגמ' מצוי לא חשיב תדיר כלל, וגם לפי התירוץ השני מצוי חשיב כתדיר רק לגבי פסח שבא אחת לשנה, אבל לגבי חטאת שבאה הרבה אף ששלמים מצויים יותר מ"מ לא חשיב שלמים כתדיר כיון שאין תדירתו חובה. וא"כ צצית לגבי תפילין הרי אינו יותר משלמים לגבי חטאת, והרי גם צצית אין תדירתם חובה שהרי אם אין לו בגד של ד' כנפות אינו חייב בצצית, ולמה החשיבו הנמוק"י כתדיר.
ב. ולענין הקושיא הראשונה בפשיטות י"ל דס"ל להנמוק"י דאף דתפילין הם תשמישי קדושה אבל זהו מצד התפילין עצמם לענין שאינם נזרקים ושאר דינים אבל אי"ז מעלה במצות הנחתם, ומצות הנחת תפילין אינה קדושה יותר ממצות לבישת צצית, והכלל דכל המקודש מחבירו קודם לחבירו הוא בקרבנות שכל שהקרבן יש בו יותר קדושה מצות הקרבתה יותר חמורה שמקריב לשם קדושה חמורה.
ג. ומעתה יש לתרץ גם הקושיא השניה דנאמר דהנמוק"י מפרש דברי הגמ' בזבחים באופן אחר מפרש"י דרש"י פי' דמילה לגבי פסח הוא כתדיר משום שפסח אינו בא אלא א' לשנה, אבל הנמוק"י י"ל שמפרש שכונת הגמ' דלעולם מצוי קודם לשאינו מצוי, רק דמ"מ אין מעלת מצוי כמעלת תדיר, ולכן מצוי ומקודש מקודש קודם, ותדיר ומקודש מבע"ל. ולכן מילה לגבי פסח שאין פסח מקודש יותר ממילה מילה עדיפה כיון שמצויה יותר, אבל שלמים לגבי חטאת נהי דשלמים מצוי יותר אבל כיון דחטאת מקודש חטאת קודמת. וא"כ ניחא דצצית לגבי תפילין הוא כמילה לגבי פסח, דגם מצות תפילין אינה מקודשת יותר ממצות צצית מצד מצות הנחתה וכנ"ל, ומקדימים לצצית שהוא מצוי יותר.
רק יל"ע נהי דצצית מצוי יותר מתפילין, אבל הרי תפילין תדיר מצצית, שיש לו תדירות של חובה, וכיון שמקודש עדיף ממצוי, ותדיר שוה למקודש, ע"כ דגם תדיר עדיף ממצוי, והיה צריך להקדים תפילין לצצית. וכעי"ז קשה בסוגיא דזבחים גופא לפי הפירוש שכתבנו, דלמה עדיפה מילה מפסח, נהי דמילה מצויה יותר, אבל פסח הוא תדיר, שהרי יש לו תדירות של חובה עכ"פ אחת לשנה, משא"כ מילה אין לה תדירות של חובה כלל.
אבל באמת אי"ק, כי תדיר ומצוי אינם שתי מעלות נפרדות, רק המעלה דתדיר היא גופא משום שהוא מצוי, רק שדבר שהוא מצוי ע"י שחובתו קבועה בתדירות הוא יותר בתוקף המעלה של מצוי מדבר שמצוי אבל אין תדירתו חובה. וממילא דתפילין לגבי צצית לא שייך לומר דתפילין עדיף משום שהוא תדיר, שהמעלה דתדיר הוא גופא משום שהוא מצוי, והרי צצית באמת מצוי טפי מתפילין, וכן במילה ופסח, וככל הנ"ל.
ד. עיין או"ז הל' ר"ה אות ער"ה דן אם מילה קודמת לתקיעת שופר ופסק שמילה קודמת משום ברית אברהם ועקידת יצחק עיי"ש שהאריך, ותמוה שבכל השו"ט שם לא דן כלל איזה מהם תדיר. וגם תמוה לומר דהסברא דברית אברהם ועקידת יצחק ידחה דין הגמרא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.
ובפשוטו י"ל דהנה התה"ד סי' רס"ו והרדב"ז בשו"ת ח"א סי' רנ"א פסקו שמגילה קודמת למילה, ואחד מהטעמים שכתבו הוא משום דמילה היא מצויה ואינה תדיר, ואילו מגילה תדירה עכ"פ אחת לשנה, וא"כ מגילה יש לה דין תדיר לגבי מילה ויש להקדימה. ואף דלכ' זהו דוקא לפי התירוץ הראשון בגמ' דמילה אינה כתדיר אפילו לגבי פסח, אבל לפי התירוץ השני בגמ' דמילה היא כתדיר עכ"פ לגבי פסח כיון שמצוי ממנו הרבה, ה"נ דכותיה הוא כתדיר לגבי מגילה, ע"ש בתה"ד כתב שהעיקר כהתירוץ הראשון בגמ', והביא ראיה מדברי התוס' פסחים (סו.) ד"ה מה. [אבל בנחל אשכול (על ס' האשכול) ח"ב סי' מ' דחה הראיה מתוס' דלצדדים קאמרי להך צד דמילה אינה תדירה לגבי פסח ניליף מתמיד ומילה ולהך צד דתדיר ניליף משתי הלחם וחד מהנך עיי"ש בתוס' ותבין.] עכ"פ מבואר מדברי התה"ד והרדב"ז חידוש, דאם מילה אינה כתדיר לגבי פסח, כיון שהוא מצוי ולא תדיר, א"כ אנו דנים להיפך דפסח הוא תדיר לגבי מילה. [וק"ל לפי"ז אמאי לא קאמר הברייתא אוציא אני את המילה שאינה תדירה בזמן ולא אוציא את הפסח שתדיר וצ"ע.]
[ואי"ז סותר למש"נ לעיל (אות ג') כי שם כתבנו לפי הפירוש שצדדנו אליבא דהנמוק"י דמצוי קודם לשאינו מצוי רק אינו כמקודש, אבל התה"ד והרדב"ז נוקטים דמצוי אינו כתדיר כלל וכפרש"י. ועוד שדברינו שם הם לפי התי' השני בגמ' דלגבי פסח מילה חשובה כתדיר, ואילו התה"ד כתב שהעיקר כהתירוץ הראשון בגמ' דמילה אינה כתדיר כלל אפילו לגבי פסח, דמטעם זה נקט דכמו"כ מילה אינה כתדיר לגבי מגילה. וע"ע לק' (אות ט').]
וא"כ י"ל דהאו"ז מספק"ל בין שני התירוצים בגמ', דלפי התירוץ הראשון דמילה אינה כמצוי אפילו לגבי פסח, וה"ה לגבי שופר, א"כ אדרבא שופר חשוב תדיר לגבי מילה ויש להקדים שופר. אבל לפי התירוץ השני בגמ' דמילה חשובה כתדיר לגבי פסח, שמצוי ממנו הרבה, א"כ ה"נ דחשוב תדיר לגבי שופר, ויש להקדים מילה לשופר. וס"ל להאו"ז שאין הכרע בין שני התירוצים, ודלא כדעת התה"ד שהעיקר כהתירוץ הראשון, וא"כ מדין הגמ' איזה מהם שירצה יקדים [וכמו שפסק הרמב"ם בתדיר ומקודש שאיזה שירצה יקדים כיון דלא איפשיטא הבעיא בגמ']. ולכן פסק שיקדים מילה לשופר מחמת הסברא דברית אברהם ועקידת יצחק.
ה. וכן עיין באו"ז הל' מילה אות צ"ו פסק שבשבת ויו"ט מקדים מוסף למילה, וביוה"כ מקדים מילה למוסף, וממנ"פ אם מילה חשובה תדיר לעולם יקדים מילה, ואם מוסף חשוב תדיר לעולם יקדים מוסף. וג"כ ניחא ע"ד הנ"ל דמספק"ל בין שני התירוצים בגמ', דלתירוץ הראשון מילה אינה כתדיר אפילו לגבי מוסף, וממילא דמוסף תדיר, ולהתירוץ השני מילה תדירה עכ"פ לגבי מוסף שמצויה ממנו הרבה. ואיזה שירצה יקדים. ולכן פסק דבשבת ויו"ט מקדים מוסף, וביוה"כ מקדים מילה, אמנם כי הא גופא טעמא בעי מאי שנא וצ"ע.
ואלמלא דברי האו"ז עצמו בהל' שופר הנ"ל, הייתי אומר דס"ל דהעיקר כהתירוץ השני בגמ' דמילה חשובה כתדיר לגבי פסח, וה"נ לגבי מוסף, ולכן בשבת ויו"ט מקדים מילה, אבל ביוה"כ שמאריכים בתפילה ולא יגמר מוסף עד אחר חצות אין לאחר מילה כ"כ משום דזריזים מקדימים, וכסברת הלבוש (תקפ"ד). אבל א"כ יקשה למה הוצרך האו"ז בהל' שופר לטעמא דברית אברהם ועקידת יצחק, תפ"ל דמילה קודמת משום דתדיר. ולכן נראה כמש"נ דמספק"ל להאו"ז בין שני התירוצים בגמ', וא"כ מדין הגמרא איזה שירצה יקדים, ומחלק בין שבת ויו"ט לבין יוה"כ מטעם שלא נודע לן.
ו. והרמ"א סי' תרצ"ד סע' ד' פסק כשיש מילה בפורים מלין התינוק קודם קריאת המגילה, והוא ממהרי"ל והטעם משום דכתיב ליהודים היתה אורה ושמחה וששון וששון רמז למילה. והוא דלא כהתה"ד והרדב"ז שכתבו להקדים קריאת המגילה. וקשה כנ"ל דלא מסתבר שיועיל טעם זה דששון זה מילה לדחות דיני קדימה שנאמרו בגמ'. ולמה לא נקדים התדיר. אלא כנ"ל דמספק"ל בין שני התירוצים בגמ', דלתירוץ הראשון מילה אינה כתדיר כלל וממילא דמגילה תדירה, ולתירוץ השני מילה כתדיר לגבי פסח, וה"ה לגבי מגילה, וא"כ מדין הגמ' איזה שירצה יקדים, ומקדים מילה מטעם ששון זה מילה.
[והגר"א חולק על הרמ"א מטעם אחר דס"ל דפרסומי ניסא עדיף ע"ש. וטעם זה מוזכר גם כן בתה"ד.]
ז. והנה השו"ע ריש הל' תפילין כתב שיקדים מצות צצית משום דמעלין בקודש. והשאג"א תמה ע"ז דאדרבא כל המקודש מחבירו קודם לחבירו. וי"ל דגם הב"י סובר כהנמוק"י דמצות הנחת תפילין אינה קדושה יותר ממצות לבישת צצית. ולכן נקט הב"י לטעם זה דמעלין בקודש, והביאור, דאף שמצות הנחת תפילין אינה קדושה יותר ממצות לבישת צצית, אבל לבישת תפילין הוא עילוי יותר לגבי המניח, וכמו שהביא בבהגר"א מהזוהר, שהוא המקור לדינו של השו"ע, ודמי קצת למעלין בקודש בתשמישי קדושה, שכמו שתשמישי קדושה מעלין אותם בקודש, כן האדם המניח יש לו לעלות בקדושה מקדושת המעוטף צצית לקדושת המעוטר בתפילין.
ומה דלא נקט השו"ע לטעם הנמוק"י דתדיר קודם, בפשוטו דס"ל דצצית לא חשוב תדיר לגבי תפילין דאינו אלא מצוי, ודמי לשלמים לגבי חטאת וכרש"י בסוגיין. רק א"כ יקשה להיפך דיקדים תפילין שהם תדירים. וכסברת התה"ד והרדב"ז. ודוחק לומר דהסברא דמעלין בקודש שהוא עפ"י הזוהר דתפילין הוא עילוי יותר למניח וכנ"ל ידחה לדין תדיר ושאינו תדיר שהוא מדינא דגמרא.
וכאן לא יעלה מש"נ לעיל לדעת האו"ז ומהרי"ל, דמספק"ל בין ב' תירוצי הגמ', דהרי לשני התירוצים בגמ' שלמים אינו כתדיר לגבי חטאת, כיון שאינו מצוי ממנו הרבה, וה"נ צצית לגבי תפילין אף שמצוי ממנו אבל אינו מצוי ממנו הרבה.
[והיה אפש"ל דהתי' הב' בגמ' דמילה כתדיר לגבי פסח מפרש כמש"נ לעיל (אות ג') אליבא דהנמוק"י דמצוי קודם לשאינו מצוי כל שאינו מקודש, וא"כ לאותו תירוץ בגמ' צצית קודמים לתפילין. אבל להתירוץ הראשון בגמ' דמצוי אינו כתדיר כלל א"כ תפילין קודמים דתדירי קצת, וכסברת התה"ד והרדב"ז. ומספק"ל להשו"ע בין שני התירוצים, ולכן מדין הגמ' איזה שירצה יקדים. ומקדים צצית עפ"י הזוהר וכנ"ל. אבל דוחק דיתפוס השו"ע בפשיטות פירוש הסוגיא דלא כרש"י.]
ח. וי"ל בזה בכמה אופנים. האחד שנאמר שהשו"ע חולק על סברת התה"ד והרדב"ז, וס"ל שאפילו אם מצוי אינו כתדיר, אבל מ"מ אין דנים מעלת תדיר לדבר שמצוי פחות. והביאור, דיש להבין במה הוי מילה מצויה מפסח, אם משום שיש הרבה מילות בשנה הרי גם יש הרבה פסחים בשנה ומהיכ"ת שיש יותר מילות מפסחים. אלא ע"כ הפירוש שזמנה של מילה מצויה, שנוהג בכל יום. ומה דחשוב מצוי ולא תדיר משום שעכ"פ אין זמנו בא חובה. נמצא שגם תדיר וגם מצוי ענינם מצד זמן המצוה, רק דבר שזמנו בא חובה נקרא תדיר, ושאין זמנו בא חובה נקרא מצוי. ומעתה, אפילו להצד דמצוי אינו כתדיר, אבל סוכ"ס הזמן של מילה מצויה יותר מזמנו של פסח, רק שא"א לדון מעלת תדיר במילה משום שאין זמנו זה בא חובה. אבל גם להיפך י"ל דאין לומר, דפסח יחשב תדיר ממילה, דסוכ"ס זמנו של פסח הוא פחות מזמנו של מילה, ואיך יחשב זמנו תדיר.
[וקצת ראיה לזה מה דלא קאמר הברייתא אוציא אני את המילה שאין זמנו בא תדיר ולא אוציא את הפסח ודו"ק.]
וא"כ ניחא שדעת השו"ע שאף שצצית אין לו מעלת תדיר לגבי תפילין, כיון שהוא מצוי, שאין זמנו בא חובה, אבל גם תפילין אין לו מעלת תדיר, שאף שזמנו בא חובה אבל סוכ"ס זמנו אינו תדיר כזמנו של צצית. ומדין תדיר יכול להקדים איזה שירצה. ולכן מקדים צצית מטעם שמעלין בקודש וכנ"ל.
ט. עוי"ל דגם התה"ד והרדב"ז דס"ל דאם מילה אינה כתדיר דנים להיפך שפסח הוא התדיר, אבל אפשר ומסתבר שלא כתבו כן כ"א לאותו תירוץ בגמ' דמצוי אינו כתדיר כלל אפילו לגבי פסח [ולשי' דבלא"ה נקטו שהעיקר כתירוץ זה דלכן נקטו בפשיטות דמילה אינה כתדיר לגבי מגילה, כמבואר להדיא בתה"ד וכנ"ל (אות ד')]. דללשון זה זמן של מצוי אין לו חשיבות של זמן כלל. אבל להלשון דמצוי כתדיר עכ"פ לגבי פסח, שמצוי ממנו הרבה, הרי דגם זמן של מצוי חשוב זמן עכ"פ, א"כ ללשון זה א"א להקדים תפילין לצצית מדין תדיר, דסוכ"ס צצית מצוי ממנו יותר, וגם הזמן של מצוי חשוב זמן, ואף שגם צצית אין להקדים דמצוי אינו כתדיר כ"א לגבי דבר שמצוי ממנו הרבה, אבל סוכ"ס כיון שהזמן של מצוי חשוב זמן, א"כ כלל לא שייך לומר דתפילין יחשבו תדיר, שתדיר פירושו שזמנו בא יותר, ובאמת זמנו של צצית בא יותר. וא"כ י"ל דהשו"ע ס"ל דהעיקר כתירוץ השני בגמ' דמצוי הוא קצת כתדיר, ולכן בצצית ותפילין מדין הגמ' יקדים איזה שירצה, ויש להקדים צצית כיון שעפ"י הזוהר זהו עילוי בקודש.
[ועיין בהגר"א או"ח סי' תקפ"ד ס"ק י"ד וסי' תרכ"א ס"ק ה' כתב הטעם שמקדימים מילה לתקיעת שופר ולמוסף של יוה"כ משום דמילה חשוב תדיר לגבי פסח וכמו"כ אצל שופר ומוסף. ומשמע דגם דעת הגר"א שהעיקר כתירוץ השני בגמ' דמילה חשובה תדיר לגבי פסח. וכ"כ בס' ברכת אליהו על בהגר"א שם. אבל באמת אינו מוכח די"ל דגם להתירוץ הראשון בגמ' הרי מילה עדיפה מפסח מצד שתדירה במצוות שנכרתו עליה י"ג בריתות, ומטעם זה סובר הגר"א שיש להקדימו לתפילת מוסף. ומטעם זה קשה לי על התה"ד שם שנקט בפשיטות דלהתירוץ הראשון בגמ' דמילה לא חשובה תדיר יש להקדים קריאת המגילה למילה כיון שקריאת המגילה תדיר שבאה חובה אחת לשנה. והרי גם לתירוץ זה הא חזינן דמילה עדיפה מפסח מצד שנכרתו עליה י"ג בריתות, ומטעם זה יהיה עדיף מקריאת המגילה. ואפשר דס"ל דהמעלה די"ג בריתות אינו מועיל לענין קדימה. וכן צ"ל בדעת האו"ז שלא כתב להקדים מילה לשופר ולמוסף מטעם שנכרתו עליה י"ג בריתות.]
י. עוי"ל בדעת השו"ע, דהרי כל מה דנחית הש"ס לחלק בין תדיר לבין מצוי הרי זה מכח הקושיא דמ"ט חטאת קודמת לשלמים הא שלמים מצוי טפי. והקושיא היא להצד דתדיר ומקודש תדיר קודם. אבל להך צד באבעיא דמקודש קודם לתדיר א"כ קושיא מעיקרא ליתא, דאפילו אם מצוי הוא כתדיר ממש מ"מ חטאת קודמת שמקודש טפי.
ומעתה בצצית ותפילין, אם מצוי כתדיר צצית קודמים שהם מצויים טפי. אבל להצד דמצוי אינו כתדיר א"כ תפילין קודמים, דעכ"פ תדירי קצת, וכסברת התה"ד והרדב"ז. ונתבאר ששאלה זו אם מצוי הוא כתדיר תלוי בבעיא דתדיר ומקודש, והיא הרי בעיא דלא איפשטא, וא"כ ה"נ צצית ותפילין, שהוא תדיר ומצוי, דתלוי באותה איבעיא, מדין הגמרא איזה שירצה יקדים. ולכן יש להקדים צצית מחמת סברת הזוהר שהוא מתעלה בקודש.
ועד"ז אפשר לפרש גם שיטת האו"ז והמהרי"ל דלעיל, דנאמר דמילה ומגילה וכן מילה ושופר ומילה ומוסף הכל תלוי בהבעיא דתדיר ומקודש, דאם מקודש קודם אז מצוי כתדיר, ומילה קודמת. ואם תדיר קודם אז מצוי אינו כתדיר. ולכן איזה שירצה יקדים, ומקדים מילה לשופר מטעם ברית אברהם ועקידת יצחק, ולמגילה מטעם ששון זה מילה. אלא שכבר כתבנו שבדעת האו"ז והמהרי"ל אי"צ לזה די"ל בפשיטות דמספק"ל בין שני התירוצים בגמ', אם מילה חשובה כתדיר לגבי פסח.
וכ"ז דלא כהתה"ד ורדב"ז שנקטו בפשיטות דמצוי אינו כתדיר.
יא. ומעתה יש לתרץ שיטת הנמוק"י ג"כ, שכתב להקדים צצית לתפילין מטעם תדיר ושאינו תדיר. והקשה השאג"א הא צצית הוא מצוי ומצוי אינו כתדיר. ואפילו לפי התירוץ השני בגמ' דמצוי הוא כתדיר לגבי פסח דמצוי ממנו הרבה, אבל צצית אינו מצוי הרבה מתפילין. ולעי' (אות ג') כתבנו ליישב זה. אבל לפי המבואר יש לומר דרך אחרת בזה. והוא, דאיה"נ שצצית הוא מצוי, אבל הנמוק"י חשש להצד דתדיר ומקודש מקודש קודם דלאותו צד מצוי הוא כתדיר, וכנ"ל (אות י'). מאי אית לך למימר הא להך צד דמקודש קודם לתדיר יש להקדים תפילין שהם מקודשים טפי בזה נאמר כמש"נ בפתח דברינו דמצות הנחת תפילין אינה קדושה טפי ממצות לבישת צצית. ועדיין יש לך להקשות סוכ"ס לאידך צד בגמ' דמצוי אינו כתדיר א"כ יש להקדים תפילין שהם תדירים שתדירתם חובה, וכסברת התה"ד והרדב"ז. נאמר שהנמוק"י חולק בזה על התה"ד והרדב"ז וס"ל דסוכ"ס תפילין אינם תדירים מצצית, כיון שלמעשה הזמן של צצית מצוי יותר, וכנ"ל (אות ח'), ודו"ק.
יב. עוד יש לבאר שיטת השו"ע דמקדים צצית לתפילין משום דמעלין בקודש, דקשה קושיית השאג"א הא אדרבא כל המקודש מחבירו קודם לחבירו, באופן אחר. ונקדים דברי השאג"א שם וז"ל ואין אלו אלא דברי תימה דכלפי לייא אדרבא תפלין משום קדושתן ראוי להקדימן לצצית וכדתנן כל המקודש מחבירו קודם את חבירו ואין ענין מעלין בקודש לכאן דזה מיירי שמעלין מקדושה קלה לקדושה חמורה ממנה אבל אין מורידין מחמורה לקלה וכההיא דפרק הקומץ רבה דתפילה של יד עושים אותה של ראש משום מעלין בקודש דשל ראש קדושתה חמורה משל יד ושל ראש אין עושין אותה של יד משום דאין מורידין אבל בשני דברים כל המקודש מחבירו קודם לו עכ"ל. אבל דברי השאג"א קשים שהרי בשבת (כא:) מבואר דלילה ראשונה של חנוכה מדליק נר אחד ולילה שניה ב' נרות כו' משום דמעלין בקודש. ואפשר שמכאן למד השו"ע.
אלא שבאמת יקשה בנ"ח גופיה אמאי מעלין בקודש הרי אדרבא היה לנו לומר דכל המקודש מחבירו קודם לחבירו. ונראה דאינו קשה דתינח אם היה חייב בכל ההדלקות בלילה אחת וכולן היו חובה עליו בבת אחת אזי היינו אומרים דחובת הקדושה יותר קודמת לחובה הקדושה פחות. אבל הרי חיובם בזמנים שונים ואין מוטל עליו כ"א חובת אותה לילה, ואין הנידון איזה חובה קודמת אלא איך ראו חכמים לתקן את סדר עשיית המצוה ולענ"ז לא נאמר כלל זה דכל המקודש מחבירו קודם אלא אדרבא מעלין בקודש ואין מורידים.
אלא דאם כן הדרא הקושיא על השו"ע לדוכתה איך כתב דצצית קודמים לתפילין והרי התם מוטלין עליו שתי חובות בבת אחת ויש לנו לומר דאדרבא כל המקודש מחבירו קודם לו וכקושיית השאג"א.
ונראה דעיי"ש בשאג"א בהמשך דבריו חלק על עיקר הנחת השו"ע ששייך הלכות קדימת במצות צצית, דס"ל להשאג"א דכיון שאינה חובה עליו כלל אלא רשות שהרי אי"ח ללבוש בגד שחייב בצצית, ובעניני רשות ל"ש דיני קדימה שהרי בודאי יכול ללבוש את מקטרונו לפני שמניח תפילין ואין בזה קפידא את"ד.
וי"ל דגם השו"ע מודה בזה דאין כאן חובה ללבוש טלית מצוייץ ולכן ל"ש כלל הני כללי קדימה כגון כל המקודש מחבירו כו' ותדיר ושאינו תדיר כו' וכיו"ב שאינם ענין אלא לשתי חובות וכנ"ל. ומ"מ ס"ל להשו"ע דכמו בנ"ח דג"כ אין עליו שתי חובות בבת אחת ומ"מ אמרו חכמים שיותר נכון להקדים המצוה הקדושה פחות להמצוה הקדושה יותר דמעלין בקודש כו' ה"נ לענין צצית ותפילין נאמר כן, דעכ"פ גם לבישת צצית מצוה היא, אף שאינה חובה, וראוי לומר בה מעלין בקודש. ואדרבא היא הנותנת דאילו היתה מצות צצית חובה עליו אזי היינו צריכים לדון איזו חובה קודמת והיינו אומרים כל המקודש מחבירו קודם, אבל כיון שמצות צצית אינה אלא רשות וא"כ מצד דיני קדימת חובת תפילין לית לן בה, דלא גרע ממקטרונו שלובש קודם הנחת תפילין, לכן אין אנו צריכים לדון כ"א על קיום שתי המצות איזו ראויה להקדים לחברתה, א"כ בכה"ג דמי לנ"ח שאנו אומרים בהם מעלין בקדש ואין מורידים.
יג. והנה באמת קשה לפי"ד התה"ד והרדב"ז דמגילה קודמת למילה משום שמילה אינה אלא מצוי ואילו מגילה תדירה עכ"פ אחת לשנה, א"כ כמו"כ תפילין וצצית היה צריך להקדים תפילין שתדיר משא"כ צצית אינו אלא מצוי. וזה היפך מנהג כל ישראל. וצ"ל דס"ל כהשאג"א דצצית שהם רשות לא שייך בהו דיני קדימה כלל, ואיזה שירצה יקדים. או נאמר שאף התה"ד והרדב"ז יסברו כסברא זו שביארנו (אות י"ב) דבלבישת צצית שאינה חובה ולא שייך בה הכלל דתדיר ושאינו תדיר, צריך להקדים מצות צצית משום מעלין בקדש.
0 comments Leave a Comment