מהגמרא משמע דפסקינן כרב נחמיה (והוי ראיה לסברת החת"ס דבתחלה גזרו כתמים אטו טהרות) אלא דבדף נח. הגמרא דנה בכתם על משתיתא דפשטות אינו מקבל טומאה. ולכן הראב"ד (בעלי הנפש שער הכתמים נט) פסק דלא כרב נחמיה. אבל הרז"ה בסלע המחלוקת (ל) השיג עליו דאימא משתיתא הוי דבר המקבל טומאה. וכן פסקו שאר הראשונים (עיין טה"ב עמ. תא) נמצא הראב"ד דעת יחיד.
ותוס בדף נח. תירץ דכיון דמשתיתא מטמא בטומאת נגעים אע"פ דאינו מקבל טומאת נדה שפיר הוי דבר המקבל טומאה והוי בכלל גזרת כתמים. וביאר הנוב"י (יו"ד נב) דחז"ל גזרו דכתמים בלא פלוג על כל דבר טומאה. וכן הלכה. ועיין בבדי השלחן (עמ. קסד) דלפי זה כתם הנמצא בכותל אם הכותל בא"י (באופן שיושלמו תנאי בית המנוגע) הוי כתם אבל בחו"ל לא הוי כיון דבית המנוגע נוהג רק בא"י.
בסד"ט (קצ ס"ק צג ד"ה מזה) חידש דאם הדבר שנמצא עליו כתם מונח על דבר המקבל טומאה כיון דדדבר המונח נטמא משום משא (דדם נדה מטמא במשא) הוי כתם המטמא. ונראה דהסד"ט סובר דחז"ל גזרו על כל דבר שמקבל טומאה באיזה אופן שנדה מטמאה. אבל מסתימת הפוסקים לא משמע כהסד"ט ולכן בטהרת הבית (תי-תיא) לא פסק כמותו. וכן הרב סובולופסקי לא חשש להסד"ט.
כתם הנמצא על הקרקע אינו מטמא משום דקרקע אינו מקבל טומאה. ועיין רמ"א קצ ס"ק י דה"ה דבר המחובר לקרקע. לפיכך כתם הנמצא על האסלה כיון דמחובר לקרקע אינו מטמא.
נייר
נייר טייולת וכן tissues כיון שנעשה מדברים המקבלים טומאה יש לדון בזה. בטהרת הבית (עמ. תו) התיר משום פנים חדשות באו לכאן. כלומר דאע"פ דרכיב הנייר מדבר המקבל טומאה כיון דנשתנה לנייר נעשה כדבר שאינו מקבל טומאה. וע"ע באגר"מ יו"ד ד (יז:יד) וז"ל מראה שנמצא על הניירות הדקות מאד שנעשו לקינוח בבית הכסא והטישוס, אם יש לו דין כתם בניירות דקות מאד שנעשו במדינותינו לקינוח בבה"כ, ואף הנייר שקורין "טישוס" יש להקל, גם להורות למעשה, שאין ע"ז דין כתמים. דהא לענין כתמים אף בחת"ס ח"ו סימן פ"א מפורש שהנייר, אף שנעשו מצמר ופשתים, לא מקבלי דין כתמים והובא בפ"ת סימן ק"צ ס"ק י"ח. אבל מש"כ שלעניין בדיקת עד שאינו בדוק אינו רוצה להקל, נראה דהוא דווקא בנייר עב שלא נבטל מכל תשמיש, ולא בניירות דקות דבמקומנו שנבטל מכל תשמיש, וגם לא נעשו מצמר ופשתים, שבהם יש להקל אף בזה בפשיטות. ואף החכ"א לגירסא שלנו (דלא כדכתב החת"ס שלדברי החכ"א נייר אינו מקבל טומאה) שנייר הוא דבר המקבל טומאה, מסתבר שיודה בנייר דק שלנו שאינו מקבל טומאה. לא רק אלו שנעשים מעץ ועשבים וכדומה, אלא אף אם נעשה מצמר ופשתים נמי אין זה דבר המקבל טומאה, שהרי לא נעשה לתשמיש המתקיים, וגם לא ראוי לדבר מתקיים, ולכן ודאי שלכו"ע לא מקבלי דין כתמים. עכ"ל כלומר דכל דבר disposable אין בו דין כתמים משום דלא הוי כלי. (ע"ע שם יו"ד ג:נג) לפיכך כתם הנמצא בpads גם אין בו משום כתמים. אבל יש שהחמיר בנייר משום ס"ס להחמיר ספק דנייר הוי מקבל טומאה אע"פ דלא נעשה לתשמיש וספק אי פסקינו כהסדרי טהרה וא"כ מטמא במשא. אבל להלכה הרב סובולספקי מקיל. והרב פורסט בפתחי הלכה (ריב-ריד) כתב דנכון שהאשה לא תסתכל בנייר טויילט משום חשש הרגשה מי רגלים.
וכתם הנמצא על בגד סינטטי דעת החזו"א (פט:ב) דכיון דנעשה לבגד הוי מקבל טומאה. אבל שאר אחרונים סוברים דכיון דהתרכיב לא נעשה מדבר המקבל טומאה דהתורה לא טמאתו אינו מקבל טומאה אע"פ שנעשה לבגד וע"ע כלים יז:יג. ועיין בשבט הלוי דpolyester כיון דמקורו מpetroleum דינו כדבר הבא מן המים. דמה לי בור מים מה לי בור נפט. (ואע"פ דכלב הים מטמא וכן משי מטמא יש לחלק דבכתמים שומעים להקל). אלא דיש לברר שהדבר נעשה ממאה אחוז דבר סינטטי דהרבה תחתונים מהודקים בחוטי צמר גפן וכדומה ובכה"ג כתב בטהרת הבית (תח) דהכל הולך אחר המעמיד. ולענין nylon דעת האגר"מ (יו"ד ג:נג) דאם נעשה מירקות מטמא אבל אם נעשה משמן אז טהור. אבל בטהרת הבית תז התיר בכל אופן.