מקום הכתם

בזמן הגמרא נשים לא לבשו תחתונים לכן נמצאו כתמים על בשר האשה. ואמרינן בנדה נז: הרואה כתם על בשרה ספקו טמא. על חלוקה ספקו טהור. ע"כ. משמע דכתם על בשרה חמור מכתם בבגדה. לכן דעת הרמב"ם (אסו"ב ט:ו) דבבשרה כתם בכ"ש טמא אבל בבגדה בעי שיעור כגריס ועוד. וכן פסק הש"ך(יו"ד קצ ס"ק י). אבל באגר"מ (יו"ד ד:יז ד"ה אבל) כתב דרוב הראשונים חלקו על הרמב"ם וע"ע בטה"ב ח"א (שעה-שעו) דאין הלכה כהרמב"ם. והרב הבין דטעם דרוב ראשונים חלקו משום דגריס הוי שיעור ולא תליה. [אבל אין לדייק מכאן דהרמב"ם סבר דגריס הוי תליה ולכן בבשרה אין לתלות דשמא בתחלת הגזרה גזרו דשיעור בגופה בכ"ש ובבגדה בכגריס]. אלא דעדיין צריך לבאר במה חמור כתם בגופה מכתם בבגדה. ועיין נדה נט. דאין מצרפין טפין לשיעור גריס. וכתב תד"ה כשורה (שם נח.) דה"מ בבגדה אבל בבשרה מצרפין טפין לשיעור כגריס. והעיר הראש"ל (שפ) דבתורת בית הקצר וכן בחידושי הרשב"א נדה נח. ד"ה דהא) פסק הרשב"א דבד"א דמצרפין טפין בגופה רק אם באותו מקום אבל אם כל טפה במקום אחר אמרינן דכל טפה כמאן דליתא ואין מצטרפין ע"כ. וכן ראוי להורות ע"כ. במקרה שבבגד יש כמה צבעים רק מתחשבין בשיעור הנמצא על הקטע הלבן דאמרינן לקמן דבבגדים צבעונים אין חוששין לכתמים. אבל מ"מ אין קולת טפין טפין ומצטרפין הטפות בקטע הלבן כין דמחוברים