Sanofi Fall 2020 Wide

קריאת פרשת ר"ח

Speaker:
Ask author
Date:
Jan 1, 2004
Language:
Hebrew
Downloads:
0
Views:
201
Comments:
0
 
הערות בסוגיא דפרשת ר"ח כיצד קורין אותה

-א-

מגילה (כא:) בעא מיניה עולא בר רב מרבא פרשת ר"ח כיצד קורין אותה, צו את בנ"י ואמרת אליהם את קרבני לחמי דהויין תמניא פסוקי היכי נעביד, ניקרי תרי תלתא תלתא פסוקין פשו להו תרי ואין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקין, ניקרי ד' ד' פשו להו שבעה, וביום השבת הויין תרי ובראשי חדשיכם הויין חמשה היכי נעביד, ניקרי תרי מהא וחד מהנך אין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים, ליקרי תרי מהא ותלתא מהך פשו להו תרי. אמר להו זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי, דתנן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע, ותני עלה בראשית בשנים יהי רקיע באחד, והוינן בה בשלמא יהי רקיע באחד דתלתא פסוקי הוו, אלא בראשית בשנים חמשה פסוקי הוו ותניא הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים, ואיתמר עלה רב אמר דולג ושמואל אומר פוסק... שלח ליה רבה בריה דרבא לרב יוסף הלכתא מאי, שלח ליה הלכתא דולג ואמצעי דולגן ע"כ.

ונחלקו הראשונים בביאור מסקנת הגמ' דאמצעי דולג, שיטת הרי"ף והגאונים דקאי אר"ח, והאמצעי הוא לוי, שכהן קורא ג' פסוקים ולוי דולג פסוק אחד אחורנית ומתחיל מפסוק ג'. נמצא חילוקם כך:

כהן: פרשה ראשונה, פסוקים א-ב-ג.
לוי: פרשה ראשונה, פסוקים ג-ד-ה.
שלישי: פרשה ראשונה, פסוקים ו-ז-ח; פרשה שניה, פסוקים א-ב.
רביעי: פרשה שלישית, פסוקים א-ב-ג-ד-ה.

וכן המנהג הנפוץ.

וע"ז הקשו הראשונים ב' קושיות, חדא דלמה נקרא לוי אמצעי, כיון שיש ד' קרואים. ועוד, מה הרויחו ע"י דילוג זה סוכ"ס איכא חששא משום הנכנסים שיראו לוי מתחיל לקרות מן פסוק ג' ויסברו שלא קרא כהן כי אם ב' פסוקים.

ולענין הקושיא הראשונה למה נקרא לוי אמצעי טפי מן השלישי עיין בר"ן כתב שהוא דבר הלמד מענינו דע"כ הדולג הוא לוי דרק בלוי משכח"ל אופן של דילוג שלא יעבור על התקנה דאין משיירין ואין מתחילין ע"ש.

ולענין הקושיא השניה, מה הרויחו ע"י הדילוג, סוכ"ס יש חשש משום הנכנסים בין גברא לגברא. עיין בר"ן שתירץ דאיה"נ איכא חששא משום הנכנסים אבל מזה אין מנוס ועכ"פ מרויחים ע"י הדילוג שאין עוברים על התקנה דאין משיירין ואין מתחילין, ולא יבואו לשייר ולהתחיל פחות מג"פ במקומות אחרים.

והנה במה שאמרו בגמ' דאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים, לכ' זה ניתן להתפרש בשני אופנים. או דקאי על הראשון המסיים, שלא יתחיל פרשה חדשה ויקרא ממנו פסוק אחד או שנים ויפסיק. והוראת הלשון ד"אין מתחילין" היינו שאין לו להתחיל פרשה חדשה אם אין סופו לקרות ממנו לכה"פ ג' פסוקים. או דקאי על השני המתחיל, שלא יתחיל פסוק אחד או שנים מתחילת הפרשה. והוראת הלשון ד"אין מתחילין" היינו שאין לו להתחיל את קריאתו פחות מג' פסוקים מראש הפרשה.

ומדברי הר"ן מוכרח שמפרש ד"אין מתחילין" קאי על הראשון המסיים, שלא יתחיל פרשה חדשה אם אין סופו לקרות ממנה ג"פ. וכפירוש הראשון הנ"ל. דאם היה מפרש ד"אין מתחילין" קאי על השני שלא יתחיל את קריאתו פחות מג"פ מראש הפרשה א"כ הרי לשיטת הרי"ף והגאונים הלוי מתחיל פחות מג"פ מהתחלת הפרשה ומאי קאמר הר"ן דע"י הדילוג אין עוברין על התקנה ד"אין מתחילין". אלא ע"כ כנ"ל שהתקנה ד"אין מתחילין" קאי על הראשון המסיים, שלא יתחיל פרשה חדשה ויקרא ממנה פחות מג"פ. ולכן כאן בקריאת ר"ח כיון שהכהן קורא ג"פ מן הפרשה אין עוברים על התקנה ד"אין מתחילין".

ועיין בהגהות הגרעק"א על המג"א סי' קל"ח סע' ב', דפירש ג"כ כנ"ל דאין מתחילין קאי על המסיים, דלכן גם הקורא אחרון אין לו להתחיל פרשה חדשה ולקרות ממנה פחות מג"פ, ע"ש. ולמבואר כפירושו מוכרח בדעת הר"ן.

[ובאמת שביסוד הפי' ד"אין מתחילין" קאי אראשון המסיים גם המג"א מודה כדמוכח מדבריו שם ס"ק א' רק שסובר שטעם התקנה הוא משום שאם המסיים יסיים פחות מג"פ מראש הפרשה אז ממילא הקורא אחריו יתחיל פחות מג"פ, והנכנסים בין גברא לגברא יאמרו שהראשון לא קרא ג"פ. ולכן בקורא אחרון שאין קורא אחריו ליכא חששא ומותר להתחיל פרשה חדשה ולקרות ממנה פחות מג"פ. וע"ז משיג הגרעק"א שגם בכה"ג יש לחוש לנכנסים בסוף קריאת האחרון, כשמתחיל פרשה חדשה, ויראו אותו קורא ב' פסוקים מן הפרשה ומסיים, ויחשבו שלא קרא כ"א ב' פסוקים. ובאמת חשש זה דהנכנסים בסוף הקריאה נזכר בהדיא בר"ן ע"ש. עכ"פ בעיקר הפי' דאין מתחילין דעת המג"א והגרעק"א שוה עם דעת הר"ן, דקאי על המסיים.]

והנה גם לפי דברי הר"ן, ד"אין מתחילין" קאי על הראשון המסיים, מ"מ בודאי שהדבר אמת דמה שהשני מתחיל לקרות פחות מג"פ מראש הפרשה ג"כ גורם לחששא דנכנסים, שהנכנסים בין גברא לגברא יראו אותו מתחיל פחות מג"פ מראש הפרשה ויסברו שהראשון לא קרא כ"א ב' פסוקים. [וזה הרי מוכח ממה שנקט הר"ן בפשיטות דבקריאת ר"ח עפ"י שיטת הגאונים והרי"ף כשהלוי מתחיל את קריאתו בפסוק ג' יש חשש לנכנסים שיסברו שהכהן לא קרא כ"א ב' פסוקים.] רק דסובר הר"ן דעכ"פ מטבע התקנה הוטבע מצד המסיים, ולא מצד המתחיל, ובדרך כלל עי"ז מרויחים שני הדברים, דכיון שהראשון אינו מסיים שם גם השני אינו מתחיל שם, כי השני מתחיל ממקום שפסק הראשון. ובר"ח שבאמת השני מדלג אחורנית נכשלים בחששא דנכנסים, אבל עכ"פ אינם עוברים על התקנה, דהוטבע מצד הראשון המסיים, והכהן שקרא ראשון הרי קרא ג' פסוקים מן הפרשה.

וצריך להבין, למה קבעו התקנה מצד הראשון המסיים, לכ' כמו"כ היו יכולים לתקן להיפך מצד השני המתחיל, שלא יתחיל פחות מג"פ מראש הפרשה. וממילא דהראשון לא יפסיק שם. ומה ראו על ככה לקבוע התקנה מצד סיום הראשון, ולא מצד התחלת השני.

ובפשוטו בזה דהתוס' הקשו איך קוראים פרשת ויחל הרי יש פחות מג"פ מראש הפרשה [דכן היה בס"ת שלהם עיין במהרש"א] ובתוס' הרא"ש תי' דליכא למגזר מידי שהוא הראשון ע"ש, פי' דליכא למיחש שיאמרו שזה שלפניו לא קרא ג"פ, כי הכל יודעים שהוא ראשון ולא קראו לפניו. ומאידך עיין בהגהות הגרעק"א שם כתב שהעולה אחרון אסור להפסיק פחות מג"פ מהתחלת הפרשה משום הנכנסים באמצע הקריאה שיסברו שלא קרא כ"א ב"פ ע"ש, וחשש זה דנכנסים באמצע הפרשה הזכיר גם הר"ן. נמצא שהקורא ראשון מותר להתחיל פחות מג"פ מראש הפרשה, כמש"כ תוס' הרא"ש, והקורא אחרון אסור לסיים פחות מג"פ מראש הפרשה כמש"כ הגרעק"א. וא"כ מבואר מאד למה קבעו התקנה דאין מתחילין על המסיים, שלא יסיים פחות מג"פ מתחילת הפרשה, שזה כולל העולה אחרון וממעט העולה ראשון, אבל אילו קבעו התקנה להיפך על המתחיל שלא יתחיל לקרות פחות מג"פ מראש הפרשה היה כולל העולה ראשון וממעט העולה אחרון, היפך האמת. ולכן נקבע התקנה על המסיים, ודו"ק.

-ב-

שם בגמ', מיתיבי פרשה של ו' פסוקים קורין אותה בשנים, ושל ה' פסוקים ביחיד, קרא ראשון ג' השני קורא ב' מפרשה זו וא' מפרשה אחרת, ויש אומרים שלשה לפי שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים, ואם איתא למ"ד דולג נדלוג ולמ"ד פוסק נפסוק. שאני התם דאפשר בהכי ע"ש. לכ' יל"פ קושיית הש"ס "למ"ד דולג נדלוג כו'" דקאי ארישא דברייתא, דתניא דלכתחילה צריך לקרות פרשה של ה' פסוקים ביחיד, וע"ז מקשה דלכתחילה נדלוג ונקרא אותה בשנים. ואע"ג דא"כ נמצא משייר בפרשה פחות מג"פ, סלקא דעתן דלא חיישינן לזה כמו במעמדות שלרב דולג אע"ג שנמצא משייר פחות מג"פ. וע"ז מתרץ הגמ' דשאני הכא דאפשר בהכי ולכן אין לדלוג דנמצא משייר.

אבל רש"י לא פירש כן שהרי כתב דלמ"ד פוסק לא מקשה מידי דכאן כבר קרא הראשון ג"פ, (היינו דרש"י ל"ג בגמ' "למ"ד פוסק נפסוק"), ומבואר דהקושיא קאי אסיפא היכא דבדיעבד קרא ג"פ, דקאמר ת"ק דהשני קורא ב' מפרשה זו וא' מפרשה אחרת, וע"ז מקשה הש"ס דנדלוג.

ועיין בגליון מק' על רש"י אמאי באמת אינו מפרש דהקו' קאי ארישא וכנ"ל.

אבל באמת פירוש רש"י הוא מוכרח, דאם נפ' דהקו' קאי ארישא א"כ כשמתרץ הש"ס דשאני הכא דאפשר יהיה הפי' דלכן אין לשייר פחות מג"פ שלא לצורך. ואכתי יקשה תינח ברישא דאין לשייר פחות מג"פ לכתחילה, אבל בסיפא דכבר קרא ג"פ וא"א לתקן ליוצאים שכבר יצאו א"כ בכה"ג אמאי השני קורא פסוק א' בפרשה אחרת הרי אפשר לשני לקרות ג"פ בפרשה זו ע"י דילוג. ואף דא"כ נמצא מתחיל בפרשה פחות מג"פ אבל הרי ת"ק לא חייש לנכנסים.

ולכן בהכרח לפרש כמה שפרש"י דקו' הגמ' קאי אסיפא, דארישא מעיקרא לא הוי קשה מידי דזה ידע הש"ס גם מקודם דאין לשייר פחות מג"פ שלא לצורך. והקו' היא מסיפא כשקרא הראשון ג"פ דהיוצאים כבר יצאו ולמה לא ידלוג כיון דת"ק לא חייש לנכנסים ואילו היוצאים בלא"ה כבר יצאו. וע"ז מתרץ הגמ' שאני הכא דאפשר בהכי, אשר עכשיו הפי' דאפילו במקום דל"ש חששא דיוצאים ונכנסים מ"מ אין לדלג שלא לצורך.

ועיין תענית (כז:) דאי' ג"כ כעין סוגיא זו ושם פרש"י למ"ד דולג נדלוג וז"ל ר"ל פרשה של ה' פסוקים אמאי קורא שני ג' פסוקים בפרשה אחרת, לדלוג או לפסוק ע"כ, ודבריו קשים דממש"כ לדלוג או לפסוק משמע דקאי ארישא, אהא דלכתחילה קורין ביחיד, דע"ז מקשה ידלוג או יפסוק. דאילו אסיפא ל"ש לומר שיפסוק שהרי כבר קרא פסוק ג', וכמש"כ רש"י בסוגיין. אבל א"כ מאי קאמר רש"י "אמאי קורא שני ג"פ בפרשה אחרת כו'" שני מאן דכר שמיה, והו"ל לרש"י לכתוב אמאי קורא הפרשה ביחיד.

אלא ברור דרש"י גרס שם בגמ' (כגי' הב"ח שם) "ושל ה' הראשון קורא ג' והשני קורא שנים בפרשה זו וא' בפרשה אחרת כו'" ואין שם רישא וסיפא כלל, ובאמת גם בס"ש שם שהגי' "ושל ה' ביחיד ואם הראשון קורא ג' כו'" תיבות "ביחיד ואם" מוקפים בחצאי לבינה וכנראה שהוגה כן מסוגיין. ולגי' שהיה כתוב לפני רש"י שלא היו שתי תיבות אלו, פי' הברייתא דת"ק לא חייש לא לנכנסים ולא ליוצאים, ולכן לכתחילה בפרשה של ה' פסוקים הראשון קורא ג"פ והשני קורא ב"פ מפרשה זו ואחד בפרשה אחרת. וע"ז מקשה הש"ס דידלוג או יפסוק ומתרץ דמ"מ אין לדלוג שלא לצורך. אבל בסוגיין א"א לגרוס כן דהא מפורש בסוגיין דת"ק מחמיר לענין יוצאים, ובהכרח לגרוס כגי' ס"ש דלכתחילה קורא ביחיד רק אם עבר וקרא ג"פ אזי השני קורא ב"פ מפרשה זו וא' מפרשה אחרת. ולגי' זו פרש"י בסוגיין מוכרח דהקו' דנדלוג קאי אסיפא וכנ"ל.

-ג-

במסקנת הגמ' דהלכתא אמצעי דולג, עיין ברי"ף ורמב"ן ור"ן ובהגר"א השיטות בזה, דרש"י והרמב"ן והגר"א פי' דקאי אמעמדות, ונדחקו ליישב מה דלכ' הוא הלכתא למשיחא, ולענין ר"ח דעת הרמב"ן דאינו דולג כלל. ואף דלחשש נכנסים ויוצאים הרי באמת יש עצה ע"י דילוג, כמש"כ הרמב"ן עצמו בא"ד שכהן ולוי יחלקו ביניהם פרשת התמיד, והשלישי ידלג ג' פסוקים ויקרא מן "עולת תמיד". ומה שאין עושים כן לדעת הרמב"ן צ"ל דלעולם לא עבדינן דילוג בשביל חשש נכנסים ויוצאים, דהחשש דנכנסים ויוצאים אינו שוה לדלוג. ודעת הגר"א שבאמת עושים עצה זו שהשלישי ידלג ג' פסוקים. והרי"ף והר"ן ס"ל שהכהן קורא ג' פסוקים ואח"כ הלוי דולג פסוק אחד, ולדעתם זהו פירוש "אמצעי דולג". ואף שעדיין יש חשש בזה לנכנסים, עיין בר"ן דעכ"פ מרויח שאינו עובר על עיקר התקנה דאין מתחילין, וכנ"ל (ענף א'). ולשון "אמצעי דולג" לפ"ז קאי אלוי, ולכ' יקשה במה הוי הלוי אמצעי טפי מהשלישי, ועיין בר"ן יישב שהוא דבר הלמד מענינו כיון שרק ע"י דילוג הלוי יכול להמנע מלעבור על התקנה ד"אין מתחילין" ו"אין נכנסים".

ואני תמה, מה צריך לכל זה, הרי יש עצה פשוטה דכהן ולוי יחלקו פרשת התמיד, ואח"כ השלישי ידלג פסוק אחד ויקרא הפסוק האחרון מפרשת התמיד וב' פסוקים דפ' מוסף של שבת, כזה:

כהן: פרשה ראשונה, פסוקים א-ב-ג.
לוי: פרשה ראשונה, פסוקים ד-ה-ו-ז-ח.
שלישי: פרשה ראשונה, פסוק ח. פרשה שניה, פסוקים א-ב.
רביעי: פרשה רביעית, פסוקים א-ב-ג-ד-ה.

ובאופן זה אין שום חשש ליוצאים, שהרי הראשון מפסיק רחוק מסוף הפרשה, והשני מפסיק בסוף הפרשה. וגם ליכא חשש לנכנסים בין לוי לשלישי, דאף שיראו השלישי מתחיל פסוק אחד לפני סוף הפרשה אבל מה בכך, הרי יראו אותו קורא ג' פסוקים. וא"כ למה מצריך הגר"א שידלג השלישי ג' פסוקים, וגם הרמב"ן מזכיר עצה זו שידלג ג' פסוקים [רק שהרמב"ן סובר שלמעשה אין לדלג בשביל חשש נכנסים ויוצאים, אבל אילו באנו לדלוג בשביל חשש נכנסים ויוצאים עכ"פ מבואר ברמב"ן שהשלישי היה צריך ג' פסוקים, וכדעת הגר"א], הרי בפסוק אחד סגי.

[ואין לומר שהחשש הוא לנכנסים באמצע קריאת השלישי, כשמתחיל הפרשה השניה, ויראו אותו קורא שני פסוקים ומסיים, ויחשבו שלא קרא כ"א אלה הב' פסוקים. זה אינו, דהרי לענין חשש זה אין מרויחים כלום ע"י שהשלישי קורא ג' פסוקים מהפרשה הראשונה. וגם לעולם הוא כן כשיש פרשה של ב' פסוקים, אם יסיים בסוף הפרשה יש לחוש לנכנסים בתחילת אותה פרשה ויחשבו שלא קרא כ"א ב' פסוקים. ועיין בתוס' ד"ה אין בסו"ד.]

וכן הרי"ף והר"ן שכתבו שהלוי דולג פסוק אחד, וכמה שביאר הר"ן דאף שעי"ז עדיין יש חשש לנכנסים אבל עושים כן עכ"פ שלא לעבור על התקנה ד"אין מתחילין" ו"אין משיירים", ותימה דיותר הוי לן לעשות כעצה הנ"ל, והיינו מרויחים שני הדברים, גם שלא יעברו על התקנה דאין מתחילין ואין משיירין, וגם לא יהיה חשש לנכנסים ויוצאים.

מאי אית לך למימר, שיש חשש לנכנסים אחר קריאת השני, שמא ישמעו פסוק א' מקריאת השלישי ותיכף יצאו ויחשבו שסיים בסוף הפרשה, למה נחוש לזה הא אסור לצאת באמצע הקריאה. וכ"כ המג"א שם, שאין לחוש ליוצאים באמצע הקריאה. וגם ברמב"ן מוזכר שכל החשש יציאה הוא בין גברא לגברא.

ועוד, דאפי"ת שיש חשש כזה ליוצאים באמצע הקריאה, אבל הא ודאי דאינו חשש גדול כ"כ כמו החשש דנכנסים היכא שמתחיל לקרות פחות מג"פ מתחילת הפרשה. וזה מוכרח מן הברייתא גבי פרשה של ה' פסוקים היכא דעבר וקרא ג"פ שהשני קורא ב"פ הנשארים ופסוק א' [או ג"פ] מן הפרשה השניה, דיקשה איך השני מתחיל פחות מג"פ מסוף הפרשה ניחוש ליוצאים באמצע הקריאה, ונצריך שהשני ידלוג אחורנית ויקרא ג"פ מפרשה ראשונה. וע"כ או דאין חוששין ליוצאים באמצע הקריאה כלל, או אפי"ת דחוששין לזה אבל אינו חשש גדול כ"כ כמו החשש דנכנסים, ולכן אין לו לשני לדלוג דאז מגרע גרע דנמצא שמתחיל לקרות פחות מג"פ מתחילת הפרשה ויהיה חשש לנכנסים. וא"כ תמוה למה סובר הרי"ף דלוי דולג, ונמצא מתחיל פחות מג"פ מראש הפרשה, היה עדיף לעשות כנ"ל שידלג השלישי פסוק א', ואף שמתחיל פחות מג"פ מסוף הפרשה הא בזה ליכא חששא כ"כ כנ"ל.

והנה על סוגיית הגמרא עצמה ליכא קושיא, דבאמת י"ל דכך הוא הדין שהשלישי דולג פסוק אחד על דרך הנ"ל, ומה שאמרו בגמ' דאמצעי דולג זה יתפרש אמעמדות, וכמו שפירשו בלא"ה רש"י והרמב"ן והגר"א. או דקאי אר"ח ועל השלישי, דגם השלישי יכול להקרא אמצעי, וכמו שסובר הר"ן דקאי אלוי דהוא דבר הלמד מענינו, אף אנו נאמר דקאי אשלישי ויהיה דבר הלמד מענינו שרק ע"י דילוג השלישי יכול להנצל מכל החששות גם מחשש נכנסים ויוצאים וגם מלעבור על תקנת אין מתחילין ואין משיירין.

ועוד, דבאמת היה אפשר לומר דמה דקאמר הגמ' אמצעי דולג לא קאי על הקרואים כלל, דהיינו הקורא האמצעי, אלא אמצעי דולג היינו שמדלג הפסוק האמצעי, כי על פי דרכינו הוא מדלג הפסוק השמיני שהוא הפסוק האמצעי מקריאה זו שיש בה סה"כ ט"ו פסוקים. ואפשר שאי"ז נכנס בלשון הש"ס דקאמר "אמצעי דולגן", דמשמע דקאי על הקורא. אבל ברי"ף כתוב "אמצעי דולג", ומשמע שכך היה כתוב לפניו, וזה שפיר יכול להתפרש על הפסוק האמצעי כנ"ל.

ועיין במג"א שם בשם אגודה, דאם טעה וסיים ב' פסוקים לפני הפרשה יתחיל אח"כ פסוק למפרע, הרי דסובר שבאמת יש חשש במתחיל פחות מג"פ לפני סוף הפרשה, והמקור לזה באמת נראה שהוא מקושיא זו למה לא פירשו הראשונים כנ"ל שהשלישי מדלג פסוק אחד ויתחיל פסוק אחד לפני סוף הפרשה. וע"כ שיש בזה חשש איסור. ומ"מ תמוה מנ"ל להראשונים עצמם שיש חשש כזה. ובפרט על הרי"ף והר"ן קשה, שהרי הא ודאי שלהתחיל פחות מג"פ לפני סוף הפרשה עדיף מהעצה דידהו שהלוי מתחיל פחות מג"פ מתילת הפרשה ויש חשש לנכנסים, וזה ודאי גרע טפי כמו שמוכח מהברייתא דפרשה של ה' פסוקים כו' וכנ"ל, וצ"ע.

-ד-

בגמ', שאני התם דאפשר בהכי כו' ופרש"י משום שהכל מענינו של יום, משא"כ גבי מעמדות. ומבואר שאין לקרות שלא מענינו של יום אפי' אם עי"ז נמצא משייר ומתחיל פחות מג"פ. וזהו הטעם שבמעמדות דולג אע"פ שעי"ז מתחיל ומשייר פחות מג"פ. וקשה, א"כ למה קורא בראשון יהי רקיע הא אי"ז מענינו של יום. ואין לומר משום שאם לא יעשה כן לא יהיה לכל א' לקרות ג"פ, זה אינו דמשכח"ל בפרשת בראשית לחודה ג"פ לכל אחד ע"י דילוג, שהראשון יקרא פסוקים א' ב' ג', והשני יקרא ב' ג' ד', והשלישי ג' ד' ה'. ושמא לעולם אין לדלוג יותר מפסוק אחד. וכ"נ דעת הרי"ף שפסק בר"ח דלוי דולג פסוק אחד, אף שעי"ז אכתי נשאר חשש לנכנסים, ולא נקט לעצת הגר"א שהשלישי ידלג ג' פסוקים, וע"כ דעת הרי"ף דאין לדלוג יותר מפסוק אחד. אבל דעת הרמב"ן והגר"א שאפשר לדלוג ג' פסוקים וא"כ לדידהו קשה.

וביותר קשה דעיין או"ח סי' תרס"ג דעת הטור דבחוה"מ סכות בא"י כל א' מהקרואים קורא קרבן היום בלבד, וכופלים הפרשה ד' פעמים. וכן דעת הרי"ף סוכה בשם גאון כמובא בב"י שם. וכתב הגר"א שם דנלמד ממעמדות שאין לקרות כ"א מענינו של יום, ומבואר דיותר עדיף שכל הקרואים יחזרו על אותן הג' פסוקים מאשר שיקראו שלא בענינו של יום, ונלמד ממעמדות, וא"כ ודאי קשה במעמדות גופייהו למה לא עבדינן הכי שיקראו פרשת בראשית ג' פעמים, ולא יקראו בפ' יהי רקיע כלל.

וצ"ל דקריאת יהי רקיע נחשבת מענינו של יום, דהמעמדות דיום א' הם גם בשביל הקטר חו"א בלילה, והלילה שייך ליום ב' דמעשה בראשית. ולכן הכל מענינו של יום.

ומה דבמעמדות לא עבדינן כמו בחג שהשני קרואים כל א' מהם יקרא כל הפרשה דבראשית. ועי"ז לא יהיה צריך לשייר ב' פסוקים. צ"ל דלא עדיף למעבד הכי ויותר ניחא לעשות ע"י דילוג. ומה דבחג לא עבדינן ע"י דילוג באופן הנ"ל שיקרא כהן א' ב' ג' והלוי ב' ג' ד' כו' משום דלא עבדינן דילוג יותר מפסוק אחד, והרי"ף לשיטתו דסובר כן גם לענין ר"ח דלא עבדינן דילוג יותר מפסוק אחד כנ"ל, ולכן בחג א"א ע"י דילוג אלא כל אחד כופל כל הפרשה. [ואי"ז בכלל דילוג].

ויש לעיין להיפך בשי' הרמ"א שם ויסודו מרש"י סוכה בשם רבותיו, דכהן ולוי קורין בספיקי דיומא וישראל קורא ביום המחרת, ורביעי חוזר וקורא ספיקי דיומא. הרי שקורא שלא מענינו של יום. וקשה ממעמדות. וביותר קשה שהגר"א שם כתב מקור לשיטה זו ממעמדות גופייהו, והיינו ממה שקורא יהי רקיע. ולשי' זו צ"ל דיהי רקיע אינו נחשב מענינו של יום הראשון, רק דהוא עכ"פ מעניינו של מעשה בראשית, וה"נ יום המחרת דקרבנות החג. אבל א"כ קשה דכמו"כ יכול לקרות יקוו המים וא"כ למה דולג, ומאי קאמר הגמ' דשאני מעמדות דלא אפשר כ"א ע"י דילוג, והא שפיר אפשר.

ובדוחק דבאמת יהי רקיע אינו מענינו של יום ומ"מ מוכרח לקרות בו דלא עבדינן דילוג יותר מפסוק אחד וא"כ לא משכח"ל ג' קרואים בפ' בראשית. אבל הב' קרואים שיכולים לעשות ע"י דילוג עבדינן עכ"פ. אבל א"כ מה מביא הגר"א מקור למנהג הרמ"א מפ' המעמדות, מה ענין זל"ז. ואין לומר שכונתו להביא משם שאינו כופל פרשת בראשית ג"פ ש"מ דלא עבדינן כהרי"ף והטור לכפול קרבן היום כו"כ פעמים. זה אינו, דהא גם להרמ"א הרביעי כופל ספיקי דיומא. אמנם התוס' בסוגיין נתקשו בזה מ"ש גבי חג דשרינן לכפול ומ"ש גבי מעמדות שאינו כופל. עכ"פ מה מקור מביא הגר"א מכאן.

ושמא לעולם זאת כונת הגר"א, ששיטה זו סוברת שיהי רקיע אינו מענינו של יום כלל, וחזינן דעדיף לקרות שלא בענינו של יום מאשר לכפול הפרשה כולה. ומה דגם להרמ"א הרביעי כופל י"ל משום שהרביעי הוא ענין בפנ"ע שהוא מוסף על הג' קרואים דבכל יום ולכן לא קפדינן אם יכפול, וכמו המפטיר שכופל. אבל בסדר דג' קרואים אין לכפול כדחזינן במעמדות שקורא יהי רקיע אף שאינו מענינו של יום, וזה עדיף מלכפול.

ומה דאמרינן בגמ' דדולג משום שא"א, הוא כנ"ל דעכ"פ מה דאפשר למעבד בענינו של יום עבדינן, דהיינו הב' קרואים הראשונים ע"י דילוג וק"ל.

[וקצת יש לעיין דהגר"א עצמו סובר לענין ר"ח שכופל ג' פסוקים וא"כ לדידיה היה אפשר לעשות הקריאה דחג באופן שהראשון יקרא א' ב' ג' והשני ב' ג' ד' כו' כנ"ל (ומה דבמעמדות לא עבדינן כן צ"ל משום שגם יהי רקיע מענינו של יום) וזה לכ' עדיף לדידיה ממנהג הרמ"א שקורא שלא מענינו של יום, כדחזינן גבי מעמדות דעדיף לדלוג ולא לקרות יקוו המים. וגם עדיף ממנהג הטור והרי"ף שכופל כל הפרשה, כדחזינן גבי מעמדות שדולג (אף שנמצא משייר פחות מג"פ) ואינו כופל הפרשה כמה פעמים. (ואי"ל דבמעמדות גופייהו שדולג הכונה שדולג כל הפרשה היינו שכופלו כולו, ז"א דא"כ מ"ק הגמ' דשמואל ל"ק דולג גזירה משום הנכנסים והיוצאים). ובדוחק י"ל דלדלוג פסוק א', אף שנמצא משייר פחות מג"פ, עדיף מלכפול (כדחזינן במעמדות). וכן לדלוג ג"פ כשאינו משייר פחות מג"פ כלל, עדיף מלכפול (כדחזינן בר"ח לדעת הגר"א). אבל לדלוג ג"פ וגם יהיה משייר ומתחיל פחות מג"פ (אם יקרא בחג באופן הנ"ל דכהן יקרא א' ב' ג' ולוי ב' ג' ד' כו') בזה מצטרפים הריעותות ועדיף לכפול, כמנהג הטור, או לקרות שלא מענינו של יום, כמנהג הרמ"א.]


Holidays:
Gemara:

References: Megilla: 21b 

More from this:
    Comments
    0 comment
    Leave a Comment
    Title:
    Comment:
    Anonymous: 

    Learning on the Marcos and Adina Katz YUTorah site is sponsored today by Philip & Tamar Gross lilui nishmas their grandparents Rachel Leah bas Menachem HaKohen and Simcha Ben Tuvya whose yahrzeits are this week and in memory of Elaine Bienenfeld Silver z”l by her children and grandchildren and by Steve and Malka Miretzky and family in memory of their mother & grandmother, Zita Miretzky (Sarah bas Tzvi Hirsch) on her fourth yahrzeit