המסכך בראש האילן

א. שבת (קנד:) שנים בידי אדם כו' רש"י בסוגיין פירש שעשה לאילן דופן וסיכך על גביו. אבל בסוכה פרש"י שעשה קרקעית הסוכה על האילן, וכן דעת המאירי.

והנה בהא דמחלק הגמ' בסוגיין בין חק באילן לבין כפייה לאילן, לשיטת רש"י בסוכה הוא מתפרש ברוחא, דחק באילן היינו שעשה חקיקה באילן ועל חקיקה זו סמך קרקעית הסוכה, וחשיב צדדים משום שאינו משתמש על האילן עצמו אלא על הקרקעית. וכפייה לאילן היינו שכפה ענפי האילן ועשה הקרקעית על גבי הענפים, וחשיב משתמש בגוף האילן כיון שיושב על הענפים ממש.

אבל לשיטת רש"י בסוגיין שסיכך על האילן, א"כ כפייה לאילן היינו שעשה לאילן דופן וסיכך על גביו. ומ"מ סבר הגמרא למימר דזה נחשב משתמש באילן, ואינו בדין צדדין. וצ"ל דס"ל להגמ' דכיון שהסכך נסמך על עיקר האילן, אף שהסכך עצמו בולט לצד חוץ, מ"מ חשוב משתמש בגוף האילן. וכעין סברת ר' אשי בחגיגה (יז.) דסומך על ראשו חשיב משתמש בגוף הבהמה כיון ששוה לו בגובה עיין בפרש"י שם. ולפ"ז חק באילן א"א לפרש שסמך הסמך עצמו על החקיקה, דא"כ אינו בדין צדדין. ולכן הוצרך רש"י בסוגיין לפרש דחק באילן פירושו שתלה קנים בחקיקה ותלה הסכך על הקנים, דלכן חשיב צדדים.

ב. ומקשה הגמ' דעכ"פ מהו החילוק בין שנים בידי אדם לבין שלשה בידי אדם, ומתרץ בגווזא פרסכנא, שעשאו דופן בעלמא, ורש"י בסוגיין הק' למה לא מוקי לה בדכפייה לאילן אלא שלא סיכך על גביו, ונדחק לתרץ, גם קשה כמשה"ק מהרש"א דא"כ מהו החילוק בין שנים בידי אדם לבין שלשה בידי אדם כל שלא סיכך על גביו אינו משתמש במחובר. ונדחק דמסתמא בשנים בידי אדם סומך על האילן ג"כ דא"א לסמכו בשני דפנות.

אבל לשיטת רש"י בסוכה נראה לפרש באופן אחר, דהס"ד בגמ' היתה שהניח קרקעית הסוכה על האילן אבל לא עשה לאילן דופן כלל, וא"כ בהא דג' בידי אדם ואחד בידי שמים ע"כ מיירי ג"כ שהאילן סומך לקרקעית הסוכה, דאל"כ למה הניח הקרקעית על האילן. וא"כ הוא משתמש באילן. ומתרץ הגמרא דמיירי בגווזא פרסכנא, דהאילן משתמש גם להחזיק קרקעית הסוכה וגם להיות דופן, ולכן י"ל דג' בידי אדם מיירי שהקרקעית נסמך על הג' לבד ואי"צ לאילן להחזיק הקרקע, ומה שסמכו להאילן לא היה אלא כדי שישתמש גם לדופן. ועיין במאירי סוכה (כא:) שכתב שסמך קרקעית הסוכה על האילן ושאר האילן משתמש כדופן, ולמבואר למד כן מסוגיין דמסיק בגווזא פרסכנא.

ג. והנה אביי מסיק דמחלוקת ת"ק ור"מ בברייתא היא בצדי צדדים, ולפי שיטת רש"י בסוכה והמאירי נראה דזהו ציור חדש, דעד כאן לא מיירי כ"א בחק ביה באילן, שסמך קרקעית הסוכה על החקיקה שעשה באילן, שזהו צדדים, או שכפה לענפי האילן וסיכך על גביהם, שזהו משתמש באילן ממש. ואביי מחדש דהברייתא מיירי באופן אחר לגמרי, שהיה צדי צדדים, וכגון שתלה יתידות באילן וסמך הקרקעית בהם.

אבל רש"י בסוגיין פירש שכונת אביי לומר דהא גופא דחק ביה באילן, דהיינו שתלה קנים באילן וסיכך על גביהם, דלס"ד דגמ' הוא בדין צדדים, ומחדש אביי שאי"ז צדדים אלא צדי צדדים.

ד. ויש לעיין לשיטת רש"י בסוגיין מה היה הס"ד בגמרא. דיל"פ דגם ההו"א ידע שזהו צדי צדדים, אלא דס"ל דמאי דאסר בצדי צדדים אסר נמי בצדדים. וכמו שסובר באמת רבא. או י"ל דההו"א היה דכיון שהסכך נסמך על גבי הקנים, ושוה להם בגובה, אינו נחשב צדדים לגבי הקנים אלא כמשתמש על הקנים ממש.

ובאמת שכן הדעת נוטה, שהרי לפי פרש"י בסוגיין כפייה לאילן היינו שעשה לאילן דופן וסיכך על גביו, והגמ' מחשיב לזה משתמש בגוף האילן, ולכ' למה אינו בדין צדדין. וכמו בסומך הסכך על הקנים, דחשיב ליה אביי צדי צדדים, ה"נ בסומך הסכך על האילן עצמו, היה צריך להחשב צדדים. אלא ע"כ דבזה גופא חולק אביי על הס"ד בגמרא, דהס"ד הוא דאם הסכך נסמך על האילן זהו משתמש בגוף האילן, וכשהסכך נסמך על הקנים הוא כמשתמש על גבי הקנים דהיינו צדדים. ואביי מחדש דכשהסכך נסמך על הקנים הוא נחשב צדי צדדים, וממילא דכשהסכך נסמך על גוף האילן, כגון בדכפייה לאילן, נחשב צדדים.

ה. ונראה ראיה לזה מלשון רש"י בד"ה אמר אביי, שכתב וז"ל א"נ בהא פליגי ליכא למימר דס"ל לר"מ צדדים מותרים דהני צדי צדדין נינהו כו' ע"ש, וצריך ביאור מאי "אי נמי" קאמר רש"י, דמשמע דהיה אפשר לפרש המשנה במסכך על האילן, אלא דגם אם נפרש שסיכך על הקנים אי"ז צדדים אלא צדי צדדים. ולכ' אינו מובן דאיך היה אפשר לפרש דפלוגתתם במסכך על האילן, הרי זהו משתמש בגוף האילן וליכא למאן דשרי. אלא ע"כ שרש"י הבין שלפי אביי אם סיכך על האילן עצמו זהו צדדים, וא"כ היה אפשר לאוקמה להברייתא בכה"ג ויהיה פלוגתתם באמת בדין צדדין. רק כונת אביי לומר דאם נוקים פלוגתייהו במסכך ע"ג קנים אי"ז צדדים אלא צדי צדדים.

אלא שאי"ז מובן כ"כ דא"כ מה בא אביי לומר, כיון דגם לדידיה אפשר דפליגי בצדדים.

ונראה לומר דהנה בגמ' סוכה (כג.) מוקי להמשנה שם כר"מ, וא"כ לפי שיטת אביי דמסכך ע"ג האילן חשיב צדדים, מוכרח דר"מ אוסר צדדים, ומה דמתיר בברייתא היינו צדי צדדים. והשו"ט בסוגיין מתפרש כך, דמתחילה הביאו ראיה מהמשנה בסוכה דצדדים אסורים, ודחי לה דהמשנה מיירי במסכך ע"ג האילן דחשיב משתמש בגוף האילן, אבל צדדים מותרים. וקאמר לימא כתנאי דאמנם זהו שיטת ר"מ בברייתא, ולשיטתו במשנה, אבל ת"ק חולק ע"ז. וקאמר אביי דאמנם כן ע"כ ת"ק מחמיר מר"מ, אבל אין הפלוגתא בצדדים, דגם ר"מ אוסר צדדים, שהרי הוא אוסר במשנה בשנים בידי אדם, ואפילו אי מיירי במסכך על האילן עצמו הרי זהו צדדים וכנ"ל. אלא ע"כ פלוגתתם בצדי צדדים.

רק שכתב רש"י בלשון "אי נמי", ורצונו לומר כך, דאמנם זהו מוכרח דהברייתא מיירי בגונא דקיל טפי מדין המשנה, שהרי במשנה ר"מ אוסר בשנים בידי אדם, ואילו בברייתא הוא מתיר. וע"כ דהמשנה מיירי במסכך על האילן עצמו, ובברייתא הוא מיירי במסכך על קנים. אלא דבא אביי לומר דאי נמי נאמר כן, כדי שיתאים דעת ר"מ בברייתא עם שיטת המשנה, אבל אי"ז פלוגתא בצדדים אלא בצדי צדדים, וק"ל.

ו. ואגב להעיר דק"ק לפרש"י בסוגיין דחק ביה באילן היינו שחקק חורים באילן והניח שם קנים, וסיכך על גביהם, דלכ' הוא דבר רחוק קצת שיעשה חורים באילן כדי לקבוע הקנים, ולמה לא קבע אותם במסמרים, אבל לפי המבואר דגם ההו"א בגמ' ידע שיש חילוק בין צדדים לבין צדי צדדים, רק דס"ד דמסכך על קנים הוא בדין צדדים, א"כ י"ל דא"א היה לאוקמה שקבע הקנים במסמרים, דא"כ הוא ככלכלה שתלה ביתד שיש לו דין צדי צדדים.