בגדר איסור חימום מים

Speaker:
Date:
Jan 1, 2004
Language:
Hebrew
Downloads:
0
Views:
302
Comments:
0
 
בגדר איסור חימום מים

א. ממוצא הדברים מה שאין בישול אחר בישול, מוכח שחיוב בישול אינו על עצם החימום כ"א על השינוי הנפעל בתבשיל. וא"כ קשה איך יתכן חיוב בישול במים כלל כיון שמים אינם משתנים ע"י בישול כמבואר ברש"י ע"ז (לח:).

ב. הרמב"ם פ"ט שבת כתב שדבר שאי"צ בישול פטור עליה, וכתב המגיד משנה שמקורו ממה דאיתא בגמ' (מ:) לחד מ"ד דשמן אין בו משום בישול. ובפשוטו כונת הרמב"ם והמ"מ דדבר שנאכל חי אין בו חיוב בישול, וכן הבין הגרעק"א באו"ח סי' רנ"ד. ובאגלי טל (מלאכת האופה, אות י"ט) הקשה דא"כ למה יש חיוב בישול במים, הרי נאכל חי כמבואר בגמ' סו"פ במה טומנין. וכן הקשה לענין שמן גופא דקיי"ל יש בו משום בישול כדמוכח ממש"פ הרמב"ם בפכ"ב דאסור להחם שמן כנגד המדורה והרי זה כמ"ד שמן יש בו משום בישול כמבואר בגמ' שם, והרי שמן נאכל חי כמבואר בע"ז (לח:). וע"ש באגל"ט מה שפלפל בזה.

ג. בגמ' שבת שם איכא מ"ד דשמן יש בו משום בישול והפשרו זהו בישולו. ולא נתבאר טעם שיטה זו למה יצא שמן לחלק משאר מאכלים ביס"ב דוקא. ובפנ"י שם כתב דלמ"ד זה הפשר השמן הוא גמר הכנתו ודמי לקולייס האיספנין. וקשה, שהרי שמן נאכל חי כנ"ל, וא"כ אי"צ הכנה כלל. ויהיה צ"ל דאינו נאכל חי כ"א בדוחק ולכן כשמפשירו זהו גמר הכנתו. אלא דלכ' החוש מכחיש זה דשמן נאכל חי ברוחא שלא מדוחק כלל.

ד. האגלי טל (שם אות י"א) הקשה סתירה בדברי רבינו יונה, דבר"פ במה טומנין כתב הר"ן בשם רבינו יונה דאין לערות מכ"ר לתוך כ"ר אחר דהקילוח מצטנן בשעת עירוי ושוב מתבשל כשמגיע לתוך הכ"ר האחר. ומבואר דס"ל דבמים יש בישול אחר בישול. וקשה ממש"כ רבינו ירוחם בשם רבינו יונה, ומובא ב"י סי' שי"ח, דבדבר לח שמצטמק ורע לו אין בישול אחר בישול. והרי מים מצטמקים ורע להם כמבואר בגמ'.

ה. עיין ברמב"ם רפ"ט כתב אחד האופה את הפת או המבשל את המאכל או את הסממנים או המחמם את המים הכל ענין אחד הוא כו', ויש לעמוד על לשונו שבמים נקט לשון חימום ובשאר מאכלים נקט לשון בישול. וכן בכל דברי הרמב"ם שם ובפרק כ"ב שמר על חילוק זה לתפוס לשון חימום אצל מים ולשון בישול אצל שאר מאכלים. אמנם כי באמת נמשך בזה אחר לשון הגמ' בכל מקום תבשיל שנתבשל ומים שהוחמו, אך הא גופא טעמא בעי.

ז. ונראה, דע"ש ברמב"ם כתב ששיעור המים שחייב עליהם הוא כדי לרחוץ בהם אבר קטן. [ועיין בכ"מ בשם רמ"ך כתב שאינו יודע מנין לו להרמב"ם שיעור זה.]

וממה שקבע הרמב"ם השיעור בכדי רחיצה, נראה מבואר שיסוד החיוב בחימום מים הוא באמת מצד שנעשים ראויים לרחיצה. ולא מצד שנעשים ראויים לשתיה.

וכיון שכן מתורץ כל הנ"ל, חדא משה"ק דכיון שחיוב בישול הוא משום השינוי שנפעל בו [כדמוכח ממה שאין בישול אחר בישול] א"כ למה חייב על חימום מים כלל, כיון שמים אינם משתנים. ולנ"ל מבואר דבישול לחוד וחימום מים לחוד, גדר בישול הוא השינוי שנפעל בהמאכל שעי"ז נעשה ראוי לאכילה, כטבע הרבה מאכלים שבעודם חיים אינם ראויים לאכילה וצריך שיחול בהם פעולת הבישול, אבל גדר חימום מים הוא עצם החימום שייעשו מים חמים שרק מים חמים ראויים לרחיצה.

ומטעם זה נקטו בכ"מ בגמ' לשון מים שהוחמו, ולא מים שנתבשלו, וכן הרמב"ם נזהר בכ"מ לכתוב לשון בישול בשאר תבשילים ולשון חימום במים.

ומעתה ניחא קושיית האגלי טל על מש"פ הרמב"ם דכל דבר שאינו צריך בישול אינו חייב עליו, דבפשוטו כונת הרמב"ם שאין חיוב בישול בדבר שנאכל כמות שהוא חי. והקשה האגל"ט דהרי מים נאכלים חיים ומ"מ חייב על חימום מים. ולנ"ל ניחא בפשיטות דבמים אין החיוב משום בישול כ"א משום חימום, והחילוק מבואר, דבשאר תבשילים שהחיוב הוא מה שנעשו ראויים לאכילה, וכל שנאכל חי דבלא"ה ראוי לאכילה ל"ש בו חיוב בישול, אבל במים החיוב הוא מצד שנעשה ראוי לרחיצה, ואין כאן ענין למה שהמים ראויים לשתיה בלא חימום.

וכן ניחא סתירת דברי רבינו יונה אהדדי, דאמנם כן דבר שמצטמק ורע לו אין בו חיוב בישול אחר בישול, דכיון שנתבשל פעם אחת נעשה ראוי לאכילה ומה יוסף לתת בו בישול נוסף כיון שלא יתוסף לו שום טעם עי"ז [משא"כ דבר שמצטמק ויפה לו, וכמה שביארנו לעיל * (סי' ל"ח ענף ג')]. אבל במים אין החיוב מצד הכשרתם לאכילה כ"א מצד שנעשים ראויים לרחיצה ובזה כל פעם שמצטננים הרי שוב אינם ראויים לרחיצה ויכול להתחייב פעם אחר פעם. [אבל הר"ן ר"פ במה טומנין באמת הקשה על רבינו יונה דהא אין בישול אחר בישול, דאינו יודע טעם לחלק בין מים לבין שאר תבשילים, ומסיק דצריך עיון ובדיקה, וצ"ל דלית ליה החילוק הנ"ל.]

ט. ומעתה נראה עוד, דבשמן ג"כ ל"ש חיוב בישול, כיון שראוי לאכול חי, וזהו טעמא דמ"ד שמן אין בו משום בישול. ומזה הוציא הרמב"ם דינו דכל שנאכל חי אין בו משום בישול, וכמש"כ המגיד משנה כנ"ל (אות ב'). ואף דאנן קיי"ל דשמן יש בו משום בישול, ס"ל להרמב"ם שאי"ז חיוב בישול כ"א חיוב משום חימום דומיא דמים דנעשים ראויים לסיכה, וכמבואר בגמ' בכ"מ שהיו מחממים השמן קודם שהיו סכים אותו וכמבואר גם בההיא סוגיא דשמן גופא במעשה דרבי ע"ש.

ועיין בלשון הרמב"ם פכ"ב שלא יתן פך של שמן באמבטי שהוא כמבשלו, ולכ' הוא דלא כדברינו שהרי נקט הרמב"ם לשון בישול ולא לשון חימום. אבל י"ל דנמשך אחר לשון הגמ' שמן יש בו משום בישול, ואפשר דמה"ט גם כתב שהוא כמבשל בכ"ף הדמיון שאינו בישול ממש.

וממילא מובן גם טעמא דמ"ד הפשרו זהו בישולו, דע"י ההפשר נעשה קצת ראוי לסיכה.

י. ומ"מ יש לעיין דא"כ למה בריש פ"ט כשהשמיענו הרמב"ם אופני חיוב מלאכת אופה וכתב אחד האופה את הפת והמבשל את המאכל והמחמם את המים, למה השמיט מכאן דכן אחד המחמם את השמן. כי אלמלא דברינו לא היה קשה מידי דבישול שמן הוא בכלל המבשל את המאכל, אבל להאמור שאינו בכלל בישול מאכל כיון שנאכל חי רק חיובו משום שנעשה ראוי לסיכה א"כ היה הרמב"ם צריך להשמיענו חיוב שמן בפנ"ע. ואפשר משום שאינו מפורש בגמ' שחיוב בישול שמן הוא מדאורייתא כלל ואפשר שאין איסורו כ"א מדרבנן. [שהרי אי' מ"ד דשמן אין בו משום בישול כלל.]

אך לכ' יקשה דהרמב"ם פ"ט ה"ג כתב המבשל על האור דבר שהיה מבושל כ"צ או דבר שאי"צ בישול פטור ע"כ, ומבואר דכנגד המדורה מותר לכתחילה כיון שאין בו חיוב בישול מה"ת. ואם איתא דשמן אין בו משום בישול מדאורייתא א"כ למה אסור להחם שמן כנגד המדורה. [ועיין אג"ט שם אות ח' ס"ק י"ח.] אבל אי"ק דבמאכל שחיובו מצד בישול כל שאינו על האש אי"ז דרך בישול וקיל, אבל בשמן שחיובו משום חימום וכנ"ל אפשר דגם כנגד המדורה הדרך להחם ולכן אסור וק"ל.

יא. ועיין בב"י סי' שי"ח כתב בשם הגמ"ר דכ"ר לא מקרי כ"א כשהוא רותח אבל אחר שנח מרתיחתו נעשה בדין כ"ש. ובב"י הקשה עליו מהא דלא יתן קיתון של מים כנגד המדורה במקום שהיס"ב. ועיין בט"ז שם ס"ק י"ב תירץ לחלק בין כנגד המדורה לבין העבירו מהאש לגמרי.

אלא דק"ל על שיטת ההגמ"ר מסוגיית הירושלמי שבת פ"ג ה"ד: מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני. א"ר יוסי כאן היד שולטת וכאן אין היד שולטת. א"ר יונה כאן וכאן אין היד שולטת אלא עשו הרחקה לכ"ר ולא עשו הרחקה לכ"ש. ע"כ לענינינו. ובביאור סוגיית הירושלמי הארכנו במקו"א * (סי' מ') ע"ש אבל עכ"פ הא מיהת מבואר דכ"ר שהיס"ב אסור לבשל בו ולא נחלקו כ"א לענין כ"ש. הרי דלא כהמרדכי.

אבל לנ"ל יש ליישב דהנה דעת הגר"א באו"ח סי' שי"ח דסוגיית הירושלמי קאי לענין הפשר, היינו דנמשך לסוגיא דלעיל מיניה דמיירי בדין עירוי צוננים מרובים לתוך חמין להפשירו. ומעתה י"ל דדוקא לגבי מים שחיובו משום חימום וכנ"ל הוא דתלוי ביס"ב, דכל שהיס"ב אם יערה לתוכו צוננים מועטים ייעשו יס"ב ג"כ וראויים לרחיצה וחייב. אבל שאר תבשילים שחיובם משום בישול ממש היינו מה שמשתנים ע"י הבישול בזה ס"ל להמרדכי שאין כח בכ"ר לפעול שינוי זה כ"א כשהוא רותח.

וא"כ ניחא גם קושיית הב"י מהא דאסור ליתן קיתון של מים כנגד המדורה, דמים שאני, כנ"ל.

יב. ועפ"י יסוד זה דבמים ל"ש גדר בישול כ"א גדר חימום דנעשה ראוי לרחיצה היה נראה לכ' לתרץ קושיית התוס' והרשב"א (מב.) בהא דשרינן ליתן חל"צ, והקשו דאפי"ת דמיירי בחמין מועטים מ"מ למ"ד עילאה גבר למה לא יתחייב על מה שהחמים מבשלים להצוננים תיכף עם נפילתם, וגם למ"ד תת"ג עכ"פ אדמיקר לה מבשל כדי קליפה עיי"ש בדבריהם. ולפי האמור דבמים ל"ש גדר בישול רק גדר חימום א"כ י"ל דלא איכפת לן כלל אם ברגע שנופלים המים החמים מבשלים כדי קליפה או אפילו יותר מכדי קליפה כיון דסוכ"ס אחר שהמים נחים מנפילתם נעשה הכל כלי שני ואינם ראויים לרחיצה, ואין כאן מלאכה המתקיימת כלל. ומשמע מזה שהתוס' והרשב"א ס"ל דגם במים שייך גדר בישול ולכן הוקשה להם דכיון שהמים מתבשלים כדי קליפה עכ"פ א"כ באותה כ"ק נעשה פעולת הבישול שהיא פעולה קיימת ויתחייב ע"ז. [ולכ' צ"ל דחולקים על רש"י ע"ז (לח:) שכתב שמים אינם משתנים ע"י בישול.]

אך מאידך, להרמב"ם שחיובו משום שנעשה ראוי לרחיצה וכנ"ל קשה להיפך למה שרי לערות לתוך כלי שני, וכי אין בכלי שני שהיס"ב חום המספיק לרחיצה. [ובמקו"א * (סי' מ') נתבאר דדעת הירושלמי דבאמת אסור להחם גם בכ"ש, ולא שרינן לערות צונן לתוך הכוס כ"א בצוננים מרובים כדי להפשירם. אבל שיטת הבבלי אינו כן ע"ש. וגם סתימת לשון הרמב"ם מורה בעליל דאפילו צוננים מועטים מותר לערותם לתוך כ"ש.] ואפשר שזה באמת קושיית הירושלמי דמה בין כ"ר לכ"ש. אבל אינו מובן מה תירצו בזה דעשו הרחקה לכ"ר ולא עשו הרחקה לכ"ש.

ושמא יש לומר, דהנה הרמב"ן סוף ע"ז והר"ן (מב:) והפר"ח ר"ס ק"ה פירשו שכונת הירושלמי לומר דמה"ת ליכא חיוב בישול כ"א על האש ממש, וכל איסור בישול בכ"ר הוא משום הרחקה. [אבל הגר"א או"ח שם חולק ע"ז ומפרש סוגיית הירושלמי לענין הפשר כנ"ל.] ולכ' לפי דברינו זה לא יתכן כ"א בבישול שאר תבשילים, די"ל שאין בכ"ר כח לפעול פעולת הבישול כ"א כשהוא על האש. אבל בחימום מים שחיובו על עצם החימום מה שנעשים ראויים לרחיצה א"כ מה לי כשאינו על האש סוכ"ס כשמערה מים צוננים מועטים לתוך כ"ר הרי נעשים יס"ב וראויים לרחיצה וצ"ל חייב מה"ת. אבל שמא יש מקום לומר, דגם בחימום מים ליכא חיוב כ"א כשהוא על האש, דאז נולד חום חדש בהמים, אבל כשמערה מים צוננים מועטים לתוך כ"ר, אף שהמים הצוננים נעשים יס"ב וראויים לרחיצה, אבל הוא על חשבון המים החמים שמצטננים קצת, ולא נולד שום חום חדש, ועל זה ליכא חיוב מה"ת כלל. רק שעשו הרחקה לכ"ר.

וא"כ ניחא משה"ק למה מותר להחם בכלי שני, דכיון שלא נולד שום חום חדש בהמים ליכא חיוב מה"ת, ולא עשו הרחקה כ"א לכלי ראשון, וק"ל.

Gemara:
Halacha:

References: Shabbat: 40b 

More from this:
Comments
0 comment
Leave a Comment
Title:
Comment:
Anonymous: 

Learning on the site is sponsored today in memory of Zeidy Benci, PRZ - Reb Zeilig Z'L and Bobby Lola Z'L and in memory of Elaine Bienenfeld Silver z”l by her children and grandchildren