עוד בענין שיעור השמן
שבת (כא:) אי"נ לשיעורא כו' כתב הרי"ף דאחר שכלתה רגל מן השוק יכול לכבות הנר ולהשתמש לאורה, וכ"כ גם הרא"ש והרמב"ם והרשב"א. ויש לעיין אם הביאור שלא הקצה למצוה כ"א את השמן הנצרך עד שתרמ"ה, ושאר השמן לא הוקצה מעולם, או"ד לעולם הקצה את כל השמן אלא שלא הקצה אותו כ"א עד סיום זמן המצוה דהיינו כשכלתה רגל מן השוק.
ונראה ראיה ממש"כ הרשב"א שלפי"ד הרי"ף ה"ה אם כבה לפני שכלתה רגל מן השוק כיון דאינו זקוק לה מותר להסתפק, וכתב הרשב"א דכל שכן הוא הואיל ולא הקצה אותו אלא למצותו. ואם איתא שפירוש דברי הרי"ף הוא שמקצה רק את השמן הנצרך עד שתכלה רגל מן השוק א"כ בקל יש לחלק דכיון שכבתה תוך הזמן ולא אסיק אדעתיה שייכבה א"כ הקצה כל השמן שהיה צריך לדלוק עד שתרמ"ה ועוד נשאר מן השמן האסור. וע"כ שהרשב"א הבין בכונת הרי"ף שמקצה כל השמן אלא שאינו מקצה אותו אלא למצותו וא"כ כ"ש כשכבה דשרי שכבר יצא יד"ח המצוה וכיון שאינו מקצה אותו אלא למצותו דמי להא דאמר רב בסוכה (מו:) הפריש ז' אתרוגים לז' ימים כל אחד יוצא בה ואוכלה לאלתר ומבאר הגמ' טעמא משום שלא הקצה אותו אלא למצותו.
ואף דאנן קיי"ל כר' אסי שם דאינו אוכלה עד למחר ומפרש בגמ' טעמא משום דלכולה יומא אתקצאי וא"כ ה"נ נאמר דאתקצאי לכל הזמן עד שתרמ"ה, אפשר דאיה"נ וכונת הרשב"א שאם כבה תוך הזמן מותר להסתפק אחר הזמן. אבל לשון הרשב"א לא משמע כן. אולי ס"ל להרשב"א דמה שמקצה אתרוג לכולה יומא אי"ז משום שיכול לקיים המצוה כל היום כ"א מצד שכל היום יש לה קדושת היום וכיון שאתרוג הוא מצות היום מקצה את האתרוג לכל היום וזה ל"ש בשיעור דעד שתרמ"ה שאין בזמן זה שום קדושה. אכן הר"ן שם לא הבין כן שהרי חילק בין סוכה דמוקצה גם לבין השמשות דשמיני דאם יארע לו אכילה בין השמשות יאכל בסוכה משא"כ אתרוג כיון דהוא מדרבנן בגבולין ספיקא דרבנן לקולא ולכן אינו מוקצה בין השמשות דשמיני ע"ש הרי מבואר דמה שמקצה האתרוג לכולה יומא הוא משום שכולה זמן המצוה.
ועדיין יש לחלק דגבי אתרוג הרי אינו יודע מתי יטול את האתרוג לשם מצוה וא"כ כשמפריש את האתרוג הוא מפרישו לכל היום דכל היום אפשר שיטלנו אבל גבי נ"ח מקצה אותו בשעת הדלקה והוא יודע שאם ייכבה אינו זקוק לה וא"כ אינו מקצה אותו כ"א עד שיכבה.
אבל א"כ כבר י"ל דלעולם כונת הרי"ף שמקצה השמן הנצרך למצוה ותו לא אלא שמאחר שיודע שאם כבתה אינו זקוק לה אינו מקצה כ"א השמן הנצרך עד שיכבה [דבדרבנן יש ברירה]. וא"כ אזלא הראיה שכתבנו להוכיח שכונת הרי"ף שמקצה כל השמן עד לזמן שתרמ"ה.
ומ"מ מלשון הרשב"א מש"כ דלא הקצה אותו אלא למצותו נראה מבואר שהענין שהשמן מוקצה רק עד סוף זמן המצוה שהרי זהו לשון הגמ' גבי אתרוג למ"ד יוצא בה ואוכלה לאלתר והתם ודאי הפירוש שמקצה כל האתרוג עד כלות עשיית המצוה.
ויש לעיין הא דעת הרשב"א דבדיעבד יכול להדליק גם אחר שתרמ"ה וא"כ ודאי גם כשמדליק קודם מ"מ נמשך קיום המצוה אחר שתרמ"ה כל זמן שהנר דולק וא"כ למה באמת מותר לכבות הנר אחר שתרמ"ה נהי שלא הקצה אותו אלא למצותו מ"מ הא עדיין נמשך המצוה. וצ"ל דכיון שעיקר המצוה הוא רק עד שתרמ"ה וגם לכתחילה אי"צ ליתן שמן שידליק יותר מזה א"כ בודאי דעתו שלא להקצות כ"א עד סוף זמן זה.
0 comments Leave a Comment