Sanofi HCP Wide

בשיעור השמן

Speaker:
Ask author
Date:
Jan 1, 2004
Language:
Hebrew
Downloads:
0
Views:
368
Comments:
0
 
בשיעור השמן

שבת (כא:) מצותה משתשקע חמה עד שתכלה רגל מן השוק כו' דאי לא אדליק מדליק, אי"נ לשיעורא. ובביאר מה שאמרו "לשיעורא" עיין רש"י ורי"ף ורא"ש ורמב"ם שצריך ליתן שמן כשיעור זה. ויש לעיין אם זהו שיעור בכמות השמן, או בהדלקת הנר שצריך שילדיק הנר כשיעור זה וממילא שצריך ליתן שמן שיספיק לזה.

וממש"כ הרא"ש סו"ס ז' שצריך שיהיה השמן בנר כבר בשעת הדלקה ואם הוסיף השמן אח"כ פסול דהדלקה עושה מצוה, אין להוכיח דהוא שיעור בשמן, די"ל לדעולם הוא שיעור בזמן שצ"ל הנר דלוק ומ"מ צריך שבשעת ההדלקה יהיה הנר ראוי לקיום המצוה דאל"כ הוי כאילו הדליק במקום שייכבה ע"י הרוח שלא יצא.

ומעצם הדין דכבתה אינו זקוק לה בפשוטו מבואר שאין שיעור כלל כמה זמן צ"ל הנר דלוק, וכל המצוה נגמרת עם ההדלקה, וא"כ יהיה מוכרח שהשיעור נאמר בשמן ולא בזמן ההדלקה.

אבל א"כ קשה, דעיין ברי"ף כתב שאחר שיעור זה יכול לכבותה או להשתמש לאורה, וכ"כ גם הרא"ש והרשב"א והרמב"ם (אבל התוס' (מב.) פליגי ע"ז). וקשה דהנה איתא בגמרא סוכה (מו:) שאם הפריש ז' אתרוגים לז' ימים כל אחד יוצא בה ואוכלה למחר, ומבואר שאחר שעבר זמן המצוה ליכא משום ביזוי מצוה. ומ"מ בסכך שמוקצה ג"כ למצותו כמבואר בגמ' (כב.) הא ודאי שכל הסכך מוקצה ולא רק כשיעור סוכה מצומצמת. [ודברי ר"ת בתוס' שם הם לענין איסור דאורייתא דסוכה הוקשה לחגיגה אבל לענין האיסור דרבנן דביזוי מצוה ודאי כל הסוכה בכלל כמבואר שם ע"ש.] ומעתה, תינח אם השיעור הזה דעד שתרמ"ה הוא שיעור בזמן קיום המצוה ניחא אמאי אח"כ מותר להשתמש לאורה, דעבר זמן המצוה והוי כאתרוג אחר זמנה דמותר. אבל אם אי"ז שיעור בזמן המצוה, כ"א שיעור בכמות השמן, א"כ אף שאינו חייב ליתן כ"א שמן כשיעור זה אבל מ"מ כל שהוסיף שמן יותר לכ' כולו הוקצה למצותו וכמו בסוכה שהכל הוקצה למצוה אף מה שיותר על השיעור המצומצם. ולמה מותר להשתמש לאורה אחר שכלתה רגל מן השוק. וע"כ שהשיעור דעד שתכלה רגל מן השוק הוא באמת בזמן המצוה, ולא בכמות השמן. אבל א"כ ק' מהא דכבתה אינו זקוק לה.

ונראה ברור דאמנם כן דכבתה אינו זקוק לה מ"מ הא ודאי שבשעה שהנר דלוק (עכ"פ קודם שתרמ"ה) מתקיים בנר זה מצות נ"ח, וכדמוכח ממה שאסור להשתמש לאורה ולהרצות מעות כנגד הנר משום ביזוי מצוה, וכן ממה שאין מדליקין מנר לנר משום ביזוי מצוה. ורק אם כבתה אינו חייב לחזור ולהדליק, אבל עכ"פ כל זמן שהנר דולק יש שם קיום מצוה.

ומעתה, אף שכבתה אינו זקוק לה ומה שצריך ליתן שמן כשיעור זה אינו משום שהוא חייב שידליק הנר כל משך זמן זה, רק הוא שיעור בכמות השמן. מ"מ אין שיעור זה כמילתא בלא טעמא, רק הא גופא מה שצריך כמות שמן בשיעור זה הוא משום שרצו חכמים שתהיה מצות נ"ח מתקיימת בהנר עד שידליק זמן זה, ולכן קבעו שיעור השמן ג"כ שיהיה שמן שיוכל להדליק עד סוף זמן זה. ואם לא נתן שמן כשיעור זה חסר במעשה ההדלקה. ולכן, אף שהחובה ליתן שמן כשיעור זה הוא ביסודו דין בכמות השמן, מ"מ מתוך מה שנאמר שיעור זה בשמן למדו הרי"ף ודעימיה שעיקר קיום מצות נ"ח הוא עד שתרמ"ה.

עוד אעיר במה ששמעתי להקשות איך סתמו הדין שהרואה מברך ומשמע אפילו אחר שתרמ"ה ובפרט לשיטת הרשב"א שבדיעבד יכול להדליק אחר שתרמ"ה וכן דעת התוס' עכ"פ לפי התירוץ השני בגמ' ע"ש וקשה הא אחר שעבר חצי שעה משהדליק שוב אי"ז נ"ח כלל כדחזינן שיכול ליהנות מן הנר ולכבותו. ולדעתי אי"ק דכונת הראשונים בזה שאינו מקצה השמן כ"א עד זמן זה ואח"כ אינו מוקצה למצותו וממילא כל שנהנה מפקיע השמן הבוער באותו רגע מן המצוה וכמו המתנה על עצי סוכה שלכמה שיטות יכול ליהנות מהם עיין ביצה (ל:), אבל כל שלא עשה כן עדיין נמשך קיום מצות נ"ח, וק"ל.

Machshava:
Gemara:

References: Shabbat: 21b 

More from this:
    Comments
    0 comment
    Leave a Comment
    Title:
    Comment:
    Anonymous: 

    Learning on the Marcos and Adina Katz YUTorah site is sponsored today for a refuah shleimah for Yehuda Baruch Noam ben Tova Batya betoch shar cholei Yisrael and by the Cohen, Kraut and Silver families in memory of Elaine Bienenfeld Silver z”l