Sanofi HCP Wide

בדין המדליק אחר שקה"ח

Speaker:
Ask author
Date:
Nov 5, 2012
Language:
Hebrew
Downloads:
0
Views:
408
Comments:
0
 


בדין המדליק אחר שקה"ח


 


א. בגמ' שבת (כא:) מסקינן כבתה אין זקוק לה ומקשה הגמרא מברייתא דקתני מצותה משתשקע חמה עד שתכלה רגל מן השוק מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק לה, ומתרץ הגמרא לא דאי לא אדליק מדליק אי"נ לשיעורה ופרש"י ד"ה לשיעורא וז"ל שיהא בה שמן כשיעור הזה ע"כ. והנה הרמב"ם בהביאו דין זה דשיעור השמן כתב וז"ל וצריך שיתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתרמ"ה עכ"ל, ומשמע דאפילו אם הדליק באיחור לעולם אינו נותן שמן כ"א שידליק עד שתרמ"ה ואם הדליק זמן מועט קודם שתרמ"ה אי"צ ליתן שמן כ"א כדי שידליק זמן מועט זה.


 


והיה אפש"ל דאזיל לשיטתו דס"ל שאם עבר ולא הדליק עד שתרמ"ה אינו מדליק כלל וא"כ גם במדליק קודם שתרמ"ה קצת למה יתן שמן שידליק אחר שתרמ"ה אבל לדעת המחבר בסי' תרע"ב דאם עבר ולא הדליק מדליק גם אחר שתרמ"ה א"כ כיון שבברייתא נאמר שיעור לשמן נותן כשיעור זה ואפילו הדליק באיחור.


 


אבל המג"א כתב דגם לדעת השו"ע אם מדליק באיחור אינו נותן שמן כ"א שידליק עד שתרמ"ה. וכדעת המג"א נראה מדוייק בלשון השו"ע שכתב וז"ל שכח או הזיד ולא הדליק עם שקה"ח מדליק והולך עד שתרמ"ה כו' הלכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור ע"כ, ואם היה צריך ליתן שמן כשיעור אפילו אם מדליק באיחור ואפילו אם מדליק אחר שתרמ"ה לא היה מובן לשון "הלכך" דנקט, אלא ע"כ ששיעור השמן ביסודו הוא רק כדי שימשיך הנר להיות דלוק עד שתרמ"ה שזהו עיקר זמן המצוה וכדעת המג"א.


 


ולפי דברי המג"א שהמדליק באיחור ממעט בשמן ואינו נותן שמן כ"א כדי שידליק עד שתרמ"ה, נראה פשוט שאם איחר לגמרי והדליק אחר שכלתה רגל מן השוק אזי אין שיעור לשמן כלל. [אבל למעשה עיין לקמן (אות ו') דבזה"ז שאני.]


 


ב. ויל"ע דהנה שיטת התוס' שלהתירוץ הראשון בגמ' (דאי לא אדליק מדליק) אם עבר ולא הדליק עד שתרמ"ה שוב אינו מדליק ולהתירוץ השני בגמ' (אי"נ לשיעורא) אינו כן ומדליק גם אחר שתרמ"ה. ומשמע דמפרשים התוס' שהתירוץ השני בגמ' ס"ל דמה דקאמר הברייתא מצותה משתשקע חמה כו' אינו דין בזמן ההדלקה כלל וחולק על התירוץ הראשון שמפרשה לענין זמן ההדלקה, וא"כ להתירוץ השני גם לכתחילה יוכל להדליק אחר שתרמ"ה. ויקשה להמג"א, כיון שגם לכתחילה יכול להדליק אחר שתרמ"ה (לתירוץ זה) למה יהיה שיעור לשמן שידליק עד שתרמ"ה. וביותר כיון שאם מדליק באיחור יכול לפחות מן השמן, וגם לכתחילה הרי יכול להדליק באיחור, א"כ למה יגרע כשמדליק עם שקה"ח שיצטרך ליתן שמן כשיעור.


 


וצ"ל דאמנם התירוץ השני אינו מפרש לשון הברייתא "עד שתרמ"ה" לענין שזהו סוף זמן ההדלקה אם עבר ואיחר, וכתירוץ הראשון, ומ"מ לא פליג על התירוץ הראשון שזמן ההדלקה לכתחילה עם שקה"ח, וגם ס"ל להתירוץ השני שאז צריך ליתן שמן שידליק עד שתרמ"ה.


 


ג. ויל"ע בדיעבד אם הדליק אחר שקה"ח קודם שתרמ"ה אם קיים המצוה כתיקונה [זאת אומרת דאף שלכתחילה אין לאחר אבל בדיעבד אם עשה כן מצוה שלימה בידו] או"ד הפסיד חלק מקיום המצוה כתיקונה. ולפי דברי המג"א נראה דע"כ הפסיד מהמצוה כתיקונה, והוא שהרי הגע בעצמך אם הדליק עם שקה"ח ופחת משיעור השמן הא ודאי שאי"ז מצוה כתיקונה שהרי זהו עיקר התירוץ השני בגמ' שצריך שמן כשיעור ולא משמע כלל שהוא רק לכתחילה בעלמא אלא ודאי שאם פוחת מהשמן לכה"פ הפסיד מהמצוה כתיקונה ומעתה אם מדליק באיחור אחר שקה"ח קצת דג"כ פוחת מהשמן לפי דברי המג"א א"כ במה עדיף ואיזה חילוק יש בין אם מדליק עם שקה"ח ופוחת מהשמן כך שנחסר ההדלקה בסוף קודם שתרמ"ה, לבין אם מדליק קצת אחר שקה"ח דאז נותן שמן רק עד שתרמ"ה וג"כ נפסדה ההדלקה קצת בתחילה, ולדעת המג"א היינו הך ושוים ממש. וע"כ דאיה"נ המדליק באיחור אחר שקה"ח לפי"ד המג"א אי"ז מצוה כתיקונה כלל.


 


(ונראה מזה להוכיח גם להיפך שהמדליק בזמן והחסיר מהשמן אף שאי"ז מצוה כתיקונה מ"מ קיום מצוה קצת איכא לדעת המג"א ואינה ברכה לבטלה דהא מאי שנא מהמדליק אחר שקה"ח דעכ"פ מדליק בברכה כמבואר בראשונים ובשו"ע.)


 


ד. ומעתה ק' דמבואר בתוס' דס"ל שלהתירוץ הראשון (דאי לא אדליק מדליק) דכונת הברייתא ליתן זמן להדלקה, הוי זמן זה לעיכובא, ואם איחר עד שתרמ"ה אינו מדליק כלל. ואילו להתירוץ השני דכונת הברייתא לשיעור השמן, דעת התוס' שאם איחר מדליק אפילו אחר שתרמ"ה. (כמבואר ממש"כ התוס' שאם עבר ולא הדליק עד אחר שכלתה רגל מן השוק צריך להדליק משום שצריך לחוש להתירוץ השני). ואע"ג שאם מדליק באיחור אינו נותן שיעור שמן לדעת המג"א, ואינו עדיף ממי שמדליק בזמן ומחסיר מהשמן, צריך לומר ששיעור השמן אינו לעיכובא וכנ"ל. וקשה, מנא להו להתוס' למנקט בפשיטות שדין התירוץ הראשון הוא לעיכובא, ולא דינו של התירוץ השני.


 


ואלמלא דברי המג"א לא הוי קשה מידי דהיינו אומרים שהתוס' ס"ל ששני התירוצים הם לעיכובא, ולהתירוץ השני לעולם צריך ליתן שמן שידליק חצי שעה ואם פחת מזה אין הדלקתו כלום. אבל לדברי המג"א א"א לומר כן שהרי ס"ל שאם מדליק אחר שקה"ח פוחת מהשמן ומ"מ מבואר מהתוס' שמדליק. וביותר מבואר בתוס' שלהתירוץ השני מדליק אם איחר אפילו אחר שתרמ"ה אע"ג שלדעת המג"א בכה"ג אין שיעור לשמן כלל. וע"כ ששיעור השמן הוא רק למצוה כתיקונה. וא"כ קשה כנ"ל למה נקטו התוס' שהתירוץ הראשון הוא לעיכובא ולא התירוץ השני.


 


ובאמת דעת הרשב"א דגם התירוץ הראשון אינו לעיכובא רק למצוה כתיקונה ואם איחר מדליק כל הלילה, אבל התוס' לא ס"ל כן וקשה כנ"ל, וצ"ע.


 


ה. ודעת הרשב"א שהתירוץ הראשון סובר שאם מדליק קודם שתרמ"ה יש לו מצוה כתיקונה, ואחר שתרמ"ה אין לו מצוה כתיקונה, ומ"מ בדיעבד מדליק, ולכאורה יקשה ג"כ להמג"א, דהא לפי דברי המג"א כל שמדליק אחר שקה"ח פוחת מהשמן וכבר אי"ז מצוה כתיקונה ואפילו אם מדליק קודם שתרמ"ה, ואילו מדברי הרשב"א מבואר שאם מדליק לפני שתרמ"ה הוא מצוה כתיקונה, ורק אם מדליק אחר שתרמ"ה אינה מצוה כתיקונה.


 


אבל באמת לק"מ דהרשב"א כתב כן לפי התירוץ הראשון דלא נחית לשיעור השמן, אבל לפי התירוץ השני שיש שיעור לשמן וצריך ליתן שמן שידליק משתשקע חמה עד שתרמ"ה, ואם מדליק עם שקה"ח ופוחת מהשמן באופן שיכבה קודם שתרמ"ה אי"ז מצוה כתיקונה. דלמצוה כתיקונה צריך שיהיה שמן שיוכל הנר להדליק עד שתרמ"ה. א"כ כמו כן אם מדליק באיחור הרי פוחת מהשמן (להמג"א) אחר שקה"ח וג"כ נחסק מהשיעור ואי"ז מצוה כתיקונה.


 


וא"כ הוא היפך סברת התוס', כי להתוס' התירוץ השני מיקל טפי מהתירוץ הראשון לענין זמן ההדלקה, כי להתירוץ הראשון אם עבר הזמן של עד שתרמ"ה אינו מדליק כלל, ולהתירוץ השני מדליק. ואילו לנתבאר להרשב"א התירוץ השני מחמיר טפי בזמן ההדלקה, כי להתירוץ הראשון כל שמדליק קודם שתרמ"ה זהו מצוה כתיקונה, ואילו להתירוץ השני כל שאיחר משקה"ח אי"ז מצוה כתיקונה דבעי' שמן שידליק הנר משקה"ח עד שתרמ"ה, וכל שחסר בסופו ע"י חסרון שמן או בתחילתו ע"י שאיחר להלדיק אי"ז מצוה כתיקונה.


 


ו. והנה אנן נקטי' שבזה"ז שמדליקים בפנים אי"צ להדליק קודם שתרמ"ה, וכתב הפרמ"ג דבזה"ז אפילו מדליק באיחור צריך ליתן שמן כשיעור שידליק חצי שעה, אפילו אליבא דהמג"א. וקשה הרי בזמן הגמרא אם מדליק אחר שקה"ח קצת פוחת מהשמן אף שהוא תוך הזמן וא"כ גם בזה"ז למה נגרע מזה. ונראה שזה מוכיח כדברינו לעיל שאם מדליק אחר שקה"ח אמנם כן שפוחת משיעור השמן אבל הפסיד מצוה כתיקונה, שהמצוה כתיקונה היא שיתן שמן שידליק הנר משקה"ח עד שתרמ"ה, שהוא זמן המצוה כתיקונה, ובזה"ז המצוה כתיקונה שידליק חצי שעה אחר, אבל עכ"פ אם אינו נותן שמן שידליק חצי שעה אי"ז מצוה כתיקונה, וגם מדין הגמרא הוא כן, ומה שהמדליק אחר שקה"ח פוחת משיעור השמן היינו משום שבאמת כבר הפסיד מצוה כתיקונה וכמש"נ, כן נראה ברור לפי"ד המג"א ודו"ק.



Machshava:
Gemara:

References: Shabbat: 21b 

More from this:
    Comments
    0 comment
    Leave a Comment
    Title:
    Comment:
    Anonymous: 

    Learning on the Marcos and Adina Katz YUTorah site is sponsored today for a refuah shleimah for Yehuda Baruch Noam ben Tova Batya betoch shar cholei Yisrael and by the Cohen, Kraut and Silver families in memory of Elaine Bienenfeld Silver z”l