Gaucher Dec 2022 Top

גדר מהדרין בנר חנוכה

Speaker:
Ask author
Date:
Nov 5, 2012
Language:
Hebrew
Downloads:
0
Views:
504
Comments:
0
 


גדר מהדרין בנר חנוכה


-א-


א. הב"י בסי' תרע"ז הביא מתה"ד סי' ק"א דאחד מן הגדולים סבר דאכסנאי שאשתו מדלקת עליו בביתו אינו יכול להדליק בעצמו מדין מהדרין דלא מצינו הידור כזה בגמ'. והתה"ד חולק ע"ז. והב"י הסכים לדעת האחד מן הגדולים וגם בשו"ע השמיט דינו של התה"ד. וצריך ביאור מאי סברא היא זו דלא מצינו הידור כזה בגמ', הרי זהו ממש ההידור דנר לכל אחד ואחד. והפרמ"ג במ"ז שם ס"ק א' הבין שהכונה שלא מצינו הידור לאיש ואשתו ששניהם ידליקו ע"ש ותמוה דלמה יהיה צריך הדבר להאמר בגמ' וסתמו כפירושו שאשתו היא בכלל כל אחד ואחד.


ב. הרמב"ם פ"ד ה"א כתב והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית כו' ומבואר דבעה"ב הוא שמדליק כנגד כולם. אבל הרמ"א בסי' תרע"א ס"ב כתב שכל אחד מבני הבית ידליק. וקשה למה נייד מדברי הרמב"ם. (ועיין בזה בבית הלוי עה"ת קונטרס חנוכה (כג.), ובחי' הגרי"ז הל' חנוכה, ובערוך השולחן שם).


ג. ממוצא דברי הרמב"ם דנר לכל אחד ואחד פירושו שבעה"ב מדליק כמנין אנשי הבית מבואר שההידור אינו במה שכל אחד מקיים המצוה בעצמו. וע"כ שההידור הוא מצד ריבוי הנרות. אבל א"כ צריך ביאור מה ענין מספר אנשי הבית להידור זה, ולמה לא יוכל להרבות נרות ככל כאשר ידבנו לבו. ומאי שייטיה למנין אנשי הבית למצות מהדרין.


ד. ע"כ לומר, דאמנם ההידור הוא מצד ריבוי הנרות, אבל מכל מקום בעינן שיהיו הנרות הנוספים נרות חנוכה. אשר על כן אינו יכול להרבות יותר נרות ממנין אנשי הבית, כי אנשי הבית כל אחד מהם מחייב את הבית, דכשאין שם דיירים אין הבית חייב, נמצא שהבית יש בו מחייבים כמספר אנשי הבית, ולכן הבית סובל נרות חנוכה כמספר זה, אבל יותר נרות ממה שיש שם מחייבים ל"ש להדליק דאינם בשם נר חנוכה כלל.


[אבל כשמדליק כמהדרין מן המהדרין כנגד ימים היוצאים חל של נ"ח על הנרות הנוספים ע"י הפרסומי ניסא שמראה שהיה נס אחר בכל יום.]


ה. כיון שההידור אינו בזה שכל אחד יוצא בעצמו, אלא בריבוי הנרות, מובנת מאד סברת הא' מן הגדולים שהביא התה"ד, שהיא גם סברת הב"י, דאכסנאי שמדליקים עליו בביתו אינו יכול להדליק בעצמו מדין מהדרין, כי מהדרין הוא ריבוי הנרות כשיש הרבה נרות במקום אחד, אבל כאן שאין ריבוי נרות במקום אחד אי"ז ענין למהדרין. דמה שיש יותר בתים שמדליקים שם אי"ז בכלל מהדרין שקבעו חז"ל.


ו. אבל התה"ד החולק על הא' מן הגדולים וס"ל דשפיר יש הידור שאכסנאי ידליק לעצמו ולא יסמוך על מה שמדליקים עליו בביתו, נראה דע"כ חולק על הרמב"ם וס"ל שאין ההידור מצד ריבוי הנרות כ"א בעצם הדבר מה שכל אחד מדליק לעצמו.


והתה"ד לשיטתו, דע"ש בסו"ד כתב וז"ל אמנם מטעם מהדרין אפשר ויתכן שפיר דמי להדליק בברכה כה"ג, דכי היכא דיש הידור בנר לכל אחד ואחד בבית אחד ה"נ יש הידור בנר לאיש ונר לאשתו בשני מקומות, והתנא לא פסיקא ליה למיתני הך מהדרין דלא שכיחא כולי האי עכ"ל. הרי דהוקשה לו לפי סברתו שהאכסנאי יכול להדליק מדין מהדרין, למה לא נשנה מהדרין זה בגמ' ג"כ, דאשתו מדליקה בביתה והאכסנאי במקומו מטעם מהדרין. ואינו מובן, לפמש"כ הרמב"ם דמהדרין היינו שבעה"ב מדליק כמספר אנשי הבית, א"כ אשתו כשהיא מדלקת בבית היא ג"כ מדליקה כמספר אנשי הבית, היינו נר לעצמה ונר לבעלה. [ועיין בבית הלוי שם]. ומה מקום נשאר לאכסנאי להדליק מדין מהדרין.


וע"כ דהתה"ד חולק על הרמב"ם, וסובר דנר לכל אחד ואחד שנאמר בגמ' היינו שכל אחד ידליק לעצמו. וההידור הוא במה שכל אחד מדליק, ולא מצד ריבוי הנרות.


ח. ולפ"ז הרמ"א דנייד מדעת הרמב"ם שבעה"ב מדליק הכל, משום שסמך על דעת התה"ד שחולק על הרמב"ם וסובר שגדר מהדרין הוא מה שכל א' מדליק בעצמו, ולא ריבוי הנרות שעושה בעה"ב, וכנ"ל.


והרמ"א לשיטתו שפסק בסי' תרע"ז כדעת התה"ד דאכסנאי יכול להדליק מדין מהדרין, הרי דשייך הידור אפי' כשההדלקה היא בבית אחר לגמרי, ודו"ק.


-ב-


ט. כתב מהרש"ל בתש' סי' פ"ה וז"ל מצות נ"ח איש וביתו, והמהדרין במצוה נר לכל אחד. והמהדרין מן המהדרין מוסיפין נר בכל לילה וזה נר לכל א' כמו שפי' הרמב"ם וכן המנהג ולא כדברי ר"י שסבר שלא ידליקו יותר מבני הבית אלא נר אחד. ואיש ואשתו בודאי מספיק להם נר א' ע"כ.


ודין זה האחרון דאיש ואשתו מספיק להם נר א' ואינם בדין מהדרין הביא האליה רבה סי' תרע"א והמשנ"ב שם, ופי' הא"ר טעמא משום שאשתו כגופו. ומ"מ צ"ב מנא פשיטה ליה למהרש"ל דבר זה.


י. שם וז"ל ומה שהאידנא הבחורים מחמירים על עצמם שלא להשתתף בפריטי, ועדיפי לדעתי' מר' זירא, זהו מנהג האשכנזים שמגביהין הטפל ומניחין העיקר כו' ע"ש.


פי' דבגמ' (כג.) אמר ר' זירא מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא, בתר דנסיבי איתתא אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדליקי עלי בגו ביתאי. הרי שלא חש ר' זירא להדליק בעצמו מדין מהדרין, וע"כ דאכסנאי המשתתף בפריטי אי"צ להדליק מדין מהדרין.


באמת הבית הלוי בקונטרס חנוכה הק' אחר שנשא ר' זירא אשה למה סמך על הדלקת אשתו ולא הדליק בעצמו מדין מהדרין. ותירץ דמדברי הרמב"ם מבואר דמהדרין היינו שבעה"ב מדליק נרות כמספר בני הבית, לא שכל אחד ידליק בעצמו, וא"כ י"ל שאשת ר' זירא באמת הדליקה נרות כנגד ר' זירא וכנגד עצמה. ובאמת הבית הלוי כמו"כ היה יכול להקשות על ר' זירא בבחרותו למה סמך על השתתפות בפריטי ולא הדליק בעצמו מדין מהדרין, ולתרץ אותו תירוץ שאחר שהשתתף ר' זירא בפריטי באמת הדליק בעה"ב שלו נרות נוספים בשבילו.


אבל מהרש"ל שהביא ראיה מר' זירא דהבחורים אי"צ להקפיד על הדלקה כמהדרין, ע"כ שחולק על הרמב"ם וס"ל דמהדרין היינו שכל אחד ידליק בעצמו. [ואי"ל דזהו גופא כונת המהרש"ל דבעה"ב ידליק כנגד הבחורים, ז"א דמ"ש מחתן האוכל בבית חמיו, עיין לקמן.] וא"כ לדידיה יקשה אחר שנשא ר' זירא אשה למה לא הדליק מדין מהדרין. ונראה שזהו באמת מקור הדין שכתב מהרש"ל בר"ד דאיש ואשתו סגי להו בנר אחד ואין להם דין מהדרין. וממה שלא הדליק ר' זירא בעצמו בבחרותו הוציא דינו השני שבחורים המשתתפים בפריטי אי"צ להדליק בעצמם מדין מהדרין.


ומ"מ הא גופא טעמא בעי למה בחורים המשתתפים בפריטי אי"צ להדליק בעצמם מדין מהדרין.


יא. ועוד דע"ש בהמשך וז"ל חתן האוכל בבית חמיו אם יש לו יכולת בידו אפילו ישן בבית חמיו לא ישתתף אלא ידליק לעצמו משום מהדרין. שהרי הוא איש וביתו. ואם ישן בבית אחר פשיטא שמחוייב להדליק במקום שישן עכ"ל. [ומובא במג"א סי' תרע"ז.] וע"כ דמיירי בחתן שיש לו בית של עצמו רק שישן אצל חמיו באותו לילה, דאל"כ למה ליה להשתתף בפריטי הרי הוא אחד מבני הבית. וא"כ קשה למה צריך להדליק בעצמו מדין מהדרין, למה לא יוכל להשתתף בפריטי כדין הבחורים שאי"צ להדליק בעצמם אלא משתתפים בפריטי. דלכאורה ליכא חילוק בין בחור לנשוי כ"א כשאשתו מדלקת עליו בביתו, אבל כאן שאין אשתו מדלקת עליו בביתו למה יהיה חילוק בין בחור לנשוי.


גם מש"כ "שהרי הוא איש וביתו" משולל הבנה לכאורה.


יב. נראה שבחורים שדיבר בהם מהרש"ל היינו שאין להם בית לעצמם, וכן ר' זירא קודם שנשא אשה לא היה לו בית של עצמו, ואלמלא שנתארח אצל בעה"ב לא היה חייב בנ"ח כלל. ובכה"ג אין חיוב להדליק בעצמו אפילו למהדרין. משא"כ חתן האוכל בבית חמיו, כיון שיש לו בית של עצמו ומחוייב להדליק, גם כשאוכל אצל חמיו דין מהדרין הוא שידליק בעצמו. וזהו מש"כ מהרש"ל שהחתן חייב להדליק שהרי הוא איש וביתו, פי' שיש לו בית ששם חייב להדליק מדין נר איש וביתו, ולכן גם כשלן אצל חמיו ומדליק בבית חמיו צריך להדליק מדין מהדרין.


אבל צ"ע מאי שנא מבני הבית שאין להם בית נפרד לעצמם ומ"מ כולם חייבים להדליק מדין מהדרין, (חוץ מאשתו). גם עצם הסברא לחלק בין מי שיש לו בית לבין מי שאין לו בית צ"ב. ועיין לקמן.


יג. עו"כ מהרש"ל שם שאכסנאי שמדליקים עליו בביתו לאו כל כמיניה להתכוון שלא לצאת ע"י הדלקת אשתו. אבל אם הוא מסופק אם מדליקים עליו חל עליו חיוב חכמים להדליק, ואפי' אם אח"כ נודע לו שהדליקו עליו לא נפטר בהדלקתם. [ומובא בט"ז ר"ס תרע"ז.] והסברא צ"ב חדא למה לא יוכל להתכוון באמת שלא לצאת ע"י הדלקת אשתו, ועוד איזה חילוק יש אם הוא יודע שמדליקים עליו או אינו יודע, סוכ"ס איגלאי מילתא שהדליקו עליו. [ועיין בלבושי שרד על הט"ז שם נדחק שכונת הט"ז דלאו כל כמיניה משום ברכה שאינה צריכה, משא"כ כשהוא מסופק יש לו להתכוון שלא לצאת. ולא משמע כן בלשון המהרש"ל שכתב דחל עליו חובת חכמים להדליק. וע"ע במג"א שם שחולק על המהרש"ל וסובר דאם הוא מסופק ובא ומצא שהדליקו עליו אין לו לברך ע"ש.]


באמת צ"ע מה צריך לדין מהדרין כלל תפ"ל דכל אחד חייב להדליק בעצמו משום שמצוה בו יותר מבשלוחו. ואי"ל שבנ"ח אין חובת גברא להדליק, אלא הוא כמזוזה שחייב שיהיה מזוזה על פתחו, וה"נ חייב שיהיה נ"ח על פתח ביתו. זה אינו דא"כ אכסנאי מ"ט חייב להשתתף בפריטי, ולמה לא נאמר שגם בלי השתתפות עכ"פ יש שם נ"ח על הפתח. גם ממש"כ מהרש"ל שאם לא ידע שמדליקים עליו בביתו חל עליו חובת חכמים להדליק מבואר שיש חובת גברא להדליק.


עו"ק דאם יש חובת גברא להדליק א"כ ע"כ מה שאכסנאי יוצא כשמדליקים עליו בביתו הוא מדין שליחות, ואיך א"כ סובר מהרש"ל דלאו כל כמיניה להתכוון שלא לצאת, למה לא יוכל להתכוון שאינו עושה אותה שליח.


נראה דצ"ל דלעולם יש חיוב להדליק, ומ"מ החיוב חל על כל בני הבית כאחד, ומעיקר מטבע התקנה שאחד מבני הבית מדליק וכולם יוצאים, ולא משום שהוא שלוחם, אלא משום שכך הטביעו ביסוד תקנת המצוה, שאחד מבני הבית מדליק ועי"ז יוצאים כל בני הבית. וממילא דלאו כל כמיניה להתכוון שלא לצאת ע"י הדלקת אשתו, דסוכ"ס הדליקו עליו וממילא נפטר.


ומאידך, כשלא ידע אם מדליקים עליו, חלה התקנה עליו להדליק, וכבר לא יצא ע"י הדלקת אחד מבני הבית, או אשתו, דמה שיוצאים כולם ע"י הדלקת אחד הוא משום שחובת חכמים להדליק חל על כל בני הבית כא', ועל כולם חל חובה אחת, ובזה יוצאים יד"ח ע"י הדלקת אחד מהם, אבל כאן שאינו בביתו ואינו יודע אם מדליקים עליו, חל עליו בנפרד חובת הדלקה, וממילא דאינו נפטר בהדלקת אחד מבני הבית.


לפי דברינו נראה דלא רק אכסנאי אינו יכול להתכוון שלא לצאת ע"י הדלקת אשתו, לדעת מהרש"ל, אלא הוא הדין כל אחד מבני הבית אינו יכול להתכוון שלא לצאת ע"י הדלקת בעה"ב. ובלא"ה מסתבר כן לדעת מהרש"ל, דאין נראה לחלק בין בעל שאינו רוצה לצאת בהדלקת אשתו לבין בני הבית שאינם רוצים לצאת בהדלקת בעה"ב.


יד. אבל לפי שיטת מהרש"ל שאינו יכול להתכוון שלא לצאת ע"י הדלקת בעה"ב, צ"ע בדין מהדרין שכל אחד מדליק לעצמו, והרי כבר יצאו ע"י הדלקת בעה"ב, ואיך יכולים לעשות הדלקה נוספת.


וביותר, תינח לשיטת הרמב"ם דמהדרין היינו שבעה"ב מדליק נרות כמספר בני הבית, א"כ ההידור הוא בעצם ריבוי הנרות, כמש"נ לעיל  (אות ג'). אבל נתבאר (אות י') שמהרש"ל סובר דמדין מהדרין צריך כל אחד להדליק בעצמו. וצריך ביאור, ממנ"פ אם ההידור הוא בריבוי הנרות למה לא יוכל בעה"ב להדליק, וכשיטת הרמב"ם. אלא מאי אית לך למימר, שההידור הוא בזה גופא שיקיים המצוה בעצמו ולא יצא ע"י הדלקת בעה"ב, אבל א"כ היה צריך להתכוון שלא לצאת ע"י הדלקת בעה"ב, דאם כבר יצא ע"י הדלקת בעה"ב מה שייך לומר ששוב מדליק בעצמו כדי לקיים המצוה בגופו, הרי כבר יצא יד"ח המצוה ע"י בעה"ב ואיך יחזור ויקיים אותה פעם שנית. וק' דהרי דעת מהרש"ל דלאו כל כמיניה להתכוון שלא לצאת.


ונראה סברת מהרש"ל, דמלבד החיוב מעיקה"ד דנר איש וביתו, שיעשו הדלקה אחת בשביל שיהיה נ"ח אחד לכל הבית כאחד, אשר יצאו כולם יד"ח חיוב זה ע"י הדלקת בעה"ב, ולאו כל כמינייהו להתכוון שלא לצאת, עוד יש דין מתורת מהדרין שכל אחד יהיה לו נ"ח לעצמו, והוא גדר חדש מדין מהדרין, שיהיה לו נ"ח לעצמו, מלבד הנ"ח של הבית. ולכן אף שיצא יד"ח הדלקה ע"י בעה"ב, חוזר ומדליק בשביל שיהיה לו ג"כ נ"ח לעצמו. [ואי"ל כיון שיצא כבר יד"ח א"כ במה חל על הנ"ח הנוסף שם נ"ח, זה אי"ק כי הדין הידור גופיה משוה להנרות שם נ"ח, וכמו בדין מהדרין מן המהדרין שמוסיף והולך שע"י דין מהדרין מן המהדרין חל על הנרות הנוספים שם נ"ח.] ואין לשאר בני הבית חלק בנר זה, ולכן צריך להדליק בעצמו, דמצוה בו יותר מבשלוחו.


טו. מבואר שגדר מצות מהדרין לדעת המהרש"ל אינו עצם ריבוי הנרות (וכדעת הרמב"ם), וגם אינו שיקיים ההדלקה בגופו, רק מצות מהדרין היא שלכל אחד מבני הבית יהיה נ"ח משלו, כי המצוה מעיקה"ד שיהיה נר לכל הבית, ומצות מהדרין שלכל אחד יהיה נ"ח משלו.


מעתה יש לבאר סברת מהרש"ל דאורח אי"צ להדליק מדין מהדרין, דבעצם אינו מבני הבית כלל, רק שע"י שהוזמן ע"י בעה"ב נטפל לבעה"ב להחשב חלק מבני הבית. אבל אלמלא שהוזמן להתארח לא היה חייב בנ"ח כלל, שהרי אין לו בית משלו. וכיון שכל חיובו בנ"ח הוא כנטפל לבעה"ב, בחיוב זה לא נאמר דין מהדרין שיהיה לו נ"ח משלו. דמצות מהדרין היא שלכל חיוב יהיה נר משלו, אבל זה שכל חיובו הוא אגב בעה"ב, דבעצם אין לו בית רק נתארח אצל בעה"ב זה, בחיוב כזה לא נאמר דין מהדרין שיהיה לו נר בנפרד מן בעה"ב.


משא"כ חתן האוכל בבית חמיו, שבעצם יש לו בית משלו, וחייב בנ"ח, אף שעכשיו ישן אצל חמיו וחייב להדליק שם, או להשתתף בפריטי, אבל כיון שבעצם הוא חייב בנ"ח, כי אם לא היה מתארח אצל חמיו היה מדליק בביתו, ולכן מדין מהדרין שפיר חייב להדליק נר משלו ולא להשתתף בפריטי, וכן שאר בני הבית, אף שיוצאים ע"י הדלקת בעה"ב, אבל מ"מ כיון שהם דיירי הבית בעצם וחייבים בנ"ח מצד עצמם, ולא כנטפלים לבעה"ב, לכן חייבים מדין מהדרין שיהיה להם נ"ח משלהם.


 


Machshava:
Gemara:

References: Shabbat: 23a Shabbat: 21b 

More from this:
Comments
0 comment
Leave a Comment
Title:
Comment:
Anonymous: 

Learning on the Marcos and Adina Katz YUTorah site is sponsored today by the Gottlieb and Moise families in memory of David Gottlieb and by the Cohen, Kraut and Silver families in memory of Elaine Bienenfeld Silver z”l