המתפלל אחורי ביהכנ"ס

-א-

שיטת רש"י

א. ברכות (ו:) אמר ר' הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע שנאמר סביב רשעים יתהלכון. אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה. ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא חלף אליהו חזייה אידמי ליה כטייעא א"ל כדו בר קיימת קמי מרך, שלף ספסרא וקטליה ע"כ. וברש"י ד"ה אחורי ביהכנ"ס וז"ל כל פתחי בית הכנסת היו במזרח והכי תניא בתוספתא דמגילה (פ"ג) מעין מקדש ומשכן פניהם למערב ואחוריהם למזרח והמתפלל אחורי ביהכנ"ס ואינו מחזיר פניו לבית הכנסת נראה ככופר במי שהצבור מתפללין לפניו והא דר' הונא מוקי לה אביי בדלא מהדר אפיה לבי כנישתא עכ"ל.

דברי רש"י באו סתומים, שלא פירש בהדיא איפה הוא אחורי ביהכנ"ס. גם אינו מבואר כ"כ לשם מה הביא רש"י את דברי התוספתא. ובדברי רש"י מצינו ג' פירושים. תלמידי רבינו יונה כתבו בשם רש"י שבתי הכנסת שלהם היו מכוונים למזרח, הפתחים לצד מערב וההיכל לצד מזרח, והעומד אחורי ביהכנ"ס היינו לצד הפתח למערב. ותמוה שהרי רש"י מביא מהתוספתא שהבתי כנסת היו מעין מקדש וא"כ הוא להיפך הפתח במזרח וההיכל למערב. ובהמשך יבואר אי"ה שתלמידי רבינו יונה היו להם גירסא אחרת ברש"י. ומ"מ גם לגירסת ס"ש ברש"י, שפתחי ביהכנ"ס היו במזרח וההיכל במערב, עיקר הבנתו של תר"י בדברי רש"י, שאחורי ביהכנ"ס היינו לצד הפתח, לכאורה היא אפשרית. [אבל עיין לקמן (אות י"א)].

[ומה שלא הוצרך רש"י לפרש בהדיא ש"אחורי" פירושו לצד הפתח, או משום שנמשך למה שקדם לו בדבריו "פניהם למערב ואחוריהם למזרח" (אבל תר"י לא גרסו זה בדברי רש"י כמו שיבואר לקמן אי"ה) או שלא הוצרך רש"י לבארו משום שהוא פשוט שהוא דומיא דסוגיא דלקמן העובר אחורי ביהכנ"ס כו' שהוא ע"כ לצד הפתח.]

והתוס' הבינו דברי רש"י באופן אחר, שפתח ביהכנ"ס לצד מזרח וההיכל לצד מערב, והעומד אחורי ביהכנ"ס הוא עומד למערב לצד ההיכל. וכן דעת הגר"א סי' צ' בהבנת דברי רש"י. אלא שנחלקו התוס' והגר"א איפה זה נשמע בלשון "אחורי ביהכנ"ס", כי מלשון התוס' (ד"ה אחורי) שכתבו בשם רש"י ש"כל פתחי ביהכנ"ס היו למזרח ואחוריהם למערב" משמע שהבינו שכונת רש"י שלשון "אחורי" משמעותו בעצם הצד שאין בו פתח. והוא מבואר כי פני הבית הוא הצד שיש בו פתח, כדאשכחן בראיית פני הבית לחיוב תרו"מ, ו"אחורי" הבית הוא הצד שכנגדו. אבל הגר"א פירש ש"אחורי ביהכנ"ס" משמע לצד מערב משום שמערב הוא אחורי העולם, ומזרח הוא קדמת העולם (ועיין ב"ב (כה.) רוח מערבית שבא מערפו של עולם, וברש"י ותוס' שם).

ב. יש לעיין למה הביא רש"י לדברי התוספתא שפתחי ביהכנ"ס שלהם היו במזרח וההיכל במערב, ולמה זה נצרך לביאור סוגיין. ובפרט דלכאורה היא פלוגתא דתנאי ואמוראי בב"ב (כה.) ע"ש ג' דעות, ר"ע וריב"ל ס"ל שכינה במערב ולכן צריך להתפלל למערב. ור' ישמעאל ור' אושעיא ור' ששת ס"ל שכינה בכל מקום ומתפלל לאיזה רוח שירצה. ולבסוף מייתי דר' חנינא א"ל לר' אשי כגון אתון דיתביתו בצפונה דא"י אדרימו אדרומי, שצריך להתפלל לדרום לצד א"י, כי בבל לצפון א"י. וכן סתם סוגיא דברכות (ל.) שמתפלל כלפי א"י.

והתוספתא דנקט בפשיטות שהיכל ביהכנ"ס הוא לצד מערב עיין בתוס' עירובין (יח.) שהתוספתא ס"ל כמ"ד שכינה במערב. וא"כ תמוה למה סתם רש"י כדברי התוספתא, ולביאור סוגיין לכ' אין נפק"מ בזה לאיזה רוח פונה ביהכנ"ס.

ג. ולפירוש הגר"א בדברי רש"י הוא מבואר מאד, שהרי הגר"א מפרש שדעת רש"י שאחורי ביהכנ"ס הוא לצד ההיכל, וס"ל שהוא נשמע בלשון "אחורי ביהכנ"ס" דמערב הוא אחורי העולם, ולכן שפיר הוצרך רש"י לבאר שההיכל הוא לצד מערב העולם, וזהו שמביא מהתוספתא.

אבל לתר"י שהבינו בכונת רש"י שעומד לצד הפתח, וכן להתוס' שהבינו ש"אחורי" משמעותו בעצם צד הבית שאין בו פתח, הדרא קושיא לדוכתה למה הוצרך רש"י להביא דברי התוספתא כלל. ומה זה נצרך לביאור דברי ר' הונא.

ולכ' צ"ל שבאמת לא הביא רש"י את זה כ"א להורות שהפתח היה מול ההיכל, ולא באותו צד ששם ההיכל קבוע. וזה נצרך גם לפי הבנת התוס' וגם לפי הבנת תר"י בדברי רש"י, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. דלתר"י שעומד לצד הפתח הוא נצרך לבאר דברי אביי שאם מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה, שנמצא מתפלל לרוח שהצבור מתפללים, והיינו משום שהפתח הוא כנגד ההיכל. ולהתוס' שעומד לצד ההיכל הוא נצרך לבאר למה צד ההיכל נקרא "אחורי", כי פתח הבית הוא הצד שיש בו פתח, ו"אחורי" הבית הוא הצד שכנגדו.

ד. כבר הזכרנו שדברי תר"י קשים שכתבו בשם רש"י שפתחי ביהכנ"ס היו לצד מערב וההיכל לצד מזרח, ותמוה שרש"י לפנינו מביא מהתוספתא שהביכנ"ס שלהם היו מעין מקדש והיינו הפתח לצד מזרח וההיכל לצד מערב.

גם לשון תר"י קצת משונה שכתב וז"ל פרש"י ז"ל שהפתחים של בתי כנסיות שלהם היו פתוחים כנגד המזרח, לא בכותל מזרחי של ביהכנ"ס אלא בכותל מערבי שלו ופונים כנגד ההיכל שעומד בכותל מזרח עכ"ל, והיה לו לכתוב בקיצור שהפתחים היו בכותל מערבי.

ה. ונראה ברור, דהנה התוס' העתיקו דברי רש"י באופן אחר ממה שהוא לפנינו, כי לפנינו לשון רש"י כל פתחי בית הכנסת היו במזרח והכי תניא בתוספתא דמגילה (פ"ג) מעין מקדש ומשכן פניהם למערב ואחוריהם למזרח וזה המתפלל אחורי ביהכנ"ס כו', אבל התוס' העתיקו בשם רש"י וז"ל פרש"י כל פתחי בתי כנסיות היו למזרח ואחוריהם למערב וזה המתפלל אחורי ביהכנ"ס כו' עכ"ל. וכעי"ז במרדכי. ויש כאן כמה שינויים מלשון רש"י שלפנינו, חדא במה שלפנינו כתוב שהפתחים היו "במזרח", ובתוס' מעתיק שהיו הפתחים "למזרח". ועוד, שלפנינו כתוב "פניהם למערב ואחוריהם למזרח", ואילו בתוס' במקום זה כתוב "ואחוריהם למערב". ועוד שלפנינו מביא רש"י דברי התוספתא ואילו התוס' לא הזכירו מהתוספתא דבר. ויש להסתפק אם הלשון שהעתיקו התוס' הוא גירסא אחרת בדברי רש"י, או"ד שלפני התוס' היה כתוב ברש"י כספרים שלנו, והתוס' באים לבאר דבריו.

ונראה שבאמת הלשון שכתבו התוס' הוא נוסח אחר ברש"י, וזה הוא הלשון שהיה גם לפני תלמידי רבינו יונה, וא"כ מבואר מאד איך תר"י הבינו בדברי רש"י שביהכנ"ס שלהם היו מכוונים כלפי מזרח. כי בנוסח רש"י שלפני תר"י לא היה זכר להתוספתא שהיו מעין מקדש. ומש"כ רש"י (לגי' זו) שפתחי ביהכנ"ס שלהם היו "למזרח" מפרש תר"י שהכונה כלפי מזרח, בכותל מערבי. ומש"כ רש"י (לגי' זו) "ואחוריהם למערב" מפרש תר"י שקאי על אחורי המתפללים.

ומבואר מאד אריכות הלשון שכתבו תר"י וז"ל פרש"י ז"ל שהפתחים של בתי כנסיות שלהם היו פתוחים כנגד המזרח, לא בכותל מזרחי של ביהכנ"ס אלא בכותל מערבי שלו ופונים כנגד ההיכל שעומד בכותל מזרח כו'", ולעיל עמדנו על כך למה לא כתבו בקיצור שהפתחים היו בכותל מערבי, אבל לנ"ל מבואר שתר"י באים לבאר לשון רש"י שהיה כתוב לפניהם, שהיה כתוב בדברי רש"י שפתחי ביהכנ"ס שלהם היו "למזרח", וכמו שהתעיקו התוס' בשם רש"י, ובאו תר"י לבאר שאין הפירוש בדברי רש"י שהפתחים היו בכותל מזרחי, כ"א שהפתחים היו כנגד המזרח, דהיינו בכותל מערבי.

וזהו לשון רש"י שהיה לפני התוס' ג"כ, אלא שהתוס' הבינו אותו באופן אחר מאשר תר"י, דבעוד שתר"י הבינו שמש"כ רש"י שפתחי ביהכנ"ס שלהם היו "למזרח" הכונה כנגד המזרח בכותל מערב, התוס' הבינו שכונת רש"י שהפתחים היו בכותל מזרח. ובעוד שתר"י הבינו שמש"כ רש"י "אחוריהם למערב" קאי על אחורי העם, שאחורי העם למערב לצד הפתח, תוס' הבינו שהוא קאי על בתי הכנסת עצמם, שאחוריהם של בתי הכנסת, היינו הצד שכנגד הפתח, היו למערב.

נמצא שדברי תר"י ודברי התוס' מעידים זה על זה שהיתה לפניהם נוסחא אחרת בדברי רש"י, והוא נכון בס"ד.

ו. וממילא דלפי נוסח זה לא שייך כלל לשאול למה הביא רש"י לדברי התוספתא, כי בנוסח רש"י שהיה לפני התוס' ולפני תר"י באמת לא הזכיר רש"י לדברי התוספתא כלל.

ומ"מ עיקר דברי רש"י לפי הבנת תר"י שפתחי ביהכנ"ס שלהם היו בכותל מערבי וההיכל בכותל מזרחי הוא תמוה, דאיזה טעם יש לזה, הרי הוא דלא כמאן לא כמ"ד שצריך להתפלל למערב ששכינה במערב, ולא כמ"ד שצריך להתפלל כלפי א"י שהוא לדרום כמבואר בב"ב שם. וגם למ"ד שיכול להתפלל לכל רוח שירצה מ"מ איזה טעם יש שיהיו בתי כנסת שלהם פונים למזרח דוקא. ושמא איה"נ לשון רש"י (לפי הבנת תר"י) בזה הוא לאו דוקא ונמשך אחר בתי כנסיות שלו בצרפת שהיו פונים למזרח לצד א"י, ועיקר כונתו לומר שהפתחים היו כנגד ההיכל, שזה נצרך לביאור דברי אביי שאם מהדר אפיה לבי כנישתא שפיר דמי וכנ"ל (אות ג'), וצייר הדבר לפי בתי כנסת של צרפת, שההיכל במזרח.

ז. ויותר יש להבין לפי הבנת התוס' בדברי רש"י, שהבינו שכונת רש"י שפתחי בתי כנסת שלהם היו לצד מזרח, וההיכל לצד מערב, דלמה סתם רש"י כמ"ד שכינה במערב, והרי סתמא דגמרא לקמן (ל.) כמ"ד שצריך להתפלל לכיוון א"י דהיינו לדרום.

והיה נראה מזה דבאמת שיטת רש"י שדין התוספתא הוא מוסכם לכו"ע, ואזיל אפילו אליבא דמ"ד שצריכים להתפלל כנגד ביהמ"ק וא"י (דהיינו לדרום ליושבי בבל, כמבואר בב"ב (כה:), כי זהו ביחיד דוקא, אבל בתי כנסת שלהם לעולם היו פונים למערב מעין משכן ומקדש. ולכן נקט רש"י האמת שהפתחים היו למזרח וההיכל למערב. ואף שלביאור הסוגיא באמת אי"ז נצרך.

אבל אי"ז מוכרח, ונקדים מה שקשה בדברי התוס' בסוגיין שכתבו וז"ל ודוקא הם שהיה מנהגם להתפלל למערב אבל אנו מתפללים למזרח שאנו במערבו של א"י כו' עכ"ל. ומשמע מדבריהם שמפרשים שמה שבני בבל היו מתפללים למערב היה משום שהיו נמצאים למזרח א"י, אבל אנו שנמצאים למערב א"י עושים להיפך שמתפללים למזרח. וכעי"ז במרדכי עיי"ש.

ותמוה דלכ' הוא נגד סוגיא ערוכה בב"ב דנחלקו שם תנאי ואמוראי לאיזה כיוון צריכים להתפלל, ולבסוף מסיק (כה:) דא"ל רבינא לר' אשי כגון אתון דיתביתו בצפונה דא"י אדרימו אדרומי ומנ"ל דבבל לצפונה דא"י קיימא דכתיב מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ ע"כ, הרי שבבל היא לצפון א"י.

ונקדים שהחת"ס בתש' או"ח סי' כ"ז הק' מסוגיא דב"ב הנ"ל על דברי רש"י ברכות (סא:) ד"ה הוי' שדיין ליה ליבני שכתב רש"י בהדיא שבבל היא למזרח א"י.

עו"ק דהאמת היא שבבל היא למזרח א"י הרבה, רק משוך קצת לצפון, אבל הרבה יותר היא מזרחית לא"י מאשר היא צפונית לא"י.

והיה אפש"ל דבודאי בבל בעיקרה היא מזרחית לא"י, וזה היה ידוע ומפורסם שההולך מבבל לא"י נוסע לכיוון מערב ימים הרבה, ואי"צ להביא ע"ז קרא. והיה הדבר מפורסם שאם רוצה להתפלל לכיוון א"י צריך להתפלל למערב. אלא דרבינא בא לחדש דמ"מ צריך להדרים קצת, היינו להטות קצת לצד דרום, שבבל משוך קצת לצפונה דא"י. וזה לא היה דבר מפורסם כ"כ, שהרי נטיית בבל לצד צפון לפי ערך מרחקה מא"י היא מעט, לכן מביא ע"ז ראיה מקרא דבבל היא משוכה לצפון א"י. שו"ר שכ"כ המעדני יו"ט ברכות פ"ד סי' י"ט. וכעי"ז בחת"ס או"ח י"ט.

וא"כ מבוארים דברי התוס' והמרדכי שכתבו שהם היו מתפללים למערב, שבבל באמת היא למזרח א"י (ולא נכנס התוס' לפרטי הדבר שהיו מדרימים קצת ג"כ). ואילו אנו שיושבים למערב א"י מתפללים למזרח. וע"ע לקמן (ענף ב') דרך אחרת בדברי התוס' והמרדכי.

ולפ"ז מבואר למה נקט רש"י שפתחי ביהכנ"ס שלהם היו למזרח, וההיכל למערב, אף שלביאור הסוגיא אי"ז נצרך כ"כ, כי לסוגיין לא נצרך כ"א שהפתחים היו מכוונים כנגד ההיכל, אבל לאיזה רוח היה ההיכל אינו ענין לכאן. מ"מ רש"י (ותוס') נקטו האמת שהיו מתפללים למערב שזהו לכיוון א"י.

ח. והנה לפי פירוש הגר"א בדברי רש"י ש"אחורי" פי' אחורי העולם שהוא לצד מערב מבואר שהוצרך רש"י לדברי התוספתא לבאר איך העומד "אחורי" ביהכנ"ס, דהיינו למערב, הוא נמצא לצד ההיכל.

וזה מבואר מדברי הגר"א עצמו דהנה ע"ש שכתב וז"ל ולפרש"י קרי אחורי ר"ל אחור לרוחות שהמערב נקרא אחור כמ"ש בכמה מקומות... וז"ש רש"י ד"ה אחורי כל פתחי כו' ור"ל שמתפלל בצד שכנגד הפתח, ומביא ראיה מהתוספתא שפתחיהם היו למזרח עכ"ל. וצריך להבין מאי קאמר הגר"א שרש"י "מביא ראיה מהתוספתא שפתחיהם היו למזרח", איזה נפק"מ יש לביאור סוגיין איפה הוא פתח ביהכנ"ס [תינח להתוס' ש"אחורי" משמע הצד שאין בו פתח ניחא, אבל להגר"א ש"אחורי" הוא למערב, והוא לצד ההיכל, מה איכפת לן במקום הפתח]. וצ"ל שבאמת עיקר כונת הגר"א לומר שרש"י מביא ראיה מהתוספתא שההיכל הוא למערב, ומה שנקט הגר"א להפתחים משום שבתוספתא פ"ג דמגילה באמת אינו מפורש שההיכל הוא למערב, שלא הוזכר שם כ"א הפתחים לבד, רק רש"י דן מסברא דאם הפתחים הם למזרח משום מעין מקדש, הוה"נ שההיכל הוא למערב. [והרמב"ם באמת חולק ע"ז עיין לקמן (ענף ג)].

ובאמת שרש"י עצמו ג"כ הזכיר שפתחי ביהכנ"ס שלהם היו למזרח, ולפירוש הגר"א בדבריו מה זה נצרך לביאור הסוגיא, אלא כנ"ל משום שבתוספתא אינו מוזכר כ"א שהפתחים למזרח מעין מקדש, ורש"י רוצה להקיש מזה דמינה נדון שההיכל במערב.

אבל קשה לפי פירוש הגר"א בדברי רש"י, דהרי לפי דבריו מוכח שהיכל הבית כנסת היה לצד מערב. והיינו או כמ"ד שכינה במערב, או משום שא"י היא למערב בבל (וכהך סברא שנתבאר שר' חנינא דקאמר שבבבל צריכים להדרים היינו להדרים קצת). וא"כ למה הוצרך רש"י להביא מהתוספתא, היה לו להביא מסוגיא ערוכה בב"ב (כה.) שצריך להתפלל למערב ששכינה במערב, או לכוון א"י, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה.

אמנם בתוספתא יש חידוש נוסף שהפתחים צריכים להיות במזרח משום מעין מקדש, אבל לביאור סוגיין אי"ז לא מעלה ולא מוריד, כנ"ל.

אלא ע"כ צ"ל שבאמת דינא דהתוספתא לא תליא בפלוגתא דסוגיא דב"ב כלל, והוא מוסכם לכו"ע, כי מה שנחלקו בסוגיא דב"ב לאיזה רוח יתפלל זהו ביחיד, אבל ביהכנ"ס לכו"ע פונה לצד מערב משום מעין מקדש. וסוגיין אתיא אליבא דכו"ע, כי ביהכנ"ס לעולם פונה לצד מערב, וזהו שמביא רש"י ראיה מהתוספתא, ודו"ק.

וא"ת א"כ יהיו הבתי כנסיות שלנו שלא כדין, ולשון רש"י שכתב וז"ל כל פתחי בית הכנסת היו במערב עכ"ל משמע שאף הוא מודה שהבתי כנסיות שלנו עכשיו אינם פונים למערב, רק הבתי כנסיות שלהם היו פונים למערב. לק"מ שאנו במערב א"י ואם נקבע ההיכל במערב או שיהיה אחורינו לא"י או שיהיה אחורינו להיכל, וזה אסור עכ"פ כמבואר בתש' ר' האי גאון יובא לקמן (ענף ב').

ט. אבל אם נאמר כן דסוגיין אתיא אליבא דכו"ע ואפילו להסוברים שיחיד מתפלל לכיוון א"י דמ"מ ביהכנ"ס פונה לצד מערב, א"כ יקשה למה נקט ר' הונא המתפלל אחורי ביהכנ"ס דהיינו לצד מערב, דלכ' כמו כן לצפון או לדרום ג"כ אסור אם אחוריו כלפי ביהכנ"ס. תינח אם היינו מפרשים דסוגיין כמ"ד שכינה במערב, או כמ"ד שצריך להתפלל לכיוון א"י (וננקוט שא"י למערב), וא"כ גם יחיד צריך להתפלל למערב, א"כ היה ניחא דר' הונא נקט אחורי ביהכנ"ס (דהיינו למערב) משום דכיון שגם יחיד צריך להתפלל למערב א"כ זה העומד למערב ביהכנ"ס סתמא דמילתא מתפלל למערב וא"כ אחוריו כלפי ביהכנ"ס, משא"כ העומד לצפון ולדרום סתמא דמילתא אין אחוריו כלפי ביהכנ"ס ואינו נקרא רשע. אבל כיון שנתבאר דסוגיין אליבא דכו"ע, ואפילו אליבא דמ"ד שיחיד יכול להתפלל לכל רוח שירצה, (או אפי' למ"ד שצריך להתפלל לכיוון א"י שהוא לדרום, אם ננקוט שא"י היא לדרום), א"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי שנא אחורי ביהכנ"ס (דהיינו למערב) דנקט ר' הונא יותר מצפון ודרום.

ואחר העיון נראה דאי"ק, דהנה תר"י כתבו בשם ר"י ג"כ שהמתפלל אחורי ביהכנ"ס הוא לצד ההיכל, וכדעת תוס' והגר"א אליבא דרש"י. ובטעם האיסור לשיטה זו כתבו תר"י שהוא משום שהצבור בפנים והוא בחוץ ועוד שאחוריו כלפי ביהכנ"ס. ויש להבין למה לא כתב כדברי רש"י שכופר במי שהצבור מתפללים לו. ונראה משום שהוקשה לו קושיית התוס' איך כופר במי שהצבור מתפללים לו כיון שהוא מתפלל לאותו רוח שהצבור מתפללים. ולכן מפרש תר"י שהאיסור הוא במה שאחוריו לביהכנ"ס. ובאמת שלרש"י יקשה קושיא זו, במה הוא נראה ככופר במי שהציבור מתפללים לו, כיון שבאמת מתפלל לאותו רוח שהצבור מתפללים אליו. וצ"ל משום שהציבור פונים להיכל והוא אחוריו אל היכל ה', וכיון שתפילת הציבור היא למול ההיכל והוא פונה אחוריו אל ההיכל בזה הוא נראה ככופר במי שהציבור מתפללים לו.

וא"כ ניחא משה"ק למה נקט ר' הונא אחורי ביהכנ"ס שהוא לצד מערב, יותר מאשר לצפון או דרום, ולמבואר לק"מ דלצפון או לדרום אין אחוריו אל ההיכל ואין שם איסור כלל.

י. ומ"מ יש לעיין דהנה ע"ש בדברי הגר"א כתב שהטעם שפרש"י שעומד לצד ההיכל ולא לצד הפתח הוא משום שהוקשה לו לרש"י אם איתא שמתפלל לרוח אחר ממה שהציבור מתפללים א"כ מאי איריא בחוץ הא אפילו בפנים אסור כה"ג, וע"כ שעומד לצד ההיכל ע"ש. והרי לדברינו גם אם עומד לצד ההיכל לא נוכל לומר דמסתמא מתפלל לרוח שהציבור מתפללים דאדרבא הציבור מתפללים ודאי למערב והוא אפשר שמתפלל לרוח אחר. וצ"ל דלעולם ר' הונא מיירי שפונה למערב, ואף שיחיד אי"ח להתפלל דוקא למערב, מ"מ זה שעומד על-יד ביהכנ"ס ומתפלל עמם מסתמא פונה לאותו רוח שהציבור מתפללים אליו, שהוא למערב. ובזה מיירי ר' הונא.

עוי"ל דר' הונא לא הוצרך לפרש שהוא פונה למערב, דפשוט שהוא כן משום שצריך להתפלל לכיוון א"י שהוא במערב, וכנ"ל דא"י למערב בבל. ומה שרש"י הוצרך להביא מהתוספתא שההיכל היה במערב, מעין מקדש, ולא כתב בפשיטות שההיכל היה למערב למול א"י, משום שאף שצריכים להתפלל כנגד א"י עדיין אי"ז אומר שההיכל צ"ל למערב, שהרי יכולים הציבור להתפלל למערב למול א"י ויקבעו ההיכל לצידם לצפון או לדרום, וס"ל שמדין תפילת הציבור אין רע בזה. ולכך הוצרך רש"י להביא מהתוספתא דמ"מ מצד הלכות ביהכנ"ס צריכים לקבוע ההיכל למערב כדי שיהיה מעין משכן ומקדש.

ולפ"ז ניחא גם משה"ק (באות ט') למה נקט ר' הונא שהאיסור הוא במתפלל למערב ביהכנ"ס, ולכ' ה"ה אם עומד לצפון או לדרום ביהכנ"ס ופונה אחוריו אל ביהכנ"ס ג"כ אסור. ולנ"ל ניחא דאיה"נ אבל המתפלל סתמא פונה למערב לכיוון א"י, וממילא אם הוא לצפון או לדרום ביהכנ"ס נמצא שמחזיר צדדיו לביהכנ"ס ולא אחוריו, וזה מותר [כמבואר בתש' רה"ג מובא לקמן (ענף ב') ובדברי תר"י בסוגיין, מובא לקמן (ענף ד')]. ורק אם עומד למערב הוא שנמצא מחזיר אחוריו לביהכנ"ס ונקרא רשע.

ולפ"ז נמצא שעמידת ההיכל אינו תלוי באיזה רוח הציבור מתפללים, והם שני דינים נפרדים, שהציבור פונים לא"י, וההיכל הוא למערב מעין מקדש. ובמקומות שהם לצפון א"י והציבור פונים לדרום מ"מ ההיכל צ"ל קבוע למערב מעין מקדש, לפי שיטה זו. ומה שאנחנו אין עושים כן, שאין אנו קובעים ההיכל לצד מערב (ומלשון רש"י משמע שגם אצלו לא היה נהוג כן) הוא משום שאנו למערב א"י, ואם נקבע ההיכל למערב ביהכנ"ס יהיה אחורינו אל ההיכל וזה אסור עכ"פ.

יא. ואדהכי היה אפשר לפרש פירוש חדש בדברי רש"י, דתר"י הבינו בדעת רש"י שהוא עומד לצד הפתח, וזהו לפי גירסתו ברש"י שלא הביא רש"י לדברי התוספתא כלל, אבל לגי' ס"ש ברש"י שמביא דברי התוספתא לכ' אי אפשר לפרש כן, וכמש"נ דלמה הוצרך רש"י להביא דברי התוספתא כלל, ע"כ או כפירוש הגר"א ש"אחורי ביהכנ"ס" הוא למערב העולם והיינו אחורי ההיכל שהוא למערב,ולכן מביא רש"י את דברי התוספתא להוכיח שההיכל הוא במערב, או כפירוש התוס' ש"אחורי" היינו הצד שכנגד הפתח שהפתח הוא פני הבית, ולכן מביא רש"י את דברי התוספתא להוכיח שההיכל הוא בצד שכנגד הפתח. ולשני הפירושים מבואר שהעומד אחורי ביהכנ"ס הוא עומד לצד ההיכל.

אבל למבואר י"ל דלעולם גם לגי' ס"ש ברש"י דעת רש"י ש"אחורי ביהכנ"ס" הוא לצד הפתח. ומה שהוצרך רש"י להביא מהתוספתא כדי שלא יקשה לך איך סתם ר' הונא שהעומד אחורי ביהכנ"ס נקרא רשע ולא השמיענו העיקר דמיירי בגונא שאינו מתפלל לרוח שהציבור מתפללים. ולזה מביא רש"י את דברי התוספתא שבתי כנסיות שלהם היו פונים למערב. וממילא דסתמא המתפלל אחורי ביהכנ"ס אינו מתפלל לרוח שהציבור מתפללים, דהוא לדרום לכיוון א"י, והם למערב מעין מקדש. (והיינו שננקוט שא"י לדרומה של בבל, כפשטא דסוגיא דב"ב (כה:) הנ"ל). ולכן לא הוצרך ר' הונא לפרש שמתפלל לרוח אחר ממה שהציבור מתפללים, דסתמא הוא כן.

ולפירוש זה דאחורי ביהכנ"ס הוא לצד הפתח צ"ב למה אסור לצד הפתח טפי מאשר לשאר צדדים. [ולפי' שאחורי ביהכנ"ס הוא לצד ההיכל נתבאר לעיל (אות ט') מ"ש צד ההיכל משאר צדדים]. ותר"י עצמם נזהרו מזה וכתבו שאינו נקרא רשע אא"כ תרווייהו אית ביה, גם אחוריו כלפי ביהכנ"ס, וגם מתפלל לרוח שהוא היפך מה שציבור מתפללים (ועיין לקמן ענף ד' באורך). וזה משכח"ל לצד הפתח דוקא, דוק ותשכח. וכל זה לטעמייהו שלפי גירסתם ברש"י לא הזכיר רש"י לדברי התוספתא. אבל לגי' ס"ש שרש"י מביא התוספתא, אם באנו לפרש שהוא עומד לצד הפתח צ"ל שמביא התוספתא להורות שביהכנ"ס היו פונים למערב אף שהיחיד העומד בחוץ היה מתפלל לדרום לכיוון א"י וכנ"ל. וא"כ גם העומד אחורי ביהכנ"ס אין אחוריו כלפי ביהכנ"ס כ"א צדדיו. ושוב הדק"ל דזה משכח"ל גם לצפון או לדרום, ומ"ש דנקט ר' הונא צד הפתח.

אבל נוכל לומר דהרי רש"י פי' שטעם האיסור שנראה ככופר במי שהציבור מתפללים אליו, ואפשר שזהו רק כשהוא לצד הפתח ורואה את העם, אבל כשעומד לצדדים שיש מחיצה מבדלת בינו לבינם לית לן בה.

יב. ובאמת שלפירוש תר"י בשם רש"י שעומד אצל הפתח ופונה אחוריו לביהכנ"ס תמוה איך סתם ר' הונא שהמתפלל אחורי ביהכנ"ס נקרא רשע והחסיר העיקר שהוא מחזיר פניו מביהכנ"ס. וכן קשה קושיית הגר"א (לעיל אות י') כיון שפונה לרוח אחר ממה שהציבור מתפללים א"כ אפילו בפנים כה"ג אסור ומ"ש בחוץ דנקט ר' הונא. [משא"כ לפי' הגר"א שהוא אחורי ההיכל ניחא כנ"ל (אות י')]. ולמבואר ניחא דסתמא המתפלל אחורי ביהכנ"ס פונה לכיון א"י וכסתמא דסוגיא דלקמן (ל.) וא"כ אינו פונה למערב לצד שהציבור מתפללים כ"א לדרום לכיוון א"י, ולא הוצרך ר' הונא לפרש. משא"כ העומד בפנים סתמא מתפלל לרוח שהציבור מתפללים אליו.

[והתוס' עצמם ג"כ ס"ל אליבא דנפשייהו שאחורי ביהכנ"ס הוא לצד הפתח (רק אין מפרשים כן את שיטת רש"י, ובזה חולקים על תר"י) ויקשה גם להם ב' קושיות אלו איך סתם ר' הונא והחסיר העיקר שאינו פונה לביהכנ"ס וקושיית הגר"א מאי איריא בחוץ. [ועיין לקמן (ענף ד') איך נזהר תר"י מקושיות אלו]. והיה אפש"ל דגם התוס' יפרשו כנ"ל שהציבור מתפללים למערב להיכל מעין מקדש אבל זה העומד בפתח מסתמא פונה לדרום לכיוון א"י. ולפ"ז יהיה דעת התוס' שא"י לדרומה של בבל. אבל יק' א"כ מ"ק התוס' בסו"ד (וכ"כ המרדכי) שדוקא הם אבל אנו למערב א"י ומתפללים למזרח. ולעיל (אות ז') הוכחנו מזה שהתוס' ס"ל שא"י למערב בבל. אבל א"כ יקשה ב' הקושיות כאן. אבל עיין לקמן (ענף ב') פירוש אחר בדברי התוס' והמרדכי, אשר לפי המתבאר שם יתכן שלעולם א"י לדרומה של בבל לדעת התוס', וא"כ ניחא כאן.]

יג. ומ"מ הגר"א לא פירש כן בדברי רש"י, ונראה משום שא"כ היה לו לרש"י לפרש דבר זה שיחיד מתפלל לדרום, ולא למערב, משא"כ להגר"א שהוא עומד לצד ההיכל א"כ הסוגיא מתפרש כשהיחיד פונה לכל רוח שהוא (חוץ מרוח מזרחי דשפ"ד וזה ביאר אביי בהדיא), ולכן לא הוצרך רש"י לפרש לאיזה רוח פונה היחיד. או אפשר דס"ל להגר"א שהאיסור הוא רק כשאחוריו ממש לביהכנ"ס ולא צדדיו (וכמבואר מדברי ר' האי גאון לקמן ענף ב') וא"כ לא יתכן הפירוש הנ"ל. או דס"ל להגר"א שבבל באמת למזרח א"י, רק משוך קצת לצפון, אשר גם לפי"ז לא יתכן הפירוש הנ"ל.

-ב-

שיטת ר' האי גאון

א. כתב הב"י בסי' צ' בשם ארחות חיים שכתב בשם ר' האי גאון שבעזרות שבמזרח ביהכנ"ס הוא אסור להתפלל אלא לצד צפון או לצד דרום דאם לא כן ממ"נ או אחוריו לבהכנ"ס או אחוריו לא"י. וכן איתא באוצר הגאונים בסוגיין תשובה מר' שרירא גאון. וכפי הנראה שהתשובה נכתב לשואל שישב למערב א"י, שהרי הגאון עצמו היה בבבל שאינו למערב א"י כלל. [ומסתבר שהשואל היה במצרים].

ויש לעיין איך מפרש רה"ג לסוגיין. דאם הוא מפרש שאחורי ביהכנ"ס בסוגיין היינו לצד הפתח, ומתפלל לרוח אחר ממה שהציבור מתפללים (וכפירוש התוס', וכפי' רש"י לפי הבנת תר"י), א"כ מנא ליה לחדש שהמתפלל לצד ההיכל ופונה לאותו רוח שהציבור מתפללים (רק שאחוריו להיכל) הוא בכלל איסור. אלא מאי אית לך למימר, שהוא מפרש שאחורי ביהכנ"ס דסוגיין היינו לצד ההיכל, ואחוריו אל ההיכל (וכפי' רש"י לפי הבנת התוס' והגר"א, וכפי' תר"י בשם ר"י). אבל א"כ איך קאמר אביי דאם מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה, הרי אם יחזיר פניו כלפי ביהכנ"ס יהיה אחוריו כלפי א"י שגם זה אסור לדעת רה"ג.

ב. וי"ל דס"ל כהסברא שצדדנו לעיל (ענף א') בדעת רש"י, שהבתי כנסיות בבבל היו פונים למערב, מעין מקדש, אף שא"י לדרום. ומקורו מתוספתא פ"ג דמגילה ע"ש. וא"כ זה המתפלל לצד ההיכל ומהדר אפיה לביהכנ"ס דהיינו למזרח אין אחוריו כלפי א"י כלל. משא"כ בנידון דהגאון השואל היה במצרים (כנ"ל) והביהכנ"ס היה פונה למזרח וגם א"י היה למזרח וא"כ אם יחזיר פניו לביהכנ"ס יהיה אחוריו כלפי א"י.

וא"ת אם כן שהבתי כנסיות בבבל פנו למערב מעין מקדש, אף שאין זה לכיוון א"י, א"כ גם במקום השואל שהיה למערב א"י למה לא עשו כן. לק"מ, ששם א"א היה לעשות הבתי כנסיות פונים למערב, דא"כ יהיו כל המתפללים בביהכנ"ס אחוריהם לא"י, שהוא אסור לדעת הגאון. ולכן א"א היה לעשותם מעין מקדש, ולכן עשו הביהכנ"ס למזרח לכיוון א"י. משא"כ בבבל שהיא לצפון א"י, כמבואר בב"ב שם, יכלו לעשות הבתי כנסיות פונים למערב, מעין מקדש, ודו"ק.

ג. ועיין בתוס' אחר שביארו שיטתם שאחורי ביהכנ"ס הוא לצד הפתח, שהוא למזרח, כתבו וז"ל ודוקא הם שהיה מנהגם להתפלל למערב אבל אנו מתפללים למזרח שאנו במערבו של א"י עכ"ל, וכעי"ז במרדכי. ותמוה מאד, שהרי הם לא היו מתפללים למערב כ"א לדרום כמבואר בב"ב שם. ואם דעתו שבביהכנ"ס היו מתפללים למערב מעין מקדש א"כ גם אנו נעשה כן, ואם נשתנה המנהג בזה מאיזה טעם אבל עכ"פ מה זה ענין למה שאנו במערב א"י.

ולעיל (ענף א' אות ז') הכרחנו מזה שבאמת א"י אינה לדרומה של בבל כ"א למערבה, ומה דקאמר ר' חנינא בב"ב שם שבבבל צריכים להדרים היינו להדרים קצת שבבל משוך קצת לצד צפון.

אבל למש"נ כאן י"ל באופן אחר דלעולם בבבל היו מתפללים לדרום ממש כפשטא דסוגיא דב"ב הנ"ל, אבל היינו ביחיד דוקא. אבל בביהכנ"ס היו מתפללים למעריב לכיוון ההיכל, שההיכל היה קבוע במערב ביהכנ"ס מעין משכן ומקדש. ואנו שאין אנו עושים כן, משום שאנו במערב א"י אם נתפלל למערב יהיה אחורינו כלפי א"י. ולכן אנו קובעים בתי כנסיות שלנו כלפי א"י. והם הם דברי התוס' והמרדכי, שהם היו מתפללים למערב (משום מעין מקדש), אבל אנו שאנו במערב א"י מתפללים למזרח, דא"א לנו להתפלל למערב שיהיה אחורינו כלפי א"י, ודו"ק.

ד. עוי"ל בביאור שיטת ר' האי גאון, דס"ל כמש"כ בהגה"מ פ"ה תפלה ס"ק כ' וז"ל עוד מצאתי אחורי חוץ משמע אפי' לצדדין וכן נראה כמו אחורי הגדר דסוף מכילתא וכן אחר כתלנו עכ"ל. וא"כ י"ל דלעולם הביהכנ"ס שלהם היו פונים כלפי א"י. ור' הונא מיירי בעומד לצד ביהכנ"ס, ולכן שפיר קאמר אביי דאם מהדר אפיה לביהכנ"ס שפיר דמי, שאין אחוריו כלפי א"י, וק"ל.

-ג-

מקום הפתח בביהכנ"ס

א. בתוספתא מגילה פ"ג אין פותחין פתחי בתי כנסיות אלא למזרח שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה ע"כ. ועיין רש"י ברכות (ו:) ותוס' עירובין (יח:) מבואר מדבריהם דכיון שהפתח במזרח ממילא ההיכל במערב, כי גם בזה צ"ל מעין מקדש ששם היה הארון במערב.

ובגמ' ב"ב (כה.) נחלקו תנאי ואמוראי לאיזה רוח צריך להתפלל, ע"ש ג' דעות, ר"ע וריב"ל ס"ל שכינה במערב ולכן צריך להתפלל למערב. ור' ישמעאל ור' אושעיא ור' ששת ס"ל שכינה בכל מקום ומתפלל לאיזה רוח שירצה. ולבסוף מייתי דר' חנינא א"ל לר' אשי כגון אתון דיתביתו בצפונה דא"י אדרימו אדרומי, שצריך להתפלל לדרום לצד א"י. וכן סתמא דגמ' ברכות (ל.) שצריך להתפלל כלפי א"י.

וכ' התוס' עירובין (יח:) שהתוספתא דקאמר שהפתח צ"ל למזרח אזיל כהך מ"ד דשכינה במערב אי"נ דמיירי בא"י ליושבים במזרח ירושלים את"ד. ונראה שאין כונתם בתירוץ השני לומר שליושבים בשאר רוחות ל"ש קפידא במקום הפתח כלל, רק כונתם דעיקר דין התוספתא שיהיה הפתח כנגד ההיכל, וזה נוהג בכל מקום, רק מה דנקט התוספתא שהפתח במזרח וההיכל במערב זה מיירי בביהכנ"ס שהוא למזרח ירושלים. אבל בביהכנ"ס שהוא לצפון ירושלים, בדרך משל, יתקיים דין התוספתא ע"י שהפתח בצפון וההיכל בדרום. וכן התירוץ הראשון שכתבו התוס' שהתוספתא אזיל למ"ד שכינה במערב, נראה ג"כ שהוא מתפרש עד"ז דגם לשאר מאן דאמרי מתקיים דין התוספתא ע"י שהפתח כנגד ההיכל, רק מה דנקט התוספתא מזרח ומערב זהו עפ"י הדעה שצריכים להתפלל למערב. ואף שאי"ז מוכרח בכונת התוס' אבל הדעת נוטה כן, וכ"פ השו"ע בסי' ק"נ.

אבל לעיל (ענף א') נתבאר ששיטת רש"י (לפי הבנת הגר"א) שדין התוספתא אינו ענין לסוגיא דב"ב כלל, וביהכנ"ס לעולם צ"ל פתחו למזרח וההיכל למערב, מעין משכן ומקדש, אפילו אם אי"ז לרוח א"י. [ובכה"ג אם הציבור יתפללו כלפי א"י או כלפי ההיכל עיי"ש (אות י') ולקמן (ענף ה'). ועיי"ש (ענף ב') מה שפלפלנו דאפשר שגם התוס' ברכות והמרדכי ור' האי גאון אזלי בשיטה זו.]

נמצא פלוגתתם בזה דהתוס' עירובין ס"ל שהדין דמעין משכן ומקדש מתקיים בצורת ביהכנ"ס מה שהפתח כנגד ההיכל, ואינו ענין לרוחות. ורש"י (לפי הבנת הגר"א) ס"ל שהוא תלוי ברוחות דוקא והפתח צ"ל כנגד רוח מזרח וההיכל כנגד רוח מערב.

אבל הצד השוה שבהם שהדין דמעין משכן ומקדש מתקיים הן בפתח והן בהיכל, אף שבתוספתא לא נזכר בהדיא כ"א דין הפתח.

אבל עיין ברמב"ם פי"א תפלה ה"ב וז"ל ואין פותחין פתחי הכנסת אלא במזרח שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה כו' ובונין היכל זה ברוח שמתפללין כנגדו באותו העיר ע"כ. ומבואר בהדיא שאף שההיכל הוא לרוח שמתפללים כנגדו באותו העיר דהיינו לרוח א"י אבל הפתח לעולם לצד מזרח. וטעמו ברור דס"ל דהתוספתא היא לכו"ע ואפי' למ"ד שצריכים להתפלל כלפי המקדש מ"מ הפתח לעולם למזרח. ועיין בחת"ס או"ח סי' כ"ז דן כן מסברא דנפשיה ותימה שלא הזכיר את דברי הרמב"ם, וגם תימה על השו"ע שלא הזכיר שיטת הרמב"ם בזה כלל.

ומ"מ שיטת הרמב"ם קשה מסברא, דכמו שיש קפידא בפתח שיהיה מעין מקדש, למה לא יהיה כמו"כ קפידא גם בהיכל. ולכ' צ"ל משום שהוא א"א שההיכל צריך להיות לכיוון א"י כדי שיוכל להתפלל כנגד א"י וכנגד ההיכל.

אבל נראה שאי"צ לזה, והרמב"ם לשיטתו במקו"א, והוא עפ"י מה שביארנו * בסי' צ"ח, ששיטת הרמב"ם שהארון לא היה מן המקדש כלל, ואין בו דין מורא מקדש ע"ש, וממילא שהדין דמעין משכן ומקדש ל"ש להיכל והרמב"ם לשיטתו ודו"ק.

-ד-

בדברי תלמידי רבינו יונה

א. עיין תר"י בסוגיין פירשו בשם ר"י שאחורי ביהכנ"ס היינו שעומד לצד ההיכל. והאיסור הוא מחמת שני דברים חדא שעומד חוץ לביהכנ"ס ועוד שמחזיר אחוריו לביהכנ"ס.

וקשה למ"ל לתר"י לומר שהאיסור כלול גם ממה שהוא עומד חוץ לביהכנ"ס. אמנם גם אליבא דרש"י שעומד לצד הפתח כתבו תר"י כן שנקרא רשע רק בחוץ אבל בפנים אם מחזיר פניו לצד אחר אינו נקרא רשע, אבל זה מובן מאד שהוקשה לו למה נקט ר' הונא שעומד בחוץ כלל כיון שאפילו בפנים אסור להחזיר פניו לצד אחר, וע"כ משום שבפנים אינו נקרא רשע. אבל לפי' דר"י שעומד לצד ההיכל הרי בפשיטות מובן למה נקט ר' הונא שעומד בחוץ כי באמת מתפלל לרוח שהציבור מתפלל רק בחוץ לצד ההיכל אסור דנמצא אחוריו כלפי ביהכנ"ס, וא"כ קשה למה הוצרך תר"י לכתוב שכלול האיסור גם ממה שעומד חוץ לביהכנ"ס.

[והרי הגר"א הבין ששיטת רש"י ג"כ שעומד לצד ההיכל, וכשי' תר"י בשם ר"י, וכתב הגר"א שדחקו לרש"י לפרש כן שלא יקשה מאי איריא חוץ לביהכנ"ס הא אפילו בפנים כה"ג אסור. הרי כדברינו.]

ב. וניחא לי עפמש"כ תר"י אח"כ על המעשה דכדו בר קיימת קמי מרך וכתב תר"י דלפי' ר"י צ"ל שאמר לו כן משום שהיה חוץ לביהכנ"ס ע"ש, ולמה לא פי' משום שהיה אחוריו כלפי ביהכנ"ס וצ"ל דס"ל לתר"י דע"ז אינו נופל לשון כדו בר דהיינו ב' רשויות, ומזה הכריח דגם לפי' ר"י האיסור כלול גם ממה שמתפלל חוץ לביהכנ"ס ג"כ. [ועיין אוצר הגאונים בסוגיין.]

אבל א"כ תמוה מ"ק אביי דאם מהדר אפיה לביהכנ"ס לית לן בה, נהי דאין לו צירוף ב' הטעמים שהרי אין אחוריו לביהכנ"ס אבל עכ"פ הוא חוץ לביהכנ"ס ואליהו כשהרג לההוא גברא תלה ליה במה שקיים בעצמו כדו בר דהיינו שהיה חוץ לביהכנ"ס כנ"ל ואיך אפש"ל ע"ז דאם מהדר אפיה לביהכנ"ס לית לן בה סוכ"ס הוא חוץ לביהכנ"ס.

ג. עו"ק סתירת הדיוקים בדברי תר"י, דהנה לפי' תר"י אליבא דרש"י שעומד לצד הפתח ומחזיר פניו לצד אחר יקשה למה נקט ר' הונא שעומד לצד הפתח כלל, הא גם לצפון ולדרום ולצד ההיכל אסור כה"ג [ומדברי תר"י מבואר דלית ליה הסברא שכתבנו לעיל (ענף א' אות י"א) דבצד אחר יש מחיצה מבדלת ושרי]. ונראה דתר"י נזהרו בזה וכ' דלרש"י אינו נקרא רשע כ"א משום שמצטרף יחד שגם מתפלל לרוח אחר וגם מחזיר אחוריו לביהכנ"ס. וזה משכח"ל רק לצד הפתח. ולכ' יקשה סוכ"ס גם לצד ההיכל משכח"ל אם פונה לצפון או לדרום, דמפנה צדדיו לביהכנ"ס ואינו מתפלל לרוח שהציבור מתפללים אליו. וכן אם עומד לצפון או דרום ומתפלל למזרח או למערב. וע"כ דצדדיו אינם בכלל איסור. וכן מבואר בהדיא בדברי תר"י בסו"ד שאינו נקרא רוח אחר כ"א כשמתפלל להיפך ממש.

ויקשה א"כ מ"ט קאמר אביי דצריך שיחזיר פניו לביהכנ"ס, הא סגי שיחזיר צדדיו.

ובזה היה אפש"ל דאיה"נ גם בצדדיו אין איסור ומ"מ יותר עדיף להחזיר פניו לביהכנ"ס כדי שיתפלל כנגד א"י. ויהיה שי' תר"י כשי' התוס' עירובין (יח:) שההיכל לעולם מכוון כנגד א"י [עיין לעיל (ענף ג')]. ומ"מ ק' דתר"י עצמם כתבו בסו"ד שאם עומד בצפון או בדרום ומחזיר פניו לביהכנ"ס אין לחוש, ומשמע שזה עדיף מאשר להתפלל למזרח לרוח שהציבור מתפללים, וקשה מ"ט הרי אם יתפלל למזרח לא יהיו אחוריו כלפי ביהכנ"ס כ"א צדדיו ובזה ליכא איסורא דכדו בר וכנ"ל, וגם יהיו פניו כנגד א"י. וא"כ זה היה צ"ל עדיף מאשר להתפלל כנגד ביהכנ"ס.

ד. עו"ק דתר"י כתבו דלרש"י נקרא רשע מחמת ג' דברים, שעומד בחוץ וגם מחזיר אחוריו לביהכנ"ס וגם מתפלל לרוח אחר, וכבר נתבאר למה הוצרך תר"י לכל הג' דברים, ובחסרון א' מהם אינו נקרא רשע. כי אלמלא הטעם דעומד חוץ לביהכנ"ס היה קשה מאי איריא בחוץ דנקרא רשע הא אפילו בפנים כה"ג שפונה היפך הקהל היה נקרא רשע. ולכן הוצרך תר"י לומר שהאיסור כלול גם ממה שעומד חוץ לביהכנ"ס ורק בצירוף זה נקרא רשע. וכן אלמלא שני הטעמים שאחוריו כלפי ביהכנ"ס וגם מתפלל לרוח אחר ממה שהציבור מתפללים היה קשה מאי איריא אצל הפתח הא גם לצד ההיכל או לרוח אחר משכח"ל שיחזיר אחוריו כלפי ביהכנ"ס ומשכח"ל שיתפלל לרוח שהוא היפך ממה שהציבור מתפללים, ולכן הוצרך תר"י לומר שאינו נקרא רשע כ"א בהצטרף שניהם יחד דזה לא משכח"ל כ"א לצד הפתח. ומ"מ הרי ודאי אינו נכון אפילו לעבור על א' מג' טעמים אלה וכמש"כ תר"י דאפילו בתוך ביהכנ"ס אינו נכון להתפלל לרוח אחר, אף שאינו נקרא רשע כל שחסר אחד מהג' טעמים. ולכ' כמו"כ אם עומד בחוץ אף אם מתפלל לרוח שהציבור מתפלל ופניו כלפי ביהכנ"ס מ"מ אינו נכון שהרי יש בו האיסור שעומד חוץ לביהכנ"ס. ומאי קאמר אביי דאם מהדר אפיה לביהכנ"ס לית לן בה, דלשון זה משמע שאין בו איסור כלל. (וזה כעין משה"ק לעי' באות ב').

ונראה דמכח זה פי' תר"י שהעצה דהחזרת פנים לביהכנ"ס באמת מועיל לכל הג' דברים ואפילו בשביל העמידה בחוץ, דע"י שמחזיר פניו לביהכנ"ס ורואה את עצמו כאילו הוא בפנים ניצול גם מאיסור זה. וכי הא דהביאו מהגמ' לקמן (ל.) שהעומד אחורי הכפורת פונה לכפורת ורואה את עצמו כאילו הוא לפני הכפרת, וה"נ ע"י שמחזיר פניו לביהכנ"ס הוא רואה את עצמו כאילו הוא בפנים לפני ההיכל ומועיל גם להצילו מהאיסור להתפלל חוץ לביהכנ"ס.

וגם לפי' ר"י שעומד לצד ההיכל, ונקרא רשע משום שהוא בחוץ ואחוריו לביהכנ"ס, באמת סגי להחזיר צדדיו כדי שלא ייקרא רשע, דכבר אין אחוריו כלפי ביהכנ"ס. ומה דנקט אביי שיחזיר פניו לביהכנ"ס, ולא סגי בצדדיו, משום שאביי בא להצילו גם מהאיסור עמידה בחוץ, ולזה צריך החזרת פניו דוקא דעי"ז הוא כעומד בפנים.

ולכן מסיים דאם עומד לצפון או לדרום יחזיר פניו לביהכנ"ס, ולא קאמר שיתפלל למזרח, אף דבזה היה סגי שלא יהיה אחוריו לביהכנ"ס, וגם הרי היה מתפלל לרוח שהציבור מתפלל, אבל הרי נשאר האיסור של עמידה בחוץ. ולזה צריך שיחזיר פניו לביהכנ"ס ממש דעי"ז פקע האיסור של עמידה בחוץ.

ואף דלכ' נשאר האיסור שמתפלל לרוח אחר שאסור לפרש"י, לזה מבאר תר"י דאינו נקרא רוח אחר כ"א כשמתפלל להיפך ממש. [וראייתו נראה דאל"כ יקשה למה נקט ר' הונא אחורי ביהכנ"ס, הא משכח"ל גם כשעומד לצפון או לדרום ואחוריו לביהכנ"ס].

ה. ולפ"ז מבואר מאד הדיוק שעמדנו עליו לעיל מנ"ל לתר"י אליבא דר"י שיש איסור עמידה בחוץ כלל, אבל לנ"ל מבואר שאם לא כן למ"ל לאביי שיהדר אפיה לביהכנ"ס הא סגי בצדדיו [ואי"ל דצדדיו בכלל אחוריו דא"כ למה נקט ר' הונא המתפלל אחורי ביהכנ"ס דמסתמא אחוריו להיכל הא כמו"כ הומ"ל לצפון או לדרום] וע"כ כדי לסלק איסור עמידה בחוץ דעי"ז נעשה כאילו עומד בפנים.

[ו. והנה המחבר כתב שי"א דגם לצדדי ביהכנ"ס לצפון או לדרום אסור, ולא רק לצד ההיכל או לצד הפתח. והגר"א ציין להג"מ שכתב שי"מ שאחורי ביהכנ"ס הוא גם לצדדים מלשון אחורי הגדר. וק' למה צריך לזה הרי חזינן דתר"י הביא רק פירוש רש"י ור"י שאחורי הוא לצד הפתח או לצד ההיכל, ומ"מ פשיטא ליה לתר"י שגם לצפון או לדרום צריך להחזיר פניו לביהכנ"ס. אבל לנ"ל נראה, משום שבאמת יקשה אם לצפון או לדרום אסור ג"כ למה נקט ר' הונא אחורי ביהכנ"ס. וע"כ שבאמת לצפון או לדרום אינו נקרא רשע, ומ"מ עומד חוץ לביהכנ"ס ובשביל איסור זה צריך להדר אפיה לבי כנישתא. וזהו לפי' תר"י שהאיסור מצורף גם ממה שעומד חוץ לביהכנ"ס. אבל רש"י ותוס' לא פירשו כן, ומשמע מדבריהם שהאיסור הוא רק משום שנראה ככופר במי שהציבור מתפללים אליו, או שמתפלל לרוח אחר, והרי הגר"א לפנ"ז בבואו לבאר ב' הדעות אם אחורי היינו לצד הפתח או לצד ההיכל לא הביא כ"א דברי רש"י ותוס', ולכן כדי לבאר הי"מ במחבר שגם לצדדים אסור הוצרך להביא שיש פירוש אחר שאחורי ביהכנ"ס פירושו באמת לצפון או לדרום.]