לע"נ מורנו ורבינו רבי יעקב משה בן הרב זבולון ביארצייט שלו 

רבים שואלים על הסתירה בין שני פסוקים סמוכים:

בראשית כ"ט ל'
"וַיָּבֹא֙ גַּ֣ם אֶל־רָחֵ֔ל וַיֶּאֱהַ֥ב גַּֽם־אֶת־רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה."

הרי שיעקב רק אהב את רחל יותר מלאה ולא ששנא את לאה ח"ו. 

ובפסוק הבא: "וַיַּ֤רְא יְהֹוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה". 

הרי שלאה היתה שנואה ממש. 

ונראה לדייק שלא כתוב בפסוק השני שיעקב שנא את לאה אלא שלאה היתה שנואה. ואולי הכוונה שיעקב באמת לא שנא אותה אלא שלאה הרגישה שנואה. אובייקטיבית היא לא היתה שנואה אבל סובייקטיבית כך הרגישה. וזו היתה עילה מספקת שה' יתן לה ילד. נמצא שבפסוק ל' מדובר על האמת האוביקטיבית שיעקב אהב את רחל יותר מלאה אבל גם את לאה אהב. ואילו בפסוק הבא מדובר מהבחינה של לאה. 

מוסר השכל: אנשים רגישים ובמיוחד נשים רגישות. העדפה של מישהי אחרת כבר תתפרש לא רק כאהבה במידה קטנה יותר אלא כשנאה ממש. 

וברור דהיינו הך עם ילדים ולכן כ"כ נחוץ לתת לכל ילד הרגשה של ייחודיות ואהבה בלתי מוגבלת. עצם ההרגשה של הילד שילד אחר אהוב יותר יכול בקלי קלות להתפרש אצלו כשנאה ממש, מה שכול יגרום לתוצאות קטסטרופליות. 

"ורבקה אוהבת את יעקב". יתכן שעשו הרגיש לא רק שאמו מעדיפה את יעקב אלא שגם שונאת אותו ולכן לא מצאנו שכיבד אותה כמו שהפליגו חז"ל בכיבוד שהעניק לאביו יצחק.  מאותו מחסור באהבה יצא עשו ואנחנו סובלים מזה עד היום....