טרימא ופירות שנתרסקו

א) איתא בגמ' (לח.) "א"ל ההוא מרבנן לרבא טרימא מהו וכו'. א"ל חשילתא ודאי קא אמרת ואדכרתן מילתא, הא דאמר רב אסי האי תמרי של תרומה מותר לעשות מהן טרימא ואסור לעשות מהן שכר. והלכתא תמרי ועבדינהו טרימא מברכין עלוייהו בפה"ע מ"ט במלתייהו קיימי כדמעיקרא." ופי' רש"י (ד"ה טרימא) דטרימא היינו כל דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק. ומשמע להדיא דס"ל דאי נתרסק הפרי לגמרי אין מברכין עליו אלא שהכל. וכן דייק התרוה"ד (סי' כט) מדבריו.

אמנם הרמב"ם בהל' ברכות (פ"ח ה"ד) כתב "תמרים שמיעכן בידו והוציא גרעינין שלהן ועשאן כמו עיסה מברך עליהן בתחילה בפה"ע." ולכאורה היה נראה שהרמב"ם חולק על רש"י וס"ל דאף אם נתרסק הפרי לגמרי מ"מ מברכין עליו בפה"ע, דלעולם לא חשיב הפרי כנשתנה אף אם נתרסק.

והנה כתב השו"ע (סי' רב ס"ז) תמרים שמיעכן ביד ועשה מהם עיסה והוציא מהם גרעיניהם אפי' הכי לא נשתנית ברכתן ומברך עליהם בפה"ע וכו'. והוסיף הרמ"א "ולפ"ז ה"ה בלטווער"ן הנקרא פווידל"א (דהיינו ריבה) מברכין עליהם בפה"ע, וי"א לברך עליהם שהכל וטוב לחוש לברך עליהם שהכל."

ולכאורה היה נראה לומר שהמחבר והרמ"א נחלקו במח' רש"י והרמב"ם, שהמחבר אזיל בשיטת הרמב"ם ואילו הרמ"א נוטה לדעת רש"י. אמנם המג"א שם (ס"ק יח) כתב שלא נחלק הרמ"א על המחבר אלא דוקא בגוגדניות שנתבשלו ונימוחו לגמרי (דהיינו פווידל"א). כלומר, שהרמ"א הביא הי"א רק על מה שהוסיף על המחבר דה"ה נמי יש לברך בפה"ע על פווידל"א, אבל על תמרים שמיעכן שלא נימוחו לא פליג כלל.

וביאר המחה"ש שם דבגוגדניות שנימוחו ע"י בישול "נתבטל צורתן ואינן ניכרים כלל תואר הפירות" משא"כ בתמרים דאע"ג דמיעכן לגמרי עד שנעשה עיסה מ"מ "עדיין רושם צורתן ניכרת שהן תמרים" ולכן במילתייהו קיימי לברך עליהן בפה"ע. וכ"כ הלבוש שם (ס"ז) "ויש חולקים ואומרים שהכל לפי שאינה דומה לתמרים שמיעכן דהתם אינם מתרסקים כ"כ עד שאין מכירין אותו כמו הפוביד"ל שמתרסקת עד שאין מכירין מאיזה פרי היא."

אמנם במ"ב שם (ס"ק מב) הביא אחרונים הסוברים שהי"א פליג גם אדין המחבר, וס"ל כדעת רש"י דכל שנתרסק לגמרי אין מברכין עליו בפה"ע אף שניכר תואר הפרי וצורתו קצת. ולענין הלכה כתב דאם ניכר צורת הפרי במקצת אף שנתרסק לגמרי לא נשתנה ברכתו. [ונחלקו הפוסקים מה נחשב כניכר צורת הפרי. עי' בס' ותן ברכה (עמ' 404 הע'31) שכתב בשם הגרי"ש אלישיב דכל שנשארו חתיכות גושיות ברסק חשיב כעדיין ניכר צורת הפרי. אבל הגרש"ז ועוד פוסקים העלו שהכל תלוי רק אם ניכר הפרי לעין הרואים, ואם ניכר מברכין עליו בפה"ע אף אם אין לו צורה גושית כלל.] ונפק"מ לתפוחי אדמה או בננה מרוסקים, וכן לאבוקדו מרוסק וכדומה, דדמו לתמרים שמיעכן דאף בנתרסקו מ"מ הצורה הגושית של התמרים עדיין ניכרת.

וברסק תפוחים (פי' תפוחי עץ) ידוע מה שמורי הוראה מחלקים בין רסק ביתי לרסק תעשיתי. וה"ט משום דרסק ביתי בדרך כלל אינו נעשה בבלענדע"ר ולכן אינו נימוח לגמרי, וכל שעדיין נראה קצת כדבר גוש נחשב כצורת ותואר הפרי נשאר עליו, ובכה"ג יתכן שאף הרמ"א מודה לדעת המחבר ויש לברך בפה"ע, משא"כ ברסק תעשיתי שנימוח לגמרי עד שאפשר לנפות אותו דרך כלי מנוקב (strainer).

ומה"ט יש לחלק בין ב' סוגי קוגל הנעשה מתפוחי אדמה. שאם נעשה מתפו"א מרוסק ברכתו בפה"א שהרי עדיין ניכר תואר הפרי. אבל אם נעשה מתפו"א שנתנו בבלענדע"ר ונימוחו לגמרי מסתבר דברכתו בפה"א, ששוב לא ניכר כתפו"א.


ב) ונראה לבאר במח' רש"י והרמב"ם, דהנה לכאורה מזה שהגמ' השוה דין ברכה לדין תרומה משמע דפרי מאבד ברכתו כל שנפסד, דרק שינוי המפסיד את הפרי אסור לעשות בפירות של תרומה, וכל שנפסד הפרי שוב אין מברכין עליו בפה"ע. וכן העיר בס' ברכת הנהנין (עמ' קיג). ונראה דרש"י סובר דכל שנתרסק לגמרי חשיב כנפסד הפרי, ואילו הרמב"ם סובר דכל שהפרי הוא בעין לא חשיב כנפסד אף אם נתרסק לגמרי. וכן משמע מלשון הטור (סי' רב ס"ז-ח) ד"כיון שהם בעין חשובים כעיקר הפרי."

ונראה דמה שנחלקו האחרונים אם לדעת הרמב"ם מברכין בפה"ע על פרי שנימוח ונאבד ממנו כל צורתו היינו אם בכה"ג חשיב כנפסד הפרי או לא. דאם נאמר דלדעת הרמב"ם לעולם לא נפסד הפרי ע"י ריסוק, א"כ לכאורה אין טעם שלא יברך עליו בפה"ע, דמה בכך שאין לו צורת הפרי, הרי עדיין לא נפסד הפרי. [כלומר, דלא שייך לומר דעצם זה שנאבדה צורת הפרי הוא סיבה שלא לברך בפה"ע על הפרי, דכל שלא נפסד הפרי לא מסתבר שיפסיד ברכתו.] אלא ע"כ צ"ל דהיכר צורה הוא שיעור בהפסד הפרי וכמו שנתבאר.

ומה"ט מסתבר שיש לברך בפה"א על קורן פלעק"ס, דכל שלא נתרסק הפרי רק נשתנה צורתו אין טעם לברך עליו רק שהכל, דזה לא חשיב כנפסד הפרי. ועי' בס' מקור הברכה (סי' כה) שהביא מה שהגרמ"פ כתב בתחילה בתשו' (אה"ע ח"א סי' קיד) שעל קורן פלעק"ס מברך שהכל הואיל ולא ניכר צורת הפרי, וכ"כ לגבי popcorn. והוא דחה שם דבריו דכל שלא נימוח לגמרי אף אם לא ניכר צורת הפרי אין הפרי מפסיד ברכתו. והעיר לבסוף שאף הגרמ"פ בעצמו חזר בו בחוברת לתורה והוראה לגבי קורן פלעק"ס, ומסתבר דה"ה על פופקור"ן יש לברך בפה"א הואיל ולא נתרסק. אמנם בקורן פלעק"ס הנעשה מקמח תירס יש לברך שהכל, שהרי נתרסק התירס לגמרי וגם לא ניכר צורת הפרי, ולכן חשיב כנפסד הפרי לגמרי.

ובס' ותן ברכה הביא בשם הגרש"ז שעל instant potatoes יש לברך בפה"א משום דחשיב כחזר צורתו. ולכאורה צ"ע, דמאחר שכבר נימוח לגמרי ונעשה כקמח כבר נפסד ברכתו, ומה בין זה לקורן פלעק"ס הנעשה מקמח תירס, הרי גם שם חזר צורתו, ומ"מ מברכין שהכל.

ונראה דשאני instant potatoes שנראים ממש כמו תפוחי אדמה מרוסקים, ולכן שפיר חשיב כחזר צורתו. אבל קורן פלעק"ס לא נחשב כניכר צורת התירס כלל, ומה שמברכין בפה"א על קורן פלעק"ס הנעשים מmilled corn ולא מקמח תירס היינו משום דלא נתרסק הפרי וממילא לא שייך להחשיבו כנפסד. אבל אם נעשה מקמח תירס שכבר נפסד הפרי אז יש לברך שהכל, דאף אם החזירו לצורה של פלע"ק, עדיין לא חשיב כניכר צורת התירס, ולכן עדיין חשיב כנתרסק ונפסד לגמרי.

ונראה דמה"ט יש לברך שהכל על pringles potato chips. דלכאורה potato chip לא נראה כתפוחי אדמה. ומה שמברכין בפה"א על טשיפ"ס הרגילים היינו משום דכל שלא נתרסק הפרי ולא נפסד אינו מפסיד ברכתו. אבל אם נתרסק התפו"א עד שנעשה לקמח כמו שעושים בpringles, ורק אח"כ החזירו לצורה של טשי"פ מסתבר דעדיין לא חשיב כניכר צורת התפו"א, וא"כ מסתבר שיש לברך עליו שהכל, כמו בקורן פלעק"ס הנעשים מקמח תירס. ובס' ותן ברכה הביא שהגרש"ז פסק לברך בפה"א על pringles potato chips, ולא הבנתי דבריו.

ולפ"ז מיושב מה שכתבו הפוסקים לענין fruit leather דהואיל ונעשה מפירות שנימוחים לגמרי (puree), לכן אע"פ שיש לו צורה גושית מ"מ לא עדיף מפרי שנימוח לגמרי, ולכן יש לברך עליו שהכל. וצ"ע דאמאי לא חשיב כחזר צורת הפרי. ולפי דברינו ניחא, דהואיל וfruit leather לא ניכר כפרי, ואף נתרסק לגמרי, לכן מסתבר לברך עליו שהכל, דכל שלא חזרה צורת הפרי אין מברכין בפה"ע אף אם יש לדבר צורה גושית.