ארון ומקדש
א. ר"ה (כד:) לא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה תבנית אולם חצר כנגד עזרה שלחן כנגד שלחן מנורה כנגד מנורה כו'. יש לעיין למה לא הזכיר גם שלא יעשה ארון כצורת הארון שהיה במקדש. וכן הרמב"ם בפ"ז מהל' בית הבחירה הזכיר הכלים שבברייתא ולא הארון.
ולכאורה י"ל בפשיטות דאין בזה נפק"מ דעשיית ארון בלא"ה אסור שהרי יש בו כרובים והוא כמו עשיית דמות אופנים וחיות ומלאכי השרת דאסור כדאיתא בסוגיא שם. אבל עי' בתוס' שם ד"ה לא תעשון מוכח דעתם שהכרובים שבשמים אינם בצורת הכרובים שעל הארון ע"ש, ושוב הדרא קושיא לדוכתה.
אבל בפשוטו י"ל דבעשיית כרובים עובר משום עשיית פרצוף אדם דג"כ אסור כמבואר שם וא"כ אין נפק"מ באיסור עשיית ארון.
אלא דכל זה להסוברים דאיסור עשיית פרצוף אדם ואיסור עשיית כלי המקדש שניהם נלמדים מדרשא ד"לא תעשון אתי לא תעשו כדמות שמשי", וכדמשמע מפשטא דסוגיא שם ע"ש ובראשונים. אבל הרמב"ם והחינוך יש להם שיטה אחרת בזה כי בפ"ג מהל' ע"ז גבי איסור לא תעשון אתי לא הזכיר הרמב"ם לאיסור עשיית בית תבנית היכל וכלים בצורת כלי המקדש, ולא כתב שם כ"א לאיסור עשיית פרצוף אדם ומלאכים ואופנים וחמה ולבנה וכו'. ואילו איסור עשיית בית תבנית היכל וכלים בדמות כלי המקדש שמר לפ"ז מהל' בית הבחירה גבי דיני מורא מקדש. ומבואר דס"ל שהאיסור דעשיית כלים בדמות כלי המקדש אינו נלמד מקרא דלא תעשון אתי, וכאיסור עשיית שמשים של מעלה ופרצוף אדם, אלא הוא איסור אחר משום מורא מקדש. וכן נראה דעת החינוך עי' מצ' ל"ט ומצ' רנ"ד. ולדעתם אזלא התירוץ הנ"ל דעדיין היה צריך הברייתא להשמיענו שאסור לעשות ארון תבנית ארון, ונהי דבלא"ה עובר משום עשיית הכרובים, אבל היינו באיסור לא תעשון אתי, אבל עדיין צריך הדבר להיאמר שבעשיית ארון עובר גם על איסור עשיית כלים בתבנית כלי המקדש שהוא איסור אחר לגמרי מדין מורא מקדש.
ב. והנה עיין בסה"מ מ"ע כ' כתב הרמב"ם שמצות עשיית המקדש כוללת עשיית הכלים שהמנורה ושלחן והמזבח הם חלקי המשכן. והרמב"ן בהשגות לשרש י"ב ולעשה ל"ג ובהוספותיו למנין המצות חולק ע"ז וס"ל שמצות עשיית הכלים אינה נכללת במצות עשיית המשכן, רק עשיית כל כלי נכללת במצות העבודה המיוחדת לה, דהיינו מצות עשיית המנורה נכללת במצות הדלקת המנורה, ומצות עשיית השלחן נכללת במצות סידור לחה"פ. ועשיית הארון שאינה נקשרת בשום עבודה באמת מנה הרמב"ן למצוה בפנ"ע ע"ש. ונראה ברור שהרמב"ם הסובר שאיסור עשיית כלים בדמות כלי המקדש הוא מלתא דמורא מקדש אזיל לשיטתו דס"ל שמצות עשיית הכלים היא חלק ממצות עשיית המקדש, וממילא שהכלים עצמם יש להם דין מקדש, ונכללים בדין מורא מקדש, וז"ב.
והנה הרמב"ן מונה מצות עשיית הארון למצוה בפנ"ע, כיון שאינה יכולה להיכלל במצות אחת העבודות, אבל הרמב"ם לא מנה לעשיית הארון למצוה, ובפשוטו היינו לטעמיה שעשיית הכלים נכללת במצות עשיית המקדש, וא"כ ה"נ הארון דכותייהו. אבל באמת נראה שאינו כן וגם הרמב"ם מודה שעשיית הארון אינה בכלל מצות עשיית המקדש, דע"ש לשונו בסה"מ שכתב שמצות עשיית המקדש כוללת החלקים המנורה והשלחן והמזבח וזולתם כו' ולא הזכיר להארון. וכן בסו"ד שם כתב שדיני מצות עשיית המקדש מבוארים במס' מדות ותבנית המנורה והמזבח והשלחן מבוארים במס' מנחות וביומא ומקומם בהיכל ע"ש ולא הזכיר הארון כלל. וביותר מבואר בפ"א מהל' בית הבחירה שכתב וז"ל מ"ע לבנות בית לה' כו' ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית כו' ועושין במקדש כלים מזבח לעולה ולשאר קרבנות וכבש... וכיור וכנו... ומזבח לקטרת ומנורה ושלחן כו' ע"ש, ולא הזכיר ארון כלל, וכן בהמשך שם בפרקים שאח"כ מבאר תבנית כל הכלים ואינו מבאר תבנית הארון כלל, וכבר נתקשה בזה המנ"ח מצ' צ"ה, אבל האמת תורה דרכה שדעת הרמב"ם שעשיית הארון אינה נכללת במצות עשיית המקדש ואין הארון חלק מהמקדש כלל.
ואפשר שהוא גם מוכרח ממה שלא היה ארון במקדש בבית שני ונהי שהיה גנוז אבל מחילות לא נתקדשו ונמצא שלא היה ארון במקדש כלל ואם היה הארון חלק מהמקדש למה לא נתחייבו לעשות ארון מדין המקדש וע"כ שאין הארון מן המקדש כלל. ויש לדחות דשמא הלוחות מעכבים בהארון ולכן לא היה אפשר. ומ"מ נראה ראיה ממה שדוד בהעלותו את הארון מקרית יערים הביאו לירושלים ולמה לא הביאו לגבעון ששם היה המשכן, וע"כ שליכא חיובא שהארון יהיה במשכן.
וא"ת א"כ שאין עשיית הארון נכלל במצות עשיית המקדש א"כ למה לא מנה הרמב"ם באמת לעשיית הארון למצוה בפני עצמה. ע"כ נראה דס"ל להרמב"ם שהיתה מצות שעה ולא לדורות כי אותו ארון שעשה משה נגנז ועומד לעת"ל ומעולם לא עשו ארון אחר. והרמב"ן בהשגות למ"ע ל"ג כתב דמ"מ היא מצוה לדורות שאם יאבד או ישבר חייבים לעשות כמדה הראשונה, אבל הרמב"ם נראה דבאמת חולק ע"ז.
ג. ומעתה ניחא מאד מה שלא הוזכר בברייתא איסור עשיית ארון תבנית ארון שבמקדש. דממנ"פ לשיטת הסוברים שהאיסור בעשיית כלים דמות כלי המקדש הוא מקרא דלא תעשון אתי, א"כ אין נפק"מ באיסור עשיית הארון דבלא"ה עובר על איסור לא תעשון אתי מצד הכרובים שהרי אסור לעשות פרצוף אדם וכנ"ל. והקושיא מעיקרא אינה אלא לשיטת הרמב"ם שאיסור עשיית כלים דמות כלי המקדש הוא איסור אחר משום מורא מקדש. אשר שיטה זו יסודה בהנחה שהכלים הם חלק מהמקדש, והרמב"ם לטעמיה שמצות עשיית הכלים נכללת במצות עשיית המקדש. אבל נתבאר שלענין הארון גם הרמב"ם מודה שלא היה חלק מהמקדש, וכיון שאין הארון חלק מהמקדש, לא שייך בהארון מצות מורא מקדש. ולכן אין עשיית ארון דמות ארון שבמקדש בכלל איסור עשיית כלים דמות כלי המקדש (רק שאסור מטעם אחר מצד עשיית פרצוף אדם דאסור מקרא דלא תעשון אתי) ולכן לא הוזכר הארון בברייתא ודו"ק.
ד. ובזה יש ליישב משה"ק האחרונים סתירת המדרשים, דגמ' ברכות (נה.) איתא בשעה שא"ל הקב"ה למשה לך אמר לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך וא"ל עשה ארון וכלים ומשכן. א"ל משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים כו' כלים שאני עושה להיכן אכניסם... אמר לו בצל א-ל היית וידעת ע"כ. ואילו בבמ"ר (פרשה נ', ב) איתא שמשה אמר לו לבצלאל לעשות המשכן ואח"כ הארון, ובצלאל א"ל שאי"ז כבודה של תורה והסכים משה לעשות הארון תחילה. וזה היפך דברי הגמ' הנ"ל.
ולנ"ל ניחא דארון לחוד ושאר כלים לחוד, דשאר הכלים שעשייתם הוא מדיני עשיית המשכן, הרי הם כלי הבית ומנהגו של עולם לבנות הבית קודם, אבל הארון אין עשייתו מדיני עשיית המשכן כלל, והוא קיום בפנ"ע, ואדרבא צריך להקדים עשייתו משום כבודו של תורה.
ה. אח"כ ראיתי בשו"ת חת"ס יו"ד סי' רל"ו כתב וז"ל מאז היה צל"ע למ"ד ארון גלה לבבל א"כ למ"ד ק"ר לא קדשה לע"ל ואף מקום מקדש וכדעת הראב"ד... א"כ מנ"ל בבית שני לבנות ביהמ"ק בלי ארון וכרובים... נ"ל מש"ה כתיב ונועדתי לך שמה מעל הכפרת בין ב' הכרובים לומר טעם הארון והכרובים הוא רק עיקר לצורך מקום מועד לדבר עם מרע"ה מבין ב' הכרובים וכשאין נביא כמרע"ה הראוי להועד עמו מבין שני הכרובים אין הארון מעכב עכ"ל. מפורש כמש"נ שהארון לא היה לצורך המקדש ודו"ק.
ו. ומ"מ ק"ק דעיקר יסוד המצוה דעשיית מקדש כתב הרמב"ם ריש הל' בית הבחירה שהוא שיהיה בית מוכן להקרבת קרבנות, והרי בתוספתא סוף זבחים איתא איזו היא במה גדולה בשעת היתר במות אהל מועד נטוי כדרכו ואין הארון נתון שם ע"כ, והרי בשעת היתר הבמות דעת רוב התנאים שכמה קרבנות שאינם קרבים כלל, וכגון חובות יחיד. וא"כ המצוה שיהיה בית להקריב קרבנות היתה צריכה לחייב גם עשיית ארון. וצ"ל שמה שבלא ארון נחשב במת ציבור אי"ז מפאת שהיה חסר במשכן כ"א משום שהארון היה נצרך לבחירת המקום דמנוחה ונחלה, והראיה דהא ודאי דאחר שנגנז הארון לא הותרו הבמות, ועיין תוס' זבחים (ס:) ויש לפלפל בזה ואכ"מ.
ז. ובמקו"א ביארנו עפי"ז שיטת הרמב"ם פי"א תפילה ה"ב, שאף שצריך שפתח ביהכנ"ס יהיה למערב מעין מקדש, אבל הארון אי"צ להיות למזרח אלא לכיוון א"י, וביארנו דהרמב"ם לטעמיה שהארון לא היה מן המקדש ולכן בארון לא שייך כלל דין מעין מקדש, וק"ל.
0 comments Leave a Comment