תוס' ד"ה משום זורע. דנו התוס' אם חייב להתרות בשם האב או לא. ונ' מהתוס' דא"צ להתרות בשם האב אלא דאם התרה בשם לאו אחר סובר דמלעיג עליו. ולהרמב"ם (סנהדרין י"ב:ב) משמע דא"צ להזכיר אפילו הלאו בפרט, אלא שהעבריין עובר על איסור דאורייתא. ומרש"י ב"ק ב. ומו"ק ב: נ' דצריך התראה בשם האב (אע"פ שרש"י שבועות כ: משמע אחרת דצריך להתרות בו ממקרא של הלאו אבל בשם המלאכה נ' דאין צריך) וכן נ' שיטת התוס' לקמן צ"ו:. ותמה על זה מאד המנחת חנוך (מצוה ל"ב) דתינח דיש להתרות בשם הלאו אבל מה ענין להתרות בכל אב בפנ"ע אמאי לא סגי בלא תעשון כל מלאכה. וכמה מהאחרונים כ' דמפני שהבערה לחלק יצאת הוי כל מלאכה לאו בפני עצמו ואכן בעי התראה בפני עצמו, ע' כזה בתוצאת חיים ה:ה ובס' גבורת יצחק על התורה פ' ויקהל. והביאו שלכאורה כן איתא בפירוש בדברי התוס' רי"ד לדף קל"ח וז"ל כיון דהבערה ללאו יצאת כאלו כתוב לאו אכל מלאכה ומלאכה דמי והו"ל כמו לאוין דחלב ודם ששהן חלוקין זמ"ז וצריך להתרות על החלב משם חלב ועל הדם משום דם, וכן על כל מלאכה ומלאכה עכ"ל. אמנם ע' בשו"ת הר צבי או"ח ח"א בקונטרס טל הרים מלאכת מבעיר אות ב' שמדייק איפכא בדברי התורי"ד ע"ש.

ונ' דאפ' עוד להגיד אחרת בזה, דהנה נתקשו האחרונים בדברי הרמב"ם הנ"ל בהל' סנהדרין, דהנה כ' דלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד ואעפ"כ כ' דחבר צריך התראה (מלבד הא דאינו עולה יפה בתליות הגמ') ולכ' אינו מובן. ואפ' דנחלקו הרמב"ם ושאר הראשונים בגדר דין דהתראה, דלהרמב"ם תכלית ההתראה הוא דוקא לברר רק דבר א' האם העבריין יודע שמה שהוא עושה הוי איסור דאורייתא, ואם יודע חייב מיתה. ואין בזה שום ענין של הבנת חומר האיסור או טיב האיסור. אז אדרבה מובנת שפיר הא דת"ח בעי התראה, דגם ת"ח אפשר ששכח דבר או שאינו יודע את המציאות או מה שהוא כזה, וכל תכלית ההתראה הוא רק להודיעו שיש איסור בדבר. אבל שאר הראשונים סוברים שהתראה יש בו יותר מזה, כדי שיתן עונש מיתה צריך שיהא היכר והבנה בחומר האיסור וגדרה. וכן להם יש ענין לחלק בין חבר או עם הארץ דהת"ח יודע את חומר האיסור רק שאפשר שאינו מכיר שמה שהוא עושה הוי בכלל האיסור עד שיתרה בו. וידועים דברי הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל דתכליתו של התראה הוא להבין "עד היכן הוא פורק עול" ואולי אפ' להגיד שכן הבנת כל הראשונים חוץ מהרמב"ם, ולהרמב"ם הוי רק להבחין בין שוגג ומזיד באופן הפשוט ביותר. ואז הרמב"ם סובר דא"צ להתרות אפילו בשם הלאו, וסגי להגיד דהוי איסור דאורייתא. ושאר הראשונים המצריכים הבנה קצת בטיב האיסור פוסקים דצריך לכל הפחות התראה בשם הלאו. ולהראשונים הסוברים דבשבת בעי התראה בשם האב, נ' מפני דההמון עם אינו מבינים איך מעשיהם מחללים את השבת. ואינו דומה לשאר איסורים, דהאוכל נבילות וטריפות וכדומה מבין שזה נגד הפסוקים האוסרים אותם. אבל כששומעים לא תעשון כל מלאכה אינם מבינים מהו מלאכה ואיך נקראת הפעולה שהוא עושה "מלאכה". ובפרט לדעת היראים מובאת בגליוני הש"ס שבת מ"ז. דכל מלאכות השבת מסר הכתוב לחכמים להגדירם, וודאי ההמון עם אינם מבינים את טיבם בלי התראה בשם האב בפרט. וע' בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי ס' מ"א (מובא בהערות על המנ"ח) דהוצאה שהוא מלאכה גרועה צריך התראה בשם האב משא"כ שאר מלאכות. ולדעת הראשונים דפי' מלאכה גרועה הוי שהעם אינם מבינים למה זה מלאכה מובנת דבזה דוקא בעינן התראה בשם האב כדי שיבינו. ודו"ק.