הזורע. עי' במנ"ח רצ"ח שהק' דבזורע שעיקרו ההשרשה אמאי חייב הא ההשרשה תמיד הוי בחול (ע"פ ר"ה י: ופסחים נ"ה. וע' באור שמח הל' שבת פ"ג) וע"ש שחילק בין זריעה לאופה, דחייב רק אחרי שנאפה, דשם שם הפעולה הוי אופה רק אחרי שנעשה, אבל בזריעה הוי שם פעולת זריעה לאלתר. והרש"ש בסוגיין חולק על הנחתו דהמנ"ח דחייב באפייה רק בשעת עשייתו וסובר דאף אם עשייתו בחול חייב, ואע"פ דמשמעות הגמ' ריש מסכתין הוא דברדיית הפת קודם האפייה אין חיוב, התם הוי רק משום דלא נעשית רצונו בסוף. וכדברי המנ"ח איתא בהלכות קטנות רס"ו ומגן אבות וע' בשו"ת משכנות יעקב סי' ק"ד ובשו"ת יהודה יעלה או"ח ס' ס"א (כן הובאו בספר שיטה מקובצת על המנ"ח). ובאגלי טל איתא דהוי מח' בירושלמי כלאים א:ט בין ריו"ח ורשב"ל. ובמשמרת חיים הרחיב דברי המנ"ח, דבאופה לא נקצה דעתו ממנו עד גמרו משא"כ בזריעה ע"ש. וע' בשו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' קל"ח דסתירת אופה לזריעה לק"מ דאין אומרים במלאכת שבת זו דומה לזו (ע"פ הא דנח' המג"א והאבהעו"ז בנותן חטים לרחיים של מים בשבת) וע' בשאר דבריו ושם סי' קכ"ט וק"ל. ונ' עוד פשוט, דבאופה כל זמן שהמאכל בתנור המאפה עסוק במלאכת אפייה רק דהתנור הוי היכי תמצא להקריב את המאכל להאש כדי שלא יצטרך לאחוז בידו על האש כל הזמן, אבל בזריעה כל המלאכה הוא ההנחה בקרקע אע"פ שבעינן שיהא אח"כ השרשה. וכעי"ז מצאתי בשו"ת מהרש"ג ח"ב סי' ק"ט ע'ש. וע' באפיקי ים ח"ב סי' ד' ענף א' דכ' דכיון דחזינן דכל זריעה בשבת תהי' ההשרשה בחול ואפי"ה יש חיוב ממילא עיקר מלאכה הזריעה ממש ולא ההשרשה שאח"כ ואף אם לקט הזרעים אח"כ חייב, ע"ש שהאריך בזה והביא ראיה מהרמב"ן עה"ת על הקרא דכי תקדש,וע"ע שם ענף ד'. ובשו"ת להורות נתן ז:כ"א דן במלאכה הנעשית מעליה מתי שעת החיוב, וכתב שיהא נפק"מ בזה לנשתטה. (וע' בקוב"ש חלק ב' סימן א' מש"כ הגרא"ב ווסרמן בנשתטה אחרי מינוי שליחות, ואפ' דיש קצת שייכות בין הנדונים דשניהם עסוקים במעשה הנעשים אחרי התחלת העושה קודם לכך, ואפ' דנוגע לזה מהו גדר דין שליחות, ע' בלקח טוב כלל א' ובשו"ת עונג יו"ט סי' קי"ג ואכמ"ל.) ועוד כ' נפק"מ להניח על התבשיל ומת אם נעשה למפרע מומר לחלל שבת. וכ' שם לפשוט מהא דאיתא בנמוק"י ב"ק כ"ב. בהא דאשיו משום חציו ע"ש, וע' בשו"ת אבנ"ז או"ח מ"ח:ח דהכל נחשב כמעשה עכשיו רק לגבי העושה אבל לגבי הפעולה אינו כן ואז כ' שהמעשה נחשבת משעת העשייה. והשפת אמת (שבת ד. ד"ה בא"ד ותי' ריב"א) כ' להוכיח מהירושלמי (שבת ה:ו) דאם הדביק פת בתנור בשבת סמוך לחשיכה ונאפה במו"ש חייב ע"כ מוכח דהחיוב הוא מיד בשעה שהדביק ושוב ק' למה יהיה ושוב ק' למה יהיה פטור על האונס כנ"ל [וע"פ הרש"ש הנ"ל ניחא] וכ"כ בשו"ת חלקת יואב חלק א' סי' י' ע"ש. [ולגבי קנינים הנעשים בחול לחול בשבת כספיקת רעק"א לכ' הוי נדון אחרת קצת עי' בשו"ת אבני נזר או"ח סי' נ"א ובשו"ת תורת חסד או"ח סי' י"ג ושו"ת כתב סופר או"ח סי' מ"ה ובשו"ת אגרות משה או"ח ג' סי' מ"ד ושו"ת הר צבי או"ח קכ"ו ואכמ"ל.]