תוס' וכי. והתוס' כתבו, ועכשו כיון ששורפין אות הלפי שאין להם הזאה בכל א"י, צריך להפריש שני' כמו מכזיב ועד הנהר ועד אמנה שמפריש חלה שניה כדי שלא תשתכח תורת חלה. וכ"כ הרא"ש בהל' חלה שלו (סוף סי' י"ד) ובפירושו כאן. אבל דעת הרמב"ם (בפ"ה מהל' ביכורים ה"ט) שאף בזמן הזה מפרישין רק חלה א' ושורפין אותה.

ובשיעורים על מס' חלה להגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל (עמ' ק"ז) איתא וז"ל, וכ"כ הרבה מראשונים [כהרמב"ם] וצ"ע טעמם, במה נשתנה דין א"י בזה"ז מחו"ל. והנה בארצות השניות דמתני', שהן הארצות שכבשו עול מצרים ולא כבשו עולי בבל, מבואר במתני' שמפרישין ב' חלות וא' מהן לאור מפני הטומאה. ונחלקו הראשונים בגדר טומאה זו, הרא"ש בפירושו כתב שהארץ טמאה והיא כארץ העמים כיון שלא כבשוה עולי בבל, והתוס' בכורות וגו' כתבו שמקום טומאה הוא ואין יכולים לשמור עצמן ופירותיהם בטהרה מחמת שסמוך הוא לארץ עמים (בהערות: רבנו חזכיר שיטה זו בשם י"א והרא"ש הזכר בסוף. וכעין זה כתב הרמב"ן בגיטין (ז:) בשם ר' משה בר חסדאי שהיא רחוקה מעיקר א"י ואינן יודעין לשמרה בטהרה, וכעי"ז בריטב"א שם), ומבואר דס"ל לתוס' דליכא טומאת ארץ העמים בארצות שכבשו עולי מצרים, אלא חיישינין שמא יטאמו מחמת שהם קרובים לחו"ל. ונמצא שאפשר לפרש תקמת חלה שני' שתקנו חכמים בשני אופנים. לשי' הרא"ש שהעיסות טמאות מחמת שהארץ טמאה כארץ העמים, גדר תקנת חלה שניה בעיקרה היא להפריש חלה טמאה, אבל לשי' תוס' הנ"ל יש לומר שהתקנה בעיקרה היא להפריש חלה טהורה, שהרי אין הארץ טמאה אלא שהטומאה באה העלי' מצד אחר שאין נזהרין בשם בטומאה וטהרה, ונפק"מ בזה לענין ארץ ישראל בזה"ז, שאע"פ שאין לנו הזאה בזה"ז, מ"מ אין הארץ טמאה, אלא הטומאה היא מצד אחר שאין אנו נזהרין בטומאה וטהרה כלל.

[והמשיך] ומעתה נוכל לבאר שיטת הרמב"ם שבא"י אף בזה"ז אין מפרישין אלא חלה א', דס"ל כטעמו של הרא"ש שטעם התקנה משום שהארץ טמאה, ונמצא שעיקר התקנה להפריש חלה טמאה, אבל בא"י שאף בזה"ז אינה טמאה כארץ העמים, לא שייכא תקנה זו, כיון שאינה בהכרח טמאה, אלא שאין נזהרין בה בטומאה וטהרה, ובזה לא תיקנו חלה שני'. אמנם בשי' הרא"ש שכ' בטעם תקנה חלה שינ' משום שהארץ טמאה כארץ העמים, מ"מ פליג על הרמב"ם בענין חלה שניה בא"י בזה"ז, וס"ל דמפרישין חלה טמאה בא"י בזה"ז כמו בארצות שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל, ומוכח שאין הכרח מזה לזה, ושפיר אפשר לומר דאף שעיקר טעם התקנה משום שהארץ טמאה, מ"מ ארץ ישראל בזה"ז דומה לחו"ל כיון שאין נזהרין בה בטומאה וטהרה, אבל בשיטת הרמב"ם נראה שטעמו לחלק בין א" בזה"ז למקומות שכבשו עולי מצרים הוא כש"נ שעקר טעם התקנה משום שהארץ טמאה בטומאת ארץ העמים, ותקנו להפריש חלה טמאה, וטעם זה אינו שייך בא"י בזה"ז שאינה בהכרח חלה טמאה, עכ"ל.