רובא דאיתא קמן ורובא דליתא קמן. והנה בגדר רובא דאיתא קמן ורדל"ק, ע' מה שהביא בזה בספר פרי משה (רוב, סי' ב'). בספר עמודי אור (סי' פ"ד סק"ג), כתב דהחילוק הוא אם הרוב נמצא לפנינו או לא. ובשב שמעתתא (ב:ט"ו) הנפק"מ הוא דאיתא קמן, הנדון בו מדין כל דפריש, ליכא בזה סברא לומר דפרש מהרוב יותר מהמיעוט, אבל רדל"ק הוא רוב שבא מסברא, וכעי"ז כ' הנתיבות בתשובה בשו"ת חמדת שלמה אבהע"ז סי' כ"ד סקי"ב, וז"ל, דרדל"ק הוא מה דליתא קמן בדינא, כגון רוב בהמות אינם טריפות שבהמות אחרות אינם מגדילים הספק, ולא באין בדין שאפי' לא היה רק בהמה א' בעולם היה בא ספק זה אם היא כשרה או טריפה, משא"כ ברוב סנהדרין או בט' חנויות דאילו הי' רק חנות א' לא היה שום ספק וכשיש עוד א' נעשה ספק אם מזו או מזו, וכל שיש יותר מגדיל הספק יותר, וכולן באין לדין לפנינו כמו רובא דאיתא קמן הוא עכ"ל. וז"ל החת"ס (ב"ב כ"ד ד"ה אע"ג), כללא דרדא"ק ודליתא קמן, כל רוב הקבוע לפנינו וגם המיעוט קובע לפנינו אפי' יהי' בסוף העולם כגון ניחוש לרובא דעלמא, וכל דפריש מרובא דעלמא פירש ולא מהמיעוט הלז וכדומה, הכל הנה רדא"ק, ולא מיקרי רובא דליתא קמן אלא כל שאין כאן תערובת וקבוע כלל לא רוב ולא מיעוט אלא מנהג העולם כך, רוב נשים בני קיימא יולדות, רוב העולם אינם סריסים ואיילונות וכו' כל אלו וכיוצ"ב איה שוקל ואיה סופר אשר מנה מנין האנשים עתה אם הם סריסים או לא וכו' אך מנהג העולם כך הוא מעולם ונהי שאין כאן רוב להיתר קבוע לפנינו אך לעומת זה אין כאן מיעוט איסור קובע בתוך הרוב לפנינו עכ"ל.

והק' עפ"ז בפרי משה אמאי מעדיפין איתא קמן, הא ליתא קמן בא מכח סברא, והסיק דלק"מ, דהא לפי"ז רובא דאיתא קמן וליתא קמן הם ב' ענינים נפרדים לגמרי, דאיתא קמן הוא דין שאומר שפרש מהרוב, משא"כ בליתא קמן הוא לא דין שאומר שהגיע מהרוב אלא הוא דין בירור שאומר שהרי"ז כמו הרוב. והם ב' ענינים נפרדים ולכך אמנם התורה חידשה דין פרישה שתולין שפרש מהרוב. אך מהיכי תיתי לומר דגם שאין פרישה סגי בזה לתלות שמסתמא הוא כמו הרוב ועפ"ז לקובע בו דינים. ולכך בעינן ראי' מהתורה דאזלינן בתר האי רוב.

ועוד הביא שם מהרעק"א בשו"ת קמא ק"ו דבאיתא קמן המיעוט כמי שאינו ולא שייך לצרפו לחזקה ולפלגא, משא"כ בליתא קמן, וכ' לבאר ע"פ דברי הבית האוצר (ח"ב ערך ביטול ברוב) דהחילוק בין א"ק לליתא קמן הוא דבא"ק כל הספק נוצר בגלל המיעוט, וכגון בחנויות דאילו כל החנויות היו מוכרים כשר לא היה ספק, וע"ז אמרינן דמיעוט אין לו כח ליצור ספק נגד הרוב. משא"כ בליתא קמן התם הספק על כ"א בפנ"ע ולא שהמיעוט גורם לספק אף את הרוב אלא אפי' אם יהיה בעולם רק א' ג"כ היה ספק מה הוא, וא"כ נ' דע"כ צ"ל דהגדר דהאי רוב הוא שהרוב מברר את הספק נגד המיעוט, ולפי"ז את"ש מש"כ הרעק"א כיון דהגדר באיתא קמן הוא שלא מתיחסים למיעוט משא"כ בל"ק א צריך בירור נגד המיעוט, ע"ש בפרי משה באריכות דבריו בזה.

ובספר מנחת אשר עה"ת (שמות סי' מ"ב) הבין אחרת מהנ"ל, וכתב שאינו רואה כלל במה יש יותר סברא ברדל"ק מאשר ברובא דא"ק, דבליתא קמן כמו באיתא קמן יש מיעוט ברור שאינו כמו הרוב, ובשניהם באמת לא ניתן כלל לומר דרוב הוי "בירור", דאיך נאמר דנתברר לנו שזה כמו הרוב כאשר לא נתברר כלל ואפשר שהוא מהמיעוט, ועוד מהא דבעינן קרא לרדל"ק משמע דאינו מסברא, וכ' וז"ל ונראה בהגדרת רדל"ק דאף דלא הוי בירור וסברא מ"מ הוי ודאי, דזה הוא הדין תורה שנתחדש ברובא דל"ק, דיש לנו להתייחס אל כל דבר כאילו הופיע בפניניו במתכונתו הטבעית ודרכו הרגילה ואין לנו לחדש ספיקות מדעתינו, ויפלינן זה ממה שאמרה תורה דמכה איבו ואמו חייב ולא חיישינין דלמא לאו אביו הוא וכן לא חשש תורה שמא קרבן הפסח טריפה הוא, דכיון דבטבע הבריאה ובדרכם הרגילה של בני האדם הבהמה כשרה והבן הוא זרע אביו, לימדתנו תורה שאין עלינו לחדש ספיקות ולחוש שמא עומד בפנינו דבר המנוגד להרגל ולטבע, ויסוד הדבר הוא דאין כאן בירור של הספק אלא שאין כאן ספק כלל דיש לנו לתלות שכל דבר הוא במתכונתו הרגילה, עכ"ל.