אסור לשאת ולתת. ופירש"י משום דאזיל ומודה לע"ז ביום אידו. ובגמ' (ו.) הוי איבעיא שם אי האיסור משום הרוחה או משום ולפני עור ובריטב"א כתב וז"ל ולא אפשיט בעיין וכיון דכן נקטינן לקולא דטעמא משום ולפני עור, וכל היכא דאית ליה בהמה לדידיה שרי, ואפשר היה לומר דמרן ז"ל סובר דאע"ג דהתם לא איפשט בתר הכי איפשטא מדרבא דאמר כלה משום דאזיל ומודה הוא, עכ"ל ע"ש מה שהרחיב. ובספר עבודת עבודה חקר באיסור ג' ימים, אם כל הג' ימים שווים הם, או שהאיסור מוסיף בחומרא כל יום הקרוב ביותר להאיד, ונפק"מ למי שמוכרח לשאת תוך הג' ימים אלא שאפשר להשתמט ליום ראשון שבהם אם יש בזה עדיפות, וכזה העלה שם ע"ש. וע"ע בספר אבן האזל (הלכות ע"כ פ"ט ה"א). ובספר בית שמואל למס' ע"ז חקר ע"פ מה שנמצא בשו"ת ר' עקיבא איגר (סי' קנ"ט) ועוד הרבה אחרונים לדון באיסור קנין בשבת, מה הדין אם יקנה בחול בתנאי שיחול הקנין בשבת, וכן באיסור דמתני' מה הדין אם ימכור איזה דבר קודם הזמן דג' ימים, אך יתנה עמו שחלות המכירה הוא בתוך ג' ימים או להיפוך שיעשה העכו"ם התנאי בתוך ג' ימים וחלות המכירה יקבע על זמן מאוחר שלאחר חגיהם אם גם זה אסור או לא, ע"ש בדבריו.

ובהקדמת ספר עבודת עבודה כתב וז"ל, הנה דבר זה גלוי לכל באי שער התורה דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא, נראה דגם ענין מה שאוסר לשאת ולתת עמהן לפני אידיהן מרומז בתורה. והוא בפרשת וישב במעשה דיוסף עם שר המשקים, המעיין שם יש בו דיוקים שונים, דיוסף אמר לשר המשקים (בראשית מ:י"ב-י"ג) "שלשת השריגים שלשת ימים הם בעוד שלשת ימים ישא פרע את ראשך" וגו'. והנה לשון בעוד שלשת ימים משמע שיהיו כלים הג' ימים וביום הרביעי יחזור לגדולתו, ואח"כ במעשה נאמר (מ:ב) "ויהי ביום השלישי יום הלדת את פרעה" משמע שביום הג' חזר לממשלתו, וא"כ לא הוי כפתרון יוסף ולמה נשתנה בזה הפתרון. אך הענין הוא לפי הנ"ל, דהנה בין מנין אידיהן הנמנין בש"ס הוי אחר מתן יום גינוסיא של מלכים נחשב נמי יום חג ואסור לשאת ולתת עמו ג' ימים לפניו, והנה הטעם שאסור לשאול ולהלות מהן הוי מכח דאזיל ומודה לע"ז שישראל נצרך לו, וזה הוי לו לכבוד כמ"ש הפוסקים בזה. ולכך חשש יוסף איך יפתור לו שביום הג' יצא יום הלדת את פרעה הרי בקש ממנו "כי אם זכרתני והזכרתני" וגומר, א"כ אם יצא ביום האיד ויזכיר את יוסף הי' אזיל ומודה דנצרך לו יוסף, לכך פתר לו יוסף על שלשה ימים ולא יצא רק אחר יום הלדת את פערה, ואז לא שייך אזיל ומודה דאנן קי"ל כרבנן ומודה, וא"כ ממ"נ עד שיצא לא שייך לומר דאזיל ומודה שהרי אינו יודע אם יקוים החלום או לא, ואח"כ כשיצא שוב יהי' אחר האיד ולא שייך אזיל ומודה. ולכך תינח לפ"מ שסבר יוסף שיזכרנו שר המשקים ולכך יש חשש לאזיל ומודה לכך פתר לו יוסף אחר שלשה ימים אחר יום הלדת את פרעה, אך הקב"ה כשרצה שלא יזכיר שר המשקים את יוסף א"כ ליכא חשש אזיל ומודה שיוסף נצרך לו לכך שוב יצא תיכף ביום הג', לכך נאמר ויהי ביום השלישי יום הלדת את פרעה יוצא ביום האיד עצמו.

[והמשיך וכתב] גם י"ל דהנה י"ל בהפתרון גופו שייך חשש אזיל ומודה כיון דאחז"ל (ברכות נ"ה:) כל החלומות הולכין אחר הפה ולמדו מיוסף דכתיב (בראשית מ"א:י"ג) כאשר פתר לנו כן היה. וא"כ כיון דהצלחת שר המשקים נעשה ע"י יוסף בפתרונו א"כ יהי' הודאתו לע"ז ע"י יוסף ועובר על לא ישמע על פיך, לכך פתר יוסף על אחר שלשת ימים כדי להיות אחר יום האיד, ומה שעתה שמח לא שייך בזה אזיל ומודה שהרי אינו יודע אם האמת אתו או לא. אך זה בתחלה, אך אח"כ שנאמר (מ:ט"ז) וירא שר האופים כי טוב פתר ודרז"ל (ב"ר פ"ח, ד) שכל אחד חלם חלום שלו ופתרון חלומו של חברו, א"כ כשראה (יוסף) שלשר האופים חלם לו פתרון של שר המשקים א"כ מעתה ידע תיכף של המשקים כי יוסף טוב פתר א"כ הי' אזיל ומודה מיד, מה עשה יוסף פתר לשר האופים לרעה וא"כ כיון דכתיב בעכו"ם (ישעיהו ח:כ"א) ,והי' כי ירעב והתקצף וקילל במלכו ואלקיו" וא"כ כנגד מה שיהי' שר המשקים אזיל ומודה וזה נעשה ע"פ יוסף, יהי' שר האופים הולך ומקלל ע"י יוסף ותיקן את אשר קלקל תחלה ולכך פתר בו לרעה. ולכך כיון שכבר תיקן את אשר קלקל ולא שייך בי' חשש אזיל ומודה ע"י יוסף שוב אפשר להיות ביום החג עצמו, ולכך נעשה אח"כ ביום הלדת את פרעה ביום השלישי, עכ"ל, ע"ש מה שהוסיף בזה. ועוד כתב שם בהקדמה וז"ל, והנה לפי דרך אגדה י"ל דלכך אסרו ג' ימים למפרע מכח דכח טומאה שולט למפרע ג' ימים, ולכך צריך להרחיק ממנו כמו מן הע"ז עצמו משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, (דברים י"ג:י"ח), הרי שבע"ז צריך פרישה יתירה מכל דבר, כן ה"נ צריך להתרחק מהן ג' ימים קודם אידיהן כי כח הטומאה שולט למפרע בהם, עכ"ל ע"ש בדבריו.