הקינה הזו מתבססת על המשנה בתענית (פרק ד, משנה ו):

"חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר משנכנס אב ממעטין בשמחה".

המשנה מתארת 5 אירועים שאירעו בי"ז בתמוז ובט' באב: הראשון – במדבר, השני – בבית ראשון, השלישי – בבית שני, הרביעי והחמישי – בימי מרד בר כוכבא.

הגמרא שם (תענית כט.) מבארת שבחטא המרגלים נקבע ט' באב ליום בכייה לדורות:

"וכתיב "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא". אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותה לילה ליל תשעה באב היה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חנם - ואני קובע לכם בכיה לדורות. "- יש בחטאי המדבר יסוד לכל האירועים שקרו בהיסטוריה שלנו.

הרב קוק, באחד ממאמריו היסודיים ביותר – למהלך האידיאות בישראל – מלמד אותנו, שישנן שתי אידיאות בכל קיבוץ אנושי: אידיאה לאומית ואידיאה אלוהית. הייחוד של עם ישראל הוא ששתי האידיאות האלו אחת הן – הזהות הלאומית שלנו היא ייעודנו האלוהי. אפשר לנתח באמצעות הרעיון הזה את היחס בין י"ז בתמוז לט' באב:

ניתן לומר שנראה שהאירועים של י"ז בתמוז עוסקים בתורה ומקדש – השייכים לאידיאה האלוהית של עם ישראל ואילו ט' באב עוסק בארץ ישראל – השייכת לאידיאה הלאומית של עם ישראל.

יהי רצון שנזכה לכך שהמועד המיוחד של ט' באב, שבו עוסקת הקינה, יהפך לנו למועד המיוחד לגאולה שהיא איחודה של האידיאה האלוהית עם האידיאה הלאומית – קיום התורה בארץ ישראל.