הנרות הללו אנו מדליקים, על הניסים ועל הנפלאות ועל התשועות ועל הנחמות שעשיתה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, על ידי כהניך הקדושים. שבכל שמונת ימי החנוכה הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד...

הגמרא במסכת שבת פרק "במה מדליקין" דף כא ע"א-ע"ב מביאה סוגיא לגבי מהי טיבעה של מצוות הדלקת נרות חנוכה. ההקשר שבו הסוגיא מובאת הוא לגבי סוגי השמנים והפתילות שבהם מותר להדליק בשבת והאם אותה רשימה המופיעה במשנה תקפה גם לנרות חנוכה.

אמר רב הונא: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - אין מדליקין בהן בחנוכה, בין בשבת בין בחול. אמר רבא: מאי טעמא דרב הונא - קסבר: כבתה זקוק לה, ומותר להשתמש לאורה. ורב חסדא אמר: מדליקין בהן בחול, אבל לא בשבת, קסבר: כבתה אין זקוק לה, ומותר להשתמש לאורה. אמר רבי זירא אמר רב מתנה, ואמרי לה אמר רבי זירא אמר רב: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת. אמר רבי ירמיה: מאי טעמא דרב - קסבר: כבתה אין זקוק לה, ואסור להשתמש לאורה. אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי ירמיה - ולא קיבלה. כי אתא רבין, אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי יוחנן - וקיבלה. אמר: אי זכאי גמירתיה לשמעתיה מעיקרא. - והא גמרה! - נפקא מינה לגירסא דינקותא.

ע"פ הסברו של רבא, רב הונא סובר "כבתה, זקוק לה" כלומר במקרה שהנר נכבה יש צורך להדליק מחדש עד שיכלה השמן. "ומותר להשתמש לאורה" רבא מבין זאת מכך שרב הונא מפרש ואומר בין בשבת בין בחול, כלומר שיש טעם נוסף, מיוחד לשבת, שממנו אפשר ללמוד שמותר להשתמש באור של נרות חנוכה. רב חסדא לעומת רב הונא סובר שאין בעיה להדליק בחול משמנים ופתילות שאינם מותרים בשבת אך בשבת דינם כנרות שבת. לפי שתי הדעות הראשונות אין בעיה להשתמש בנרות חנוכה לכל תכלית. על כן, לפחות בנוגע לשבת, יש צורך להשתמש רק בשמנים ופתילות הראויים לנרות שבת כדי שלא יבוא לידי הטיית הנר (נרות בימות הגמרא היו בנויים מחרס או מתכת ובתוכם היו השמן והפתילה כך שכאשר רצו להגביר את עוצמת האור היו מטים את הנר על צידו כדי לרכז את השמן בכיוון הפתילה וע"י כך תתגבר עוצמת הבערה). אך הדעה השלישית, דעתו של ר' זירא בשמו של רב, אינה מקבלת את הכלל של "מותר להשתמש לאורה". רב ובהמשך הסוגיא מתברר שאף ר' יוחנן, קבעו כי "אסור להשתמש לאורה" ועל כן אין בעיה להדליק אף בכל השמנים והפתילות כיוון שכל המצווה היא בהדלקה הראשונית ולאחר מכן אין חשיבות לאיכות האור או לחשש שמא יכבה ועל כן כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה. 

לכאורה, דעתו של רב אינה מובנת, מהי הבעיה להשתמש באור נרות חנוכה, מה מקום לחומרה זו ועוד ביחס לחפצא של מצווה מדרבנן, הרי אין שום פגיעה וחסרון לאור הנרות שנגרם על ידי שימוש לאורן. בנוסף אנו רואים שאכן טעמו של רב אינו פשוט ועל כן אביי, כאשר שמע את הדין של רב והסברו של ר' ירמיה לא קיבל את דעתם כיוון שאביי הכיר גם דעות אחרות, רב הונא ורב חסדא, שסברו שמותר להשתמש לאורה. לאחר זמן, הגיע עולא מארץ ישראל ומסר את אותה הלכה משמו של ר' יוחנן ואז אביי קיבלה.

מהו הטעם של רב ור' יוחנן לאסור את השימוש בנרות חנוכה? רש"י עונה בפשטות: שיהא ניכר שהוא נר מצוה. כיוון שבימי קדם, לפני שהשתמשו בחשמל, נרות היו הדרך להאיר את החשכה בבית. אם נרות חנוכה היו דולקים ומותר להשתמש לאורן, אנשים לא היו נזקקים להדליק נרות נוספים כדי להאיר את ביתם בחשכה ולא היה שום היכר שאלו נרות מצווה. הרז"ה סובר אחרת: כיוון שהם זכר לנרות ולשמן של היכל (בית המקדש) אסורות הן בהנאה כל עיקר אפילו לקרוא בספר ואפילו לסעודת שבת ולסעודת מצווה. ע"פ הרז"ה נרות חנוכה הן זכר למקדש ועל כן הדינים החלים על מנורת המקדש חלים על נרות חנוכה ואסור להנות מאורן פילו בשביל מצווה. מי שממשיך בדרך זו הינו הרמב"ן. הרמב"ן בפירושו על פרשת בהעלותך אינו מבין את פרושו של רש"י למדרש חז"ל. המדרש מתאר כי הסמיכות בין קורבנות הנשיאים בחנוכת המשכן לפרשת הדלקת הנרות באה בעקבות חולשת דעתו של אהרן שלא היה שותף לנשיאים. ה' מנחם את אהרן בכך ששלו גדולה משלהם (הזכות של אהרן גדולה מזכותן של הנשיאים בהקרבת הקורבנות) כיוון שהוא מדליק את הנרות. רש"י מפרש שמדובר בהדלקת הנרות במקדש, אך הרמב"ן לא מקבל את ההסבר ומציע פירוש מיוחד, הנרות הללו אינם רק נרות המקדש אלא גם נרות החנוכה ששנים רבות לאחר החורבן ממשיכים לדלוק בכל מקום שבו ישנם יהודים.

ע"פ השיטה שנרות החנוכה הם זכר למנורת המקדש עולה שאלה: הגמרא הנ"ל מציינת כי במנורה שבמקדש יש צורך באותם השמנים והפתילות שמותרים בשבת. אם נרות חנוכה הם זכר למקדש, מדוע מותר להשתמש בכל הפתילות והשמנים בחנוכה?

מרדכי אליאב, ניצול שואה, מספר על חג החנוכה שלו במחנה נידרארשל בגרמניה. לקראת חג החנוכה עלה בלבם של היהודים במחנה להדליק נרות ולקיים את מצוות החג. הם ידעו שעל פי ההלכה אינם צריכים להסתכן עבור מצוות אך בכל זאת רצו לקיים את המצווה. הם הצליחו להשיג מעט שמן מכונות ופרמו סיבים מתוך שמיכה על מנת להשתמש בהן כפתילה. ליל חנוכה הגיע, כדי להשיג גפרור להדלקה היה עליהם לשחד את הטבח ולוותר על חלק ממנת המזון שלהם. מרדכי הדליק את הנר וברך את שלשת הברכות "להדליק נר","שעשה ניסים" ו"שהחיינו". אמת, נר חנוכה זה ממש החיה יהודים, בשעה של סבל ועינוי שכזאת.

אמנם אי אפשר לומר כי ההלכה שנקבעה בימי האמוראים בדבר כל הפתילות והשמנים מותרים, נקבעה בידיעה על ימים אפלים אלו של השואה, אבל בכל זאת אפשר להציע הסבר. אכן אנו רואים קשר ישיר בין מנורת המקדש ונרות חנוכה, אך מעשה ההדלקה לא מקביל בכל למנורת המקדש. אנו מחויבים להזכר במנורת המקדש אך לא כל מצוות הדלקת נרות חנוכה נובעת ממקור זה.

נרות החנוכה אינם נחלת הכהנים בלבד, הם שייכים לכל אחד, נר איש וביתו, בכל מקום. בחנוכה כל הנרות כשרים וכך גם עלינו לראות את מדליקי הנרות הללו. בימים שבהם ניסו היוונים "להשכיחם תורתך" עלינו להגביר את אור התורה ולקרב את היהודים, לאחדם סביב נרות החנוכה, כנגד החושך הגדול שניסו היוונים להביא לעולם.