איתא בגמרא (שבת כא:), ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד וכו', ע"כ. וכתב הרמב"ם (הל' חנוכה ד:ה) והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית, ומבואר דס"ל דמצות מהדרין שידליק בעל הבית כמנין אנשי הבית. אך פסק הרמ"א (או"ח, סי' תרע"א, ס"ב) דכל אחד מבני הבית ידליק.
וביאר הגרי"ז זצ"ל (חי' הגרי"ז על הרמב"ם, שם) בדעת הרמב"ם דלא שייך הידור מצוה אלא ביחד עם עיקר המצוה, ולכן לא שייך הידור בתרי גברי, וע"כ רק בעל הבית ידליק כל הנרות. אך דעת הרמ"א היא דיש קיום של הידור מצוה בנפרד מעיקר המצוה, ולכן שייך לומר שדין מהדרין הוא שכל בני הבית ידליקו.[‎3] אך לפי דברינו הנ"ל אולי יש לפרש את נקודת מחלקותם קצת אחרת. ונראה לומר דכו"ע סברי כסברת הגרי"ז, ולא שייך להדר את המצוה אם אין לו את עיקר המצוה. אך פליגי הרמב"ם והרמ"א בהנ"ל, דלפי הרמב"ם עיקר חיוב נר חנוכה הוא שיעשה מעשה הדלקה, וממילא צריכים להדר את מעשה ההדלקה, וזה שייך דוקא אם אותו הגברא ידליק את הנרות של מהדרין. ואם ידליק בני הבית את נרותם בפני עצמם, אין מעשיהם מצורפים למעשה בעל הבית, וליכא הידור בעצם מעשה המצוה. אך דעת הרמ"א היא שעיקר מצות נר חנוכה שיהא נר דלוק בביתו, וממילא כשרוצים להדר את עיקר המצוה, דהיינו הנר, אף אם ידליק מישהו אחר את הנרות הנוספים, מכל מקום איכא הידור בעיקר המצוה.[‎4]