42 - שיעור לברכה אחרונה

Speaker:
Ask author
Date:
December 17 2007
Language:
Hebrew
Downloads:
1
Views:
609
Comments:
0
 
שיעור לברכה אחרונה

א) איתא בגמ' (לח:-לט.) "א"ל ר' ירמיה לר' זירא, ריו"ח היכי מברך על זית מליח, כיון דשקילא לגרעיניה בצר ליה שיעורא. א"ל מי סברת כזית גדול בעינן, כזית בינוני בעינן, וההוא דאייתו לקמיה דריו"ח זית גדול הוה דאע"ג דשקלוה לגרעינותיה פש ליה שיעורא וכו'."

וכתבו התוס' שם (ד"ה בצר) דדוקא לברכה שלאחריו בעינן שיעור, אבל לברכה ראשונה אפי' פחות מכשיעור חייב לברך משום דאסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה. וידוע מש"כ רבינו יונה (כז: בדפי הרי"ף) דעל פחות מכשיעור מברך רק שהכל. וכבר ביארנו דע"כ סבר רבינו יונה דב' תקנות נאמרו בברכה ראשונה: הא', דעל אכילה מברכין ברכה הראויה לאותו מין; וב', דעל אכילה שלא כדרכה מברכין שהכל מפני שנהנה. ואילו התוס' סוברים שתיקנו חכמים ברכה ראשונה על הנאה אף בלא אכילה.

ועי' בב"י (ריש סי' רי סוף ד"ה ברכה) שהכל בו הביא בשם רב אחא משבחא דעל פחות מכשיעור אי"צ לברך אפי' שהכל. ולכאורה צ"ע דהא אסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה. וע"כ צ"ל דס"ל להכל בו שלא תיקנו חכמים ברכה ראשונה אלא על אכילה. והנה כתב רש"י לעיל (לה: ד"ה אוזוקי) דגבי ברכה ואכלת כתיב, לפיכך רק אכילה טעונה ברכה. וקצ"ע דהך קרא דואכלת ושבעת וברכת כתיב לגבי ברכה אחרונה. וע"כ צ"ל דרש"י סבר דלגבי זה ילפינן ברכה ראשונה מברכה אחרונה. וי"ל שכך סובר הכל בו דלא שייך חיוב ברכה ראשונה בלא אכילה, ומש"ה הואיל ואין אכילה פחותה מכזית, ממילא אי"צ לברך עליו כלל.

אמנם בדעת רש"י א"א לפרש כן, שהרי דעת כל הראשונים היא דעל פחות מכשיעור מברך ברכה ראשונה (רק נחלקו איזה ברכה ראשונה מברך), ומסתבר שגם רש"י סובר כן. וע"כ צ"ל שרש"י מחלק בין מזיק לבין אוכל פחות מכשיעור. דהיכא שמזיק לגופו לא חשיב מעשה אכילה אלא מעשה היזק, ותיקנו חכמים עפ"י הך קרא דואכלת דאף לברכה ראשונה בעינן מעשה אכילה. אבל כשאוכל רק פחות מכשיעור ליכא חסרון בעצם מעשה האכילה, אלא דעפ"י דין לא חשיב אכילה לענין מאכ"א וכדומה. וסבר רש"י שלא מיעטו חכמים אכילה כזו מקרא דואכלת אלא לגבי ברכה אחרונה.


ב) ובהא דאמרינן דאינו חייב לברך ברכה אחרונה אא"כ אכל כשיעור פשוט הוא דילפינן ליה מקרא דואכלת ושבעת וברכת. והיינו לא רק לבהמ"ז אלא אף לברכת מעין ג', ואף אם אינה אלא מדרבנן י"ל שתיקנו רבנן כעין דאורייתא. [והכי מבואר במ"ב (סי' רי ס"ק ד), ועיי"ש בשעה"צ שם (ס"ק יז) שכתב דאולי מה"ת צריך כדי שביעה.] ויש לעיין בגדר הך דינא דאין אכילה פחותה מכזית (דכמו שמצינו הלממ"ס דשיעורין, דאין אכילה פחותה מכזית, כך תיקנו חכמים לענין ברכה), האם הוא שיעור מסויים, דכזית מיקרי אכילה חשובה (ולגבי שתיה נסתפקו הראשונים אם השיעור הוא כזית, מלא לוגמיו או רביעית), או דילמא ה"ט דשיעורו בכזית משום דדרכו בכך, ופחות מכשיעור הוי כמו אכילה שלא כדרכה.

ונראה דנפק"מ היכא דדרכו בכך לאכול ולשתות פחות מכשיעור. א', כתב הט"ז (סי' רי ס"ק א) דעל יין שרף יש לברך ברכה אחרונה אף אם לא שתה רביעית, דאזלינן בתר שיעור שתיה לרוב בני אדם. והביא ראיה לכך ממש"כ רבינו יונה דלדעת הירושלמי דעל בריה מברך ברכה אחרונה אף אם לא אכל כשיעור, אם דרך העולם לאכול הפרי עם הגרעין חשבינן לה כבריה ואי"צ שיעור אם אכל גם הגרעין. הרי דלענין ברכה אחרונה אזלינן בתר רוב העולם, וה"ה י"ל הכא. אמנם המג"א (סי' קצ ס"ק ד) כתב דאף על יי"ש אינו מברך ברכה אחרונה אא"כ שתה כשיעור, דלא חילקו חכמים בשיעורים. הרי להדיא שהמג"א סובר דשיעורי כזית ורביעית הם שיעורים מסויים, ואינם תלויים בדרך אכילה ושתיה של בנ"א.

ב', ידוע שאין אכילה מצטרפת לכזית – בין לאיסור בין למצוה – אא"כ אכל כל הכזית בכדי אכילת פרס. והכי מבואר לעיל (לז:) "לקט מכולן כזית ואכלן, אם חמץ הוא וכו', ואם מצה הוא וכו', והוא שאכלן בכא"פ", דהיינו שאינו חייב כרת על אכילת חמץ ואינו יוצא מצות מצה אא"כ אכל כזית בכא"פ. אמנם לענין צירוף לשתייה נחלקו הראשונים. הרמב"ם בהל' תרומות (פ"י ה"ג) כתב דזר ששתה תרומה וחזר ושתה, אם יש מתחילת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית הרי אלו מצטרפין לכזית (דשיעור איסור זר ששתה תרומה הוא בכזית כמש"כ שם בה"ב). וכ"כ בהל' שביתת עשור (פ"ב ה"ד) דאינו חייב ביוה"כ אא"כ שתה מלא לוגמיו בכדי שתיית רביעית. אבל הראב"ד השיג עליו בהל' תרומות שם דאף לשתייה מצטרפין בשיעור כדי אכילת פרס. והובאו ב' דיעות אלו בשו"ע או"ח (סי' תריב ס"י).

והנה לדעת הראב"ד ברור דהשיעור לברכה אחרונה הוא דין מסויים, דהא אין דרכו בכך לשתות כזית או מלא לוגמיו בכא"פ. אבל בדעת הרמב"ם יש לדון אם השיעור צירוף הוא בכדי שתיית רביעית משום דדרכו בכך או דילמא הוא שיעור מסויים. ונפק"מ לענין ברכה אחרונה לאחר שתיית משקה חם. עי' במל"מ הל' ברכות (פ"ג הי"ב) שהביא דעת הסוברים שהכל תלוי אם דרכו בכך, ולפיכך הואיל והדרך הוא לשתות משקה קפה ותה לאט לאט, ממילא חייב לברך ברכה אחרונה אף אם שתה כשיעור ביותר מכדי שתיית רביעית. אבל הוא חולק עפ"י דברי הגמ' בכריתות דאף לגבי יניקה (לטמא את התינוק אם ינק מאשה שהיא ראשון לטומאה) בעינן שיעור צירוף, אע"ג דביניקה דרך שתייתו היא ביותר מכדי אכילת פרס. ועי' בבאר היטב (סי' רד ס"ק יב) שהביא מח' הפוסקים בזה.


ג) כתבו התוס' (ד"ה בצר) דלברכה אחרונה בעינן שיעור מלא לוגמיו, "על כן יש ליזהר לשתות מכוס של ברכה מלא לוגמיו כדי שיברך לאחריו מעין ג' ברכות." ולכאורה צ"ע דמהיכי תיתי דצריך לברך ברכה אחרונה על כוס של ברכה. ועוד וכי צריך לשתות מלא לוגמיו מכוס של ברכה רק כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה, הא מבואר בפסחים (קז.) דמדין "המברך צריך שיטעום" צריך לשתות מלא לוגמיו, ומשמע דהיינו אף בקידוש שאינו מברך עליו ברכה אחרונה.

וכתב בחי' הגר"א דע"כ צ"ל שנשמטו כמה תיבות מדברי בתוס', וכוונתם דצריך לשתות רביעית מכוס של ברכה לפי שיש ספק אם השיעור לברכה אחרונה הוא כזית, כביצה, או רביעית – עי' בתוס' יומא (עט. ד"ה ולא בירך) ובב"י (סי' רי) – והואיל וצריך לשתות מלא לוגמיו כדי לצאת הדין דהמברך צריך שיטעום, לכן כדי לצאת מספק ישתה רביעית.

עוד כתבו התוס' שהר"י היה אומר בבורא נפשות דכיון דלאו ברכה חשובה היא אף בבציר משיעורא מברך, אבל התוס' השיגו עליו "ולא נראה דכיון דבורא נפשות תקנוה כנגד על הגפן כי היכי דעל הגפן בעי שיעורא, בבנ"ר נמי בעי שיעורא."

וראיתי מי שהעיר דלכאורה גם רש"י סובר כדעת הר"י דבבורא נפשות ל"צ שיעור, שהרי כתב רש"י (ד"ה בצר) "וגבי ברכת פירות הארץ אכילה כתיבה ואכילה בכזית", משמע דרק לגבי פירות א"י החייבין בברכת מעין ג' הוא דבעינן שיעור משא"כ בבורא נפשות. ובטעם החילוק כתבו עפ"י דברי תשו' הרשב"א, הובא במעדני יו"ט על הרא"ש (סי' ח אות י'), דמה שקראו לברכת בנ"ר "ולא כלום" היינו "מפני שאינו מברך על הדבר שנהנה ממנו וכו', אבל ברכת בנ"ר אינו כן שאינו מזכיר בברכה הדבר שנהנה ממנו וכו', שאינו אומר בורא מינין הרבה למלאות חסרון הדברים שברא, אלא אדרבה הוא מברך על שברא נפשות שחסירות וצריכות למה שברא, על כן קראוהו ולא כלום." וי"ל דמה"ט ל"צ שיעור לברך בנ"ר הואיל והברכה אינה על האוכל אלא על חסרון בני אדם. והיינו מש"כ התוס' דאינה ברכה חשובה.

אמנם הרא"ש (סי' טז) כתב דיש להסתפק אם ברכת בנ"ר בעי שיעורא או לא, מי אמרינן דרק ברכת מעין ג' צריכה שיעור משום דכתיב ואכלת ושבעת וברכת [והרא"ש סובר דברכת מעין ג' היא מה"ת] או דילמא לא נתקנה בנ"ר אלא דומיא דמעין ג'. וכתב על זה הרא"ש דמתוך דברי ר"י משמע שאם אכל מז' מינים פחות מכשיעור שיברך אחריו בנ"ר, ולא נהירא לי דמסתבר דעל מין שראוי לברך עליו מעין ג', בשביל חסרון השיעור לא שייך ביה ברכה אחרת.

ומש"כ "מתוך דברי ר"י" ע"כ היינו שהספק שהביא לעיל הוא מהר"י, וכ"כ המעדני יו"ט שם (אות א'). וצ"ע שהרי התוס' כתבו דדעת הר"י היא דברכת בנ"ר ל"צ שיעור, ואילו הרא"ש הבין שהר"י נסתפק בזה. ועוד קשה, דמאיפה מוכח מספק הר"י דס"ל דאם אכל פחות מכשיעור מז' המינין יברך בנ"ר.

ועיי"ש במעדנ"י (אות ב') שביאר שהר"י נקט לדבר פשוט שאם אכל פחות מכשיעור מדבר שיש בו ברכה מה"ת מברך עליו בנ"ר (וכמש"כ התוס' בשמו), ומש"ה נסתפק בדבר שאין לו חיוב ברכה אחרונה מה"ת (אלא רק בנ"ר) האם יש לברך עליו אף באכל פחות מכשיעור. והיינו מש"כ הרא"ש דמתוך דברי הר"י משמע וכו', כלומר דאי לאו דסבר הר"י שאם אכל פחות מכשיעור מז' המינין מברך בנ"ר, מהיכא תיתי להסתפק בשאר מינין. ועפי"ז העלה דלפי מה שנקט הרא"ש לדבר פשוט דאם אכל פחות מכשיעור מז' המינים אינו מברך בנ"ר, פשוט הוא שאין לברך בנ"ר על אכילת פחות מכשיעור כלל (אף אם לא אכל מז' המינין).

אך קצ"ע בפירוש זה, שהרי התוס' כתבו בפירוש שהר"י סובר דמברך בנ"ר אף בפחות מכשיעור. ומשמע שלא נסתפק בדבר כלל. ואילו לפירוש זה בדברי הרא"ש משמע שהר"י נסתפק בדבר.

ועי' בפרישה (סי' רי אות ח' ד"ה לכן) שביאר דברי הרא"ש באופן אחר, שהרא"ש בעצמו נסתפק אם יש לברך בנ"ר על אכילה פחות מכשיעור, בין בז' מינין בין בשאר מינין. ושוב הביא דמתוך דברי הר"י משמע דדוקא על ז' מינין יש לברך בנ"ר אם אכל פחות מכשיעור. פירוש הדבר, מדנקט הר"י שבעת המינין משמע דדוקא בז' המינין הוא דס"ל דמברך בנ"ר אם אכל פחות מכשיעור משא"כ בשאר מינין.

ונראה דכוונת הרא"ש לפירוש זה היא דהואיל ומיד לאחר שכתבו התוס' שיש לשתות כשיעור מכוס של ברכה כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה, הביאו דעת הר"י שמברך בנ"ר אף בפחות מכשיעור, משמע שהר"י אמר חידושו רק לגבי שבעת המינין. [ולפ"ז ניחא מה שכתבו עליו התוס' דאולי בנ"ר נתקנה כנגד על הגפן, וצ"ע דאמאי הזכיר על הגפן, אך לפ"ז י"ל שהר"י מיירי בשתה פחות מכשיעור מכוס יין.] ועל זה כתב הרא"ש דלא נהירא, דאם איתא דעל שאר מינין פשוט הוא שאין מברכין בנ"ר על פחות מכשיעור, א"כ מהיכא תיתי לברך על ז' מינין בנ"ר אם אכל פחות מכשיעור. לכן מסיק הרא"ש דאין לברך בנ"ר על פחות מכשיעור כלל, דהואיל והר"י נקט לדבר פשוט דעל שאר מינין אין מברכין בנ"ר על פחות מכשיעור, א"כ ה"ה נמי בז' מינין.

Gemara:

Collections: Rabbi Koenigsberg: Brachos 2007

References: Berachot: 39a  

    More from this:
    Comments
    0 comments
    Leave a Comment
    Title:
    Comment:
    Anonymous: 

    Learning on the Marcos and Adina Katz YUTorah site is sponsored today by the Gabe, Gewirtz and Richman Families in commemoration of the first yahrtzeit of נחמיה זאב בן אהרן ועטיל גייב