Seuda Sh'lishis on Erev Pesach

I

The Zohar1 states that when Erev Pesach falls on Shabbos, as is does this year, it is impossible to fulfill the mitzva of seuda sh'lishis. This statement is based on three assumptions: a) that all types of matza are prohibited on Erev Pesach, including egg matza and cooked matza, b) that seuda sh'lishis can only be fulfilled with pas (e.g. challa, bread, rolls, matza), and c) that seuda sh'lishis can only be fulfilled in the afternoon. Each of these three assumptions is disputed, as will be explained, and poskim do in fact suggest various options for fulfilling seuda sh'lishis.

The Shulchan Aruch takes issue with the first assumption, permitting egg matza on Erev Pesach, and in fact recommends its use for seuda sh'lishis in the afternoon. The Rama, however, cites our custom of not eating egg matza on Pesach and apparently extends the custom of not eating egg matza on Pesach to Erev Pesach2. The Rama disputes the second assumption and relies on the last two views cited by the Shulchan Aruch3: that meat, fish or even fruit are sufficient for seuda sh’lishis.

The Magen Avraham suggests that seuda sh'lishis be fulfilled with cooked matza, which may not be used at night and should be permissible on Erev Pesach. However, he observes that it is not customary to eat cooked matza, even though egg matza is generally considered acceptable.4

Regarding the third assumption, some disagree with the Shulchan Aruch’s unequivocal position that the time for seuda sh'lishis is only in the afternoon. The Mishna B'rura therefore recommends that, in addition to eating meat, fish, or fruit in the afternoon, we divide the morning meal into two parts, with an appropriate interruption5. Since the challa (or egg matza) must be consumed before the end of the fourth hour, it would be necessary to begin shacharis very early.

II

The Shmiras Shabbas K'hilchasa wonders why the poskim don't advise the use of matzo-meal cake, which is presumably permissible on Erev Pesach.6 If one eats it with fish and meat, and consumes the volume of an average entire meal, then hamotzi and bircas hamazon are required, and seuda sh'lishis would certainly be fulfilled.

Perhaps the other poskim feel that (a) one cannot establish a meal centered on cake, since it is ordinarily not eaten with meat or fish and so, (b) the b'racha on the cake is mezonos, unless, possibly, when one eats a full meal's worth of cake, which is impractical.

The Igros Moshe, however, disputes both points. He rules that if cake is served as dessert after a meal of meat or fish, one must bentch afterwards, even though the cake was not the centerpiece of the meal. In addition, he writes that the mere fact that halacha requires three meals on Shabbos establishes even a kazayis of cake as a full meal requiring hamotzi and bentching.7 Either of these two positions would support the Shemiras Shabbos K’hilchsa.

Curiously, however, the Shemiras Shabbos rejects both postitions. He cites R. Shlomo Zalman Auerbach who requires that cake be the centerpiece of the meal in order to warrant hamotzi and bentching. He also states that since some rule that seuda sh'lishis is fulfilled with any grain product, we cannot say hamotzi and bentch over a kezayis of cake, even if we can do so for the first two meals.8 By rejecting these postions, he imperils his own suggestion of using matzo-meal cake for seuda sh’lishis.9

III

If seuda sh'lishis can only be fulfilled in the afternoon, it follows logically that the second seudah must be consumed in the morning. This is stated implicitly by the Rambam and explicitly by the Aruch Hashulchan who notes that the poskim do not record this halacha.10 While the custom is to be lenient, and the Mishna B'rura appears to concur,11 it is certainly praiseworthy to be scrupulous in this matter.

In many shuls, kiddush throughout the year is served just before noon. At first glance, the cake consumed does not constitute the requisite morning meal, as the Shulchan Aruch requires bread for the evening and morning meal even if cake or less suffice for seuda sh'lishis. While according to the Igros Moshe, it should follow that one should say hamotzi and birkas hamazon on the cake which then serves as the morning meal, it is customary to recite mezonos and, as such, it is insufficient to serve as a meal.

However, there seems to be no intrinsic difference between the two day meals, as to which should be deemed the seuda sh’lishis. The mitzva of oneg mandates a bread meal by night and by day, as we observe on Yom Tov. Shabbos requires an extra meal because the word hayom is found three times. As mentioned, some say that his extra meal can consist of cake, meat, or even fruit. If we were to rely on this opinion, why should cake, which satisfies kiddush b'makom seuda, not suffice for the morning meal if bread is eaten in the afternoon?

If this analysis is correct, then, according to those who rule that cake is sufficient for seuda sh'lishis, those who eat cake before noon have fulfilled the morning meal requirement of the Aruch Hashulchan. If they then eat a meal with bread in the early afternoon, they would not have to eat an additional seuda as seuda sh'lishis in the late afternoon .12 This practice would also explains why hamotzi would not be recited, just as the Shemiras Shabbos ruled regarding seuda sh'lishis in the afternoon.

The Shulchan Aruch, however, allows grain products, meat or fruit only for the last of the three shabbos meals, a dispensation derived from the 14 meals of Sukkos13. If so, one fulfills the morning obligation with cake only according to those who rule that cake suffices for all three meals, a position rejected by the Magen Avraham14.

The Gemara promises that those who fulfill the mitzva of three Shabbos meals are spared from the pre-Messianic travail and are rewarded with the fulfillment of their wishes and an expansion of their land15. In our fateful times, may our observance of this mitzva, especially in the trying circumstances of Erev Pesach, merit the keeping of these promises. May Hashem decree this month of Nisan as the time of our ultimate ge'ula - Amen.*

1 פ' אמור, מובא ומבואר בבהגר"א או"ח סי' תמד סק"ז.

2 שם ס"א, ע"פ הרמ"א סי' תסב ס"ד. אלא דבערוה"ש )ס"ה( פירש שהמנהג לאסור רק בפסח, אלא שמשום כך לא היה להם מצה עשירה לערב פסח. ולפ"ז אם יש לו, יאכלנה לסעודה שלישית. ויש שהוכיחו כן מהרמ"א) סי' תעא סוף ס"ב(, דנראה דאין במצה עשירה בע"פ איסור חמץ ממנהגא. ומובא בספר ערב פסח שחל בשבת פכ"א סקי"ז. וליתא, דשם מיירי בפרורי מצה שנלושו ביין ושמן ונעשו כמצה עשירה דאין יוצאים בה בלילה, אבל אין חשש חמץ למקילים בשרויה. שו"ר שכ"כ בשש"כ )ח"ב פנ"ו המ"ט(.

3 שם וסי' רצא ס"ה. ובמ"ב) סקכ"ה( כתב דברי החיי"א דיאכל מצה כתושה מטוגנת, ולכאורה זה עדיף, דיי"ח ס"ש לשיטה הב'. ומדהשמיטו הרמ"א נראה דכיון דבלא"ה לא יי"ח ס"ש לכל הדעות, טוב לחוש לאיסור מצה בע"פ, ודו"ק. ובמ"ב )סי' תמד סק"ח( כתב דבשר ודגים עדיף מפרות, ודלא כסדר הרמ"א שם. ופירוש הח"י )סק"ב) להרמ"א דפירות עדיפי משום תאבון דמצה בלילה.

4 שם סק"ב. וכנראה המנהג להחמיר במצה, אף שעכשיו ע"י בישול, אין יוצאין בה, משא"כ במצה עשירה, שמעולם לא יצאו בה. ולכן הרמ"א לא הזכיר מצה כתושה מטוגנת כהחיי"א. אגב, מו"ר הגרי"ד זצ"ל חשש לשיטת הרמב"ם (חו"מ פ"ו ה"ה) דרק ביין שמן דבש וחלב הוי עשירה, משא"כ במצת-ביצים. ובלא"ה י"ל דמצה עשירה אסורה בע"פ, אף אם מבושלת מותר, הפך מנהגנו. וה"ט, דיי"ח עיקר מצות מצה בליל פסח, וכמש"כ מהר"ל(גבורת ה' פמ"ו). או כהח"ס (עה"ת פ' ראה) דפסול רק להכשרא דפסחא. או, להפך, כהגר"י מפוניבז' (עי' מקראי קדש ח"א סי' פג), דכשר להכשרא דפסחא. ואמנם י"א שלמעשה יקיים ס"ש במצה מבושלת, עי' יביע אומר (ח"ו סי' לט).

5 שם, וכ"כ בשלט"ג להמרדכי (שבת סי' שצז סק"ב). ועשו"ע סי' רצא ס"ב דזמנו אחרי מנחה גדולה דוקא, ושם ס"ג ובט"ז וש"פ בגדר ההפסק. ולכאורה נראה מסברא, דכמו שיכול לחלק סעודת בקר לשני חלקים, כן יכול לחלק סעודת הערב לשנים ממ"נ, שהרי אם צריכים ג' זמנים חלוקים, וכהערוה"ש בסמוך, א"כ לא יי"ח ס"ש כלל לפני חצות היו, וכהשו"ע. ואם די בג' סעודות במשך כל השבת, א"כ די בב' סעודות בלילה ואחת בבקר, דמ"ש מאחת בלילה וב' בבקר.וא"כ נראה דעדיף לעשות כן, דבלילה יש יותר זמן, ויכול לאכול בנחת ולהפסיק בין ב' החלקים כראוי, משא"כ בבקר שלחוץ מאד לזמן, ובפרט כשקשה להצבור להתפלל מוקדם מאד כוותיקין. אמנם בפוסקים לא מצינו כן. אך י"ל דבזמנם, שהיו רגילים לקום מוקדם בבקר, היה קל מאד לקיים ב' סעודות בבקר אחר התפילה לפני סוף זמן אכילת חמץ, ולהפך, בלילה היה קשה, דלא היה לכל אחד נרות דולקים לשעה נוספת, ודו"ק. אכן שמעתי מפי מו"ר הג"ר צבי שכטר שליט"א, דמצינו ג' סעודות ביום למי שלא אכל בלילה, וכתוס' (קא.) ומג"א (סי' רעד סק"ב). ומזה נראה קצת דהעיקר ביום, והרי לר' חידקא (שבת קיז:) בעינן ג' סעודות ביום נוסף על סעודת לילה. ואף לדידן רק התירו לקיים סעודה אחת בלילה מכיון שיש דין כבוד לילה, ולעולם צריכים ב' ביום, ולא ב' בלילה וא' ביום, עכ"ד. ולמש"כ נראה, דלרבנן דר' חידקא "היום" ר"ל לילה ויום, וכמו דמקיימו בג' סעודות ביום, כן מקיימו בג' סעודות בלילה. רק דבזה מבטל דין כבוד היום כמו שמי שאוכל רק ג' ביום מבטל דין כבוד הלילה. אבל אם אוכל ב' בלילה וא' ביום, דינו כב' ביום וא' בלילה, וצ"ע לדינא.

6 שש"כ פנ"ו הע' נ', וז"ל, וקצ"ע למה האחרונים אין מביאים עצה זו ויי"ח לכל הדעות עכ"ל. והוכיח דעוגת מצה-מעהל מותרת אם נילושה ברוב שומן ודבש, ושהרמ"א (סי' תעא ס"ב) שאוסר מיירי במעט שומן ודבש, מהמ"ב ושה"צ שם. ודברי שה"צ צ"ע, שאם יש תואר לחם, וכמש"ש (סקט"ז) ע"פ דבריו (סי' קסח ס"י), א"כ אינו ענין לדבריו (סקי"ז) דבאפוי אינו נכון לאכול כ"א בתוך הסעודה (שם ססקנ"ט). דשם מיירי בהחזיר לסלת וגבל בשומן, דבטל תואר לחם דאפייה הא', ונסתפקו אם באפיי' ב' הוי פת ממש או פת הבאה בכיסנין, ובזה אם יש רוב דבש לכו"ע הוי פת הבאה בכיסנין. ולעניננו, בעוגת מצה מעהל בע"פ, נראה דבטל תואר לחם, וא"כ אף במיעוט דבש הוי מצה עשירה ומותר אף להצד דהוי פת ממש.

7 או"ח ח"ג סי' לב וח"ד סוסי' מא, בעוגה בסוף הסעודה. וח"א סי' קנה בעוגה בסעודת שבת המחויבת.

8 פנ"ד הע' קלב, ושם צדד דהאג"מ ס"ל כהגרש"ז, שכתב דרק לא משמע כן. ושמודה האג"מ בס"ש, די"א דיי"ח בפת הבאה בכיסנין, דברכתו מזונות. ומלשון האג"מ לא נראה כן.

9 וכנראה דעת השש"כ דאם אכל העוגה ביחד עם בשר או דגים נחשב לקביעות סעודה אע"פ שאין רגילין לאכול בשר ודגים עם עוגה. ויש לעיין בזה, דכמו דבעינן שעור שאחרים קובעים עליו, כן בעינן קביעות שאחרים רגילים בו, וצ"ע.

רמב"ם שבת פ"ל ה"ט. ערוה"ש סי' רפח ס"ב. 10

11 בשו"ע (שם ס"א) כתב שאסור להתענות עד ו' שעות. ומזה גופא נראה קצת דאין חיוב סעודה דוקא. ובמ"ב (סק"ב) צדד להקל בלומד ומתפלל, דלא כהרמ"א, וכבגדי ישע במרדכי (שבת סי' רל). ודבריו צ"ע, דהמרדכי צדד להקל לפי ר' אליעזר דאו כולו לה', ואנן קיי"ל כר' יהושע. ובלא"ה נראה דבזה שבת חמור מיו"ט, דיש דין סעודת שחרית, משא"כ ביו"ט דדי בסעודה אחת ביום, ודי בטעימת משהו לפני חצות להנצל מאיסור תענית.

12 כן שמעתי בשם הגר"ח וכן צדד מו"ר הג"ר צבי שכטר שליט"א.


13 כן כתבו התוס' (פסחים קא. יומא עט:) והרן (שבת קיז:). ופרשו משלים במיני תרגימא (סוכה כז.) מלשון השלמה(ולא מדין תשלומין כהרטב"א שם), וה"ה להשלמה בג' סעודות שבת, וכ"נ מהא דחוזר אם שכח רצה בשחרית (סי' קפח ס"ה).

סי' קסח ס"ק ט"ז. ובקהלות יעקב (ברכות סי' טז) צדד דפת הבאה בכיסנין דינו כפת לענין ג' הסעודות , ודלא כהמג"א. 14

15 שבת קיח. , והנה בזוהר הנ"ל איתא דרשב"י יי"ח ס"ש בע"פ בד"ת, ועפ"ז נהגו כמה לסמוך על ד"ת בכל שבת. ובעל בית הלוי התנגד לזה בתוקף. ופעם התבטא שאפילו לדבריהם, אם יפריך את הד"ת נמצא שלא יי"ח. משא"כ סעודה של פת ודגים, שא"א להפריך אותה.