נרבע לזכור ולבהמה

כריתות (ג.) אלא רישא ר' ישמעאל כו' אי"ה נתני נמי הבא על הבהמה והביא בהמה עליו כו'. הק' בשטמ"ק דמאי קושיא, הא לר' ישמעאל הביא זכור עליו והביא בהמה עליו נלמד מאותה קרא דלא יהיה קדש, ואי"ח אלא א'. וכן מבואר להדיא בסנהדרין (נד:) דאמר ר' אבהו הנרבע לזכר והנרבע לבהמה לדברי ר"ע חייב שתים לדברי ר' ישמעאל אי"ח אלא אחת. וא"כ ק' מאי מק' הגמ' הכא, הא אפי' אם נתני הביא בהמה עליו לא יתרבו עי"ז מספר החטאות, דהוא נכלל בחיוב הביא זכור עליו.

ובאור שמח הל' שגגות תי' דנרבע לזכור ונרבע לבהמה הם ב' גופין ולכן אפי' אם נלמדים מחד קרא מ"מ חייב על כאו"א דלא עדיפא מבא על ה' נדות. אלא דנדחק לפי"ז ליישב הסוגיא בסנהדרין דלכ' סותר זה.

והיה נראה, דהנה לק' במשנה (טו:) בעי ר"ע מר' יהושע שחט ה' זבחים בחוץ אם חייב על כאו"א, וכן אכל חמש כזיתים נותר מה' בהמות. ור' יהושע דן ק"ו דחייב על כאו"א, ור"ע השיב על אותו ק"ו. ובגמ' מספק"ל אם קבלה מיניה ר' יהושע מר"ע. והרמב"ם רפ"ו דשגגות פ' דאין הבהמות מחלקות, והק' המפ' אמאי פסק כר"ע נגד ר' יהושע רבו, ותי' דכיון דמבע"ל שמא קיבלה מיניה ר' יהושע לכן פ' לחומרא דאי"ח אלא אחת.

והק' המפרשים מאי קמבע"ל לר"ע ומ"ש מבא על ה' נדות דגופין מחלקין דנלמד מואל אשה כו' כדלעי' (ב:). ותי' בתו"י דבנדה גם היא מוזהרת, משא"כ בבהמות.

וחילוק זה לא מלבם בדו אותו התוס', כי הוא מפורש יוצא מהמשנה לק' (טז.) דשאל ר"ע את ר"א בעושה מלאכה בשבתות הרבה אם חייב על כאו"א, והשיב לו ר"א ק"ו מנדה דחייב על כאו"א, ודחה ר"ע להק"ו דלא אם אמרת בנדה שיש בה ב' אזהרות דהוא מוזהר והיא מוזהרת. ודעת רבה בגמ' (טז:) דזדון שבת ושגגת מלאכות הוא בעא מיניה ר"ע מר"א, אי שבתות כגופין דמיין. ופשט לי' ר"א ק"ו מהבא על ה' נדות דחייב על כאו"א דגופין מחלקין ק"ו לשבת, ור"ע דחה הק"ו דלא אם אמרת בנדה שגם היא מוזהרת, ודעת רבה דלמסקנא לא קיבל ר"ע להק"ו דר"א מכח פירכא זו. וא"כ מבואר להדיא כחילוק של התו"י.

ולפי"ז בהביא זכור עליו והביא בהמה עליו, דאין הבהמה מוזהרת, וגם הזכר הרובע אינו מוזהר באותה אזהרה שמוזהר בה הנרבע (לשי' ר' ישמעאל) (ובמשכב זכר ל"א השוה הכתוב כו' כמש"כ רש"י כאן), א"כ יהיה תלוי במח' ר"ע ור' יהושע, דלר' יהושע הגופין מחלקין משא"כ לר"ע.

(והראב"ד בפי' לתו"כ דיבורא דחובה פ"א ס"ק י' חילק בין אכילת נותר מה' בהמות לבין בא על ה' נדות, דבבהמות לא אמרינן דגופין מחלקין, ונראה דכונתו ג"כ כדברי התו"י אלא שקיצר, שהרי חילוקו של התו"י מוכרח מהמשנה וכנ"ל. ועי' עוד במשנה למלך פ"ו שגגות ה"ב ובהגה' הגרעק"א שם.)

ומעתה י"ל דסוגיין דהכא דבעי לאוקמה למתני' כר' ישמעאל, ומק' דא"כ יתחייב בנפרד על מה שהביא זכור עליו ומה שהביא בהמה עליו, וטפי להו חטאות, הקו' היא באמת כר' יהושע דס"ל דחייב על כל בהמה ובהמה, דכותיה יש לפסוק כיון שהוא רבו דר"ע. ואף דמספק"ל בגמ' שמא קיבלה מר"ע, מ"מ מק' הגמ' להך צד דלא קיבלה מיניה, מה יענה למתני', וגם יש לפ' הקושיא על דרך דנפשוט ממתני' דקבלה מיניה.

אבל מש"א ר' אבהו בסנהדרין הנרבע לזכר והנרבע לבהמה לדברי ר"ע חייב שתים לדברי ר' ישמעאל אי"ח אלא אחת, הרי בעיקר אתא ר' אבהו לאשמעינן דלר"ע נרבע לזכור ולבהמה הם ב' אזהרות, ולר' ישמעאל הם אזהרה א'. וקאמר דנפק"מ בזה דלר"ע חייב שתים, והרבותא בזה דאע"ג דס"ל לר"ע דאין כאן גופין מחולקים (שהרי שי' ר"ע דכיון שאין הבהמה מוזהרת אין כאן גופין מחלוקין וכנ"ל), מ"מ כיון דלר"ע נרבע לזכר ולבהמה הם ב' אזהרות ממילא חייב שתים מצד שהם ב' שמות, דבב' שמות חייב ב' אפי' בגוף א' (כמו באחותו שהיא אחות אביו כו' וכיו"ב). משא"כ לר' ישמעאל דנרבע לזכור ולבהמה הם אזהרה א' קאמר ר' אבהו דאי"ח אלא אחת, שאינו אלא שם א'. אמנם באמת לר' ישמעאל א"א להחליט הנפק"מ בזה, דלדידיה עדיין אפשר שיהיה חייב ב' מצד אחר, לא משום ב' שמות כ"א משום ב' גופין, דשמא ס"ל לר' ישמעאל כר' יהושע, דבהמות הוי כגופין מחולקין, וכהך צד דלא קיבלה מיניה ר' יהושע מר"ע. אך ר' אבהו לא נחית לזה, דאי"ז מענין הסוגיא בסנהדרין כלל, וכל מעיינו של ר' אבהו לבאר פלוגתת ר"ע ור' ישמעאל אם נרבע לזכר ונרבע לבהמה הוי ב' שמות או שם א', ולא נחית כלל לדון אם הם כגופין מחולקין אם לאו, ונקט בפשיטות כשי' ר"ע דאין שם גופין מחולקין.

אלא דעדיין יש להעיר, דלפי שיטת ר"ע דהרובע והנרבע הם באזהרה א', א"כ לגבי הרובע שפיר יש ללמוד ק"ו מנדה, וא"כ כשנרבע לזכר ולבהמה אף שאין כאן גופין מחולקין מצד הבהמה אבל מ"מ מצד הזכר הרובע יש כאן חילוק גופין, ומסתמא הוא מתחלק לעצמו. וא"כ לר"ע כשנרבע לזכר ולבהמה חייב שתים מב' טעמים, חדא דהוא ב' שמות, ועוד דיש כאן גופין מחולקין. ומ"מ אי"ז קושיא על מש"נ דאיה"נ וזה בכלל הנפק"מ דר' אבהו, ודו"ק.