סוגיא דדרוסת הנץ

א. חולין (נג.) בעי רב אשי שאר עופות טמאים יש להן דרוסה או אין להן דרוסה. א"ל רב הלל לרב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר שאר עופות טמאין יש להן דרוסה. והאנן תנן ודרוסת הנץ בעוף הדק? דרוסת הנץ בדכוותיה ואינך בדזוטרא מינייהו. ואיכא דאמרי דרוסת הנץ בדרבי מיניה ואינך בדכוותייהו, ע"כ.
ועי' ברשב"א בחי' ובתה"ב פי' דהבעיא גם בעופות גדולים מן הנץ (ודלא כהר"ן), ומה שמקשה הגמ' ממתני' דקתני דרוסת הנץ צל"פ משום דשמיע לה להגמ' דדרוסת הנץ דוקא קאמר, ולא נץ ולמעלה מן הנץ. ולכ' ה"ה מה דקתני במתני' דרוסת הגס היינו גס דוקא ולא הגדול מן הגס. וכן מוכח ממה שכתב הרשב"א, בחי' ובתה"ב, שקושיית הגמ' ממתני' דקתני דרוסת הנץ היא גם ממה דקתני דרוסת הגס ע"ש. אבל א"כ תמוה מש"כ הרשב"א בתוך דבריו דנשר יש לו דריסה בכל אפילו בדרבי מיניה, דגס וכל שלמעלה מן הגס קתני, ולכ' סותר את משנתו.
ב. עו"ק דמה מק' הגמ' ממתני' דדרוסת הנץ, הא כמו"כ קתני דרוסת הזאב ומ"מ כתב הרשב"א דכל שלמעלה מן הזאב הוא כזאב ויש לו דריסה (ודלא כהרא"ש דס"ל דרק זאב וארי יש להן דריסה באימרי רברבי ע"ש). וביותר קשה, דעיין בבדק הבית פי' דהבעיא בעופות שהם גדולים מן הנץ, אבל למטה מן הנץ ליכא דריסה כלל, והשיג עליו במשמרת הבית דא"כ מה מק' הגמ' ממתני' דדרוסת הנץ, לישני דנץ וכל שלמעלה מן הנץ קתני, ולכ' אותה קושיא קשה גם להרשב"א עצמו.
ג. וע"ע בתה"ב שם בא"ד וז"ל והלכתא נץ בדרבה מיניה וה"ה כל שלמעלה מן הנץ, וכן הדין לגס וכל שלמעלה ממנו, דהא אמר רב בעופות מן הנץ ולמעלה, ולעולם שאר עופות טמאים בדכותייהו כלומר שאר עופות קטנים מן הנץ או שכמותו בעוף הדק, ואי"נ גסים כאוסטור בעוף הגס עכ"ל. ותמוה, דאם כונתו לומר דלמעלה מן הנץ דינו שוה לנץ הרי זה אינו דהרשב"א עצמו ס"ל דלמעלה מן הנץ עד הגס יש לו דריסה רק בדכותיה ולא בדרבי מיניה. ואם כונתו דעכ"פ יש להם דריסה, הרי זהו דינא דר' כהנא בסוגיין דשאר עופות טמאים יש להם דריסה, ומה צריך לאתויי מדרב, ועוד דעופות קטנים מן הנץ כמו"כ יש להם דריסה עכ"פ בדכותייהו לדעת הרשב"א, ומאי קאמר כאן דנץ וכל שלמעלה ממנו.
וכן מש"כ שאר עופות טמאים בדכותייהו כל' שאר עופות קטנים מן הנץ או שכמותו כו' הוא תמוה שהרי אפי' בגדולים מן הנץ נמי אין להם דריסה כ"א בדכותייהו ולא בדרבי מינייהו.
ד. וע"כ נראה שלעולם דעת הרשב"א שנץ וכל שלמעלה מן הנץ דינם שוה, ויש להם דריסה בדרבי מינייהו, והוא שיהיה הנדרס עוף הדק. והבעיא בסוגיין היא בעופות קטנים מן הנץ, אם אף להם יש דריסה בעוף הדק. ובזה הוא כפי' הר"ן. אלא דסובר הרשב"א עוד, דכמו כן מבעיא לן בעופות קטנים מן הגס אם יש להם דריסה בעוף הגס. דהכל אחד, שדין למטה מן הנץ בעוף הדק הוא כדין למטה מן הגס בעוף הגס. ובזה מסקינן דיש להם דריסה בדכותייהו, ולא בדרבי מינייהו. זאת אומרת שלמטה מן הנץ דורס בעוף הדק בדכותייהו, ולמטה מן הגס דורס בעוף הגס בדכותייהו. אבל למעלה מן הנץ בעוף הדק, ולמעלה מן הגס בעוף הגס, הוא כנץ וגס עצמם, דנץ וכל שלמעלה ממנו קתני, וכן גס וכל שלמעלה ממנו קתני. דומיא דדרוסת הזאב דהיינו זאב וכל שלמעלה ממנו.
וזהו שמביא הרשב"א מהא דאמר רב בעופות מן הנץ ולמעלה, דבא להוכיח נקודה זו דכל שלמעלה מן הנץ הוא כנץ בעוף הדק, וכן שלמעלה מן הגס הוא כגס בעוף הגס.
ושפיר מסיק הרשב"א דנשר יש לו דריסה בכל דגס וכל שלמעלה ממנו קתני.
וכן מש"כ דשאר עופות טמאים בדכותייהו כל' שאר עופות קטנים מן הנץ או שכמותו כו', דמשמע דלמעלה מן הנץ יש לו דריסה אפי' בדרבי מינייהו, ניחא ג"כ דזהו כשהנדרס הוא עוף הדק, דאזי נץ וכל שלמעלה מן הנץ דינם שוה ויש להם דריסה אפי' בדרבי מינייהו.
ה. ולפ"ז מש"כ הרשב"א בחי' ובתה"ב דפלקו"ן שהוא למטה מן הגס יש לו דריסה בדכותייהו ולא בדרבי מינייהו, זהו כשהנדרס הוא עוף הגס, דאזי הוא בכלל דינא דסוגיין דלמטה מן הגס אין לו דריסה בדרבי מיניה. אבל בעוף הדק יש לפלקו"ן דריסה אפי' בדרבי מיניה. אלא דמסתבר דלא משכח"ל עוף הדק שיהיה גדול מפלקו"ן.
וכן מש"כ הרשב"א בחי' דשאר עופות טמאים אם הם גדולים יותר מן הנץ יש להן דריסה בעוף גדול דכותייהו כו' צ"ל ג"כ דזהו דוקא כשהנדרס הוא עוף הגס, אבל כשהנדרס הוא עוף הדק יש להם דריסה אפי' בדרבי מינייהו. ולא חש הרשב"א לבאר זה דג"כ כמעט לא משכח"ל שיהיה עוף הדק גדול מעוף שהוא עצמו גדול מנץ.
ו. וז"ל הרשב"א בתה"ב שם: ופריק לא קשיא נץ בדרבה מיניה, כלומר ולעולם בעוף הדק... שאר עופות טמאים שאינן גסין כגס בדכותייהו אבל בדכותייהו אפי' בעוף הדק לא עכ"ל. והנה תיבות "אבל בדכותייהו כו'" אין להם מובן ופשוט דצ"ל "אבל בדרבי מינייהו כו'". וזה פשוט גם בלא דברינו כאן. אבל מה שקשה על דברינו הוא דכאן מבואר דעופות שהן למטה מן הגס אין להם דריסה בדרבי מינייהו אפי' בעוף הדק, וזה דלא כמש"נ דשי' הרשב"א דנץ וכל שלמעלה ממנו שוים בעוף הדק. והוא גם סותר לדברי הרשב"א עצמו בהמשך שכתב דדוקא שאר עופות קטנים מן הנץ או שכמותו הוא שאין להם דריסה בעוף הדק כ"א בדכותייהו, וכמו שהעתקנו לעיל (אות ג').
ונראה שע"כ יש כאן ט"ס ובמקום "שאינן גסים כגס כו'" צ"ל "שאינן גסים כנץ כו'", ומיירי בקטנים מן הנץ, דזהו הבעיא בסוגיין לענין הדק וכנ"ל.
ז. וע"ע שם ממשיך הרשב"א וז"ל: וה"ה לאוסטור בדרב מיניה דריס אבל שאר עופות טמאים הגסין בעוף כמותן אם למעלה ממנו בדכותייהו, אבל בדרב מינייהו לא עכ"ל. ומבואר שעוף שהוא למעלה מן הגס אין לו דריסה כ"א בדכותייהו ולא בדרבי מינייהו. וסותר לכ' לדברינו דגס ושלמעלה ממנו שוים. וגם סותר לדברי הרשב"א עצמו שמבאר בהמשך דנשר יש לו דריסה בכל, דגס וכל שלמעלה מן הגס קתני. וע"כ שגם כאן יש ט"ס ובמקום "או שלמעלה ממנו כו'" צ"ל "או שלמטה ממנו כו'", ומיירי בקטנים מן הגס, וכשהנדרס הוא עוף הגס.
ושתי הטעויות נמשכות זמ"ז, דלפי הגירסא שלפנינו הבבא הראשונה ברשב"א מדבר בעופות שלמעלה מן הנץ, דיש להם דריסה בדכותייהו בעוף הדק, וע"כ שהבבא השניה מדבר בעופות שלמעלה מן הגס, שיש להם דריסה בדכותייהו בעוף הגס. אבל באמת הבבא הראשונה מיירי בעופות שלמטה מן הנץ, והבבא השניה בלמטה מעוף הגס.
ח. ונפקותא לפי האמור בשני דברים, חדא דמן הנץ עד הגס יש לו דריסה אפי' בדרב מיניה, כל שהנדרס הוא עוף הדק. דנץ וכל שלמעלה ממנו קתני. וזה דלא כהבנת הב"י (סי' נ"ז) בדעת הרשב"א. ועוד נפקותא דמן הנץ עד הגס יש לו דריסה בדכותיה אפי' כשהנדרס הוא עוף הגס, דלפירושינו זהו עיקר הבעיא בסוגיין אם למטה מן הגס יש לו דריסה בעוף הגס, ומסקינן דיש לו דריסה בדכותייהו. וזהו כדעת הב"ח שם ודלא כדעת הב"י והש"ך ע"ש.
[רק שלמעשה אין בזה נפק"מ כ"כ דבלא"ה הש"ך מחמיר שכל שלמעלה מן הנץ יש לו דריסה בכל, וכפי' היש מפרשים שהביא הרשב"א דגס דמתני' היינו כל עוף שהוא גס מן הנץ, ולא אוסטו"ר].




א. חולין (נג.) ספק כלבא ספק שונרא אימא כלבא כו'. הרשב"א בשם רבינו יונה לעיל (י:) כתב דכל שהוא ס' טריפה בשעת שחיטה הולכים להחמיר א"א מסתבר טפי להקל (ולשי' שם (ט:) דמחזיקים מאיסור לאיסור, ועיין שו"ת עונג יו"ט יו"ד סי' ס"ט), ומה דתולים בכלבא ולא בשונרא משום דאינו שכיח דדריס שונרא ע"ש. ולפ"ז שונרא שמענו אבל ספק ארי ספק כלבא אפשר שצריכים להחמיר. וק' דהרשב"א בסוף סוגיין כתב דכל שנסתפק אם הוא מן הדורסים תולין להקל. וצ"ל הא דידיה הא דרביה.
ובתה"ב (דף מ"ו) כתב הרשב"א טעם אחר דתולים להקל משום שרוב בהמות כשרות הן ע"ש, וקשה איך מועיל מה שרוב בהמות אינן דורסות לכאן שודאי פגע בו או כלבא או שונרא, ובפרט דשניהם לפנינו כמבואר ברשב"א בסוגיין וגם בתה"ב (דאם אינם לפנינו תולים במצוי ע"ש). והש"ך בסי' נ"ז ס"ק ל"ב כתב דרוב בהמות אינן דרוסות ורוב חיות אינן דורסות, ומלבד מה שקשה עליו כנ"ל מה לי דרוב בהמות אינן דורסות, גם מה זה שהוסיף דרוב חיות אינן דורסות, אבל כאן הוא או כלבא או שונרא ומה שייך לרוב חיות. שמא הכונה דגם חתול אינו דורס עפ"י רוב, אבל ק' חדא דארכביה אתרי רכשי סברת רבינו יונה וסברת הרשב"א, ועוד דאף אם מוכרח כן לענין שונרא אבל שאר חיות מהיכ"ת, וצ"ע.
ב. הרשב"א בסוגיין הק' דכל ספק דרוסה למה אסור אם יש כמה בהמות בדיר הרי הוא ספק ספיקא, ספק לא דרס לזה ואת"ל דרס שמא דרס שלא כנגד החלל. ותי' דאיה"נ אבל כיון שאפשר לברר ע"י בדיקה צריכים לבדוק. אבל בתה"ב תירץ תירוץ אחר דאין כאן ספ"ס דשמא דרס לכל הבהמות ע"ש. ואינו מובן מה לי דשמא דרס לכולם מ"מ כאו"א הוא ספק שמא לא נדרס כלל ואת"ל נדרס שמא שלא כנגד החלל.
וצ"ל דבתה"ב ס"ל דזה לא חשיב ספ"ס דהכל ספק אחד אם נדרס כנגד החלל. וביתר ביאור, הרי אפי' אם נדרס שלא כנגד החלל הרי אפשר שחזר ודרסו כנגד החלל, וא"כ מה שנדרס שלא כנגד החלל אינה סיבה להקל, רק שיש עכ"פ ספק שמא לא נדרס כנגד החלל, אבל זהו ספק אחד עם עיקר הספק דריסה ואינו ספ"ס.
משא"כ לוא ידענו בודאי שלא נדרסו כל הבהמות אזי שפיר היה נחשב ספ"ס ספק אם זו היא שנדרסה ואת"ל שהיא היא שמא לא נדרסה כנגד החלל. ולזה מבאר הרשב"א דבאמת אפשר שנדרסו כולן.
ומ"מ בחידושים נקט דאפשר לעשות כאן ספ"ס, ספק אם נדרס כלל ואת"ל שנדרס שמא לא נדרס כנגד החלל.
אבל ק', לפי מה שתירץ בחידושים דאף שהוא ספ"ס מ"מ צריך בדיקה כיון דאפשר לברר, א"כ בספק על מ"ט שרי, דהש"ך כתב משום שהוא ספ"ס אבל לדעת הרשב"א בחי' אפי' ספ"ס צריך בדיקה.
וצ"ל דהרשב"א מפרש באופן אחר, דספק על מה שהבהמות מקרקרים אינו נחשב ריעותא כיון שאין יודעים אם מקרקרים מחמת עליית הארי ולכן אזלינן בתר רוב ושרי. והרשב"א לשי' דהטעם שתולים בכלבא ולא בשונרא הוא מטעם רוב וכנ"ל. אבל לרבינו יונה דטעמא משום דשונרא אינו שכיח לדרוס הרי סברא זו ל"ש בס' על וצ"ל שההיתר בספק על הוא מטעם ספ"ס, וכהש"ך, ודלא כהרשב"א דאפי' כשיש ספ"ס צריך בדיקה. וצ"ת.