אמר תודוס הרופא. בשו"ת שרידי אש (חיו"ד סי' ד') יש דיון ארוך לענין המום הבהמות ע"י חשמל קודם שחיטתן, ושם הביא מכתב מגאון א' בדבר, ונגע שם בענין אם להאמין לרופאי עכו"ם, וכ' וז"ל, ונראה לענ"ד שיכולין לסמוך על הרופאים מומחים בזה הדבר, וראי' לה מכורות כ"ח: משנה מפורשות וכו', הרי דהתירו שניטלה האם שלה על סמך שאמר תודוס הרופא, ומחמת שאמר בדרך הלכות רפואה לכן סמכו עליו, דאל"כ לאיזה צורך מביא התנא מ היה בעל המאמר אם לאו להשמיענו דבר זה? ואין לומר דזה דוקא ברופא ישראל, כמו תודוס דהיה ישראל חשוב [ע' פסחים ד' נ"ג, ביצה דכ"ג, ברופא הנ"ל], אבל זה אינו, משום דמהרמב"ם משמע דאפילו על רופאי נכרים ג"כ סמכינן בדיני טריפות, וזה לך עקרי דברי הרמב"ם בפירוש המשניות על המשנה דחולין נ"ח: אחדות דם והמעושנת וכו', ולא זכרו תגבורת המרה האדומה לפי שהוא בבהמות מועטות ביותר, כמו שנתבאר בספרי רפואות הבהמות. ושם בסופו, וז"ל: לפי שיש דברים הם מזון יפה למין זה ידוע מבעלי חיים, וסם המות לבעלי חיים אחרים, וזה מפורסם אצל הרופאים ע"כ. הרי ראי' גמורה מזה דסמכינן ג"כ בדיני טריפות על הרופאים נכרים. משום דהרמב"ם מביא זה מספרי הרפואות סתם, ובודאי מביא זה מספרי הרפואות של האומות, עכ"ל.

ושוב הדפיס תשובה מהגר"ד דוד הלוי איש הורוביץ, וכ' וז"ל, תודוס זה יכול להיות שהי' רופא יהודי, ועוד כאן אינו צריך לנאמנותו, ובמילתא דעבידא לגלויי עי' יו"ד סי' צ"ח. ויש לדייק מדוע אמר פרה וחזירה, ובחזירה לבד סגי, וי"ל לפי מה דאמרינן בתענית כ"א: שאני חזירי דדמי מעייהו לבני אינשי ועורו כבשרו כעור האדם, עי' חולין קכ"ב, עי"ש, ומשום הכי הו"א דהם יצאו מכלל בהמות, להכי אמר פרה וחזירה, עכ"ל.