גרושה וחלוצה: רש"י גרושה והיא חלוצה אינו חייב עלי' אלא משום גרושה דאינה כתובה אלו מרבויא מייתינן לה דתניא קידושין עח. גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה מנין ת"ל ואשה (וע' בערול"נ שהסביר דברי רש"י בזה). ובתוס' הק' דמשמע דבחלוצה לחודא איכא מלקות דאו' וזה אינו דהא אמרינן בפ' י' יוחסין חלוצה מדרבנן והא דלעיל תנא חלוצה אגב גורשה תניא, א"נ מ"מ דרבנן ובהא כיון דהיא ג"כ גרושה לוקה בה מלקות בגרושה שהיא דאו' ולא לקי מ"מ מדרבנן. וע' ברמב"ן דלא לקי כלל בחלוצה והכל שיגרא דלישנא. ובריטב"א ג"כ דחלוצה היא מדרבנן ואין לוקין מ"מ כיון דיש מלקות דאו'. וע' מנ"ח תר"ח (וכן פ' נ"ח קמ"ה) שכ' שהרמב"ם חולק עהתוס' שבהל' מע"ש ג:ה איתא דהאוכל מע"ש באנינות של תורה לוקה שנא' לא אכלתי באוני ממנו והוא שיאכל אותו במקום אכילתו ביור', אבל אם אכלו בחוץ באנינות או שאכלו בנפים באנינות של דבריהם מכין אותו מ"מ ע"כ דהעמידו חז"ל מ"מ אפילו במקום מכות דאו'. וכן חקר בזה גבי גושה ולוצה ע"פ סוגיין במל"מ אסו"ב יז:ז. (וכ' העניים למשפט דאפ' דהר"מ מיירי באופן שאין לוקין על החוץ כגון שעדיין לא נכנם בפנים או כשלא התרו בו עליו). ובהערות על הריטב"א כ' לחלק על המנ"ח דרק בחלוצה דאסורה משום דדומה לגרושה אבל במקום שלוקה מחמת איסור א' ומחמות איסור אחר חייב מ"מ ודאי שיקבל גם מ"מ דאין איסור א' פוטר את השני, עכת"ד, וע' כעי"ז בעניים למשפט. ונ' להגיד יותר מזה, דחלוצה מהווה דין בהאשה עצמה, שהיא כעין גרושה, וכיון שהיא גרושה ממש אין יתרון לזה שהיא ג"כ חלוצה, ולא עדיפא ממי שגרושה משני אנשים.
ובשו"ת חכם צבי סי' ט' חקר באתרוג החסר ביו"ט ראשון אם אין לו אתרוג שלם אם יכול לברך עליו שעכ"פ מקיים מצו המדרבנן כמו שתקנו כל ז' (ועמ"ש בגליוני הש"ס) ובשיח יצחק כ' להוכיח מד' התוס' דידן דכיון שביו"ט ראשון איכא המצוה מה"ת לא תיקנו חכ' כלל בדבר אין ביו"ט ראשון שום מצוה דרבנן וממילא חסר פסול לגמרי וע"פ הנ"ל ליתא. ובאמרי בנימין רק אמרינן דלוקה במקום שא"א לעבור על האיסור מדרבנן בלי האיסור דאור', אז בע"כ חז"ל ראו ותקנו, אבל אם אינו מוכרח כן אפ' לומר שלא חייבוהו במקום האיסור תורה.
וע' הסברו של הגליוני הש"ס משם רשעה א' וכו'. וע' בדבריו בבית האוצר א' כלל קי"ז שדן אם "איסור דרבנן אי שייך במה שכבר אסור מה"ת" ע"ש.
ולענין אלמנה דלוקין אפי' בגרושה, דהוי שמות מחולקין, אעפ"כ הוי רק בנתאלמנה קודם, ע' קידושין עז:.
וע' בקונטריסי שעורים ב"מ ב:ו דיונו אי יש שבועה דרבנן במקום שבועה דאו' ע"פ זה.