דעבדי גיסטרא. ובספר אגרות הגרי"ד (עמ' רכ"ג) איתא וז"ל, והנה הרמב"ם (פט"ו מהל' כלים ה"א) כתב הדין דשירי תנור גדול בד', ואח"כ כ' (שם ה"ב) תנור שנטמא ולא רצה לכתתו הרי"ז חותכו וכו', ומשמע מדבריו דדין שירי תנור גדול מיירי בכתתו, והרמב"ם חילק בין שתי המשניות באופן אחר, דשירי תנור בד' קאי אם ניתץ ומשבר אותו, ואילו שיריו ברובו קאי אם חותך אותו, וצ"ע מהו החילוק. וכנראה דמפרש הרמב"ם כך את תירוץ הגמ' התם דצלקי' מצלק, ר"ל דכתתו, והכא דעבדי' גיסטרא, ר"ל דחתכו, אבל צ"ע מהו ביאור הדבר. ואשר דנ' דיסוד הדין של שלם ולא חסר, דנאמר בו דין רוב המל' שיעורין כש"נ, והא דין בצורת כלי, דהנה ברמב"ם (פ"ו מה' כלים ה"א) מבואר דאיכא דין מסוים של צורת הכלי, ואם בטלה צורת כלי מיני' אף דראוי עדיין לתשמיש מופקע הוא מכלל כלי וטהור (אלא דבכלי חרס איכא דין מסוים של שברי כלי חרס דטמאים אפילו אם אין עליהם צורת הכלי [פי"ח מהל' כלים ה"י}). והנה בכל הכלים דין צורת כלי תלוי בעושה מעין מלאכתן הראשונה, וכמש"כ בפ"ו מהל' כלים "א וז"ל כל כלי שנטמא ונשבר אחר שנטמא ונפסדה צורתו ותשמישו טור בשבירתו עכ"ל, ובפי"א שם ה"ב כתב וז"ל כל זמן שכלי יכול לעשות מעין מלאכתו עדיין וא כלי וחשוב כלי שלם עכ"ל. הרי דמבאור בכל הני דצורת כלי תלוי' בעושה מעין מלאכתו הראשונה, ואילו בתנור דין צורת כלי תלוי בשיעורין של ד' ורוב, מגזיה"כ דשלם ולא חסר.

[והמשיך וכתב] והנה תנור שנשבר דבדין שיריו נאמר דאם יש לו שיעור ד' ורוב טמא, נראה דטומאתו היא מדין תנור שלם ואינו טמא מגזיה"כ של שברי כלי חרס, דבשברי כ"ח דין רוב אינו מענינו כלל, דכ"ז דרוב קיים איתא לגופה של כלי ולא מקירי שבר כלי. וגם ד' וא שיעור תנור מתחילתו ולהכי אם יש לו ד' טמא כתנור שלם ואנו טמא מדין שברי כלי חרס. וראי' לזה מהא דמבואר בתוספתא (כלים ב"ק פ"ד ה"ז) דבשירי תנור ותנור שחלקו אם ניקב וסתמו מקבל טומאה. והרי בשברי כ"ח אם ניקב לא מהני שוב סתמה משום דבטל שם כלי מעליו (תוספתא כלים ב"ק פ"ב ה"ג), ורק בכלי שלם מהני סתימה לנקב. הרי חזינן מהא דמהני סתימת נקב בשירי תנור, דשירי תנור אינם מטמאים מדין שברי כ"ח אלא מדין כלי שלם, ומשום דשיעור ד' ורוב משוי' לי' לכלי שלם. ולכאורה קצ"ע למה בפחות משיעורים אלו לא יטמאו מדן שברי כ"ח (ואי"ל משום דאז אינו ראוי תשמישו, דא פי שיטת הר"ש בתנור בר ט' לא סגי בד' ובעינן גם רוב, וזה אינו מדיני תשמיש). ואשר דנראה מוכרח מזה דכל דין שברי כ"ח לא נאמר בתנור, וזהו מגזיה"כ דתנור שלם ואם חתכו טהור, דאיכא גזיה"כ בתנור דצורת הכלי תלוי' בהל' שיעורין, וממילא לא שייך דין שברי כ"ח בתנור, דדין שבר כ"ח נאמר רק היכא דצורת כלי תלוי' בתשמישו ועושה מעין מלאכתו הראשונה.

[והמשיך] ולפי"ז יש לבאר לדעת הרמב"ם את דברי הגמ' התם דצלקי' מצלק הכא דעביד 'גיסטרא, דהנה שיעור ד' הוא שיעור תנור בתורת כלי שלם בפ"ע, דגם מתחילתו שיעורו בד' ואין שום חילוק בין שיריו לתחילתו, משא"כ דין רוב הרי כל חלותו והא רק במה שבא מכלי שתחילתו הי' ד' ומדיןרוב מיקרי דהוא עדיין כלי שלם. וע"כ מפרש הרמב"ם את דברי הגמ' דאם נותץ את התנור ונפסדה צורתו של התנור הראשון, אז לטומאת שיריו בעינן שיחול בו דין כלי שלם בפ"ע, דלטומאת תנור צריל צורת כלי כש"נ, וע"כ בעינן שיעורא דד' ולא סגי ברוב, דרוב אינו צרות כלי שלם בפ"ע אלא דדינו הוא דעדין איכא בי' צורת כלי שהוא שיריים מכלי גדול, משא"כ בחתכו דצורת הכלי הראשון לא נפסדה וכל דינו הוא רקר חסרון שיעור, בזה סגי ברובו, עכ"ל.