דבר ברור הוא שהקב"ה משגיח על בני האדם בהשגחה פרטית. ולכן מדרכי התשובה, שבזמן שתבוא צרה, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן, אך אם יאמרו שדבר זה ממנהג העולם – הרי זו דרך אכזריות [208]. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה והלכתם עימי בקרי והלכתי עימכם בחמת קרי, כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי". ובספר חסידים הוסיף עוד, שלא יתלה החולה את מחלתו בסיבות טבעיות, אלא יאמר שעוונותיו גרמו לו [209].

לא על הכל ישנה השגחה פרטית

הרמב"ם ורוב הראשונים כתבו שההשגחה הפרטית שייכת רק בבני האדם, אך לשאר הנבראים יש רק השגחה מינית, דהיינו שהקב"ה משגיח רק על קיום המין שלהם שלא יכלה [211]. אין הקב"ה משגיח בפרטות על הדג שבלע את התולעת, או על האבן שנפלה לארץ, לא גזר על כך ולא חשב על כך בפרטיות, אלא זו התנהגות ע"פ חוקי הטבע בלבד [212]. מורה נבוכים ח"ג פרק י"ז: "אבל שאר בעלי חיים וכל שכן הצמחים וזולתם, דעתי בהן דעת אריסט"ו, לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה בו, ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזרה מאת השם ורצונו האישי עתה, ולא זה הרוק אשר רקק אותו ראובן התנועע עד שנפל על זה היתוש במקום מיוחד והרגו בגזרת השם, ולא שזה הדג שחטף ובלע זאת התולעת מעל פני המים ברצון אלוקי אישי, אבל אלו כולם אצלי במקרה גמור כמו שחושב אריסט"ו". 

ספר החינוך מצווה קסט ד"ה ואנחנו: "נשים השגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי החיים בכלל, כלומר שכל מין מן המינין הנבראין בעולם יתקיים לעולם לא יכלה ויאבד כולו, כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר, ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם". 

המאירי ברכות לג ע"ב ד"ה האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך: "שאין ההשגחה בבעלי חיים, רק השגחה מינית". 

רמב"ן איוב לו ז: "ולא בא בתורה או בנבואה שיהיה הא־ל משגיח ושומר אישי שאר הבריות שאינן מדברות, רק שומר את הכללים בכלל השמיים וצבאם" [אבל עי' דבריו בשער הגמול: "עתה יפרש לו הקב"ה [לאיוב] טוב השגחתו בכל אחת מהבריות מבני אדם עד קטני בריות הארץ והים והנהגת בכולם בהשוויה ובטוב הצריך להנהגה"]. 

וכן כתב הרמ"א בתורת העולה ח"ג פט"ו: "כי כבר ידוע מעניין השגחה הפרטית שאינה אלא במין האדם, אבל בשאר בעלי החיים אינה אלא במינים". יש להעיר שהיה אף אחד מן המקובלים שכתב כך [213].

לפי זה, כאשר נעשה מעשה טבעי שתוצאתו משפיעה על בני אדם, כגון ספינה הטובעת בים, גם אם מעשה זה אירע במקרה מוחלט – הרי שאלו אנשים נכנסו אליה נעשתה ברצון ה' ע"פ הראוי במשפטו [214].

והוסיף עוד אחד האחרונים, שלא זו בלבד שאין הקב"ה משגיח על בעלי החיים, אלא שאף אין ביכולתו להשגיח עליהם. וביאר, שכיוון שהשגחה על דבר שפל היא חיסרון, וייחוס חיסרון לקב"ה הוא מן הנמנעות [215], כשם שאין ביכולתו לעשות עצמו גוף או לעשות אחר כמוהו [216]. ועוד אין לך לומר שהוא לא יפנה לדעת מעשה העכביש או הזבוב, אבל אם ירצה לדעת אותו היכולת בידו, שאחר שביארנו שזה חסרון בחיקו יתברך, אין זה מכלל היכולת, שתאמר שהוא יכול לעשות עצמו שלא יהיה מסולק מן החסרונות, כי החיסרון בו הוא מן הנמנעות, וכמו שלא תוכל לומר שהקב"ה יכול לעשות עצמו גוף, או שיעשה אחר כמוהו שזה מכת הנמנעות, כמו כן לא תוכל לומר שאם ירצה לדעת מעשה הזבוב שיכול לעשות כן, אחרי שביארנו שידיעה זאת חסרון וירידה בחיקו יתברך".

בנוסף לזה חילקו הרמב"ם ועוד ראשונים, שההשגחה הפרטית אינה זהה לכל בני האדם, אלא היא תלויה במדרגותיהם: על הנביאים ההשגחה עצומה, לאחריהם על החסידים והטובים שבהם, ועל הסכלים הממרים תהיה השגחה מינית בלבד, כהשגחה על בעלי החיים [217]. האמונה הרמה (הראב"ד הראשון פפד"מ תרי"ג עמוד 97): "המפקיד רוחו ביד הא־ל – מושגח, אחר שהשתדל לכנוס במחיצת העצמים הנכבדים, ולעצמים הנכבדים השגחה בנמצאות זה העולם בכלל, ובמין האנושי בפרט, הנה עכ"פ ייוחד ההשגחה בשיעור רב אחר זריזותו להפקיד רוחו אליו". 

מורה נבוכים ח"ג פרק י"ח: "ולא תהיה אם כן ההשגחה האלוקית בבני אדם כולם בשווה, אבל יהיה יתרון ההשגחה עליהם כיתרון שלמותם האנושי זה על זה, ולפי זה העיון יתחייב בהכרח שתהיה השגחתו בנביאים עצומה מאוד ולפי מדרגותם בנבואה, ותהיה השגחתו בחסידים ובטובים כפי חסידותם וישרונם, אחר שהשיעור ההוא משפע השכל האלוקי הוא אשר שם דבר בפי הנביאים, והוא אשר ישר מעשיהם הטובים והשלים חכמות החסידים במה שידעו. ואמנם הסכלים הממרים, כפי מה שחסרו מן השפע ההוא היה עניינם נבזה וסודרו בסדר שאר אישי מיני בעלי חיים". 

רמב"ן איוב לו ז: "ומן הטעם הזה ישמור את הצדיקים... עד כי החסיד הגמור הדבר באלוקיו תמיד ולא ייפרד הדבק במחשבתו בו בעניין מענייני העולם – יהיה נשמר תמיד מכל מקרי הזמן... והרחוק מן הא־ל במחשבתו ובמעשיו, ואפילו לא יתחייב מיתה בחטאו אשר חטא – יהיה משולח ונעזב". 

מלחמות השם (לרלב"ג) מאמר ד פרק ד: "הנה הוא מבואר, שיחויב מזה שתהיה ההשגחה בקצתם [של בני האדם], ולא תהיה בקצתם... וזה שכבר יראה שמה שהוא יותר נכבד ויותר קרוב במדרגה אל השכל הפועל, השגיח בו השם יתברך יותר... ולפי שבאדם מדרגות מתחלפות בקורבה וברוחק מהשכל הפועל מצד הטבע האישיי, הנה יחויב שיהיו היותר חזקי יחס אליו יותר מושגחים בטבע האישיי... שההשגחה האלוקית היא בקצת האנשים מצד הטבע האישיי במדרגות מתחלפות, ובקצת האנשים אינה נמצאת כלל". 

דרשות הר"ן דרוש שמיני: גם לבני האדם ההשגחה הפרטית היא רק במקרים מועטים: "אם לא יחזק זכות האדם כל כך שתשתנה המערכת בשבילו, או שיהיה מושגח בהשגחה פרטית דבקה, עד שישים השם יתברך בליבו לעשות איזה פעל יגן בעדו מרעת המערכת, כל עוד שלא יהיה אחד מאלו הצדדים, יתחייב שייענש האדם ההוא, גם כשלא יתחייב אליו כפי מעשיו העונש ההוא. ובזה אמרו רבותינו ז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא". 

דרשות הר"ן דרוש שלישי: "האחד שה' לא ישנה תמיד טבע המציאות, אבל ימשיכהו על הווייתו וטבעו, כי אם לצורך גדול. והשני כי לדברים כולם סיבות כוללות לא חלקיות, ואין הדברים מגיעים לאישים מהשם יתברך בזולת אמצעי, שאילו היה כן לא היה נספה צדיק עם רשע בשום צד". 

כך נראה גם מדעת המאירי תענית טז ע"א ד"ה מתוך: "הרי אנו גוועים לפניך כבהמה, ונראה לי בפירושם שסרה השגחתך מעלינו בעונותינו ובא על דרך 'ותעשה אדם כדגי הים'". 

בדומה לזה יש מי שחילק בין ההשגחה על האומה הישראלית לבין ההשגחה על כללות העולם [220]. שנטייה זו של ישראל לדבוק בגלות מביאה למצב לא טבעי, הפותח פתח להתפרצויות רשע שלא היו כמותן... בזמנים אלה, יפעלו רק מנגנוניו הטבעיים של העולם.

דעה זו יכולה ליישב את הקושי שהתורה וחז"ל תולות שכר ועונש בעולם הזה במעשי בני האדם, כאשר בפועל לא רואים זאת. ולדבריהם מובן, שתלות זו נאמרה על אלו שזכו להשגחה פרטית גבוהה, ובדורנו הדבר אינו מצוי.

כמו כן, בעיית הביטחון מול ההשתדלות – שדנה בשאלה מה הצורך בהשתדלות האדם אם ממילא כל אשר יקרה להם טוב או רע, בגזרתו ובמצוותו של הקב"ה לפי זכותן או חיובן [221] – לא קיימת לגבי אלו שאין עליהם השגחה פרטית.

It is clear that God watches over people with individual providence. Therefore, one of the ways of repentance is that when trouble comes, everyone will know that it is because of their evil deeds that things have gone badly for them. But if they say that this is just the way of the world, then that is a cruel way [208]. But if they do not cry out or shout, but say this happened to us out of worldly custom and this trouble came upon us by chance, then this is a cruel way and causes them to cling to their evil deeds, and the trouble will add other troubles. It is written in the Torah, "And you shall walk with Me with chance, I will walk with you with chance," meaning, "When I bring trouble upon you so that you will do tshuva, if you say it is by chance, I will go with you by the fierceness of chance." And in the Sefer HaChasidim he added further that the sick person should not attribute his illness to natural causes, but rather say that his sins caused it [209]. This is despite the fact that it is clear there are natural explanations [210]. 

 Not everything is under divine providence

Maimonides and most of the early authorities wrote that divine providence applies only to humans, but to other creatures, there is only general providence, meaning that God only oversees the survival of their species so that it does not become extinct [211]. So according to him, the Holy One, Blessed be He, does not pay attention to the details of the fish that swallowed the worm, or to the stone that fell to the ground. He did not decree this, nor did He think about it in detail. Rather, this is behavior according to the laws of nature alone [212]. Maimonides, Guide for the Perplexed, Part III, Chapter XVII: "But as for other animals, and even more so plants and the like, my opinion on them is that of Aristotle. I do not believe at all that this fly fell into this spider's web by divine providence, nor that this spider caught this fly by a decree from God and His personal will now, nor that this saliva that Reuben spat moved until it fell on this mosquito in a specific place and killed it by God's decree, nor that this fish that snatched and swallowed this worm from the surface of the water did so by God's personal will. Rather, all these things are, in my opinion, purely accidental, as Aristotle believes." 

The Sefer Hachinuch, [Chapter 10] states: "God's blessed providence watches over all kinds of living creatures in general, meaning that every species of created beings in the world will endure forever and will not be completely extinguished or lost, because through His providence, existence is found for everything. And in the human species, we believe that His blessed providence is over each and every individual in particular, and He understands all their deeds." 

Meiri on Brachos on page 33b, under the heading "He who says to a bird's nest, 'May Your mercies reach us'": "That there is no providence in animals, only a general providence." 

Ramban Job 36:7: "It is not stated in the Torah or in prophesy that God watches over and protects the personal affairs of other creatures that do not speak, but rather that He protects the general rules of the heavens and their hosts" [But in the Shaar Hagmul he writes: "Now the Holy One, blessed be He, will explain to Job the goodness of His providence in each of the creatures, from human beings to the smallest creatures of the earth and the sea, and His governance of them all equally and with the goodness necessary for governance"]. 

And so the Rema wrote in Toras Ha'olah, Part 3, Chapter 15: "For it is already known from the matter of Divine Providence that it is only in the human species, but in other animals, it is only in the species." It should be noted that there was even one among the Kabbalists who wrote this [213].

According to this, when a natural act is performed whose outcome affects human beings, such as a ship sinking at sea, even if this act occurred by absolute chance – the choice of which people entered it was made by God's will, according to what is fitting in His judgment [214].

According to the sefer Maaseh Hashem, not only does God not watch over animals, but He is also incapable of watching over them. And he explained that Providence over something lowly is a deficiency, and attributing a deficiency to the Holy One, Blessed be He, is impossible [215], just as He is unable to make Himself a body or to make another like Him [216]. And you cannot say that He chooses not to take an interest in the actions of the spider or the fly, but if He wishes to know it, the ability is in His hand. For after we have explained that it is a deficiency in Hashem, is not included in the category of ability to say that He can make Himself not be removed from deficiencies, because deficiency in Him is among the impossibilities. Just as you cannot say that the Holy One, blessed be He, can make Himself a body, or that He will make another like Him, which are impossibilities, so too you cannot say that if He wishes to know the actions of the fly, He can do so, after we have explained that this knowledge is a deficiency and a descent in His Being.

In addition to this, Maimonides and other early authorities divided the concept of divine providence, stating that it is not the same for all people, but rather depends on their levels: prophets receive immense providence, followed by the righteous and the best among them, while the foolish and rebellious will receive only minimal providence, similar to the providence over animals [217]. The Emunah Ramah (Rabbi Abraham ben David HaLevi, the first, RaBaD page 97) writes: "One who entrusts their spirit to God is watched over, after they have striven to enter the presence of noble beings, and noble beings have providence in the existence of this world in general, and in the human race in particular. Therefore, at least, providence will be particularly focused on them to a great extent, according to their diligence in entrusting their spirit to Him." 

Moreh Nevuchim, Part 3, Chapter 18: "Therefore, divine providence will not be equal for all people, but the degree of providence will be proportionate to their human perfection, one over another. According to this analysis, it is absolutely necessary that providence over prophets be very great, and according to their levels of prophesy. Providence over the righteous and the good will be according to their righteousness and integrity, since that measure of divine intellect is what placed words in the mouths of the prophets, and it is what straightened their good deeds and perfected the wisdom of the righteous in what they knew. And indeed, the rebellious fools, according to what they lacked from that abundance, their state was despised and they were arranged in the order of other species of animals." 

Ramban Job 36:7: "And for this reason, He keeps the righteous... Until the perfect Chasid always thinks about God and is not separated from Him in his thoughts regarding worldly matters – he will always be protected from all the vicissitudes of time... And he who is far from God in his thoughts and deeds, even if he is not liable to death for the sin he has committed, shall be sent away and forsaken." 

Wars of the Lord (by Ralbag) Article 4 Chapter 4: "Now it is clear that this implies that there will be providence for some [of mankind], and not for others... And the fact that it will already appear that what is more honorable and closer in degree to the Active Intellect, God, may He be blessed, has watched over it more... And since there are varying degrees of closeness and distance from the active intellect in a person, based on their individual nature, it is therefore necessary that those with a stronger relationship to it are more closely observed in their individual nature... that divine providence is present in some people due to their personal nature, in varying degrees, and is not present at all in some people." 

Drashos HaRan 8: Even for humans, divine providence is only in a few cases: "Unless a person's merit is so strong that the system changes for them, or they are watched over with close divine providence, to the extent that the name of the Blessed One places in their heart to perform some action that protects them from the evil of the system, as long as one of these aspects is not present, that person is obligated to be punished, even if that punishment is not due to their actions. And regarding this, our Rabbis, may their memory be blessed, said: 'Children, life, and sustenance do not depend on merit, but on mazel.'" 

Drashos HaRan 3: "First, Hashem will not change the nature of existence, but rather continues it in its being and nature, except for a great need. And second, that all things have general, not partial, causes, and things do not reach individuals from the Blessed Name without intermediaries, for if that were the case, a righteous person would not perish with a wicked person in any way. This is also evident from the opinion of the Meiri in Taanit 16a, under the heading "From within": "Behold, we are dying before You like beasts, and it seems to me in their interpretation that Your providence has turned away from us due to our sins, and it has come about in the manner of 'And You make man like the fish of the sea.'"

Similarly, there are those who distinguished between divine providence over the nation of Israel and divine providence over the world as a whole [220]. That this tendency of Israel to cling to the Galus leads to an unnatural state, opening the door to unprecedented outbursts of evil. In these times, only the natural mechanisms of the world will operate.

This view can resolve the difficulty that the Torah and the Sages attribute reward and punishment in this world to human actions, when in practice we do not always see this. And according to them, it is understandable that this dependence was said about those who were granted high private providence, and in our generation, this is not common.

Also, the problem of trust in Hashem versus effort – which discusses the question of the need for human effort if everything that happens to them, whether good or bad, is already decreed and commanded by God according to their merit or obligation [221] – does not exist for those who are not under Divine Providence.

The question of "the righteous man suffering and the wicked prospering" is also limited to periods when divine providence is restricted.

It should be noted that in the principles of faith enumerated by Maimonides, the Divine Providence over creatures is not mentioned, but rather God's knowledge of their deeds [222]. Although the Meiri stated that one of the main principles of religion is to believe that everything that happens to a person, from good to bad, is all overseen by God, blessed be His name, with private providence based on human actions, determining what will be punished and what will be rewarded [223].

208 רמב"ם הלכות תעניות פ"א הלכות ב־ג: "ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם היטו וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם

 209 ספר חסידים סי' תשנא: "אם חלה שום אדם, אל יתלה חולי זו שמחמת שום מאכל או שום משקה בא חוליו ולא ה' פעל כל זאת, ואפי' חיבלוהו בני אדם רעים, אלא יאמר עוונותיו גרמו לו, שהרי כתיב (זכרי' ח' י') ואשלח את כל האדם איש ברעהו, וכתיב (עמוס ג' ו) אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה, אלא ודאי עשה. ואומר (בראשית מ"ב כ"ח) מה זאת עשה אלוקים לנו, לכן יתפלל אדם על מיני פגעים מנגעי אדם ונגעי שמיים"

210 יתר על כן, גם לגבי מספר צרות שאירעו זו אחר זו או אפילו יחד, ישנו הסבר טבעי. שהרי אם טבעי שתקרה צרה מידי פעם, הרי ע"פ חוקי ההסתברות טבעי שמפעם לפעם יקרו גם כמה צרות יחד

 211 יש מי שביאר שההשגחה המינית היא כח התולדה – מעשה ניסים (ר' ניסים ממרסיי) פרק יג עמוד 190: "נתן לכל איש [פרט] מהם [מבעלי החיים] מה שיצטרך לקיום מינו, והמין בלבד מהם [ולא כל פרט בפני עצמו] הוא השמור והמושגח. ואין הכוונה ממני שכלל המין מושגח, לפי שאין חוץ לשכל מין נמצא. אבל המין ושאר הכלליות הם בשכל לבד. אך הכוונה שבכל איש [פרט] מהם הושם בו כח להוליד בדומה [לו, על מנת] לקיים המין, עם סגולת כוכבי שמיים תשמור המין. וזהו השגחה מינית. וזו היא הכוונה באמרנו 'השגחה מינית'"

 212 פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות (שמונה פרקים) פרק ח: "וזה כמי שהשליך אבן אל האויר, ונפלה למטה, שאומרנו בה כי ברצון ה' נפלה למטה – מאמר אמיתי, לפי שה' רצה שתהיה הארץ כולה במרכז, ולכן בכל עת שיושלך ממנה חלק למעלה – הרי הוא יתנועע אל המרכז. וכן כל חלק מחלקי האש יתנועע למעלה, ברצון אשר היה שתהיה האש מתנועעת למעלה. לא שה' רצה עתה, בעת תנועת זה החלק מן הארץ, שיתנועע למטה"

 213 שומר אמונים (הראשון, ר' יוסף אירגאס) ויכוח שני סי' פא ד"ה ההשגחה הראשונה: "אמנם השגחה פרטית, כגון אם יחיה שור זה או ימות, אם תינצל נמלה זו או תידרס, אם יטרוף זה העכביש את זה הזבוב וכיוצא מאלו הפרטים – אין כח בשר העליון להשגיח בזה, וכל הבעלי חיים וכ"ש הצמחים והדוממים לא יושגחו על פרטי עניינים כאלו, לפי שהמכוון מהם יושג במיניהם לבד. ואין צורך שתהיה השגחה על אישיהם, ולכן כל עניין אישיהם הוא במקרה גמור, לא בגזירת השי"ת, זולת אם יגיע מזה איזה עניין אל השגחת האדם"

 214 מורה נבוכים ח"ג פרק י"ז: "כי טביעת הספינה בכל מי שבה כפי שנזכר, וכריעת התקרה על מי שהיה בבית, אם היה זה במקרה המוחלט, הרי אין כניסת אותם (האנשים) לאותה הספינה וישיבת האחרים בבית במקרה לפי השקפתנו, אלא בחפץ אלוהי כפי הראוי במשפטו אשר אין שכלינו מגיעים לידיעת קנה המידה בהם"

 215 לגבי ייחוס נמנעות לקב"ה ישנה אריכות לעיל ב‎פרק לח

 216 מעשי ה', מעשי אבות, פרק כא: "שאין ספק במה שכתב הרמב"ם לעניין ההשגחה, שאין זה חסרון לו יתברך שנאמר אנחנו שאינו משגיח על הזבוב אשר טרף אותו העכביש, אבל אדרבה יחשב חסרון בחוקו יתברך שהוא ישגיח בזבוב ההוא ופונה אליו בפרטות..

217 רבינו בחיי בראשית יח יט: "ההשגחה בו להצילו מן המקרים, אין זה בכל אדם ואפילו בישראל, כי אם בצדיקים שבהם, שהקב"ה מציל את הצדיקים מן המקרים ששאר בני אדם נמסרים בידם, ולא יעזוב את חסידיו ולא יגרע מהם עינו, אלא השגחתו בצדיק תמיד, לא תיפרד ממנו כלל, וזה לשון 'כי ידעתיו', שההשגחה בו ובשאר הצדיקים להצילם ממקרי בני האדם"

 218 יערות דבש (לרבי יהונתן אייבשיץ) חלק ב דרוש ו: "והנה בעוונותינו הרבים בגלות, הקדוש ברוך הוא מסתיר פניו מאיתנו, כדכתיב ואנכי אסתיר וכו', והרי אנו כמעט בגדר בהמה ועופות לדעת הרמב"ם, שאין משגיח בפרטות, וזהו מאמר דוד שקדתי ואהיה כציפור בודד על גג, והיינו כציפור לבד, שאין בו השגחה פרטית"

 219 מאמר "ויהי באחרית הימים" (לגבי השואה), בתוך הספר "מספד למשיח, שיעורים מאת הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו) זצ"ל", עמודים 164–165: "אם כי תקופת הגלות היא תקופת אופל, היו לאסונות מימדים טבעיים, כל עוד יכולה ההשגחה לפרוש חסותה על העולם, ואפילו במימדים מצומצמים..

 220 עקידת יצחק שמות שער נד (פרשת כי תשא): "יש לנו להאמין ולקיים שההשגחה אינה על עניין אחד על כתות האנשים, אבל שתחלק על כתותם בפחות ויתר כפי ריחוקם וקורבתם אליו יתברך. אמנם מה שראוי חלוקו ראשונה הוא לג' סוגים ראשיים: הראשונה ההשגחה שלו יתברך על כללות העולם... השנית והיא אשר נתייחדה אל כללות האומה הישראלית... השלישית היא המיוחדת אל חסידיו ויראיו הקרובים אליו..."), ויש מי שהוסיף לחלק לגבי ההשגחה על עם ישראל בין הזמן ששנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן לבין זמן הגלות [218], ויש מי שחילק בין בתקופת הגלות לבין התקופה שבה תם הזמן המוקצב לגלות [219]. אך כאשר תם הזמן המוקצב לגלות, השגחה זו אינה פועלת עוד, ובאים זמנים של הפקר..

 221 ספר החינוך מצווה תקמו ד"ה משרשי המצווה: "שעם היות השם ברוך הוא משגיח בפרטי בני אדם ויודע כל מעשיהם וכל אשר יקרה להם טוב או רע בגזרתו ובמצוותו לפי זכותן או חיובן, וכעניין שאמרו זכרונם לברכה אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, אף על פי כן צריך האדם לשמור עצמו מן המקרים הנהוגים בעולם, כי הא־ל ברא עולמו ובנאו על יסודות עמודי הטבע, וגזר שיהיה האש שורפת והמים מכבין הלהבה, וכמו כן יחייב הטבע שאם תיפול אבן גדולה על ראש איש שתרצץ את מוחו או אם יפול האדם מראש הגג הגבוה לארץ שימות, והוא ברוך הוא חנן גופות בני אדם וייפח באפיו נשמת חיים בעלת דעת לשמור הגוף מכל פגע ונתן שניהם הנפש וגופה בתוך גלגל היסודות והמה ינהגום ויפעלו בם פעולות. ואחר שהא־ל שעבד גוף האדם לטבע, כי כן חייבה חוכמתו, מצד שהוא בעל חומר, ציווהו לשמור מן המקרה, כי הטבע שהוא מסור בידו יעשה פעולתו עליו אם לא ישמר ממנו".

222 מתוך י"ג העיקרים (בהקדמה לפרק חלק), העיקר העשירי: "כי הוא יתעלה יודע מעשיהם של בני אדם, ואינו מעלים עינו מהם"

223 מאירי שבת נה ע"א ד"ה מעיקרי: "מעיקרי הדת להאמין שכל מה שיקרה לאדם מטוב ועד רע הכל מושגח מאיתו יתברך השגחה פרטית מצד פעולות האדם. ולא יבלבל זה מה שנראהו מהיעדר הסידור למראית עינינו בעניין צדיק ורע לו רשע וטוב לו, וכן מאמר מקרה אחד לצדיק ולרשע הנאמר גם כן למראה עינינו, שאופני המשפט נעלמים ממנוּ ולא נדע במה ייענש זה ובמה ייגמל זה, שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה אם לגמול אם לעונש".

Please stay tuned for the next installment.