לד. שורש האמונה הוא להביע בפנימיות הנשמה את גדולת אין־סוף.

34. The root of faith is to express within the soul the magnitiude of the Ein-Sof/infinite .

הפעילות השכלית תמיד נותרת בתחום הדברים הסופיים והמוגבלים, שניתן להגדיר. ללא שכל שמגדיר ומבחין, מקטלג וממיין, העולם נראה כסבך חסר פשר שלא ניתן לחיות בו. ביחס לכל מה שאינו ניתן להגדרה וקטלוג, השכל יכול להתבטא רק באופן שולל. כמו הביטוי הנאמר ביחס לאלוהים: אין־סוף, שלילת הסופיות, שאינה מביעה כל פשר חיובי. מובן מן הביטוי שאי אפשר לייחס סופיוּת לאלוהים, אך לא מובן מה כן ניתן לומר עליו. חכמי ישראל הוסיפו ולימדו כי אפילו הביטויים החיוביים שנאמרים ביחס לאלוהים, כמו 'חי', 'חכם', או 'רחום' – אינם באים אלא לשלול ביטויים אחרים, או לתאר את התרשמותנו ביחס אליו, אך לא להגדיר את עצמותו (עי' כוזרי מאמר שני, ב).

Intellectual activity always remains within the realm of finite and limited things that can be defined. Without a mind that defines, distinguishes, categorizes, and sorts, the world appears as a meaningless tangle that is impossible to live in. Regarding everything that cannot be defined and cataloged, reason can only express itself in a negative way. Like the expression used in relation to God: infinite, the negation of finitude, which expresses no positive meaning. It is clear from the expression that finitude cannot be attributed to God, but it is not clear what can be said about him. The sages of Israel added and taught that even the positive expressions used in relation to God, such as 'living', 'wise', or 'merciful' – are only meant to negate other expressions, or to describe our impression of Him, but not to define His essence (see Kuzari, Second Treatise, B).

אולם בפנימיות הנשמה אין שעבוד למגבלות השכל. בדברי המקובלים קיימת חלוקה של אישיות האדם לחמש דרגות: 'נפש', היא התחתונה ביותר, המייצגת את החיים בפועל, ומעליה 'רוח', 'נשמה', 'חיה' ו'יחידה'. פנימיות הנשמה היא היניקה מן הדרגות העליונות – 'חיה' ו'יחידה', הרבדים הקודמים להופעת אישיות מסוימת. הופעת החיים הכללית קודמת לכל פירוד וחילוק בין נשמה לנשמה, זו דרגת ה'חיה'. וה'יחידה' מבטאת את המקור היחיד שממנו צומחים החיים ומסתעפים לנשמות שונות. שורש האמונה, יסודו ועיקרו של היחס לאלוהים, הקודם לכל ניסוח רשמי של עיקרים ודוגמות – הוא פנייה לאותן דרגות עליונות, אל הקשר לאינסוף, על מנת להביע, להביא לידי ביטוי של הטבה ופעולה בחיי הרוח והנפש, את גדולת אין־סוף. מבחינה לוגית לא ניתן לומר שלאינסוף ישנה גדוּלה, אין גודל או קוטן לאינסוף. אך בתוך מכלול התכונות של האינסוף האלוהי ישנה גם גדולה, כלומר: תכונה של התגדלות – ההשתלמות שבאופן פרדוקסלי (מבחינת ההיגיון האנושי) קיימת בשלמות האלוהית, ומתגלה על ידי הבריאה המתפתחת ומשתכללת תדיר.[62] הבעת גדולת האינסוף היא תנועת נפש של התעלות אל הרבדים העליונים יותר באישיות, אל הקשר לאינסוף, המגלה שנשמת האדם היא "חֵלֶק אֱלוֹ־הַּ מִמָּעַל" (איוב לא, ב). דבר זה יוצר שתי תכונות הפכיות בנפש: גאווה וענווה. אדם צריך להיות גאה בגדולת ה', בהיותו גילוי של האינסוף ומשום כך בעל יכולת השפעה אדירה על ההוויה כולה,[63] ויחד עם זאת – להיות בעל ענווה בסיסית של הכרה במקומו ומוגבלותו, במעלה שאליה הגיע, לעומת הגודל שהוא צריך ויכול להגיע אליו ולהופיע אותו במציאות, להנביע ולהזרים אותו אל הרוח והנפש במידותיו ובמעשיו. בכך מתקיים דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת: האדם מתגדל ומתעצם דווקא כאשר הוא מודע למוגבלותו וקטנותו לעומת מקורו האלוהי האינסופי. זו גדולת אין־סוף. בדברי המקובלים 'גדולה' מייצגת את ספירת 'חסד' שבעשר הספירות (עי' זהר ח"ג יא, א) – ההשפעה מן האינסוף האלוהי לתוך העולם המוגבל, הזורמת ומתפשטת ללא קץ.

However, in the depths of the soul, there is no servitude to the limitations of the intellect. In the words of the Kabbalists, there is a division of human personality into five levels: 'Nefesh' (soul) is the lowest, representing actual life, and above it are 'Ruach' (spirit), 'Neshamah' (soul), 'Chayah' (life), and 'Yechidah' (oneness). The inner essence of the soul is the drawing from the higher levels – 'Chaya' and 'Yechida', the layers preceding the emergence of a specific personality. The general appearance of life precedes any separation or division between souls; this is the level of 'Chaya'. And the 'Yechida' expresses the single source from which life grows and branches out into different souls. The root of faith, its foundation and essence in the relationship with God, preceding any formal formulation of principles and doctrines, is the appeal to those higher levels, to the connection with the infinite, in order to express and bring about goodness and action in spiritual and soul life, the greatness of the infinite. Logically speaking, it cannot be said that infinity has magnitude; infinity has no size or smallness. But within the totality of divine attributes, there is also greatness, meaning: an attribute of magnification – the perfection that paradoxically (from a human perspective) exists within divine completeness and is revealed through creation, which is constantly developing and improving. 62] Expressing the greatness of the infinite is a movement of the soul toward transcendence to the higher levels of personality, toward connection with the infinite, revealing that the human soul is "a part of God from above" (Job 31:2). This creates two opposing qualities in the soul: pride and humility. A person should be proud of God's greatness, as God is a revelation of the infinite and therefore possesses immense power over all existence, [63] and at the same time – have a basic humility of recognizing their place and limitations, the degree to which they have reached, compared to the greatness they should and can achieve and manifest in reality, to bring forth and flow it into the spirit and soul thru their attributes and actions. In this way, opposites are reconciled simultaneously: man grows and strengthens precisely when he is aware of his limitations and smallness compared to his infinite divine source. This is infinite greatness. In the words of the Kabbalists, 'greatness' represents the sefirah of 'kindness' among the ten sefirot (see Zohar, Part 3, 11a) – the influence from the divine infinity into the limited world, flowing and spreading without end.

פסקה זו היא מבחינה מסוימת מעין סיכום כללי למשמעות האמונה. אדם מאמין הוא אדם יצירתי, בעל שאיפות גדולות וגם ענווה, טוהר נפשי ללא כל ויתור על הגדולה הראויה לו. אם האמונה חונקת את האדם ומקצצת את כנפיו, רק מרסנת אותו להיות כנוע וצייתן – כנראה יש בה פגמים וטעויות. האמונה הנכונה מרוממת את האדם מגבולות העולם והשכל הפשוט אל עבר האינסוף האלוהי, בו אין כל גבול, ובכך מנביעה בתוכו כוחות יצירה, שאיפה וחזון, הרבה יותר ממה שמתאפשר לו בגבולות העולם וההכרה הרגילים והטבעיים. ההכנעה והריסון שבאמונה קיימות רק כאמצעי לרומם את האדם, שלא יסתפק בעולם הרגיל. "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּ־הּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ־הּ" (תהלים קיח, ה). כאשר קורא אדם לאלוהיו מתוך מיצרי מצוקותיו האופפות אותו בעולמו המוגבל – הוא נענה שעליו לחפש במרחב, להתעלות אל האינסוף האלוהי בו אין גבול ומועקה, וכך לרומם את הבריאה, לשכלל אותה ולהיטיב עמה: "לתקן עולם במלכות שד־י".

This paragraph serves as a general summary of the meaning of faith. A believer is a creative person, with great aspirations and also humility, inner purity without any compromise on the greatness that is due to them. If faith suffocates a person and clips their wings, only restraining them to be submissive and obedient – it probably has flaws and errors. True faith elevates a person beyond the limitations of the world and simple intellect toward divine infinity, where there are no boundaries, thereby igniting within them creative powers, aspiration, and vision far beyond what is possible within the usual and natural limitations of the world and consciousness. The submission and restraint that exist in faith are only a means to elevate man, so that he is not satisfied with the ordinary world. "Out of the distress I called upon the Lord; the Lord answered me in the open space" (Psalm 118:5). When a person calls upon God from the depths of the troubles that surround them in their limited world, they are answered that they must seek in the expanse, ascend to the divine infinity where there is no limit or oppression, and thus elevate creation, perfect it, and do good with it: "To repair the world with the kingdom of Shaddai."

[62] אורות הקודש ח"ב, עמ' תקלא: "מה אנו חושבים על דבר המטרה האלוהית בהמצאת ההוויה? אומרים אנו, שהשלמות המוחלטת היא־היא מחויבת המציאות, ואין בה דבר בכוח, כי אם הכל בפועל, אבל יש שלמות של הוספת שלמות, שזה אי אפשר להיות באלוהות, שהרי השלמות המוחלטת האין סופית אינה מניחה מקום להוספה. ולמטרה זו שהוספת שלמות גם היא לא תחסר בהויה, צריכה ההויה העולמית להתהוות […] וההויה נוצרה בתכונה כזו שעדי עד לא תחדל מהתעלות, כי זאת היא פעולה אין סופית…".

[62] Orot HaKodesh, Part 2, p. 361: "What do we think about the purpose of divine creation in the existence of being? We say that absolute perfection is a necessity, and there is nothing in it potentially, but everything is in actuality. However, there is a perfection of adding perfection, which is impossible in Godliness, since infinite absolute perfection leaves no room for addition. And for this purpose, that perfection should also not be lacking in existence, the world's existence must come into being [...] and existence was created with such a characteristic that it will never cease to elevate itself, for this is an infinite action...".

[63] נפש־החיים שער א' פרק ג'-ד': "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם – שכמו שהוא יתברך שמו הוא האלקים בעל הכוחות הנמצאים בכל העולמות כולם, ומסדרם ומנהיגם כל רגע כרצונו, כן השליט רצונו יתברך את האדם שיהא הוא הפותח והסוגר של כמה אלפי ריבואות כחות ועולמות על פי כל פרטי סדרי הנהגותיו בכל ענייניו בכל עת ורגע ממש […] וזאת תורת האדם כל איש ישראל: אל יאמר בליבו חס ושלום כי מה אני ומה כוחי לפעול במעשי השפלים שום עניין בעולם, אמנם יבין וידע ויקבע במחשבות לבו שכל פרטי מעשיו ודבוריו ומחשבותיו כל עת ורגע לא אתאבידו חס ושלום. ומה רבו מעשיו ומאוד גדלו ורמו, שכל אחת עולה כפי שרשה לפעול פעולתה בגבהי מרומים בעולמות וצחצחות האורות העליונים. וקרוב לשמוע שגם זה בכלל כוונתם ז"ל באבות "דע מה למעלה ממך"; רוצה לומר – עם כי אינך רואה בעיניך העניינים הנוראים הנעשים ממעשיך, אבל תדע נאמנה כי כל מה שנעשה למעלה בעולמות העליונים גבוהי גבוהים, הכל ממך הוא על פי מעשיך לאן נוטים, על פיהם יצאו ויבואו…".

[63] Nefesh HaChaim, Gate 1, Chapter 3-4: "For in the image of God He made man – just as He, may His name be blessed, is the God who possesses the powers found in all the worlds and arranges and guides them every moment according to His will, so too did He empower man to be the opener and closer of many tens of thousands of powers and worlds, according to all the details of His ways in all matters and at every time and moment... And this is the Torah of man, every Israelite: let him not say in his heart, God forbid, that what am I and what is my strength to accomplish any matter in the lowly deeds of the world. Rather, let him understand, know, and establish in the thoughts of his heart that all the details of his deeds, words, and thoughts at every time and moment will not be lost, God forbid. And how numerous are His deeds, and how great and lofty they are, that each one ascends according to its root to perform its action in the highest heavens, in the worlds and the brightness of the upper lights. And it is likely that this was also their intention, may their memory be blessed, in the saying of the Fathers: "Know what is above you"; meaning – even though you do not see with your eyes the awesome matters that are happening from your deeds, know with certainty that everything that happens above in the highest worlds, all of it comes from you according to your deeds, to which they incline, according to them they go out and come in...".

Middot Hara'ayah Emunah 34