ל. בתוך חללה של האמונה גם האמונה הנמוכה יש בה תועלת, אבל להנהיג את החיים אין רשות כי־אם לאמונה הגבוהה. וכאשר הרשמיים של האמונה נחלתם היא האמונה הנמוכה, התרבות מגרשת אותם מגבול הנהגת החיים, ואין לדבר תרופה כי־אם לשוב לאמונה הגבוהה. "תשובה – תשוב ה"א, ה"א עילאה".

L. Within the space of faith, even low faith has its usefulness, but only high faith is permitted to guide life. And when the officials of faith inherit the lower faith, culture expels them from the boundaries of life's leadership, and there is no remedy but to return to the higher faith. תשובה is an acronym for תשוב return [to] the letter ה"א - the higher ה"א. 

רבים מן האנשים שגדלו בעולם החילוני ובשלב מסוים בחייהם החליטו לקבל על עצמם עול תורה ומצוות, מסבירים שמה שגרם להם לשנות כך את אורח חייהם הוא התחושה שהעולם החילוני על כל הנאותיו וסיפוקיו הגשמיים אינו שווה דבר. הבחירה בחיי תורה ומצוות עבורם הייתה כברירת מחדל – אם החיים בעולם הזה מאכזבים, לפחות כדאי לנצל אותם כדי לזכות בחיי העולם הבא. אלו בעלי תשובה כשרים וטובים, אך זו לא תשובה מעולה (עי' רמב"ם, תשובה ב, א). כך גם באמונה: ישנם שמאמינים מתוך פחד ותחושת שפלות, מרירות ואכזבה מן העולם החומרי הפשוט. גם זו אמונה כשרה. אך האמונה המובחרת שראוי להנהיג על פיה את החיים צריכה להיות מתוך חזון גדול, שאיפה לשינוי פני המציאות לטובה, שנובעת מן האמונה ומוצאת את ביטויה בחיי אמונה.

Many people who grew up in a secular world and at some point in their lives decided to take on the yoke of Torah and mitzvot explain that what caused them to change their lifestyle in this way is the feeling that the secular world, with all its pleasures and material satisfactions, is worth nothing. Choosing a life of Torah and mitzvot for them was a default option – if life in this world is disappointing, it's at least worth using it to merit life in the next world. These are kosher and good repenters, but this is not ideal repentance (see Maimonides, Repentance 2, 1). Similarly, in faith: there are those who believe out of fear and a sense of humility, bitterness, and disappointment with the simple material world. This is also a legitimate belief. But the chosen belief that is worthy of guiding life must come from a great vision, a desire to change the face of reality for the better, which stems from faith and finds expression in a life of faith.

בתוך חללה של האמונה גם האמונה הנמוכה יש בה תועלת. אין פסול עקרוני באמונה שנובעת מתוך אכזבה מחיי חולין חסרי אמונה, או מתוך יראת עונש ותקווה לשכר רוחני בחיים שאחרי המוות. דברים אלה גם מונעים מן האדם לנהוג ברשעות או להתגאות יתר על המידה. אבל להנהיג את החיים אין רשות כי־אם לאמונה הגבוהה. הצבת יעד כללי לחיים, עיצוב החזון והשאיפות הגדולות, צריכים לנבוע מן האמונה הגבוהה – מן ההכרה בכך שהעולם נברא כדי להגיע לתכלית נשגבה, לגאולה ואושר כללי שאין בהם כל צער ומוגבלות, על ידי רצונו ופעולתו של האדם שנברא בצלם אלוהים. לא בא בחשבון שהחיים יונהגו מתוך אימה תמידית מפני כוחו הבלתי מוגבל של אלוהים או מתוך זלזול בחיי העולם הרגילים, שכן העולם לא נברא כדי להתבטל ולהתאפס חזרה. תכלית בריאת האדם אינה שיכיר בכך שהוא יצור אומלל ומוגבל שיכול להתחנן על נפשו לכל היותר, ואין בו כל ערך עצמי. אולי זה היה יכול להיות נכון אלמלא זכינו להתגלות אלוהית, לתורה ולנביאים המוסרים את דבר ה' ומגלים את מגמותיו: התורה דווקא ממריצה את האדם להתפתח וליצור, לפעול לתיקון העולם ויישובו – להתקרב לאלוהים ובכך להעצים את הקיום, ולא לבטלו או לצמצם אותו. על כן רק אחרי ההנהגה הכללית של החיים על ידי האמונה הגבוהה, יש מקום גם לאמונה הנמוכה שתרסן את האדם כאשר הוא נחלש מן האמונה הגבוהה, תרכך את לב האבן שעלול להיות לו.

Within the space of faith, even low faith has its usefulness. There is no inherent flaw in a belief that stems from disappointment with a secular, faithless life, or from fear of punishment and hope for spiritual reward in the afterlife. These things also prevent a person from acting wickedly or being overly proud. But high faith must be the general guide for life. Setting a general life goal, shaping the vision and great aspirations, should stem from high faith – from the recognition that the world was created to reach a sublime purpose, to redemption and general happiness without any sorrow or limitation, through the will and action of man who was created in the image of God. It is out of the question that life should be governed by constant fear of God's unlimited power or by contempt for the ordinary lives of the world, for the world was not created to be nullified and reduced to nothing again. The purpose of human creation is not for humans to recognize that they are miserable and limited beings who can at best beg for their lives, and have no intrinsic value. Perhaps this would have been true if we had not been blessed with divine revelation, the Torah, and the prophets who convey God's word and reveal His intentions: the Torah actually encourages man to develop and create, to act to repair the world and populate it – to draw closer to God and thereby enhance existence, rather than nullify or diminish it. Therefore, only after the general guidance of life by the higher faith is there room for the lower faith, which will restrain a person when they weaken from the higher faith and soften their potentially stony heart.

וכאשר הרשמיים של האמונה, המייצגים הרשמיים של האמונה. האמונה היא גם מוסד חברתי, יש בה פולחן והיא מחייבת התאגדות ציבורית, ועל כן בתוך מוסדותיה השונים מכהנים אנשים מסוימים שנבחנים בידיעתם את ענייני האמונה, במיומנותם בפולחן וכדומה. הכהנים, המלומדים, המנהיגים הדתיים, כאשר נחלתם היא האמונה הנמוכה, כאשר זוהי האמונה שהם מציגים, שהם מטיפים בעיקר לשפלות האדם, ובכך הם רואים את עיקר האמונה, זוהי גישה הקיימת באמונה הנמוכה, שמקובלת בתפיסות דתיות רבות, בה רוממות הא־ל מתאפשרת רק על ידי השפלת האדם המאמין בו. ככל שמסבירים כמה האדם הוא שפל וחלוש, ממילא מתגלה כמה הא־ל גדול. יש בכך אמת מבחינה מסוימת, אכן, "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר […] משול כחרס הנשבר, כחציר יבש וכציץ נובל…" (פיוט 'ונתנה תוקף', לרבי אמנון ממגנצא), וחשוב מדי פעם להיזכר בכך. כשם שבכל בית יש צורך גם בחומרי ניקוי, שאין להם כל תועלת אם אין תוכן אחר לבית – כך גם העיסוק בשפלות האדם. חשוב להזכיר אותו, אך ודאי שהוא לא צריך להיות עיקר העיסוק האמוני. על כן באופן טבעי התרבות מגרשת אותם מגבול הנהגת החיים. שכן אמונה כזו משתקת את החיים, לא מעניקה לאדם תקווה וחזון כדי שיוכל להתפתח ולממש את כישרונותיו, אלא מחלישה ומרסקת אותו בלבד. לא ניתן לנהל כך חיים בריאים. בקרב האדם הפרטי כמו גם באנושות בכללה, קיימת נטייה בסיסית להעצים את החיים, ליצור ולשאוף, ואמונה נמוכה נוגדת נטייה זו. ממילא כל ענפי הרוח והמעשה האנושיים, כל יצירתו של האדם, מתקוממים נגד האמונה הנמוכה, ונוצר קרע נוראי בין התרבות לבין האמונה, המזוהה עם המוות וביטול האדם. הדת מתקשרת באופן אסוציאטיבי לבתי קברות, תפילות אשכבה וקדישים. לא יותר מכך.

And when the officials of the faith - the official representatives of the faith. Faith is also a social institution; it has worship and requires public association, and therefore, within its various institutions, certain individuals serve who are tested for their knowledge of religious matters, their skill in worship, and so on. When the scholars and religious leaders, espouse low faith, when this is the belief they present, that they preach primarily about human depravity, and in this they see the essence of faith, this is an approach found in low faith, which is accepted in many religions, where the exaltation of God is only possible through the diminshment of the believer. The more one explains how lowly and weak humans are, the more God's greatness is revealed. There is truth in this to a certain extent; indeed, "man is born of dust and to dust he returns [...] he is like a broken vessel, like dry grass and a fading flower..." (from the poem "U'natana Tokef"), and it is important to remember this from time to time. Just as every house needs cleaning supplies, which are useless without other content for the house, so too is the preoccupation with human depravity. It's important to mention it, but he certainly shouldn't be the main focus of religious practice. Therefore, naturally, culture expels them from the realm of life's leadership. Because such faith paralyzes life, it doesn't give a person hope and vision to develop and realize their talents, but only weakens and crushes them. You can't live a healthy life like this. In both individuals and humanity as a whole, there is a fundamental tendency to enhance life, create, and strive, and low self-esteem contradicts this tendency. All branches of human thought and action, all of human creation, are in revolt against low belief, and a terrible rift is created between culture and faith, which is identified with death and the nullification of man. Religion is associatively linked to cemeteries, funeral prayers, and Kaddish. No more than that.

ואין לדבר תרופה כי־אם לשוב לאמונה הגבוהה. את החושך לא מגרשים במקלות, אלא על ידי תוספת אור. יש לרומם את האמונה ולהעמיק בה, וממילא בדרך זו יתאחה הקרע שנוצר בין האמונה לבין החיים והתרבות. ההעמקה באמונה היא חזרה בתשובה, כדרשת הזוהר: "תשובה – תשוב ה"א, ה"א עילאה" (עי' זהר אמור פט, ב; זהר חדש רות פב). בשם 'י' 'ה' 'ו' 'ה', האות ה"א הראשונה נקראת 'ה"א עילאה', ומייצגת את ספירת 'בינה'. עניינה של ספירת 'בינה' הוא האמונה הגבוהה, שנובעת מתוך הבנה והעמקה בקשר לאלוהים, הזדהות וממילא תחושת חירות ושותפות. בניגוד לאות ה"א השנייה שבשם ה', הנקראת 'ה"א תתאה' ומייצגת את ספירת 'מלכות', התחתונה שבספירות, מקום האמונה הנמוכה שבה הקשר לאלוהים נובע מתוך ההכרה במלכותו וההכרח להשתעבד אליו. ספירת 'בינה' מזוהה עם העולם הבא, המציאות האידאלית של העולם הזה. כדי לקדם ולשכלל את העולם הזה לקראת הגאולה והמציאות האידאלית, יש לרומם את האמונה, להכיר בנשמתו האלוהית של האדם ובחזון הגדול של תיקון העולם, ורק בתוך מרחבי האמונה הנעלה יש מקום לאמונה הנמוכה שתרסן את הפראיות שגם קיימת באדם. התשובה צריכה להיות מתוך אותה אמונה גדולה, מתוך מהפכה רוחנית אמיתית שתביא יותר שמחה וחדוות יצירה לאנושות, לא פחות ממה שהביאו המהפכות המדעיות והחברתיות הגדולות למיניהן.

And there is no remedy but to return to the higher faith. Darkness is not dispelled with sticks, but by adding light. Faith must be elevated and deepened, and in this way, the rift that has formed between faith and life and culture will naturally be healed. Deepening faith is repentance, as the Zohar states: "Repentance – return to the letter 'ה', the higher letter 'ה'" (see Zohar Emor 57b; Zohar Hadash Ruth 52). In the name 'Yod- Heh- Vav- Heh', the first letter Heh is called 'Heh Ela'a', and represents the Sefirah of 'Binah'. The essence of the 'Binah' sefirah is higher faith, which stems from understanding and deepening the connection to God, identification, and consequently, a sense of freedom and partnership. Unlike the second "heh" in God's name, which is called "Heh Tata'a" and represents the sefirah of "Malchut," the lowest of the sefirot, the place of low faith where the connection to God stems from recognizing His kingship and the necessity to submit to Him. The sefirah of 'Binah' is identified with the World to Come, the ideal reality of this world. To promote and perfect this world toward redemption and the ideal reality, faith must be elevated, the divine soul of man and the great vision of world repair must be recognized, and only within the realms of sublime faith is there room for lower faith to restrain the wildness that also exists in man. The answer must come from that same great faith, from a true spiritual revolution that will bring more joy and creative energy to humanity, no less than what the great scientific and social revolutions of all kinds have brought.

------

In Kabbalah, the terms "higher Heh" and "lower Heh" refer to the two instances of the Hebrew letter Heh (ה) in the Tetragrammaton, the sacred four-letter name of God: י-ה-ו-ה.

Breakdown of the Tetragrammaton in Kabbalah

Kabbalists interpret the Tetragrammaton as representing the flow of divine energy through the Sefirot (emanations) and the structure of creation:

Yod (י) — The primal point of divine wisdom (associated with Chokhmah, the "father" principle, or the highest intellectual realms).

Higher Heh (ה, the first Heh) — Represents the divine "mother" principle, associated with Binah (Understanding). This is the receptive, expansive aspect in the higher spiritual worlds (often linked to the supernal or intellectual realms).

Vav (ו) — The elongating line, representing the "son" or the six emotional Sefirot (Chesed through Yesod, collectively called Ze'ir Anpin). It channels divine influence downward.

Lower Heh (ה, the final Heh) — Represents the divine "daughter" or "bride," associated with Malchut (Kingdom/Sovereignty). This is the lowest Sefirah, embodying reception and manifestation in the physical or lower worlds.

Key Distinctions

The higher Heh corresponds to the upper, transcendent levels (e.g., the worlds of Atziluth/Emanation and Beriah/Creation, or the "Yud-Heh" pairing as higher realms).

The lower Heh corresponds to the immanent, material levels (e.g., the worlds of Yetzirah/Formation and Assiyah/Action, or the "Vav-Heh" pairing as lower realms).

This structure symbolizes the descent of divine light from the infinite (Ein Sof) into creation: potential (Yod) → expansion (higher Heh) → channeling (Vav) → actualization/reception (lower Heh).

Broader Symbolism

The two Hehs together emphasize feminine/receptive aspects of divinity (Binah and Malchut are both "feminine" in Kabbalistic gender symbolism).

Unifying the higher and lower realms (e.g., elevating the lower Heh or connecting Yud-Heh with Vav-Heh) is a central theme in Kabbalah, relating to spiritual redemption, tikkun (repair), and bringing divine light into the physical world.

The letter Heh itself symbolizes breath, revelation, expression, and repentance (teshuvah), as its form allows an opening for return.

This interpretation draws from core Kabbalistic texts like the Zohar and later works (e.g., by Chabad and other schools), where the Tetragrammaton maps the divine persona (Partzufim) and the process of creation.