וישלח אברהם את ידו, ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. כאן באו קדושת הגבורה האלהית, ועזוז האהבה הקדושה לאלהים עליון, למרום עזם. הנשמה העליונה של האב הקדוש כבר היתה כולה דבוקה באלהים חיים. אברהם בצורתו העליונה לא היה לו כבר קשר חמרי וטבעי עם הגוף וכליו. רק כח מפקד ומושל בעז אלהים, על הגויה וכל אבריה, זה הוא מה שנשאר אז מתארי חייו. ובשביל כך נאמר וישלח אברהם, המלא אור ד' על כל בתי נפשו, את ידו, הנשואה אז, לא בתור יד אדם חי טבעי, מתנועעת תנועה רצונית פשוטה, כ"א היד הלכה בשליחות עליון, בדחיפה אלהית, בשליחותו של אברהם, העומד לפני ד' וקשור ברצונו הקדוש בכל מהות חייו. ואותה היד, שנשלחה בצורה קדושה זו, פעלה את מפעל שולחה, שהוא לקח את המאכלת, ברעיון לשחוט את בנו. לא הוזכר כאן השם הפרטי של יצחק, שכל מהותו, וציור שלמותו וחמדת כל מעלותיו ותכונותיו הנשאות כולן, נדבקו בעצמות הנשמה של האב, מרוב אהבה וחבת קודש נערצה לא נשאר מהציור המהותי כ"א זה היחש, שהוא בנו, אשר האהבה כולה נמשכת אליו מאת האב, ותשוקת חייו וקיומו היא כל תקותו ושאיפתו והמית לבבו. ודבר ד' התגבר ועלה למעלה מכל אלה, ויהיה למפעל גוזר ומקיים. לשחוט את בנו.

And Avraham sent forth his hand and took the knife to slaughter his son. Here came the holiness of divine might, and the strength of holy love for the Most High God, to the heights of their power. The holy father's divine soul was already completely attached to the Living God. Avraham in his highest form no longer had a material or natural connection with the body and its instruments. Only a commander and ruler strong in God, over the body and all its limbs, is what remained then in describing his life. And for this reason it is said, "And Avraham sent forth", filled with the light of Hashem permeating his soul, "his hand", which was then raised, not as the hand of a living, natural man, moving with simple voluntary movement, but rather, the hand went on a divine mission, with a divine push, on the mission of Abraham, who stood before the Lord and was connected to His holy will with his entire being. And that same hand, sent in this holy manner, performed the work of its sender, which was that he took the knife, with the intention of slaughtering his son. 

Yitzchak's first name was not mentioned here, as his entire essence, a depiction of his perfection, and the embodiment of all his noble qualities and attributes, were absorbed into the very core of his father's soul due to the intense love and holy affection he held for him. From this profound love, nothing remained of the essential image but his lineage, his son, toward whom all love emanated from the father, and whose life's desire and existence were his sole hope and aspiration and which captivated his heart. And the word of the Lord prevailed and rose above all these, and became an act decreed and fulfilled [למפעל גוזר ומקיים]. To slaughter his son.

ויקרא אליו מלאך ד' מן השמים. ברוב הפעמים הנבואה שלא באה בהופעה של מלאך היא יותר נאצלת ויותר גבוהה מזו שבאה בהופעת מלאך. אבל יש ג"כ מאורעות כאלה, שהופעתו של המלאך היא משלמת את הנבואה, ומאדירתה. בהחזון הראשון של דבר ד', להעלות את בנו לעולה, לא היה יכול שום מלאך להשתתף. ציור זה בכל עליוניותו הוא רק סוד ד' ליראיו, להביא את אדירת האהבה העליונה למרום עזה ע"י מסה כזו, שאי אפשר כלל שתצויר בשום השגה, בשום שכל, ושום הופעה. אמנם אחרי אשר הנסיון נגמר, הנשמה בכל הוד גבורת קדשה יצאה אדירה וצרופה, הכח מוכן כבר להמסר לאלהי אמת, בכל ישותו היותר פנימית והיותר אדירה, שוב באה, ומוכרחת לבא, הופעה אלהית כזאת, שהיא מתפשטת כבר בהופעת אמתתה ויפיה בכל עולמים, ומלאכי קודש, וכל אראלי טוהר, שומעים ומקשיבים לקול ד' בכח דנא. ומלאך ד' קורא, לא מתוך המית איזה חוש פנימי ארצי, המקשר עוד את האדם לאהבת בשרו, לא כי אם מן השמים, מרום הטוהר של האמת, של הצדק, של המשפט ושל החסד העליון. ויקרא אליו מלאך ד' מן השמים.

And the angel of Hashem called to him from heaven. Most of the time, prophecy that doesn't come in the form of an angel is more noble and higher than that which comes in the form of an angel. But there are also such events where the angel's appearance completes and glorifies the prophecy. In the first vision of the word of G-d, to offer his son as a burnt offering, no angel could participate. This picture in all its glory is only a secret of God for those who fear Him, to bring the mighty, supreme love to the highest heavens through such a trial [מסה=נסיון] that it cannot be depicted in any understanding, in any intellect, or in any manifestation. However, after the trial is over, the soul, in all the splendor of its holy might, emerges mighty and pure. The power is already prepared to be surrendered to the true God, in its most inner and most mighty essence. Again comes, and is compelled to come, such a divine manifestation that it already spreads in the manifestation of its truth and beauty throughout all worlds, and holy angels, and all the mighty ones of purity, hear and listen to the voice of God with this power. And the angel of the Lord calls, not from within some earthly inner sense that still connects man to the love of his flesh, but from heaven, the heights of purity of truth, justice, judgment, and supreme grace. And the angel of the Lord called to him from heaven.

 כי עתה ידעתי, כי ירא אלהים אתה, ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. עתה הואר אור הטהר הברור, והמזוכך מכל סיג של המיה גופנית מוגבלה, על נפשך הברה. עד אשר גם אהבת אלהים שלך, שבתור אהבה, המשתפלת לשכון בתוך הנפש הקשורה בחומר, ובתוך רוח המוגבל באיזו תכונת גבולים, היא צריכה להיות נצרפת באש היראה העליונה, העומדת למעלה מכל ציור אהבה ורגש, רק במרום השכל וההכרה העליונה בעז טהרת גבורתה, ובזה מלאת את כל התכן המעולה, שנשמה אנושית ראויה לשאוף אליה, בערך השלמתה האדירה. כי עתה נחקקה הידיעה, האלהית הגדולה במלא המציאות של מציאותך והויתך. כי עתה ידעתי, כי ירא אלהים אתה, לא רק אוהב, אשר מבלעדי חוש היראה העליונה, מלואת היקר והאמת העליונה בטהרתם, כי־אם גם ירא אלהים, שהאהבה הנפלאה והתמימה שלך נצטרפה ונזדככה ע"י אור היראה הטהורה, ואין באהבתך לבנך שום נקודה חסרת זהר הטוהר, כי לא חשכת את בנך, את יחידך, בכל עז מלא אהבתך, ממני, ובאת עד המדה העליונה, שאהבתך לבנך היא הסתעפות ישרה ומהודקת גם היא באהבת צור עולמים, מחיה החיים, אלהים אמת. ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. 

For now I know that you fear God, because you have not withheld your son, your only son, from me. Now the pure, clear light, purified of all dross of limited physical longing, has illuminated your radiant soul. Until even your love of God, which as love, lowers itself to dwell within the soul bound by matter, and within a spirit limited by some quality of boundaries, must be refined in the fire of the highest fear, which stands above all depiction of love and emotion, only in the heights of the intellect and supreme knowledge [note: the Rav says that Yirah comes from the intellect while Ahava comes from emotion] with the strength of its pure might, and thus you fulfilled the excellent content that a human soul is worthy of aspiring to, in terms of its magnificent completion. For now, the knowledge, the great divine knowledge, is engraved in the fullness of the reality of your existence and being. For now I know that you are a God-fearing man, not only a lover, who, without the sense of the highest fear, is filled with the highest honor and truth in their purity, but also a God-fearing man, whose wonderful and pure love has been joined and refined by the light of pure fear, and there is no spot in your love for your son that lacks the radiance of purity, for you did not withhold your son, your only one, with all the strength of your love, from me, and you reached the highest measure, that your love for your son is also a straight and firm branch of the love of the Creator of the worlds, the Living One, the True God. And you did not withhold your son, your only one, from me.

וישא אברהם את עיניו. חש בקדושת נשמתו, שצריך הוא לחפש איזה נושא, שיהיה בתור כלי להכיל בתוכו את האור הגדול, אשר הוא חש במלא נפשו הרוממה, הספוגה אושר חיים אלהיים, ומלוי רצון וכוסף עליון, להתעלות את מרומי הדבקות האלהית הטהורה, והעיף עיניו בכל מלא חוג ראותו, לפגוש איזה נושא הראוי לקשר קודש זה. וישא אברהם את עיניו.

And Avraham lifted up his eyes. He feels in the holiness of his soul, that he needs to find a subject to serve as a vessel to contain the great light that he felt with his noble, full soul, steeped in the bliss of divine life and filled with desire and longing for the highest elevation, to ascend to the heights of pure divine attachment. He cast his eyes across his entire field of vision, seeking a subject worthy of this holy connection. And Avraham lifted up his eyes.

וירא והנה איל, אחר, נאחז בסבך בקרניו. ראה והשיג, שהאיל הזה נתאחר בדרך מהלכו הטבעי, והאיחור היה על ידי זה שנאחז בסבך בקרניו. אות ומופת שהוכן בהשגחה עליונה, להמצא בתור נושא ממשי, להכיל על ידו בהקרבתו את כל האור והעדן האלהיי, ברום מעלת הדבקות הסוערת והטהורה, הממלאה כעת את כל בתי נפשו, מלאי תפארת קודש קדשים.

And he looked, and behold, a ram, caught in the thicket by his horns. He saw and understood that this ram was delayed on its natural path, and the delay was caused by it getting caught in the thicket by its horns. A sign and a wonder prepared by divine providence, to be found as a concrete subject, through whose sacrifice all the divine light and delight would be contained, in the supreme degree of the stormy and pure attachment, which now fills all the chambers of his soul, full of the glory of the Holy of Holies.

וילך אברהם ויקח את האיל. הלך ולקח את האיל, שיהיה שלו בתור קנין, שיתאחד עמו באותה ההתאחדות הקנינית, הראויה לכל קרבן רגיל וקבוע לדורות, להיות מאוחד עם המקריב אותו.

And Avraham went and took the ram. He went and took the ram, to be his as property, so that it would unite with him in that property union, which is fitting for every regular and permanent offering for generations, to be united with the one who offers it.

 ויעלהו לעולה תחת בנו. ככל אותו החזון וככל אותו עז האהבה האלהית, אשר התלקחה בלבבו, בהיותו מוכן לפעל הקרבת בנו, באותה המדה עצמה העלה את האיל. לא פעל עליו השינוי הזה, החלוף של יצחק באיל, לקרר בכל דהו את כל אותו אור הגבורה וגובה הנשמה הפנימית, המצטרפת אל פעולת ההקרבה, כ"א העלהו לעולה תחת בנו, כדבר ד' שנגמר יסוד הצווי, וחדלה המשכת הפעולה בבנו, ולעומתה נכנס האיל, באותו כח התם וההתעלות הפנימית ממש, תחת בנו. על כל עבודה שעבד אמר יהי רצון כאילו נעשה בבני (מדרש), שבא מתוך כוון הרצון ותמימות המחשבה, שלא מצאה שום התפעלות של יחוסים טבעיים לשנות את העמדה הפנימית של הנשמה, בקשורה לאדון כל.

And he offered him up as a burnt offering instead of his son. Just like that vision and that intensity of divine love, which had ignited in his heart when he was ready to sacrifice his son, in the same measure he offered up the ram. This exchange of Yitzchak with the ram, did not cool in any way all that light of strength and the height of the inner soul that joins the act of sacrifice. Rather, he brought him up as a burnt offering instead of his son, as the word of God decreed that the foundation of the commandment was completed, and the continuation of the action in his son ceased. Instead, the ram entered, with the very power of innocence and true inner elevation, instead of his son. For every act of service he did, he said, "May it be as if it were done to my son" (Midrash), which came from the intention of the will and the purity of thought, which did not find any influence of natural attributes to change the inner state of the soul, in its connection to the Master of all. 

ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ד' יראה, אשר יאמר היום בהר ד' יראה. כאן באה התכונה הפנימית של האור הא-להי ברוח הנדיבה, במדה הגנוזה, בחלק הסתום אשר לא יצא אל הפעל, כ"א נשאר בהמית הנפש ובתשוקה הולכת ומתגברת, שנקבעה קדושה זו במקום אשר קרא לו אברהם ד' יראה. רק לד' היודע תעלומות, לו יאתה לקשר את הראיה הזאת של השיגוב המצוי בפעל, ע"י הכח הזה של התגשמות הצווי האלהית, באפן המוסתר אשר לא נתגלה לעין שום נברא, כ"א ד' יראה. אמנם הופעה זו, של השלמת הנשמה ליוצרה, בצורתה היותר עליונה, היא היא הגורמת את הכנת הנפשות של הדורות העתידים, לקראת הופעה רוחנית והכשרת הקבלה של אור השכינה בראית הפנים, המסורה לדורות: יראה כל זכורך את פני האדון ד'. ומתוך הסגולה הגנוזה, של החפץ הטהור, של מסירות הנשמה וכל המהות לשם רצון ד', ודברו האמת וצדק, נובעת היא התחלת הכשרון של קדושת הנבואה, המיוחדת לישראל ברום פארה, ושגרעיני הכח שלה הנם נזרעים באומה ע"י ראית הפנים, בשמחת הרגלים המוכשרים להשראת רוח הקודש על הראויים לה. "יונה בן אמתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרתה עליו רוה"ק". (ירושלמי סוכה).

And Avraham called the name of that place Hashem will see, as it is said to this day, "In the mountain of Hashem it shall be seen." Herein lies the inner quality of the divine light with a generous spirit, in a hidden measure, in the concealed part that did not come into action, but remained in the depths of the soul and in an ever-increasing desire, which was established as holiness in the place that Abraham called "Hashem will see." [Yireh is future tense. The internal desire of Avraham has not yet been actualized. This is a place of potential which will be revealed in the future]. Only to Hashem who knows mysteries, is it fitting to connect this vision of the actualized sublimity, through this power of the fulfillment of the divine commandment, in a hidden manner that has not been revealed to the eye of any created being, but only "Hashem sees". Although this appearance of the soul's completion to its Creator, in its highest form, is what prepares the souls of future generations for a spiritual appearance and the preparation to receive the light of the Divine Presence when we receive His countenance [ראיית פנים], which is passed down through the generations: "All your males shall see the face of the Lord God." [This episode of Avraham enabled the future mitzva of seeing and being seen by Hashem in the Beis Hamikdash]. And from the hidden virtue of the pure desire, of the devotion of the soul and all essence to the will of God, and His word is truth and righteousness, flows the beginning of the capacity for the holiness of prophecy, which is unique to Israel in the height of its glory, and whose nucleus of power are sown in the nation through seeing the face, with the joy of the holidays that are prepared for the inspiration of the holy spirit [רוח הקודש] upon those who are worthy. Yonah son of Amittai was one of the pilgrims who went up to Jerusalem, and he entered the Simchas Beis Hashoeva and the holy spirit rested upon him. (Talmud Yerushalmi, Sukkah).

ויקרא מלאך ד' אל אברהם שנית מן השמים. כאשר בקריאה הראשונה הוכרה ההשפעה, מצד הצרך הגדול של החדלון מן המשכת הפעולה, והשארת התכן הקדוש בעולם העליון הכמוס והחתום, הגלוי ליודע תעלומות, "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה", כמו־כן עתה, אחרי אשר הפעולה, בכל פנימיות קדושתה, נתגשמה במפעל בהקרבת האיל בפעל באה קריאת מלאך ד' שנית, להאיר אור על הקשר העתיד של המפעל הקדוש הזה, אשר נתגלם בצורה מעשית, והריק אל התכן המעשי את כל העושר המחשבתי הלבבי, שהיה סתום ונסתר מעין כל. והיתה קריאה זו השלמה לקריאה הראשונה, שהיתה סובבת על הערך הגנוז והנסתר המקודש, של המאורע הנפלא הזה, של הנסיון הנשגב. וקריאה זו באה להודיע, שכל האור והברכה של אוצר הקודש, שהיתה גנוזה ע"פ דבר ד' בהפסקת המשכת המעשה בפעל הולכת היא ומתקשרת לחיים ההולכים ומתגלים בשטף הדורות, ההולכים ונוצרים בתכונה מקודשת, הראויה לקבל את הברכה העליונה, היוצאת משרש הקדושה הנובעת ממקור הדבקות האלהית, החיה והרעננה, שבנשמת צור חוצבנו, ראש אמנה.  

And the angel of Hashem called to Avraham a second time from heaven. The first calling out of the angel was impactful because it was necessary for the critical purpose of stopping Avraham from continuing his action [of sacrificing Yitzchak] and leaving the holy content in the hidden and sealed upper world, revealed only to the Knower of mysteries, "for now I know that you fear God". So too now, after the action which in all its inner holiness was concretely realized in the sacrifice of the ram, the angel of Hashem called out a second time to shed light on the future connection of this holy undertaking, which had been embodied in a practical form, and poured into the physical content all the richness of heartful thought that had been hidden and concealed from all eyes. And this calling was a completion of the first calling, which revolved around the hidden and concealed sacred value of this wonderful event, of this sublime trial. And this reading comes to announce that all the light and blessing of the holy treasure, which was stored away according to the word of God by the interruption of the action in deed, is moving and connecting to the lives that are unfolding and revealing themselves in the flow of generations, which are unfolding and being created with a holy quality, worthy of receiving the highest blessing, emanating from its holy root, which flows from the source of divine attachment, living and fresh, that was in the soul of the rock from whom we were carved [i.e. Avraham, see Yeshayahu 51-1], from the head of faith [see Shir Hashirim 4-8 and Medrash Rabba 4-20].

ויאמר בי נשבעתי נאם ד'. כאן נתחבר החתום עם הגלוי. כל מה שנרשם, שנהגה ושנשאף, בכל עצמת התשוקה הקדושה בסתר חביונה של הנשמה, שנגמרה בהחדלון, ב"אל תשלח ידך אל הנער", נתגלה אחר כך בהמפעל, ב"ויעלהו לעולה תחת בנו". ועל כן באה כאן ההבעה המקשרת את הנסתר עם הנגלה, בי נשבעתי. בי, במהותי החבויה, הגנוזה ונעלמת מעין כל, לעומת אותה ההופעה הנשמתית המלאה אור קודש, בקשר הקדושה של מלוי דבר ד', המסותרת בכל המהלך כולו, עד הפסקת הפעולה מפני דבר ד' ע"י מלאכו עושה דברו. נשבעתי, השבועה זאת היא כבר תכונה מתגלית, כוללת את כל הופעת המעשים והמשכת החיים בעולמים ובברואים לאין קץ. שבעה במספר, ושבועה, יש להם קשר פנימי, והשבעה שבעת ימי בנין הם, ערכים נעלים מודדים מדות נשאות, להחיות בהן כל חי ולשכלל בהם כל יקום. בי נשבעתי נאם ד', המאחד בכחו את כל סתר ואת כל גלוי, יחד בחוברת, להאיר אור חיים אור חן וחסד, טובה וברכה בעולם.

And He said to me, "I have sworn by Myself, says Hashem." Here the hidden will connect with the revealed. Everything that was marked, spoken, and yearned for, with all the intensity of holy desire in the secret depths of the soul, which ended in desisting, in "Do not lay your hand on the lad," was later revealed in the act, in "And he brought him up for a burnt offering instead of his son." And therefore, the expression connecting the hidden with the revealed comes here, "by myself, I swear". ["בי" - in me, by myself, is the hidden. "נשבעתי" the revealed. Thus paralleling the hidden and revealed aspects of the Akeida - what was intended and not carried out and what was carried out in the sacrifice of the ram]. בי - In me, in my hidden, concealed, and invisible essence, in contrast to that soul-filled appearance full of holy light, in the holiness of fulfilling the word of God, which is hidden throughout the entire process, until the action ceases due to the word of God through His angel who does His bidding. I swear, this oath is already a revealed attribute, encompassing the entire manifestation of actions and the continuation of life in worlds and creations without end. שבעה - Seven in number, and שבועה, an oath, they have an inner connection, and the seven are the seven days of creation, lofty values that measure noble qualities, to bring life to all living things and perfect all existence. By myself I swear, says Hashem, who unites in His power all that is hidden and all that is revealed, together in one bundle, to illuminate the light of life, the light of grace and kindness, goodness and blessing in the world. [The שבועה comes from deep inside but brings great bounty to Avraham in a revealed way].